חולדות ענק ועטלף בעל פני קוף שהובילו לפיוס היסטורי באיי שלמה

לד"ר טיירון לברי יש כנראה העבודה הטובה בעולם: בשנים האחרונות הוא מסתובב בג'ונגלים של איי שלמה (Solomon Islands, ליד אוסטרליה) ומחפש חיות. באופן ספציפי יותר, הוא מחפש חולדות ענק, הגדולות פי ארבעה מחולדה עירונית רגילה, ועטלף דמוי קוף (Monkey Faced Bat). ההיגיון האקולוגי אומר שסביר שהם יימצאו שם, וגם התושבים המקומיים טוענים שראו אותם, אבל אין לכך תיעוד בעולם המערבי.

לברי טרם מצא את החיות שחיפש, אבל מסעותיו באיי שלמה ושיתוף הפעולה שלו עם המקומיים בחיפושיו כבר הובילו לפיוס היסטורי בסכסוך בן כמעט מאה שנה - בין שבט קוואיו (Kwaio) השוכן באיים לבין אוסטרליה. האוסטרלים חטפו בעבר את אנשי השבט לעבדות, ועם סיומה המשיכו להעסיק אותם בתנאים נצלניים, אבל שיתוף הפעולה בין המדענים שבאו מאוסטרליה לבין המקומיים הצליח לרכך את התחושות הקשות באיים והצדדים אף קיימו טקס סולחה רשמי.

 לברי ובן שבט קוואיו במסע חיפושים, וטקס הסולחה / צילום: מוזיאון פילד בשיקגו

סכסוך דמים שהסתיים בסולחה

כאשר לברי פגש לראשונה את בני שבט קוואיו באיי שלמה, הם לא רצו לשתף איתו פעולה. הסכסוך הוותיק על עבדות, אדמה וכסף, שהגיע לכדי שפיכות דמים ב-1927, הוביל לחשדנות רבה וכעס מצד בני השבט כלפי כל תושב אוסטרלי.

"לקראת אמצע המאה ה-19, החלה עבדות בני איי שלמה באוסטרליה", אומר לברי. "העבדות הזאת, כמו במדינות אחרות, הייתה כרוכה בחטיפת בני האיים והבאתם לעבודה בכפייה במטעי קני הסוכר באוסטרליה ובפיג'י. בתחילת המאה ה-20, בוטלה העבדות אך עדיין היה מדובר בעבודה בתנאים קשים מאוד.

"בקרב בני קוואיו היה הניצול רב במיוחד, כי נאמר עליהם שיש להם מוסר עבודה גבוה. ב-1927 כבר לא הייתה נהוגה עבדות, אז כדי להכריח אותם לחפש עבודה בעבור כסף במטעי קני הסוכר, ממשלת אוסטרליה הטילה מסים על אזרחי האי, בעבור הזכות לגור על האדמה שלהם עצמם.

"באותה שנה, פקיד ממשלתי בשם ויליאם בל הגיע לדרוש את המס, ובן שבט קוואיו, בסיאנה שמו, הרג אותו. במאבק שנוצר בעקבות המקרה הזה, נהרגו עוד 13 תושבי האי שעבדו עבור הבריטים. בתגובה, אנגליה, שהייתה אז הבעלים של איי שלמה ושל אוסטרליה, שלחה משלחת עונשין, ועל פי הדיווח של השבט - כ-100-200 איש מתו".

על פי החישוב הרשמי, 60 איש לפחות נהרגו באותו אירוע. 200 איש, כולל בסיאנה שהרג בפועל את הפקיד, נכלאו בטולגי - אז בירת איי שלמה. שם נפטרו לפחות עוד 30 איש ממחלות. "בני השבט טוענים כי המספר מגיע ל-200 כי חילול המקדשים הוביל לזעם האבות ולאבידות נוספות. הם טוענים כי זעם האבות משפיע עליהם עד היום".

כאשר לברי וצוותו הגיעו לאי, הם קיבלו מסר מפורש מהצ'יף של השבט: אתם ממשיכים להרגיז את האבות, כי אתם אוסטרלים על האדמה שלנו.

 ד"ר טיירון לברי / צילום: מוזיאון פילד בשיקגו

הצוות המדעי, שכלל גם את פרופ' דיוויד מקלרן, העוסק בסוגיות של בריאות הציבור באיים, ואת פרופ' טים פלנרי, זואולוג אוסטרלי מפורסם שעבודתו הייתה ההשראה לקריירה של לברי, הציע לבצע טקס פיוס בין אוסטרליה לשבט קוואיו. השבט היה מוכן לקבל את המדענים כנציגים של אוסטרליה.

הטקס עצמו נערך במקדש המרוחק כעשר שעות הליכה מכל מקום יישוב, בתוך מקדש לאבות הקוואיו. המדענים, כמו בני השבט, עמדו בגשם בלבוש מסורתי, חשוף למדי ועשוי מעלים. במהלך הטקס העבירו המקומיים והמדענים חזיר צעיר מיד ליד והברישו את עורו בענפים ועלים, ואחר כך השתמשו באותם צמחים כדי להבריש אלה את אלה ואת המדענים. הם קראו בשמות האבות וביקשו את סליחתם. חלקם בכו.

כעת, לשבט אין ציפייה לפיצוי נוסף מממשלת אוסטרליה. מבחינתם העניין תם ונשלם. "בני השבט מרגישים שזה שינה מאוד את חייהם, כי כעת יהיה להם קל יותר להתערות במארג החיים של יתר שבטי איי שלמה", אומר לברי. אחרי הפיוס עם המדענים האוסטרלים, החלו בני הקוואיו לבדוק אפשרות לפיוס גם עם בני איי שלמה הנוצרים המתגוררים לאורך החוף, שנחשבו עד כה לנציגים של התרבות המערבית.

מבחינת המדענים הייתה בטקס פריצת דרך. "אנחנו מרגישים שיפור אדיר באיכות חיינו באי כמדענים. עכשיו כולם רוצים לעזור לנו. הראינו להם את הכתבות שהופיעו בנושא, והם שמחו מאוד לראות שהסיפור שלהם עושה רעש". 

מחפשים חיות בלפידים

מה הוביל אותך להסתובב בעולם ולחפש בעלי חיים?

"כחובב בעלי חיים, ובעיקר יונקים, תשומת הלב שלי התעוררה כאשר למדתי זואולוגיה ואחד המרצים אמר שחלקנו כנראה נוכל לאתר מיני יונקים שהאנושות לא יודעת עליהם עדיין. הרעיון שאהיה זה שאגלה יונק חדש היה אחד הדברים המלהיבים שיכולתי לחשוב עליהם. קראתי את הספרים של פלנרי, שגילה יותר מ-30 יונקים חדשים, כולל קנגרואים שמתגוררים בעצים. הבנתי שזו לא משימה בלתי אפשרית, ועדיין יש מה למצוא. בכל שנה מתגלים בעולם בערך 20 יונקים שהעולם המדעי לא ידע שהם קיימים".

איפה הם מתגלים?

"לפעמים אנחנו רואים שחיה שחשבנו שהיא ממין אחד, היא בעצם מממין אחר. לפעמים הגילויים הללו הם באוספי מוזיאונים, כאשר מתברר שהחיה שנאספה איננה מה שחשבנו. לפעמים נחפש אותה אחר כך בטבע ונמצא אותה. ולעתים רחוקות ונדירות יותר, אנחנו פשוט מוצאים בטבע חיה חדשה. עדיין מדובר בכמה חיות כאלה בכל שנה.

"לרוב הן יתגלו באזור הטרופי, כי שם ישנו מגוון החי הגדול ביותר והתיעוד המדעי המועט ביותר. ושם גם אני עובד - באיי גינאה החדשה ואיי שלמה".

לברי מחפש היום בעלי חיים שקיימים באזור מסוים של העולם, ולפי תנאי הסביבה יש אפשרות שיימצאו גם במקום אחר. "זה מעין 'חור' במפה שבו היית מצפה למצוא חיה מסוימת, אך עוד לא מצאו אותה שם", הוא מסביר. "למשל, בחלק המערבי של איי שלמה, לא ידוע על חולדות הענק או על העטלף דמוי הקוף. ודווקא כיוון שמדובר באיים נפרדים אלה מאלה, ייתכן שבאי מסוים לא יהיה מין מסוים, אלא דווקא וריאציה עליו. אולי אפשר למצוא חיה שהתפתחה באותו אי באופן ייחודי".

אחרי סימון האזור במפה, איך מתחיל החיפוש בפועל?

"אני מתחיל בשיחה עם בני השבטים המקומיים. אני לא אוהב סתם להגיע ולהתחיל להסתובב בשטח שלהם. אז אני ניגש אליהם, ובאמת יש להם בדרך כלל המון ידע על המינים האלה, מה הם אוכלים ומה הם עושים, ואיך נוהגים המקומיים לאתר אותם".

למדת את השפה שלהם?

"אני לא מכיר את השפה השבטית שלהם. לכל שבט יש שפה משלו, כ-90 שפות. בגינאה החדשה, אגב, יש 800 שפות. כל האזור הזה מאופיין בהכי הרבה שפות נבדלות בעולם, אבל בנוסף הם מדברים שפה שהיא וריאציה על אנגלית, שכל שבט משתמש בה בדרך קצת אחרת. הם למדו אנגלית כעבדים באוסטרליה והביאו אותה הביתה".

מה גורם להם לשתף פעולה איתך?

"רבים מהם רוצים לשמר את היערות שלהם, הנמצאים תחת איום בכריתת עצים או כרייה. לשם כך חשוב להם להראות לעולם שיש ערך לשימור האזור, ואם יש בו מין יונק ייחודי ומוגן, הסיכוי גובר שהאזור כולו יוכרז כמוגן. עצם העניין בטבע של האזור על ידי הקהילה המדעית משפר את הסיכוי לשימור".

ואז אתה יוצא לדרך.

"כן. אני מרשת את המקום במצלמות אוטומטיות, ובלילה אני וצוות של כ-4-5 בני המקום יוצאים לחיפוש עם לפידים גדולים. אנחנו מתקינים רשתות שחורות עדינות בתקווה לתפוס ולתעד את העטלף. אנחנו חיים בעיקר על האוכל שאנחנו מוצאים ביער".

נשמע לא קל. 

"מאז שהייתי ילד, ההורים שלי וסבא שלי יצאו איתי לקמפינג, אני אוהב את זה. הכי קשה זה הרטיבות. האוהל מתמלא מים ואתה רוב הזמן רטוב. כמו כן, הולכים הרבה, מטפסים הרבה. דווקא יתושים אין לנו, לשמחתי. והבעיה הגדולה ביותר היא התסכול מכך שהחיפוש יכול שלא להניב דבר במשך שנים".

עוד לא מצאת את החולדה והעטלף שחיפשת?

"בחיפוש שלנו בטריטוריה של שבט קוואיו, מצאנו סימנים לכך שהם שם. ראינו אגוזים נגוסים בצורה אופיינית לחולדות הענק, והמקומיים סיפרו שראו את העטלף, אבל הפעם האחרונה שבה הוא נצפה הייתה ב-2005. אנחנו חושבים שהם אולי כל כך נדירים, שיכול להיות שלא נמצא אותם. החולדות סובלות מהתרבות חתולי הבר, שמצאנו בכל מקום שבו חיפשנו את החולדות. העטלפים היו קורבנות של ציד".

אבל מצאת במהלך הקריירה שלך מיני יונקים חדשים?

"כן, מצאתי חולדה ענקית מסוג אחר באי ואנגונו באיי שלמה. שמה המדעי הוא Uromys vika. היא החולדה החדשה הראשונה המתגלה באיי שלמה זה 80 שנה. היא חיה בעצים ואוכלת קוקוסים. השיניים שלה חזקות מספיק לפצח אותם. מציאת החולדה הזאת אפשרה לנו להכריז על האזור שבו נמצאה כאזור לשימור. באי מונו באיי שלמה מצאנו גם מינים שלא ידענו שנמצאים שם".

כמה זמן תחפש כל מין לפני שתתייאש?

"כל פרויקט אורך כמה שנים, אבל גם כשהוא נגמר, אני בקשר עם המקומיים ואם מי מהם יראה משהו, אגיע מיד". 

החיים באיי שלמה: השכלה מערבית ואורח חיים שבטי 

בביקוריו הרבים באיי שלמה הפך ד"ר טיירון לברי לאחד האנשים המערבים שיש להם ההיכרות האינטימית ביותר עם תושבי המקום. הוא מעולם לא התכוון להיות אנתרופולוג החי עם השבטים ולומד את אורחות חייהם, אבל מצא את עצמו במקום הזה.

עד כמה דומים החיים שלהם לשלנו?

"החיים הם במבנה של שבט, שהוא הבעלים של הקרקע. הם מנהלים כלכלת קיום, כלומר, הם צדים, מלקטים ומגדלים מעט תוצרת בגינות, בונים את הבתים שלהם בעצמם מחומרים הנמצאים בסביבתם, ומשתמשים מעט מאוד בכסף.

"אלה אנשים שמודעים לקיומו של המערב, חלקם נחשפו או נחשפים כל הזמן לתרבות מערבית, אך החליטו להישאר במקום שלהם. ישנה קהילה של יוצאי האיים באוסטרליה, אבל התושבים שאני פגשתי באזור הספר באיי שלמה בחרו להישאר בתרבות שלהם ולשמר אותה, אפילו אם הם יצאו ללימודים במקום אחר וחיו חיי עיר. אין דבר שחשוב להם יותר מהתרבות שלהם".

איך מגיע אדם שאוכל את מה שהוא צד או מוצא ביער, גר בבית שבנה בעצמו ואינו משתמש בכסף, להשכלה מערבית? ומה מחזיר אותו הביתה?

"ברוב השבטים יש בית ספר יסודי בחינם. כשמגיע זמנם ללכת לבית ספר תיכון, הוא יקר מדי עבורם, ולכן שיעור תלמידי התיכון נמוך. הכלכלה השבטית אמנם לא מבוססת על כסף, אבל הם יכולים להשיג מעט ממנו על ידי מכירה של קוקוסים או דגים, או נחושת שהם מוצאים באדמותיהם. כך חלקם מצליחים לשלם עבור הלימודים.

"התיכון גם מרוחק, ולכן הם גרים בתנאי פנימייה. גם אם הורה אוסף מספיק כסף כדי לשלוח את הילד לתיכון, לרוב הוא יצטרך לאכול שם ממה שהוא יגדל בעצמו או ממה שהוא צד ביער המקומי".

ההורים רוצים שילדיהם ילכו לבית הספר?

"כן, הם מאוד מעוניינים שלילדים תהיה השכלה טובה, אבל גם שישמרו על המסורת. חלק מתלמידי התיכון מוצאים עבודה ומצליחים להתקבל לאוניברסיטאות. אחרי כן הם יכולים לחזור לשבט, ואז הם משתלבים בכלכלה השבטית, או עובדים בשביל הממשלה כמורים מקומיים. כל עוד הם הבעלים על האדמה שלהם, ולא מושתים עליהם מסים בכסף, הם לא צריכים הרבה ממנו".

ההשכלה שלהם רלוונטית לשבט?

"לפעמים הם לומדים גינון, ומאפשרים לשבט לגדל מזון בשיטות חדשות".

החיים של בני איי שלמה הנוצרים על החוף הם מערביים?

"לא לגמרי. הם עדיין מאוד בני האיים הפסיפיים. עדיין לובשים את הבגדים המסורתיים, אבל קונים את האוכל שלהם בחנות". 

■■■

איי שלמה

האיים: 6 עיקריים ו-900 קטנים יותר

אוכלוסייה: כ-650 אלף תושבים

עצמאות: ב-1976 קיבלו עצמאות מבריטניה, שהכריזה בעלות עליהם ב-1893. מלכת בריטניה עדיין נחשבת מלכת האיים אולם שורר בהם בפועל משטר דמוקרטי. מאז קבל העצמאות מתקיים מתח בין מגזרים שונים במדינה, ובין איי שלמה לבין המהגרים ואנשי העסקים הסינים בה. ב-2003 נדרשה מעורבות של כוח שיטור בינלאומי כדי להשקיט את האלימות. הכוח עזב ב-2017 ובשנים האחרונות יש פחות אלימות,ך אך המדינה טרם התייצבה פוליטית או כלכלית

שבט קוואיו

אוכלוסייה: 13 אלף איש, לפי המדידה האחרונה ב-1999

קיום: מליקוט וגידול של בטטות, קולקס (taro), בננות פלאטנו, ציפורים, חרקים ודגים

דת: מבוססת על פולחן מתים ועל אמונה ביכולתם של האבות להתערב בחיים היום

החולדה הגדולה של ונגאנו

אורך: 50 ס"מ

משקל: 1 ק"ג

בית גידול: עצים

מזון: קוקוס