ממשלת מיעוט בישראל?

אם החלופה היא הליכה לבחירות נוספות – ייתכן שממשלת מיעוט היא האופציה העדיפה, והיא גם לא בהכרח אופציה שלילית

יו"ר כחול לבן, בני גנץ / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
יו"ר כחול לבן, בני גנץ / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

האפשרות שתוקם ממשלת מיעוט מסרבת לרדת מהשולחן. באופן ספציפי, הכוונה היא לממשלת מיעוט בראשות כחול לבן, בהשתתפות ישראל ביתנו והעבודה-גשר ואולי המחנה הדמוקרטי, ובתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת, אך אפשר לדמיין ממשלות מיעוט אחרות.

זה יהיה תקדים: מעולם לא קמה בישראל ממשלת מיעוט לאחר בחירות. במהלך השנים התקיימו בישראל כמה ממשלות מיעוט, אבל כמעט כולן נוצרו בשל פרישת אחת מסיעות הקואליציה באמצע הקדנציה. דוגמה לממשלת שכיהנה תקופה ממושכת יחסית היא ממשלת רבין השנייה. לאחר שש"ס פרשה מהממשלה בספטמבר 1993 היא נותרה ממשלת מיעוט של 56 ח"כים בלבד, מסיעות העבודה ומרצ, ושרדה רק בזכות תמיכה מבחוץ של הסיעות הערביות.

יתר על כן, בעיני ישראלים רבים, ממשלת מיעוט נתפסת כלא-דמוקרטית. עמדה זו משקפת הן את המסורת הפוליטית בישראל, שלפיה יש לבנות קואליציות רחבות ככל האפשר (כמובן, רק של מפלגות יהודיות) והן גם תפיסה מסוימת של דמוקרטיה, שלפיה רק הכרעת רוב היא לגיטימית. באופן ספציפי, יהודים ישראלים רבים אינם רואים את הציבור הערבי כשותף לגיטימי בשלטון בישראל, ולכן שוללים הקמת ממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות.

אבל לא בטוח שהתפיסה השלילית הזו של ממשלות מיעוט מוצדקת.

מאז מלחמת העולם השנייה, כשליש מהממשלות שקמו בדמוקרטיות האירופיות היו ממשלות מיעוט. בכמה דמוקרטיות - דנמרק, ספרד, שבדיה, רומניה, נורבגיה - רוב הממשלות שקמו היו מסוג זה. רובן התבססו על "תמיכה מבחוץ" של מפלגה או מפלגות מסוימות - מפלגות שאינן חברות בממשלה, אך הגיעו להסכמות עם מפלגת השלטון שלפיהן יתמכו בה בפרלמנט בתמורה להטבות שונות. דוגמה לכך היא ממשלת המיעוט שהוקמה לאחר הבחירות האחרונות בבריטניה, אז חתמו המפלגה השמרנית וה-DUP על הסכם רשמי ופומבי המסדיר את התמיכה מבחוץ של DUP בממשלה. ממשלת מיעוט "טהורה", שלא הגיעה להסכמות כאלה עם מפלגה אחרת בפרלמנט - נדירה יותר, אך קיימת. זהו למשל הדגם המקובל יותר בקנדה.

ומה באשר לתפקוד של ממשלות מיעוט? בניגוד למה שמקובל לחשוב, ממשלות מיעוט לא בהכרח מתפקדות פחות טוב מממשלות רוב - במיוחד אם הן מסתמכות על תמיכה קבועה מבחוץ. מצד אחד, ממשלה כזו נהנית בדרך כלל מרוב מובטח בפרלמנט, כמעט כמו ממשלת רוב, ולכן יכולה ליישם את מדיניותה - כפי שממשלת המיעוט של רבין אישרה ויישמה את הסכמי אוסלו. מצד אחר, הממשלה עצמה לרוב קטנה יותר מממשלת רוב מבחינת מספר השרים המכהנים בה ומשרדי הממשלה, ודבר זה צפוי לחסוך כספי מדינה ולייעל את עבודת הממשלה. בנוסף, לממשלות מיעוט יש פוטנציאל לשפר את ייצוגן של קבוצות מודרות באוכלוסייה: בשל הצורך של הממשלה לגייס תמיכה מבחוץ, ייתכן שהיא תנסה לגייס גם את תמיכת המפלגות שמייצגות ציבורים כאלה, כתומכות קבועות או באופן חד-פעמי, בתמורה כמובן לתשלומים שונים. ואכן, ממשלת רבין של שנות ה-90, שנשענה רוב ימיה על תמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, נחשבת כאחת כממשלות הטובות ביותר לציבור הערבי בהיסטוריה הישראלית.

אז האם המסקנה היא שעדיף להקים כיום ממשלת מיעוט? לא בטוח. אף שממשלה כזו עשויה לתפקד לא פחות טוב מממשלת רוב, הרי שלא בטוח שהיא תזכה ללגיטימציה ציבורית רבה. מלבד זאת, נראה שרוב ממשלות המיעוט המוצעות כיום, בפרט זו שתיתמך מצד אחד על ידי ישראל ביתנו ומצד שני על ידי הרשימה המשותפת, היא פשוט רחבה והטרוגנית מדי מכדי לתפקד ביעילות לאורך זמן. אבל אם החלופה היא הליכה לבחירות נוספות - ייתכן בהחלט שממשלת מיעוט היא האופציה העדיפה. 

הכותב הוא ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988