היצרים, העימותים והדילמות: איזו מורשת משאיר אחריו פרקליט המדינה שי ניצן

בשלהי כהונתו נאלץ שי ניצן לעמוד על הרגליים האחוריות כדי להגן על המערכת מפני התקפות חסרות תקדים של השר הממונה עליה • אבל אחרי כהונה בת שש שנים, הוא ייזכר כנראה כאחד מפרקליטי המדינה השנויים במחלוקת • אמון הציבור במוסדות שלטון החוק, פרויקט מיוחד

פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן / צילום: איל יצהר
פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן / צילום: איל יצהר

בדצמבר עתיד פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן להיפרד מהפרקליטות אחרי קדנציה בת שש שנים, אבל נראה כי עוד זמן רב ימשיך להיות מזוהה עם הגוף הזה, שבו פעל כמעט מראשית דרכו. ניצן נשלח לחזית התקשורתית גם בתקופות שבהן נציגי הפרקליטות מיעטו להופיע בתקשורת והעדיפו לדבר באמצעות בתי המשפט. סגנון הדיבור הרהוט והחריף והביטחון העצמי שהפגין בנאומיו, באופן שנתפס לעתים כיהירות, הפכו אותו למרואיין מבוקש ולאחד התורמים המשמעותיים לעיצוב דימויה הציבורי של הפרקליטות. ובכל זאת, עם כל הקילומטרז' שעבר - הפרקליט שהחליף את הדוברת המיתולוגית אתי אשד כשיצאה לחופשה ארוכה והתעקש לפתוח דף פייסבוק לפרקליטות, "כי העולם השתנה, ואנחנו לא יכולים להישאר מאחור" - היה האחרון לזהות.

רוצים לשמוע עוד על הנושא? האזינו לפודקאסט: כך נסדק אמון הציבור במערכת המשפט 

הוא לא זיהה בזמן אמת שהיעדרותה של הפרקליטה המלווה את תיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו משני ימי השימוע האחרונים, תשמש את אנשיו של ראש הממשלה בצורה כה מוצלחת בזירה התקשורתית. היעדרותה מהשימוע של פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן-ארי, הוצגה כסמל לכך שהמשחק כביכול מכור, ובן-ארי אפילו לא מתאמצת לשמוע את טיעוניהם של פרקליטי נתניהו.

בפרקליטות טענו כמובן כי זה חסר משמעות, השימוע הוא מול היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, והוא האיש שחשוב שיהיה בחדר - ובן-ארי תקרא את הפרוטוקולים ואת הטיעונים שיוגשו בכתב. מה גם שהיומיים שמהם נעדרה בן-ארי הוקצו כימים נוספים לשימוע רק שבוע קודם לכן, בעקבות בקשה חריגה של פרקליטי נתניהו. הכול נכון, אבל מראית-העין נותרה בעינה.

ניצן לא נתפס כאדם שמודה בקלות בטעויותיו. אבל יום לפני נאומו באירוע המתמחים של משרד המשפטים באוניברסיטת תל-אביב, הוא עומת בדיון בלשכתו עם הפגיעה באמון הציבור שיצרה היעדרותה של בן-ארי, והודה כי יצטרך למצוא את ההזדמנות הפומבית להתייחס לכך.

באותו דיון אמר ניצן: "בדיעבד טעינו. ליאת טעתה שנסעה, ואני טעיתי שלא דפקתי על השולחן ולא הפעלתי עליה יותר לחץ להישאר את היומיים הנוספים האלה. זה לא שיכולתי לכפות עליה להישאר, הפרקליטות היא לא משרד עורכי דין פרטי, וליאת אדם מבוגר, אבל הייתי צריך להתאמץ יותר, אף שברור לגמרי ששום נזק לא נגרם לשימוע. וליאת, שהיא סופר חרוצה, קמה כל בוקר ב-5:00 בזמן החופשה שלה באפריקה לקרוא את הפרוטוקולים. והיא גם קוראת את 800 העמודים שפרקליטי נתניהו הגישו לנו בכתב אחרי סוכות. היא לא פספסה באמת שום טענה".

אבל יש משמעות למוזיקה ולנוכחות, אמרו לו הנוכחים, איך לא העליתם בדעתכם שזה נראה רע, אפילו בקרב מי שמאמין ביושרה שלכם. כל-כך הרבה זמן היא עובדת על התיק הזה, ודווקא ברגע הקריטי להיעלם?

"צריך להכיר את הרקע", הסביר להם ניצן, "ליאת הזמינה חופשה משפחתית לפני חצי שנה. בכוונה לא בקיץ, כמו כולם, כי עבדה כל יום על תיקי נתניהו והשתתפה בשימועים של נוני מוזס ושל שאול אלוביץ'. היה לה חשוב לבלות עם הבן שלה לפני שהוא מתגייס. שבוע לפני קיום השימוע, פרקליטי נתניהו ביקשו עוד יומיים, הסכמנו כדי שלא יהיו עוד טענות, אבל היא כבר לא יכלה לדחות את הטיסה. בסוף מדובר בבן אדם שעובד בפרך סביב השעון, וגם לו יש משפחה. אז במראית-העין זו הייתה טעות. אומרים שאני לא מסוגל לומר שטעיתי, אז הנה אמרתי. אבל אין פרופורציות בין המשמעות האמיתית של ההיעדרות הזו לבין איך שהרימו לנו להנחתה. לא הערכתי את זה נכון".

בימים האחרונים עמדו לפתחו מבחנים נוספים בגזרת תיקי נתניהו. שר המשפטים אמיר אוחנה חשף מעל בימת הכנסת מידע מחקירתו של עד המדינה ניר חפץ, שנמצא תחת צו איסור פרסום. אוחנה ביקש לשרת את קו ההגנה של נתניהו, ולהראות שהמשטרה "סחטה" את חפץ כדי שישתף פעולה בתיק 4000. בתגובה הוציאו ניצן והיועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט הודעה חריפה שמגדירה את הדברים כפרסום מעוות ומגמתי, שנועד לפגוע בהליך השימוע. שבוע קודם לכן תקף אוחנה את מה שהוא כינה "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות", קבוצת פרקליטים שמחסלת לשיטתו קריירות של פוליטיקאים ואישי ציבור לפי הצורך.

בתגובה הוציאו ניצן ומנדלבליט מייל לאנשי הפרקליטות שמגבה את צוותי תיקי האלפים ובראשם בן-ארי, אבל ניצן הבין שזה לא מספיק, וביקש מהעוזרת שלו, עו"ד סיון פיכמן, לצלם אותו באמצעות הסלולרי במסר שהעלה לדף הפייסבוק של פרקליטות המדינה. במשרד המשפטים צחקו שהנה הוא למד מנתניהו, לדבר ישירות לציבור במסר מצולם, שנראה אומנם חובבני מזה של ראש הממשלה אבל אותנטי בדרכו. אבל מי שמכיר אותו אומר שההתנהלות הזו מעידה עד כמה כעס ניצן.

"שי התעקש על דף הפייסבוק הזה, גם כשאמרו לו שיתנפלו עלינו ויכפישו אותנו", אומרים גורמים במשרד. "הדור המבוגר פה לא התלהב, אבל היועץ שלקחנו המליץ מאוד ואמר 'יקללו אתכם הרבה, ואתם תענו עניינית, זה חשוב'. וזה מה שקרה. התנפלו עלינו עם תיק זדורוב, רות דוד וכמובן תיקי ראש הממשלה, והשבנו בפוסטים משלנו, שמסבירים את הדברים. יש ציבור שיחשוב תמיד שעשינו עוול, אבל יש גם ציבור גדול שעוקב אחרינו ומקשיב ברצינות. אז נכון שלראש הממשלה יש 2 מיליון עוקבים, ולנו רק 9,000, אבל זה עדיין שווה, כי לבד אנחנו בטח לא יכולים לנצח את דעת הקהל. הציפייה היא שהציבור שלא קונה פייק ניוז יתגייס לעזרתנו, אחרת באמת נהיה בבעיה".

אביחי מנדלבליט, שי ניצן
 אביחי מנדלבליט, שי ניצן

"ניצן הגדיל ראש בפרשת אוריך וגולן"

האם הניסיון להתאים את עצמו לרוח התקופה הביא גם לעלייה באמון הציבור בפרקליט המדינה? ניצן סירב להתראיין לכתבה זו, בטענה כי עם כל הכבוד לפתיחות שהוא מבקש להפגין, מדובר בתקופה רגישה - לפני ההחלטה בתיקי נתניהו, ועדיף לו להימנע מתקשורת. בשבוע שבו דחה מנדלבליט את בקשת סנגוריו של נתניהו לפתוח בחקירת ההדלפות של חומרי החקירות המתנהלות נגדו, בפרקליטות מעדיפים לדבר באמצעות נאומים, ולא ישירות עם התקשורת.

על ההדלפות שמייחסים להם, אמר ניצן לאחרונה בשיחת מסדרון במשרד: "זה מופרך. ב-99% מהמקרים שבהם מודלף מידע, מדובר בסנגורים וביחצ"נים ואפילו בחשודים עצמם שיוצאים מחקירה ומספרים למקורביהם איך היה. אני לא מוכן לשים את ידי באש שאף פרקליט לא הדליף אף פעם, אבל אפשר לשים לב שכל עוד החומרים אצלנו, אין הדלפות. ואחרי שאנחנו מעבירים אותם להגנה, מתחילים לזלוג תמלילים".

לבן שיחו שהתחכם ואמר שאולי אחרי העברת החומר הם גם מרגישים נוח להדליף, כיוון שנוצרו הרבה חשודים להדלפה, אמר ניצן: "הפתעתי את כולם בוועידת ישראל לעסקים של 'גלובס' בדצמבר האחרון, כשהודעתי שהדיונים אצלי הסתיימו, והתיק עבר ליועץ. חודש וחצי היו אצלי דיונים, ולא ידעו מזה בכלל. מה בכל זאת דולף? הלכי רוח, וגם זה לא בסדר, זה מפוצץ אותי, ובתיקים רגישים אני אוסף את אנשיי ומבקש שלא ידברו. אין אחד שיגיד שאני אישית הדלפתי משהו, אבל כנראה שזה טבע האדם. אנשים חולקים עם הסביבה הקרובה להם, וזה עובר הלאה".

מי ששוחח איתו גם על אמון הציבור, התרשם כי פרקליט המדינה מאמין במבחן הזמן. "נראה איך יסתכלו על ההחלטות שלנו בעוד עשר שנים", הוא הרצה לאחרונה לאנשיו. "את מני מזוז הרי 'הרגו' בזמן אמת, ועשר שנים אחרי הוא נחשב לאחד מהיועצים המשפטיים הטובים שהיו פה. אנשים מדברים מהפוזיציה ומשנים את את דעתם כשהפוזיציה משתנה. אני מאמין שהעמדתו של אהוד אולמרט לדין חיזקה את חוסנה של המדינה. גם אם בזמן אמת אמון הציבור נפגע, כשאולמרט תקף בחריפות את הפרקליטות, וחברו אמנון דנקנר המליץ לפרקליט המדינה דאז, משה לדור, להתאבד. היום הציבור מסתכל על זה בעיניים אחרות לגמרי ואומר לנו כל הכבוד על ההחלטה ועל ההרשעה".

אחד הנוכחים באותה שיחה מספר כי ניצן מסרב לקבל את הטענה שכוחו כפרקליט מדינה גדול בהרבה מזה של הסנגוריה. "הוא באמת רואה את עצמו כעובד מדינה עם שישה דוברים, שמתמודד מול כוחות חזקים וכריזמטיים עם נגישות גדולה לתקשורת", מספר מי שניהל איתו לא מעט שיחות בנושא. "ברור לו שבשנים האחרונות אמון הציבור בפרקליטות נפגע, אבל הוא מאמין שנפל על תקופה קשה במיוחד, שבה נחקר ראש ממשלה מכהן, ואלמלא תיקי נתניהו היה לו יותר קל".

איך הוא מסביר את הפרשייה האחרונה, שבה המשטרה מעיינת בטלפונים של דוברי נתניהו יונתן אוריך ועופר גולן מבלי ליידע אותם שהם רשאים להתנגד? בסוף זו חקירה שמתנהלת בפיקוחו.

"הוא רואה בזה תקלה מקומית של המשטרה, שלא נעשתה בזדון. הוא, לשיטתו, נהג בהגינות המרבית. המשטרה עדכנה אותו שבמהלך החקירה היא ביקשה מהשניים לעיין בטלפונים, והם בהתחלה הסכימו ואחר-כך התחרטו. בשלב הזה היא תפסה את הטלפונים והתקשרה אליו. ניצן הורה לבקש מבית משפט צו לעיון מצומצם בטלפונים. הוא ביקש שהשופט יהיה זה שיסתכל, ואם לא הוא, אז מישהו שאינו מצוות החקירה. ושהעיון יתייחס רק לחומר שרלוונטי לחקירה הספציפית ובשלושה הימים הרלוונטיים.

"הוא לא היה חייב לעשות את זה. לאוריך ולגולן אין חסינות כמו לחברי כנסת ולעיתונאים, אבל הוא הבין שזה תפקיד רגיש, וזה נראה לו כמו איזון סביר. התקלה מבחינתו של ניצן היא בכך שהחוקרת לא החתימה אותם בהתחלה על טופס שבו כתוב שמותר להם לסרב, וזה לא ייזקף לחובתם. זה נוהל פנימי ששי המציא והמשטרה לא קיימה. תקלה. קורה. תכלס, מותר בהסכמת אדם לעיין בטלפון שלו, בלי אישור שופט. ניצן, מבחינתו, הגדיל פה ראש, כמו שעשה בסיפור הפלאפון של אפי נוה, אז ביקש מבית המשפט בקשה דומה, רק שאז היא נגעה לתכתובות בנוגע למינוי שופטת".

אני מתקשה להאמין שהגבולות נשמרים. הפיתוי גדול כשהיד על המקשים.

"אז עיתונאים אומרים שלא היה צריך לגעת בכלל בסלולרי, כי פרטיות זה קדוש. מבחינתו של שי, גם מינוי שופטים זה קדוש. ובית המשפט קיבל את בקשתו בשני המקרים".

"מנדלבליט חושש להחליט אחרי פרישת ניצן"

מתי תתקבל ההחלטה הסופית בתיקי נתניהו? אהוד ברק קרא השבוע ליועמ"ש לקבל החלטה בהקדם, כדי למנוע מערכת בחירות שלישית בשנה אחת. במשרד המשפטים קראו והנידו ראש. "זה שיקול פוליטי, וזה לא השיקול שאנחנו צריכים לשקול", אמרו שם, "זה נכון שמדינה שלמה נמצאת בהמתנה, אבל לא נעדיף את המהירות על פני המקצועיות. אם מנדלבליט יגיע למצב שהוא לא יהיה שלם עם עצמו עד מועד פרישתו של ניצן, הוא לא יפרסם החלטה".

ובכל זאת, ההערכה הרווחת מדברת על כך שמנדלבליט יחליט אם ועל מה להגיש כתב אישום עד 15 בדצמבר, יומו האחרון של ניצן בתפקיד פרקליט המדינה. בהנחה כמובן שניצן לא יתבקש להאריך את כהונתו, לאור העובדה שטרם מונתה ועדת האיתור שתמנה את מחליפו. החלטה עד מועד פרישתו של ניצן תציב לפרקליט המדינה הבא עובדה מוגמרת, ולא תיצור מצב שהמינוי החדש מבקש לעכב את ההחלטה, בנימוק שגם הוא רוצה ללמוד את החומר.

אלא שלדברי משפטנים המעורבים בתיק, זה אינו השיקול היחיד. הם מתרשמים שמנדלבליט חושש מכך שניצן יחשק אותו בהתבטאויות בעייתיות כאזרח מודאג, אחרי פרישה. יגיד שהיה ראוי להחליט אחרת, ושהיועץ התפשר מדי. את הפרשנות שהשמיע אמנון אברמוביץ' על כך שאין כפל מבצעים בהנחות שיעשו בתיקים, הם מייחסים לניצן. "ולכן כשהיועץ מקבל החלטה בזמן שניצן לצידו, שניהם באותה סירה, סופגים את האש יחד".

ועדיין זו החלטה של היועץ, לפרקליט המדינה אין אחריות פה.

"אולי לא אחריות רשמית, אבל מבחינה ציבורית נוצרת כאן שותפות דרך. יהודה וינשטיין אמר פעם ללדור, אם אתה רוצה להגיש כתב אישום נגד ליברמן - תישאר ותטפל בזה. כמובן שזה לא קרה. אבל הרעיון הוא שזו לא חוכמה להמליץ וללכת. צריך יהיה להתמודד עם הדברים גם אחר-כך, כשהחשש הוא כמובן זיכוי, שיעמיד את הפרקליטות באור מביך".

באחת הישיבות שהתייחסו לתיקי נתניהו, אמר ניצן כי "זו תהיה דרמה אדירה אם נגיע לזיכוי של נתניהו. העיתונאים ישחטו אותנו", מעיד אחד מאלה שהיו בחדר, "ובכל זאת מצוין בכתב החשדות שפרקליט המדינה תומך בהגשת כתבי אישום על שוחד בשלושת התיקים, מתוך הנחה שיש סיכוי סביר להרשעה, ושי לא נחשב לפרקליט המדינה הלוחמני ביותר שהיה פה".

האם פרסום העמדה הזו מרמז על עימות רציני בין היועץ, שייחס לנתניהו עבירת שוחד רק בתיק 4000 לבין ניצן? מקורביהם מבקשים להרגיע: "עמדתו של ניצן בכתב החשדות פורסמה בעקבות פסיקת עבר של בית המשפט העליון שקבעה כי לעמדת פרקליט המדינה בתיקים כאלה יש משמעות מיוחדת, כך היה גם בתיק בר-און חברון ובתיקים רגישים אחרים".

ומי שעבדו לצידם מציינים כי "שניהם לא חובבי דרמות ולא נמנים עם האנשים שעוברים ביניהם חתולים שחורים. הם אנשים מערכתיים שמבינים את היתרונות בלעבוד יחד, ולמרות המחלוקות ממשיכים להוות קבוצת תמיכה אחד של השני".

"הוא איש גומי, מתאים למשימות אלסטיות"

מאז ימיו כפרקליט במחלקת הבג"צים וכממונה על העניינים הביטחוניים בפרקליטות המדינה, נתפס ניצן כאדם מערכתי מאוד שיודע לצופף שורות ולהגן על המערכת, כל עוד הדברים הם לשיטתו במתחם הסבירות. אלא שמשפטים זה לא מתמטיקה, וגבולות מתחם הסבירות הם דבר גמיש. לא במקרה מבקריו קוראים לו האיש למשימות מיוחדות ואלסטיות במיוחד - פרפרזה על תפקידיו כמשנה לעניינים מיוחדים בפרקליטות המדינה ואחר-כך במשרד היועץ.

"הוא איש גומי", אומר אדם שמכיר אותו שנים רבות, "אני בטוח ששי רואה עצמו משרת ציבור נאמן, הוא לא מושחת וגם לא נתפס כתביעתי מאוד כמו לדור. לא תראי אותו מתערבב עם אישי ציבור או מקדם אג'נדה פוליטית, אבל הוא מספיק מתוחכם כדי להוביל או לסנדל מהלכים בדרכו. למשל, בשמירה על יחסים טובים עם שרי המשפטים שמשמשים כיו"ר ועדות שרים לענייני חקיקה ויכולים לשמש כשלוחיו בזירה הפוליטית".

דוגמה לכך היא מערכת היחסים הטובה שהייתה לו עם שרת המשפטים הקודמת, איילת שקד. ניצן אוהב להזכיר שבכנסי לשכת עורכי הדין באילת הם ביקרו זה את זו בנאומיהם, אבל עימות אמיתי לא היה שם.

ניצן, כזכור, איפשר לשקד לערב את עו"ד עמית פישר, המייצג את עמותת הימין רגבים, בעבודת מחלקת הבג"צים. וכששקד הזהירה את ניצן שלא יעז לערער על החלטת ועדת השחרורים לנכות שליש ממאסרו של אהוד אולמרט, ניצן, שהיה נחוש להיאבק בהחלטה, שינה את דעתו. הוא נימק זאת בהמשך בכך ש"לאחר מחשבה הבנתי שאין סיכוי שהחלטת הוועדה תתהפך בעליון". כשקולגות שאלו אותו לפשר סגנון ההודעה המאיים, בכל זאת מדובר בפוליטיקאית שמתרה בפרקליט מדינה, השיב ניצן: "אני לא זוכר מה היה שם. אבל בטוח שהיא לא כתבה 'שלא תעז', כי דבר כזה הייתי זוכר. איתי היא לא מדברת ככה, אולי עם בנט כן".

איילת שקד / צילום: כדיה לוי
 איילת שקד / צילום: כדיה לוי

גורמים בפרקליטות לא השתכנעו משינוי הכיוון שהפגין בנוגע לאולמרט. "כשאת רואה את ההתאבדות שלו על תיקים מסוימים ואת ההתמסרות הטוטאלית לטיעון, שרבים בפרקליטות יראו כמופרך - כמו ההחלטה לסגור את תיק ליברמן (ניצן כתב את טיוטת ההחלטה והגן עליה בבג"ץ) או ההגנה על הסדר הטיעון עם משה קצב - את מקבלת את הרושם שהוא מגייס את הרטוריקה המרשימה שלו לטעון דבר והיפוכו בקלילות רבה מדי. צרפי לזה את הלהט שבו הגן על מערכת הביטחון בעתירות נגד העינויים והסיכולים הממוקדים, ואת ההתלהבות שבה טיפל עבור נתניהו בעתירות נגד גדר ההפרדה. אם פעם הפרקליטות הצמיחה אנשים שהעזו לצאת נגד המערכת כמו דורית ביניש בקו 300, ומיכאל שקד שהביא את ההוכחות שזיכו בסופו של דבר את דמיאניוק, ניצן הוא לא האיש שיוביל קו מוסרי אמיץ מהסוג הזה. הוא מוביל לפשרנות, ופרשת אום אל-חיראן היא התזכורת האחרונה לזה".

באום אל חיראן נדרס למוות, בינואר 2017, השוטר ארז לוי, מרכב שבו נהג המורה הבדואי יעקוב אבו אל-קיעאן, שנהרג בעצמו מאש המשטרה. מפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך הגדיר את דריסתו של השוטר כפיגוע מכוון ואת אבו אל-קיעאן כמחבל. גם השר לביטחון פנים גלעד ארדן התבטא בצורה דומה.

אלא שדוח של רכז השב"כ שחקר את הנושא העלה כי הדריסה נבעה ככל הנראה מכך שהנהג הפצוע איבד את השליטה ברכב והידרדר לעבר השוטר. ראש מח"ש וגורמים אחרים במשרד המשפטים תמכו גם הם בעמדה זו. ניצן, שהחליט שלא להחליט כיוון ש"יש ראיות לכאן ולכאן", הותיר את המורה ההרוג על תקן טרוריסט. את הביקורת שנמתחה בנוגע למהלך הזה, הגדיר ניצן כשמאלנית. "לא שמו אותי להיות חותמת גומי, קיבלתי החלטה שאני מאמין בה", הוא אמר באחת הישיבות במשרד. "אני לא חושש להעמיד לדין שוטרים, והגעתי עם זה עד לעליון כשצריך. אני מבין שכאן הרעיון הוא לבחון אם אני מוכן להיכנס גם במפכ"ל המשטרה. אני צריך לעשות את זה, רק כי מישהו לא אוהב אותו? אני צריך להיות שלם עם עצמי. לא חשבתי שצריך להעמיד לדין את השוטר שירה באבו אל-קיעאן, כשם שלא חשבתי שאני יכול לקבוע מה היה, ואני גם לא בטוח שזה תפקידי. אז קבוצה גדולה שמזוהה עם השמאל לא הסכימה איתי, שתתכבד ותגיש עתירה לבג"ץ".

"'הדינה זילבר' של הימין הקיצוני"

משפטן בכיר מעריך כי "גם אם חיבתו של ניצן למערכת הביטחון היא מן המפורסמות, והוא מאמין שכולנו יחד תחת האלונקה לוחמים למען המדינה - נדמה שהוא פועל לעתים קרובות למען האינטרס העתידי שלו".

ההערכה היא שהוא שואף להתמנות לבית המשפט העליון.

"כששאלו אותו לכוונותיו, הוא אמר שהוא לא חייב להצהיר על כוונותיו, אבל 'לא מדויקת נקודת המוצא שכל אחד חייב להגיע לעליון'".

לא כל אחד מגיע, השאלה אם הוא רוצה. תומכיו של ניצן טוענים כי הדימוי הזה שרודף אותו כבר שנים, של מי שמרצה את אדוניו, עושה לו עוול גדול. "הוא איש ישר", הם אומרים, "ששם את סולם הערכים האישי שלו בצד ופועל לשיטתו כשליח ציבור. אם אכן היה עובד כדי לרצות את השלטון לאינטרס עתידי, איך את מסבירה את העימותים עם אוחנה ואת העמדה התקיפה שהפגין בתיקי נתניהו בכתב החשדות? ואיך זה שהוא לא ניסה לרצות את מנדלבליט והביע עמדה זהה לשלו בכתב החשדות?". 

העמדה הזו מציבה אותו כלוחם צדק שאינו נרתע מעימות, ואוחנה הוא ממילא שר בממשלת מעבר.

"מי שולט ב-40 השנה האחרונות? הימין. אם ניצן היה רוצה לשאת חן בעיני ארבעת הפוליטיקאים שנמנים עם חברי הוועדה לבחירת שופטים, הוא לא היה נוקט את העמדה הזו. גם ככה הוא נתפס כאויב הימין. לפני מינויו הוא היה 'הדינה זילבר' של הימין הקיצוני, משום שהורה לחקור רבנים.

"ניצן לא מתנהל כמו אחד שפועל כדי להגיע לעליון. הוא נקלע למערכת יחסים קשה עם השופטת הילה גרסטל, כשהייתה נציבת הביקורת על הפרקליטות. הוא יכול היה לתת לה לפעול כאוות נפשה, לומר שביקורת זה חשוב, ולצאת מעולה בדעת הקהל. ובכל זאת העדיף להתעמת איתה".

גרסטל דיברה על ניצן במילים קשות בראיון הפרישה שלה ב"עובדה", וזה ודאי לא העלה את אמון הציבור בפרקליטות. אם שופטת בדימוס מרשה לעצמה להטיל ספק בעבודתם של הפרקליטים, מה יגיד האזרח הפשוט. חלק מהביקורת נגעה למאבקו במינויה של ד"ר מאיה פורמן לסגנית מנהלת המכון הפתולוגי, לאחר שחוות את דעתה בתיק זדורוב סתרה את עמדת הפרקליטות. רק שלאחר שהעליון העדיף את חוות-הדעת של פורמן, חזר בו ניצן מהתנגדותו.

ניצן - שלא צמח כפרקליט מחוז, ועד למינויו לתפקיד פרקליט המדינה היו תחת ניהולו אנשים ספורים - היה צריך להתמודד עם ארגון גדול שיצא למלחמה נגד גוף הביקורת החדש. "הוא הזכיר את דן חלוץ, שהגיע מחיל האוויר להוביל צבא ירוק", נזכרים עובדי המשרד באותה תקופה. "לא היה לו קל. הוא נתפס כ'נער לשכות' ולא כמי שצמח מהשטח. בתמרון בין העמדות של הוועד לגרסטל הוא היה איפשהו באמצע. תמך במינויו של השופט בדימוס אליעזר גולדברג לבירור המחלוקת, למרות התנגדות הוועד. אז נכון, הוועד ערך עיצומים, אבל גם מנהלים מדופלמים ממנו ברשות המסים ובנמל אשדוד לא הצליחו למנוע עיצומים".

כישוריו המשפטיים של ניצן עדיין זוכים ליותר הערכה מכישוריו כמנהל, אבל הוא בוודאי נמצא במקום אחר מזה שבו היה לפני שש שנים. ובכל מקרה, כפי שניצן נוהג לומר, "בשביל להיות רועה, לא צריך להיות כבשה". 

ת"ז: שי ניצן

נולד ב-1959 בירושלים בבית דתי, והתחנך בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר שבעיר. בגיל 23 הוריד את הכיפה, אך ממשיך לשמור שבת • הוא נשוי לתמר, מורה לערבית, ואב לחמישה ומנהל אורח חיים צמחוני • הוא בעל תואר ראשון ושני במשפטים ובהיסטוריה של עם ישראל. את ההתמחות עשה אצל שופט העליון, לימים הנשיא, אהרן ברק • עד שמונה לפרקליט המדינה, נהג להגיע לעבודה בסנדלים • מינויו בדצמבר 2013 לפרקליט המדינה לווה בביקורת של חברי כנסת ממפלגות הימין ובמשך תקופה התנהלו מול ביתו הפגנות של אנשי ימין שקראו להדיחו מתפקידיו הציבוריים. בינואר 2011 פורסם באינטרנט סרטון הקורא לרוצחו והוצמדה לו אבטחה. תושב רעננה נעצר בחשד כי הוא האחראי ליצירתו והפצתו • בספטמבר 2014 קבעה שופטת בית משפט השלום בכפר סבא, נאוה בכור, כי הפרקליטות ושי ניצן נהגו באכיפה בררנית כלפי פעילי ימין. הקביעה בוטלה בבית המשפט המחוזי