מותו של שמגר הוא סופה של תקופה

ראייתו המפוכחת של השופט שמגר שיקפה את כהונתו, ועד היום פסקי דין שנתן מנחים את עולם המשפט הישראלי בסוגיות של חופש ביטוי, מינהל תקין וזכות האישה על גופה • טור פרידה

מאיר שמגר / צילום: איל יצהר, גלובס
מאיר שמגר / צילום: איל יצהר, גלובס

ביום שישי האחרון הלך לעולמו נשיא בית משפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר. תרומתו של שמגר לעולם המשפט הישראלי הייתה עצומה. ראיית העולם המפוקחת שלו הייתה מתקדמת בהשוואה לזמנו, ומהפכות רבות שקורמות כיום עור וגידים מצאו את עצמן, או לחלופין נזרעו למעשה, בפסיקותיו כבר לפני 30 שנה.

במסגרת 12 שנות כהונתו כנשיא בית המשפט העליון (12 שנה!), פסק שמגר בסוגיות מורכבות רבות. כך לדוגמה שלוש פסיקות שונות של השופט שמגר (שהיה חלק מההרכב) מלוות אותנו עד היום בסוגיות שמירה על מינהל תקין, חשיבות חופש הביטוי וכן זכות האישה על גופה.

ההרשעה באונס בקיבוץ שמרת

פרשיית האונס בשמרת הסעירה את המדינה והייתה נקודת המפנה בכל הקשור לעבירות מין בישראל. חבורת נערים, חלקם בני קיבוץ שומרת, ביצעו מעשה אונס בילדה בת 14. בית משפט המחוזי בחיפה זיכה את הנערים כאשר קבע כי גרסתה של המתלוננת אינה אמינה. בנוסף, השופט מיכה לינדנשטראוס פסק כי מאחר שהנאנסת לא הביעה מפורשות סירוב לקיום יחסי מין, אין הדבר מהווה אונס. המדינה ערערה על פסק הדין בפני בית משפט העליון. לאחר דיון בפני הרכב שכלל את נשיא העליון דאז שמגר ואת השופטים מישאל חשין ואליעזר גולדברג, הורשעו הארבעה פה-אחד.

בפסק הדין קבעו השופטים כי חובה על הגבר לוודא את הסכמתה המפורשת של האישה לפני קיום מגע מיני. כאשר לא ניתן אישור כזה, קבעו השופטים, מדובר באונס.

וכך כתב בפסק הדין השופט שמגר: "גופם של איש או של אישה הוא לעולם שלהם, ואין אישה הופכת חופשית לכול בשל כך שהיא מקיימת יחסים עם זה או אחר. הרצון לחזר אחרי אישה כדי לזכות בחסדיה, בין אם כבר זיכתה בהם מאן דהוא אחר ובין אם לאו, הוא לגיטימי, אך כך גם הזכות שלה לברור לעצמה בן זוג ולהחליט בעצמה מהו שהיא מסכימה לו ומה לא". 

סרטי נוח - חופש הביטוי

אחד מפסקי הדין החשובים בכל הנוגע לחופש הביטוי ניתן בעניין הקרנת הסרט "שוער הלילה" - סרט ארוטי המיועד לצפייה למבוגרים בלבד. בעבר, לפני הקרנת סרט, נדרש היה לבקש את אישורה של המועצה לביקורת הסרטים והמחזות. חברת סרטי נוח, אשר רכשה את זכויות השידור של הסרט, הופתעה לגלות כי למרות שקיבלה אישור מוקדם מהמועצה לביקורת הסרטים, נאסרה הקרנתו בארץ, בהחלטה נוספת מאוחרת של המועצה.

חברת סרטי נוח עתרה לבג"ץ וטענה כי החברה קיבלה אישור לשדר את הסרט, וכי היא לא הוזמנה לישיבה הנוספת בה החליטה המועצה על אסירתו להקרנה. בנוסף טענה החברה כי מדובר בפגיעה חמורה בחופש הביטוי.

השופט שמגר ביטל את החלטת המועצה לפסול את הקרנת הסרט, וקבע כי נפלו בה פגמים מהותיים במישור המינהלי (זכות הטיעון). בנוסף הדגיש שמגר כי הקשר בין הדמוקרטיה לבין חופש הביטוי הוא דו-צדדי, ועל כן יש להעניק חשיבות יתר למתן זכות הטיעון במקרים אלה. כיום תפקידה של הוועדה לביקורת הסרטים והמחזות הוא בעיקר מתן סיווג צפייה לסרטי קולנוע.

פסק דין ברזילי - קו 300

פרשיית קו 300 הסעירה את המדינה, כאשר התברר כי שני מחבלים שהשתתפו בחטיפת האוטובוס בקו 300 נתפסו חיים ומצאו את מותם במהלך חקירת השב"כ. נשיא המדינה דאז חיים הרצוג העניק חנינה לראש השב"כ באותה העת, אברהם שלום, ולעוד שלושה מעובדי השירות.

בעתירה שהוגשה לבג"ץ נטען כי אין באפשרות הנשיא לחון את המעורבים בטרם יעמדו לדין ויורשעו, כיוון שהחוק מגדיר את סמכות הנשיא לחון עבריינים ולהקל בעונשם. לטענת העותרים, כל עוד אנשי השב"כ לא עמדו לדין, הם אינם עבריינים, ולכן אין בסמכות הנשיא להעניק להם חנינה.

עתירה נידונה בפני הרכב של השופט שמגר, השופטת מרים בן פורת והשופט אהרן ברק. השופט שמגר והשופטת בן פורת קבעו כי במתן החנינה נהג הנשיא הרצוג כשורה, וכי מקרה זה הוא בתחום אחריותו, ואישרו את המסגרת החוקית שמאפשרת את מתן החנינה. השופט ברק, לעומת זאת, סבר בדעת מיעוט כי העתירה מוצדקת, וכי הנשיא אינו יכול לחון את אנשי השב"כ. 

הכותב הוא עורך דין, בעל משרד המתמחה בדיני קניין רוחני

צרו איתנו קשר *5988