כמה משרות יוצר דולר שמושקע באנרגיה ירוקה לעומת דולר שמושקע בדלקים מזהמים?

פסגת האקלים של האו"ם, שנפתחה השבוע, מושכת אליה נציגי ממשלות ופעילי איכות סביבה מכל העולם • איך ישראל משתלבת במאמץ הממשלות להפחתת נזקי האקלים, האם כדאי להשקיע בתעשייה ירוקה והאם המגזר העסקי, מתוך אינטרס כלכלי, הוא זה שיציל את העולם?

הפגנת מחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב לקראת פסגת האקלים במדריד / צילום: שני אשכנזי, גלובס
הפגנת מחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב לקראת פסגת האקלים במדריד / צילום: שני אשכנזי, גלובס

"אנו זקוקים לשינוי מהיר ועמוק באופן שבו אנחנו עושים עסקים, באופן שבו אנחנו מייצרים אנרגיה, בדרך שבה אנחנו בונים ערים, בדרך שבה אנחנו מגיעים ממקום למקום ובשיטות שבהן אנחנו מאכילים את העולם. אם לא נשנה בדחיפות את אורח חיינו, אנו מסכנים את החיים עצמם", אמר אנטוניו גוטרס, מזכ"ל האו"ם, בפתח פסגת האקלים השנתית המתקיימת כעת במדריד. עוד הוסיף כי בעוד האנושות מתקרבת לנקודות אל חזור קריטיות, מאמצי ההתמודדות של המדינות עד כה לא מספיקים. התחושה היא כי מילותיו של גוטרס הן חלק מאותו פזמון מוכר, הנשמע שוב ושוב, בזמן שכולם ממתינים למנהיגי העולם שיפעלו בנחישות רבה יותר כדי לבלום את משבר האקלים. אז מה בכל זאת עושות המדינות? הנה כמה נתונים.

מהי COP25?

COP25 היא פסגת האקלים השנתית המכנסת את נציגי המדינות החתומות על אמנת UNFCCC, המחייבת אותן "להימנע משינויי אקלים מסוכנים", ולמצוא דרכים להפחתת פליטות גזי החממה. כ-200 משלחות וראשי ממשלות ויותר מ-25 אלף נציגי ארגונים ופעילים סביבתיים נועדים במדריד לדיונים מרוכזים על יישום הסכם פריז (הסבר להלן) והאתגרים שעל הפרק. בין הנושאים שידונו בוועידה: מנגנוני קיזוז וסחר בפחמן, סיוע למדיניות העניות בהשגת יעדי הסכם פריז ועוד. הוועידה השנה היא מעין הכנה לוועידה החשובה שתתקיים ב-2020, ובה נדרשות המדינות להציג את היעדים שלהן למימוש הסכם פריז בשנים הבאות.

מהו הסכם פריז?

הסכם פריז, שנכנס לתוקפו בשנת 2016, נועד לייצר פתרונות למשבר האקלים. במסגרת ההסכם מגדירות המדינות באופן עצמאי את יעדי הפחתת הפליטות שלהן, במטרה להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5-2 מעלות צלזיוס עד שנת 2050 בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית. העולם כבר התחמם בממוצע ב-1.1 מעלות צלזיוס מאז ראשית המהפכה התעשייתית, ואם לא ייעשה דבר, ניתן לצפות כי הטמפרטורות העולמיות יעלו ב-3.4 עד 3.9 מעלות צלזיוס במאה הנוכחית. נכון לנובמבר 2018, כ-180 מדינות האחראיות על כ-88% מפליטות גזי החממה בעולם חתמו על ההסכם, אך ארה"ב - אחת משתי המדינות שפולטות הכי הרבה גזי חממה בעולם - נמצאת כעת בתהליך יציאה ממנו וכבר איננה מקיימת אותו בפועל.

האם הסכם פריז משפיע?

תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP) קבעה בדוח פער הפליטות לשנת 2019 כי יש צורך בהפחתת פליטות גזי חממה בשיעור של 7.6% לשנה משנת 2020 עד 2030 כדי לעמוד ביעדי ההסכם, ומדענים מזהירים כי חלון ההזדמנויות הולך וקטן. אך לפי האו"ם, לא נעשה מספיק כדי לעמוד ביעדי ההסכם, ולמרות ההצהרות והכוונות, המדינות מתקשות להגיע ליעדים, ומנגד פליטות גזי החממה עולות. לפי הפורום הכלכלי העולמי, בשנת 2018 נפלטו לאטמוספירה 36.8 טריליון טונות של CO2, שיא של כל הזמנים ועלייה של 2.1% מהשנה שקדמה לה. בפסגת האקלים פורסם דוח חדש שלפיו השנה בשל הירידה בשימוש בפחם בעולם, הצמיחה בפליטת הפחמן צפויה לעמוד על 0.6%, נתון נמוך מ-2018. יחד עם זאת, לפי הדוח, התיאבון הגובר לנפט וגז פירושו שהעולם עדיין רחוק מלהשיג את הפחתות דרסטיות בפליטות גזי החממה הדרושות כדי למנוע את ההתחממות הגלובלית הקטסטרופלית. גם אם סוכמים את כל ההתחייבויות של ההסכם, הצפי הוא שההתחממות תעמוד על 2.9-3.4 מעלות. לכן, המדינות חייבות להציב יעדים שאפתניים יותר כדי להגביל את עליית הטמפרטורה.

איך עומדים באתגרים?

האתגרים הניצבים בפני המדינות הם מורכבים: מעבר למשק דל פחמן עד 2050 והתאמת המדינות לעידן החדש ולהסתגלות לתוצאות משבר האקלים, כל זאת ועוד כאשר אוכלוסיית העולם גדלה בכמעט מיליארד נפשות בשנה, הולכת וצורכת יותר ויותר, ומותירה טביעת רגל פחמנית גדולה. "מה שחשוב זה מה שכן אפשר לעשות, על תרחישי יום הדין דיברנו רבות", אומר ד"ר אסף הוכמן, חוקר אקלים מאוניברסיטת תל אביב. "לממשלות אין פריבילגיה להתייאש. הן לא יכולות לעצום את העיניים ולומר 'זה לא יקרה'. כשאנחנו מסתכלים על מודלים, אנחנו רואים שאם מפחיתים את גזי החממה, אפשר לעשות את השינוי וכדור הארץ יידע להשתקם.

"המערכת שהפוליטיקאים מנהלים מבוססת על כסף ומדדי צמיחה כלכלית. מה זה אומר, שהייתה צמיחה כשפלטנו יותר לאטמוספירה? אז הפוליטיקאים שואלים - מה אתם רוצים, שנפסיד כסף? שהוא יפסיד קודם, ואז אני אפסיד, כמו מה שדונלד טראמפ חושב. המנהיגים צריכה לפעול לפי האמת המדעית ולא לפי מה שנוח להם פוליטית. האנושות צריכה לשנות כיוון. זה דבר לא פשוט, וצריך מנהיגים שיקבלו החלטה".

מי מייצג אותנו בפסגה?

בראש המשלחת הישראלית לא עומד השר להגנת הסביבה, אלא דווקא שר האנרגיה - יובל שטייניץ. ההחלטה הזו מחזקת את התחושה שלמדינת ישראל אין שר לאיכות סביבה במשרה מלאה, ושהנושא לא מקודם במלוא הרצינות. ההחלטה לשלוח את שטייניץ, השר שמשרדו אמון ומאמין בפיתוח דלקים פוסיליים מזהמים ורק בקיץ האחרון חילק 12 רישיונות לחיפושי גז ונפט, התקבלה באכזבה רבה בקרב הארגונים הסביבתיים.

מה היעדים של ישראל?

דווקא ישראל, מדינה ברוכת שמש המאמצת טכנולוגיות חדשות בקלות, קבעה בהסכם פריז יעדים נמוכים מאוד - הגעה ליעד של 7.7 טון פליטות גזי חממה לנפש בשנת 2030 (לעומת 10.2 טון לנפש בהווה); יעד של 17% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות; ויעד של 20% הפחתה בנסועה במכוניות פרטיות. השר שטייניץ הודיע החודש על כוונתו להעלות את יעדי האנרגיות מתחדשות ל-30%-25%, אך נכון לעת עתה מדובר בהצהרה בלבד. "הצבנו יעדים מביכים וגם בהם אנחנו לא עומדים. אנחנו עומדים על סביבות ה-6% של אנרגיות מתחדשות, ובערך 1% של התייעלות אנרגטית. אין הפחתת נסועה - יש יותר ויותר מכוניות פרטיות. השנה צריכים לעדכן את התוכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית, ולא ברור אם היא בכלל מתוקצבת לשנה הבאה", אומרת עו"ד ליהיא גולדברג מ"אדם טבע ודין". "היינו רוצים לראות יעדים יותר שאפתניים, אבל צריך לעבוד כדי להשיג את היעדים הקיימים".

יעדי השימוש באנרגיות מתחדשות בהסכם פריז עד 2030
 יעדי השימוש באנרגיות מתחדשות בהסכם פריז עד 2030

האם ישראל מזהמת פחות?

"למשבר האקלים אין גבולות. מה שאנחנו עושים משפיע על המדינות השכנות לנו - כולנו ניפגע יחד מתוצאות ההידרדרות האקלימית. אין מה להשוות בין הפליטות של המזהמות הגדולות לבין ישראל. אך כשבודקים את פליטות הפחמן לנפש, מצבנו לא מעודד; 7.9 טון, לעומת 6.1 בהונג קונג, 5.0 בצרפת, 5.6 באנגליה, 2.5 במצרים, 8.0 בסין. בארה"ב ובקנדה לעומת זאת, הפליטות לנפש עומדות על 16.1 טון. יתר על כן, לצמצום פליטות הפחמן יהיו השלכות חיוביות על המערכות האקולוגיות ועל הבריאות שלנו; למשל, בישראל מתים מדי שנה 2,200 בני אדם כתוצאה מזיהום אוויר, שמקורו בשריפת דלקים לייצור חשמל והנעת רכבים.

"מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לא להיכנס מתחת לאלונקה הגלובלית. לא מבחינה מוסרית ולא באופן מעשי כמדינה שרוצה להיות חלק מה-OECD", אומר פרופ' אלון טל, מומחה למדיניות סביבתית מאוניברסיטת תל אביב, שנוסע השבוע לפסגת האקלים. "אנחנו צריכים לשנות כיוון, ויש לנו יכולת לעשות את זה. אנחנו צריכים לקדם מעבר ל-100% אנרגיות מתחדשות, ואין לנו תוכנית כזו אף שאנחנו מדינה עם שמש. יש אצלנו חוסר מנהיגות של המשרד להגנת הסביבה ושאננות ממשלתית, וגם אולי התמכרות להכנסות לקופת המדינה - מתמלוגי הגז והדלקים המאובנים האחרים".

האם מס פחמן הוא הפתרון?

לפי דוח קרן המטבע העולמית שפורסם באוקטובר, הטלת מס פחמן היא הדרך היעילה והאפקטיבית ביותר למלחמה בהתחממות הגלובלית והורדת זיהום האוויר. הרעיון של מיסוי פחמן על שריפת דלקים פוסיליים נדון כבר שנים רבות, אך מעורר התנגדות בשל החשש שיעלה את חשבונות החשמל. ואמנם, כלכלנים טוענים כי הרווחים מהמס יכולים לחזור לצרכנים באמצעות החזרי מס ודיבנדנדים שונים, ובנוסף מיסי הפחמן ידרבנו שימוש מסיבי באנרגיות מתחדשות ונקיות.

לכ-40 מדינות ברחבי העולם יש במידה מסוימת מס פחמן, אך הממוצע הוא 2 דולר לטון פליטות - והוא נמוך משמעותית מהרף שלפי החוקרים נדרש כדי לבלום את עליית הטמפרטורה, העומד על 75 דולר לטון. מס בסדר גודל כזה יעלה את מחיר הפחם ב-200% ואת הגז ב-70%. לפי קרן המטבע, מדובר בעליית מחיר בטווח תנודה נורמטיבי לשוק האנרגיה, שהיסטורית ידע תנודות קיצוניות יותר. "המחיר שנשלם בעקבות מיסוי הפחמן, נמוך משמעותית מהמחיר שהאנושות והפלנטה תשלם משינויי האקלים", סיכם הדוח של קרן המטבע.

"צו השעה הוא מס פחמן. אפשר לעשות את זה דרך חוק אקלים, או דרך חוק אוויר נקי שמסמיך את השר כבר עכשיו להשית היטל על מזהמים", אומר פרופ' טל. "זה מה שמדינות מתחילות לעשות כדי לשנות את המשוואה. בבריטיש קולומביה בקנדה מוכיחים שלא זו בלבד שזה לא מפריע לפיתוח כלכלי, הפיתוח הכלכלי שם מואץ יותר מאזורים אחרים בקנדה. זה לא פוגע גם בשכבות החלשות - הם מורידים מסים רגרסיביים. כל תחום שיש לו השפעה שלילית מבחינת פליטות גזי חממה, אז אנשים ישלמו קצת יותר. אם זה שימוש ברכב פרטי או אכילת בשר".

האם הפתרון תלוי במדינות?

"דווקא כאן, יש מעין הרגשה שיש עתיד, שיש תקווה שתושבי העולם הזה כן יכולים לעשות משהו כדי לעצור את טרפת האקלים. הדבר החשוב ביותר שחלחל לתודעה שלי הוא שממשלות הן לא השחקן המרכזי במשחק. הן בגדול, לא עמדו אפילו ביעדים הנמוכים שהעמידו לעצמן", אומרת פרופ' אופירה אילון, מרצה וחוקרת בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה וחוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן בטכניון בתחומי סביבה, המשתתפת במשלחת הישראלית. "היום השיח והעשייה מגיעים מהערים, מהמחוזות, מהמדינות, מחברות מסחריות וממשקיעים. המניע הוא כלכלי טהור. החיסכון הכספי לרשות המקומית, התועלת לתעשייה, ההזדמנויות העסקיות כולן קורצות. הודות לשיפורים הטכנולוגיים המחירים של אנרגיות מתחדשות ואגירה יורדים, ואפשר להחזיר את ההשקעות בתחומים אלה להחזיר את עצמן בפרק זמן קצר יחסית. אני משוכנעת שיהיו עוד כיוונים שכאלה, שאולי יאפשרו לנו לחיות על פני הכדור הזה".

ומה עם מחאת האקלים?

בוועידת האקלים צפויה לנאום האקטיביסטית השוודית בת ה-16 גרטה טונברג, שהצליחה להוציא בשנה האחרונה מיליוני אנשים לרחובות. פעילים סביבה רבים כבר נוכחים בשטח, ומספרים כי השנה ישנה רוח אופטימית, ותחושה ש"הימים של הלבד נגמרו"; מחאת האקלים היא גלובלית, גדולה, מאוחדת. העולם מקשיב יותר, והם נחושים הרבה יותר. "אני פעיל סביבתי 35 שנה, ובשנה האחרונה יש התעוררות מדהימה", מספר מייקל מתנועת "המרד בהכחדה", שגם הוא צפוי להשתתף בוועידה. "ארה"ב וסין משחקות משחקים והגיע הזמן שהתנועה האזרחית תיקח את המושכות, כשברור לנו שאנחנו צריכים לדחוף את מנהיגי העולם. אנחנו נחסום תנועה, נביא את הסירות שלנו, כל יום תהיה הפגנה אחרת. במוקד אחר במדריד, נקיים COP אלטרנטיבי - קהילתי, בהשתתפות 300 ארגונים. הממשלות צריכות להגיד את האמת ולהכריז על מצב חירום, להתחיל לפעול גלובלית וביחד - לא כל מדינה לעצמה, להגיע למצב של איפוס פליטות עד 2030".

איך פועל המגזר העסקי?

כ-150 בנקים אימצו את מדיניות האקלים של האו"ם, ובתחילת החודש הכריז בנק ההשקעות האירופי כי יחדל לממן השקעות חדשות בפחם, בגז ובנפט, לרבות תשתיות הולכה והפקת חום מדלקים אלו. ולמרות התמיכה של נשיא ארה"ב טראמפ, שמונה חברות חברות פחם בארה"ב פושטות רגל. מנגד, לתעשיות מקיימות יש פוטנציאל משרות רב - 40 מיליון משרות ברחבי העולם עד 2030, בשישה סקטורים: אנרגיה מתחדשת, בנייה ירוקה, תחבורה, ניהול מים, ניהול פסולת ותכנון שפכים וביוב. באיחוד האירופי, ב-2000-2015 שיעור הצמיחה במשרות הירוקות היה גבוה פי 7 לעומת צמיחה בסקטורים אחרים. לפי מכון PERI, דולר אחד שמושקע באנרגיה ירוקה בארה"ב, יוצר פי 3 יותר משרות מדולר המושקע באנרגיה פוסילית.

המגזר העסקי יכול להוביל את קטר היציאה ממשבר האקלים ולאורך השנה עלו לא מעט יוזמות של חברות שאימצו את יעדי הסכם פריז. עשרות מנכ"לים מהחברות הגדולות בארה"ב חתמו על הצהרה שקוראת לארה"ב להישאר בהסכם. ביניהם טים קוק מאפל, ריצ'ארד ברנסון מווירג'ין, אילון מאסק מטסלה, סאטיה נדלה ממיקרוסופט ועוד. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988