ביה"ד הרבני בעקבות העליון: "לחייב אב בתשלום מזונות רק כשזה מקדם את טובת הילדים"

ביה"ד הרבני בחיפה ביטל את המזונות שנדרש לשלם אב לילדה שעברה את גיל 6 ונמצאת במשמורת משותפת • הסיבה: כושר ההשתכרות של האם גבוה בהרבה מכושר האב • בכך צעד ביה"ד צעד משמעותי לעבר "מהפכת השוויון בנטל המזונות" שהנהיג העליון

תשלום דמי מזונות משותפים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
תשלום דמי מזונות משותפים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב

"יש לחייב את האב בתשלום מזונות, רק כאשר חיוב זה מקדם את טובת הילדים. במצב של משמורת משותפת, וכאשר תשלום של האב לאישה יגרור רווחה גדולה בבית אחד ודלות בבית אחר, אין לחייב את האב בתשלום מזונות הילדים".

הקביעה העקרונית-שוויונית הזאת לא יצאה מבתי המשפט לענייני משפחה הפעם, אלא מעוגנת בפסק דין חדש של דייני בית הדין הרבני בחיפה, הרב יוסף יגודה, הרב סיני לוי והרב יעקב שרעבי. בפסק הדין, החריג בנוף פסקי הדין של בתי הדין הרבניים, פטרו הדיינים אב מתשלום מזונות בעבור בתו שעברה את גיל 6, מאחר שהאם מרוויחה משמעותית יותר ממנו, וזמני השהות של שני ההורים עם שני ילדיהם הקטינים זהים.

במסגרת הכרעתם שמו הרבנים את טובת הילד במרכז. "חובת התשלום למזונות הילדים אינה שטר חוב ללא תוכן. מדובר על תשלום שנועד להביא אוכל לפי הטף, לטובתם של הילדים. ההשלכה של הבנה זו היא שחובת בית הדין לבחון האם חיוב האב בתשלומים מטיב עם ילדיו, מקבלי הצדקה, או שאינו מטיב עמם", כותבים הדיינים בפסק הדין, וקובעים כי "לדעתנו, במקרים רבים חיוב מלא של האב, ובעיקר במשמורת משותפת, אינו מטיב על הילדים אלא מזיק להם. לאור ההבנה שחיוב מזונות אינו גזרת הכתוב, אלא תקנה שמהותה כפיה על הצדקה אך מעבר לדיני הצדקה הרגילים, אין לחייב מזונות אשר אין בהם טובתם של הילדים".

בתי הדין הרבניים בעקבות פסיקת העליון

בפסק הדין המנומק עושים הדיינים צעד משמעותי לעבר הפנמת מסר השוויוניות שהוטמע בבתי המשפט האזרחיים בתחום המזונות במסגרת "מהפכת השוויון בנטל המזונות". המהפכה נולדה בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, שקבע לראשונה שוויון מלא בין הורים בעלי יכולות כלכליות דומות בנטל המזונות לילדים בני 6 עד 15 - והולידה שלל פרשנויות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים בנוגע למשמעויותיה, היקפיה והנוסחאות המתמטיות שנלוות לה. עם הזמן המסר של שוויון בין ההורים בנסיבות המסוימות שנכנסות לגדרי פסק הדין חלחל אל בתי המשפט האזרחיים והופנם.

אולם עד כה בתי הדין הרבניים לא היו שותפים לתהליך ההפנמה והקבלה של המהפכה בערכאות האזרחיות. בפסיקות שונות של בתי הדין הרבניים ברחבי הארץ בחרו הדיינים להתעלם מקיומה של המהפכה ולהמשיך לפסוק לפי מיטב שיפוטם, ובפסיקות אחרות התייחסו אליו בספקנות.

דיינים שונים אף מתחו ביקורת חריפה על פסיקת בית המשפט העליון וטענו כי היא תעשה יותר נזק מתועלת. כך למשל, בפסק דין חריף במיוחד שניתן אשתקד בבית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע, ציינו הדיינים כי בתי הדין הרבניים אינם כפופים להלכת העליון בנושא השוויוניות במזונות, והוסיפי כי הלכת העליון תפגע בנשים ובילדים. "כשם שעול המזונות שהוטל על האבות בעבר על-ידי בתי המשפט היה גדול מנשוא, כך ההקצנה אל העבר האחר בשם תפיסות הצדק והשוויון הכלליות של השיטה המשפטית תוביל אימהות וילדים לחרפת רעב", כתב בית הדין הרבני אז.

כעת המטוטלת של בית הדין הרבני נעה לכיוון ההפוך, ודיינים שונים מתחילים להפנים את עיקרי המהפכה ואת הצדדים החיוביים שבה, כאשר במסגרת פסק הדין הרבני החיפאי נקבע כי לא בכל מקרה יחויב אב במזונות ילדיו.

"אנו עדים לשינוי במציאות החיים"

אל שולחנם של הדיינים הגיעה השאלה - האם יש להגדיל את חיוב המזונות הזמניים שהוטלו על האב בעבור שני ילדיו הקטינים, כאשר זמני השהות של ההורים על ילדיהם זהים. האב, צוין, מקבל קצבת אבטלה בגובה של כ-6,000 שקל, והאם עובדת ומשתכרת כ-14.5 אלף שקל נטו.

בהחלטה שניתנה באפריל השנה חויב האב במזונות בגובה של 750 שקל עבור הבן (בן ה-3) ו-500 שקל עבור הבת (שעברה את גיל 6), השתתפות בדמי מדור לשני הילדים יחדיו ומחצית מהוצאות החינוך והבריאות. עוד נקבע כי על האב לדאוג לביגוד להחלפה לילדים כאשר הם בביתו, כך שהוא יישא גם בנטל חלק מעלויות הביגוד וההנעלה.

האם ביקשה מבית הדין הרבני להגדיל את חיוב המזונות על האב, בעוד האב ביקש לבטל את חיובו במזונות הבת ולהותיר את החיוב לבן כפי שנקבע.

דייני בית הדין הרבני ניצלו את ההזדמנות להציג גישה עקרונית בנוגע למזונות בעת חלוקת זמני שהות שווים בין הורים. ראשית ציינו הדיינים כי "אין ספק שבעשורים האחרונים אנו עדים לשינוי במציאות החיים. שינוי המציאות בא לידי ביטוי בשני מרכיבים: האחד - כיום, השתכרותן של נשים רבות דומה או אף גבוהה מהשתכרותם של האבות באותן משפחות. השני - משפחות רבות יותר מקיימות לאחר הגירושים הסדרי שהות בהם הילדים שוהים זמנים משמעותיים יותר אצל כל אחד מההורים, וזאת בשונה משהיה מקובל בעבר, כאשר ככלל הייתה נקבעת משמורת אצל אחד ההורים, וההורה השני מקיים הסדרי ראיה בלבד".

הגם שהמציאות השתנתה, הדיינים מציינים בפסק דינם כי "אין חולק כי לא נמצא בתקנה מתקנות הדורות - לא בגמרא ואף לא בתקנות הרבנות הראשית - חיוב על אם לזון את ילדיה". הדיינים מוסיפים ומציינים כי קיימת מחלוקות בין פוסקים רבניים שונים באשר ליכולת להטיל על אם חיוב במזונות, וכי אף שהכלל קובע כי חיוב מזונות הילדים מוטל על כתפי האב, ישנן שיטות לפיהן יש חיוב אף על האם לפרנס ילדיה, מדין צדקה.

"לדעתנו, אין מקום לבסס חיוב להוציא ממון מן האם ולשלם לאב מדיני הצדקה (למעט במצבים קיצוניים בהם האב אינו יכול לפרנס את הילדים כלל, מכל מקור שהוא, והם במשמורתו המלאה או אף החלקית, והדבר נדרש להם)", כותבים הדיינים, אך מיד מוסיפים כי "למרות האמור, אנו סבורים כי במשמורת משותפת, חיוב האב יושפע באופן משמעותי מהכנסותיה של האם".

הדיינים הוסיפו עוד כי "חובת בית הדין לדון עצמו כאפוטרופוס לילדים ולשאול - האם אכן חיוב של האב ישפר את מצבם של הילדים, או שאילו היה נשאל אפוטרופוס שהיה בית הדין מעמיד להם, היה משיב האפוטרופוס - אל תחייבו את האב בתשלום נוסף, משום שחיוב נוסף, בעיקר במשמורת משותפת, פוגע ברווחתם של הילדים".

עוד נכתב בפסק הדין כי "זו יכולה להיחשב טעות לא הגיונית להוציא מהקופה המצומצמת בבית האב שבו שוהים הילדים מחצית השבוע, להקשות עליו להאכיל אותם בשעה שהם שוהים אצלו, וזאת כדי להעשיר את בית האם מעבר לצרכים".

במקרה הפרטי שהגיע אל שולחן הדיינים, נקבע כי חובת האב כלפי הבן שהוא מ"קטיני קטינים" - ילדים עד גיל 6 - לתשלום המזונות הבסיסיים, היא חובה שאינה נגזרת משכרה של האם, והסכום של 750 שקל תואם את ההנחה שחיוב האב הוא אבסולוטי בתקופה זו.

לגבי הבת, שעברה את גיל 6, בית הדין סבור כי אין מקום לחייב את האיש בתשלום מזונות לאם. למרות זאת, בית הדין הותיר את חיוב מחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הבת על האב. עוד הוסיף בית הדין על חיוב המזונות את חיוב האב למדור הבן בהיקף של 400 שקל. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988