זזים הרבה, לומדים כל הזמן וזמינים תמיד: כך נראה העשור האחרון בשוק העבודה

חוסר יציבות תעסוקתית, שינויים טכנולוגיים מהירים והפיכתו של דור ה-Y לכוח מרכזי הם מהתהליכים הבולטים בשוק העבודה • איך זה נראה מבפנים? עובדים במגוון תפקידים ודרגים מספקים זווית אישית על העשור שהיה

ד"ר גלית אבינועם דר, אריאל מדמוני, זוהר בסיל ורונה שפייזמן / צילום: איל יצהר, תמי כהן
ד"ר גלית אבינועם דר, אריאל מדמוני, זוהר בסיל ורונה שפייזמן / צילום: איל יצהר, תמי כהן

העשור האחרון נפתח כשהעולם עדיין מלקק את פצעיו מהמשבר הכלכלי של 2008. בארה"ב, שיעור האבטלה נשק ל-10%, ובגוש האירו הוא חצה במדינות מסוימות את ה-20%. בפתחו של עשור חדש, הנתונים כבר אופטימיים הרבה יותר, אבל השנים ההן הטביעו את חותמן ושינו את אופי שוק העבודה. עבודה במקום אחד עד הפנסיה? תשכחו מזה. חוסר יציבות הוא שם המשחק.

ההבנה של דור העובדים החדש שאי אפשר יותר לסמוך על ארגונים שידאגו לעבודה לכל החיים או למסלול קידום ברור, מתודלקת בשינויים טכנולוגיים מהירים ותחזיות אימה על רובוטים שייקחו לנו את העבודה, העלתה אל ראש השיח נושאים חדשים לדיון. ביניהם כלכלת החלטורה, שבה גם עובד שכיר יכול להרוויח כסף מהצד כפרילאנס, מודלים של העסקה גמישה, ופער מיומנויות שמותיר חברות ללא כוח עבודה מיומן ומחייב אותן לצאת במיזמים של הכשרה מחדש לעובדים ותיקים והכשרות ממוקדות לצעירים.

זה גם היה העשור שבו העבודה הלכה איתנו לכל מקום, בכל זמן, בעקבות צמיחתם של הסמארטפונים וחדירתן לשוק של אפליקציות מסרים מיידיים כמו וואטסאפ. תגובת הנגד לא איחרה להגיע. בסופו של העשור הזה, לראשונה בהיסטוריה, שוק העבודה מכיל ארבעה דורות של עובדים: בייבי בומרס שנמצאים לקראת פרישה; דור ה-X שנאלץ להסתגל לשינויים טכנולוגיים ולשוק עבודה שונה מזה שנכנס אליו; דור ה-Y שהפך לכוח העבודה הכי משמעותי; ודור ה-Z שעושה את צעדיו הראשונים בשוק. אינספור מאמרים וספרים עסקו בהבדלים בין עובדי הדורות השונים, בצורך לגשר על הפערים, בתהייה על קנקנם של בני דור ה-Y שדורשים פתאום לאזן בין הבית לעבודה, להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בארגון שלא מזמן נכנסו אליו ולהכניס למשרדים פעילות חברתית.

לקראת סיום העשור, פנינו לעובדים במגוון תפקידים וענפים, כדי לשמוע מהם איך הם הושפעו מהשינויים. יש בהם צעירים (אבל לא צעירים מכדי לצבור ניסיון של עשור בשוק העבודה), בני דור הביניים ומבוגרים, נשים וגברים. כך נראה שוק העבודה מהזווית שלהם.

"היום מדברים לא על תעסוקה בלבד של נשים ערביות, אלא גם על משרות בכירות"

שם: אמירה קאסם
תפקיד: מנהלת הדרכה ופיתוח ידע בתוכנת מרכזי התעסוקה ריאן צפון לקידום תעסוקה בחברה הערבית, שמופעלת ע"י חברת אלפנאר. הקמת מרכזי התעסוקה בחברה הערבית וגם בחברה החרדית הם כולם מיזמי תעסוקה של ג'וינט תבת. התוכנית במימון ותמיכה של משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים.
גיל: 30
מצב משפחתי: נשואה + 2
מגורים: נצרת עילית

איפה עבדתי בעשור האחרון: "את העשור האחרון התחלתי בירושלים, כמנהלת פרויקט הבטיחות של הרכבת הקלה, שמטרתו הייתה להדריך תלמידים ממזרח ירושלים בנושא שימוש בטוח ברכבת. עבדתי כעצמאית בהנחיית קבוצות של ערבים ויהודים בנוה שלום ובגבעת חביבה, והייתי מתרגלת באוניברסיטה העברית במסגרת לימודי התואר השני.

"לפני שבע שנים, עברתי בעקבות נישואיי לצפון, וזה היה שוק. באתי עם הרבה ניסיון ובוגרת אקדמיה והייתה אכזבה כי לא היה לי נטוורקינג לא הכרתי אנשים חוץ מבעלי ומשפחתו. נרשמתי לקורס רכזי גיוס בחברה הערבית של 'קו משווה' וכך הגעתי לאלפנאר, המפעילה מרכזי תעסוקה הנותנים הכוונה וכלים להשתלבות בשוק העבודה כמו סדנאות בעברית, באנגלית, במחשבים ובמיומנויות רכות והכנה לעולם העבודה. לא היו עד אז מספיק ערבים בתחום ההדרכות וההכשרות, משום שכל התחום פותח בחברה היהודית. הקולגות שלי היו יהודים, אבל אני גאה להגיד שהיום אנשי ההדרכה שתחתיי הם ערבים. המקצוע של אנשי תעסוקה הוא ממש פיתוח של העשור האחרון".

אמירה קאסם / צילום: תמונה פרטית
 אמירה קאסם / צילום: תמונה פרטית

אתגרים: "יש יישובים ערביים ללא תשתיות אינטרנט, ויש רכזים שלא יכולים לעשות אבחונים בגלל זה. נושא כאוב הוא ש-16 אלף מורים מסתובבים מובטלים ומחכים לתורם במשרד החינוך. אחד הדברים שכואבים לי הוא שהעברית היא חסם מאוד גדול בשוק העבודה וזה מעיד גם על המצב העגום של החינוך בחברה הערבית. הפערים עדיין גדולים מאוד".

שינוי בולט: "השיח השתנה. אם בתחילת העשור האתגר היה רק שנשים ייכנסו לשוק העבודה היום אנחנו מדברים על להיכנס בשכר גבוה, על מוביליות, על נשים במשרות בכירות, על ערבים במשרות מפתח".

טכנולוגיות: "בתחילת הדרך הלמידה הייתה פרונטלית. היום אנחנו עושים למידה מרחוק, וובינרים, פודקאסטים. העובדים שלנו לא יכולים להסתפק רק בתואר ראשון ושני אלא ללמוד כל הזמן".

קבוצות וואטסאפ של העבודה: "חמש".

איזון בין בית ועבודה: "בתחום הזה אני לא מייצגת את האישה הערבייה הקלאסית. בעלי עורך דין עצמאי והיכולת שלו להתגמש מאפשרת לי להיות קרייריסטית. אני עובדת שעות רבות וכמעט תמיד זמינה. האישה הערבית לרוב מתפקדת בתוך מערכת מורכבת של ציפיות גם כמיעוט בתוך המדינה וגם כאישה בחברה פטריארכלית ומסורתית. מצד אחד יש לה עזרה ותמיכה של הקהילה והמשפחה, אבל מצד שני גם מצפים ממנה למלא תפקידים רבים, גם אם היא עובדת".

תופעה שצריך למגר: "עדיין יש העסקה פוגענית במיוחד בקרב החברה הערבית - העסקה בתת-שכר כמו 10 שקלים לשעה ביישובים הערביים, פער בשכר בין נשים לגברים, ופערים בשכר בין תתי האוכלוסיות בחברה הישראלית".

משאלה לעשור הבא: "הייתי רוצה שבעשור הבא יהיה יותר איזון בין קריירה למשפחה ושוויון בשכר בין האוכלוסיות השונות, סגירת פערים דיגיטליים בפריפריה, פיתוח כלכלי ביישובים הערביים ויותר נשים משתלבות בתעסוקה הולמת".

 

"מעטים הכירורגים הטובים שנשארים בבית החולים. אפשר להבין אותם"

שם: ד"ר גלית אבינועם דר
תפקיד: כירורגית פלסטית, מנהלת יחידת מוהס (MOHS) במערך לכירורגיה פלסטית בבית החולים שיבא תל השומר. מוהס הוא ניתוח מיוחד להסרת גידולים סרטניים של העור, בעיקר באזור הפנים. ההכשרה נעשית ברובה בחו"ל
גיל: 51
מצב משפחתי: נשואה + 3
מגורים: מושב סתריה

איפה עבדתי בעשור האחרון: "ב-2010 נסעתי להשתלמות עמיתים בטורונטו בתחום שלי. ב-2013 חזרתי לארץ, ישר לתל השומר, ואחרי חצי שנה קיבלתי את ניהול היחידה. ירשתי יחידה רדומה שהייתה זקוקה לרענון ולעידוד הרופאים הקיימים וגיוס רופאים חדשים. היום אנחנו חמישה רופאים ומתמחה. שיניתי את תמהיל עובדי המעבדה, שחלקם היו עייפים עם מוטיבציה שדגדגה את הרצפה".

ד"ר גלית אבינועם דר/ צילום: איל יצהר
 ד"ר גלית אבינועם דר/ צילום: איל יצהר

שינוי בולט: "חל שינוי בתפיסה ברפואה בכלל. הגישה הפטריארכלית הייתה שהרופא קובע והמטופל מבצע. היום, וזה התעצם בעשור האחרון, אנשים באים עם ידע מוקדם. באזור המרכז, אנשים באים עם ידע מהאינטרנט ועם הרבה שאלות. אני מתחברת לזה, אבל לפעמים צריך להסביר להם שעודף ידע יכול להפוך לחרב פיפיות ולהלחיץ לחינם".

טכנולוגיה: "יש לנו קבוצת וואטסאפ של מנתחי מוהס - 15 אנשים בארץ. הכלי הזה מאוד נוח להתייעצות. פעם היית צריך להתמודד לבד או להיעזר במישהו שניתח במקרה בחדר לידך. יש מקומות שיש בהם טלוויזיה במעגל סגור ואז אפשר להתייעץ תוך כדי, אבל בשיבא עדיין לא".

קבוצות וואטסאפ של העבודה: "חמש-שש קבוצות".

מחאת 2011: "עד הרפורמה לא החתימו שעות ובשעה 12:00 בחלק מהמחלקות לא נשאר אף רופא בכיר. כיום שעות העבודה מוסדרות יותר ורופאים נותנים את מלוא תשומת הלב לרפואה הציבורית. למתמחים זה שינה הרבה: הם יכולים ללכת הביתה לנוח אחרי משמרת של 24 שעות ולא להמשיך לעבוד".

הטבות לעובדים: "לא קיבלנו מעולם הטבות, אפילו לא מממנים השתתפות בכנסים בתחום שלך. זה על חשבונך. מה שהשתפר פלאים וגדל זה חדר האוכל בשיבא, שכעת מציע מגוון מאכלים בריאים. השיפור הזה עזר לי להשיל 15 ק"ג ממשקלי".

תופעה שצריך למגר: "חלק מניתוחי המוהס מבוצעים בידי מנתחים שאינם מומחים בכך. צריך לייחד את המקצוע למי שהתמחה בו. מבחינת כלל המערכת, הייתי רוצה שהרגולטור ישנה את האופן שבו הוא מנסה לחזק את הרפואה הציבורית. הדרך היא לא לקצץ את הרפואה הפרטית אלא להוסיף כסף לציבורית. מצבה של הרפואה הפרטית מעולם לא היה טוב יותר. מעטים הכירורגים הטובים שנשארים בבית החולים, הרוב הולכים החוצה. אפשר להבין אותם".

משאלה לעשור הבא: "הייתי רוצה לראות שיפור בשכר שמשלמים לרופאים בכירים (אחרי התמחות). אני אמנם מנהלת יחידה ומרוויחה יפה, אבל רופא בכיר שסיים התמחות לא יכול לפרנס משפחה ממשכורת של 8,000 שקל נטו, אז הוא עושה כוננויות. כשנסענו להשתלמות, הייתה לנו משכורת מבית החולים בטורונטו והצלחנו להסתדר בזכות זה שהיינו שניים, אבל יש כאלה ששורפים חסכונות ונעזרים במשפחה. אין להתפלא שאנשים הולכים לעבוד בקופת חולים או פרטי. הקופות משלמות יותר טוב, אבל עבודה בקופת חולים לא מקדמת אותך מבחינה מקצועית אקדמית".

"בדיקות אוטומטיות הן כמו רובוט שמנקה את הבית בלילה ומוריד בבוקר את האשפה"

שם: שרון כץ
תפקיד: מנהל מחלקת אינטרנט ומובייל, בנק הפועלים
גיל: 41
מצב משפחתי: נשוי + 2
מגורים: ראשון לציון

איפה עבדתי בעשור האחרון: "התחלתי בבנק הפועלים כמפתח front end (פיתוח צד לקוח). ממש בתחילת העשור הגיע הטרנד של פיתוח אפליקציות מובייל גם אל הבנק, ואפשר להגדיר את התקופה הזאת כנקודת המפנה בקריירה שלי. תמיד הייתה לי חיבה לפיתוח ממשקי משתמש וכשיצאו המכשירים הסלולריים החכמים הראשונים, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. אייפון, אנדרואיד ואפילו בלקברי ונוקיה - הייתי חייב לשחק עם כולם. לאחר ארבע שנים וחצי בעצימות גבוהה עזבתי את בנק הפועלים ועברתי לחברת ריסקו גרופ לתפקיד ראש צוות מובייל. שם נכנסתי לעולמות חדשים: ענן, DevOps (תרבות ארגונית ששמה דגש על שיתוף הפעולה והתקשורת בין מפתחי התוכנה לשאר אנשי ה-IT בחברה - דב"ג) ואוטומציה היו חלק קטן מהטכנולוגיות החדשות שנחשפתי אליהן. המעבר מתהליך ידני, ארוך ומסורבל לתהליך אוטומטי שינה לגמרי את תחום הפיתוח וייעל את תהליכי העבודה באופן משמעותי. בדיקות אוטומטיות יכולות לרוץ מעצמן בכל שעות היממה, זה ממש כמו רובוט קטן ושקט שמנקה לכם את הבית בזמן שאתם ישנים ובבוקר גם מוריד את האשפה. לאחר שנתיים בריסקו חזרתי לבנק הפועלים לנהל את כל התחום של המובייל".

שרון כץ / צילום: תמונה פרטית
 שרון כץ / צילום: תמונה פרטית

הבנק האג'ילי: "בשנתיים שבהן לא הייתי בבנק, נכנסו אליו תהליכים אוטומטיים ושיטות העבודה השתנו לאין שיעור. תהליכי Agile חדשים הוטמעו בחטיבת הטכנולוגיה, ותחום המובייל היה החלוץ. השילוב של Agile (מודל עבודה המאפשר לנוע במהירות ובקלות) ו-DevOps מאפשרים לנו לפתח בצורה "גמישה", כלומר, מפתחים באיטרציות קצרות של כשבועיים, מגיעים מהר מאוד ללקוחות ובודקים את השפעת השינוי עליהם. ב-Agile כל בעלי העניין הקשורים לפרויקט יושבים מסביב לשולחן אחד, ותהליכי העבודה הרבה יותר יעילים כיוון שכל המשאבים הדרושים לניהול ולקידום הפרויקט זמינים וקרובים. יתרון מרכזי נוסף של השיטה הוא העצמה של צוותי העבודה. חברי הצוות נדרשים לקבל בעצמם החלטות בנוגע למוצר והם מקיימים את שגרת ניהול הפרויקט בעצמם".

השפעה: "חופש הפעולה שאני מקבל מהמנהלים ליזום ולהמציא את עצמי ואת המחלקה מחדש, והכלים שנהוגים בבנק לפיתוח העובדים והמנהלים מאפשרים לנו להפעיל פס ייצור של מוצרים דיגיטליים בנקאיים. תחום ההשפעה שלי הוא לא רק על העובדים שלי או על עובדי החטיבה, אלא על פלח אוכלוסייה רחב מאוד, וזה מעבר לכל הציפיות שהיו לי בתחילת העשור".

העשור הבא: "אין ספק שהולך להיות disruption, שיבוש רציני בתחום הבנקאות והקמעונאות עם כניסה של גופים גדולים לארץ. מהפכים ומאבקים על עולם התשלומים וחברות פינטק צעירות ורעבות להצלחה יגרמו לשינויים משמעותיים בתחום. השינויים יעשו טוב ללקוחות, שירוויחו מגוון של שירותים פיננסיים בהישג יד ובאיכות שתלך ותשתפר כל הזמן". 

"'מחיר שפוי' הוא קללת ההמלצות על בעלי מקצוע"

שם: רונה שפייזמן
תפקיד: מעצבת גרפית עצמאית
גיל: 41
מצב משפחתי: רווקה + 1
מגורים: תל אביב

איפה עבדתי בעשור האחרון: "בתחילת העשור עבדתי כמעצבת גרפית ב-Starry Ltd - חברה סינית לייצור תיקים. גרתי בהונג קונג, יומיים עבדתי מהסטודיו ושלושה ימים בשבוע עבדתי במפעל בשנזן, בצוות עם מעצבת ראשית ישראלית, עוד מעצבת הונג קונגית, תשעה ביצועיסטים סינים ואין ספור עובדים נוספים. לאחר מכן עבדתי ב"גלובס" כעורכת הגרפית של 'פירמה', 'מנטוק' ו'מדד המותגים'. עבדתי גם בפומיקה - קריאייטיב פלאנרית בסוכנות UI/UX וכמרצה לעיצוב גרפי בבית הספר לעיצוב מנשר. בחמש השנים האחרונות אני מעצבת גרפית עצמאית. יום אחד אני מעצבת מכרז חשוב של מיליונים, מנסה לעשות מאזנים של חברות בורסאיות קריאים וצליחים, ולמחרת עורכת גרפית את 'ליברל', מגזין הפוליטיקה והתרבות העצמאי, מתדיינת עם מאיירים על סגנונות, עושה שלט חוצות לפרויקט אדריכלי או הזמנה לתערוכה לאמנות בשבדיה".

רונה שפייזמן/ צילום: תמי הן
 רונה שפייזמן/ צילום: תמי הן

שינוי בולט: "התחלתי את העשור במפעל עם 3,000 סינים וסיימתי אותו בעבודה מבית הקפה השכונתי. לפני זה חשבתי שעיצוב זה הדבר החשוב ביותר, בסין למדתי שאנחנו עוד שלב בשרשרת הייצור. שלב חשוב, חיוני וחינני, אבל שלב".טכנולוגיה: "לפני עשור לא היה סמארטפון. לא היו אפליקציות ואתרים בכמות כזאת שעשו שיפט לתעשייה שלמה.

"בשלב מסוים הלכתי ללמוד UI/UX, הרגשתי שאני תכף הופכת להיות לא רלוונטית. עבדתי בעיתון, וכל הכותרות בו אמרו שלא יהיו יותר עיתונים, אז נלחצתי. עבדתי בזה שנה וחזרתי לעיצוב הגרפי הקלאסי. עדיין יש עיתונים. נכנסו אין ספור תוכנות, שדרוגים, עננים ושירותים. אני לא תמיד עומדת בקצב. תמיד נראה לי שהסטודנטים יודעים הרבה יותר דברים ממני, חוץ מהחשוב ביותר, הבייסיק, טיפוגרפיה, קומפוזיציה והעברת מסר. זה תמיד יישאר ואת זה אני יודעת".

שעות עבודה: במפעל בסין עבדתי מ-9:00 בבוקר עד 21:30 (כולל הפסקת צהריים של שעה וחצי לתנומה קלה), בהמשך כשכירה, תשע עד שש או שבע או שמונה תלוי בלחץ. כעצמאית - לפני שהפכתי לאמא, מינימום 15 שעות ביום. כאמא עצמאית לילדה בת שנה וקצת, שעות העבודה ירדו, אבל הן סופר-ממוקדות. אמהות בעיניי הן העובדות היעילות ביותר. אני זמינה תמיד ובדרך כלל עם הלפטופ איתי. פעם פתחתי מחשב במעלית תקועה בזמן המתנה לטכנאי".

תופעה שצריך למגר: "'מחיר שפוי' - קללת ההמלצות על בעלי מקצוע; 'אבל זה לוקח לך רק חמש דקות' - אבל למדתי הרבה ועבדתי הרבה שנים בשביל שזה ייקח לי חמש דקות; 'הבת שלי יודעת פוטושופ' - ברכות. לפעמים אני מרגישה שאנשים לא כל כך מבינים את מהות העבודה שלנו. לעשות יפה זה חלק מהעניין, אבל העיקר זה להעביר מסר ולתקשר. עיצוב טוב הוא תמיד תלוי תוכן, תמיד תלוי פורמט ותמיד תלוי קהל יעד. כמעצבת חשוב לי קודם כול להבין את הצורך ורק אחר כך לגשת לעיצוב, ולעיתים זה לוקח זמן. זה לא תהליך שאפשר, או כדאי, לזרז".

משאלה לעשור הבא: "הייתי רוצה שהתנאים הסוציאליים של עצמאים ישתפרו. הייתי רוצה ימי מחלה, לי ולילדה, להרגיש שהכסף הלא מועט שאני משלמת לביטוח לאומי כל חודש מקנה לי איזשהו ביטחון לימי סגריר. אני לא פותחת מחשב ולא קוראת מיילים שאני עם הילדה".

"הצבתי לעצמי יעד שאפתני לעבוד 140 שעות בחודש בממוצע"

שם: גיא גלנצר
תפקיד: מנכ"ל ובעלים של חברת הסטארט-אפ מדירה, המתמחה במתן פתרונות בתחום פלטפורמת המידע של מיקרוסופט
גיל: 46
מצב משפחתי: נשוי + 3
מגורים: הוד השרון

איפה עבדתי בעשור האחרון: "ב-2010 היינו כחמישה עד שבעה עובדים בחברה, שקמה ב-2007. עבדנו מהבית או מבתי קפה. ב-2012 נכנסו למשרדים בהרצליה פיתוח והיום אנחנו בשרונה ספייס (חברת חללים משותפים) בכפר סבא, ומעסיקים 12 עובדים".

גיא גלנצר/ צילום: יחצ חברת מדריה
 גיא גלנצר/ צילום: יחצ חברת מדריה

הגעה לעבודה: "באוטו. לפני עשר שנים הגעתי באופנוע. התברגנתי".

טכנולוגיה: "התחום הוא אותו תחום, אבל הכלים, המוצרים והפתרונות אחרים לגמרי. יש הרבה יותר שימוש בכלים ובאוטומציה. מבחינת תקשורת בין העובדים, סלאק הוא הכלי הראשון לצ’אטים, וואטסאפ לדברים פחות רשמיים ולצחוקים. אנחנו משתמשים גם ב-Trello, פלטפורמה גנרית שמאפשרת לנו לנהל פרויקטים באמצעות בורדים (לוחות) שונים, למשל לתהליך הגיוס. הוא שיתופי ונוח מאוד. משתמשים בזה המון בתוך החברה, וגם מחוצה לה: אשתי ואני תכננו ככה טיול לניו זילנד. קבצים אנחנו מנהלים בדרובוקס ועוברים בקרוב לוואן דרייב. הרשתות החברתיות עוזרות גם בתהליכי בגיוס".

קבוצות וואטסאפ בעבודה: "שתיים".

היררכיה: "אנחנו חברה קטנה, אבל באחרונה מיניתי ראש צוות ואני מנהל את הצוות השני. רוב הזמן החברה הייתה שטוחה, ועכשיו עושים סדר אחר. הבנתי שזה מטיל עליי יותר מדי עומס".

שעות עבודה: "שמתי לעצמי יעד ל-2019 לעבוד פחות ולמצוא יותר זמן למשפחה. היעד שלי היה לעבוד שמונה שעות ביום, ולקחת 25 ימי חופשה בשנה וכמה ימי מחלה וחגים. זה הסתכם ב-140 שעות בחודש בממוצע - די שאפתני בהתחשב בזה שאני מנכ"ל ובאופן העבודה של כולם סביבנו. הייתי קרוב, אבל לא עמדתי בזה. יש לנו ממש אג’נדה בחברה של איזון בין בית לעבודה".

הטבות לעובדים: "כמעט כל מה שאנחנו נותנים היה לפני עשור, למעט חברות בהייטקזון (מועדון צרכנות של הייטקיסטים - דב"ג) באופן אוטומטי".

תופעות שצריך למגר: "מוסר התשלומים בארץ הוא מזעזע. זה סטנדרט לא לשלם בזמן, ולקוח שחותמים איתו על חוזה ומספקים לו את השירות לא מרגיש צורך להתנצל. לקוחות שחשוב להם לשלם בזמן הם נדירים".
משאלה לעשור הבא: "השאיפה היא להגיע לסדר גודל של 20 איש וקצת לגדול ולהיות יותר רווחיים".

"הייתי רוצה לשנות את תדמית הלואו-טק של עיבוד שבבים"

שם: אריאל מדמוני
מקצוע: מהנדס מכונות
תפקיד: סמנכ"ל ייצור במנועי בית שמש
גיל: 38
מצב משפחתי: נשוי + 4
מגורים: מושב הודיה, ליד אשקלון

איפה עבדתי בעשור האחרון: "עד 2015 עבדתי במפעל הביטחוני עשות אשקלון. הגעתי למנועי בית שמש כמנהל ייצור וסגן סמנכ"ל ייצור. לאחר שנתיים מוניתי לסמנכ"ל".

אריאל מדמוני / צילום: איל יצהר
 אריאל מדמוני / צילום: איל יצהר

הגעה לעבודה: "היום ברכב חברה. בעשות אשקלון, הגעתי עם רכב שלי. היו הסעות, אבל באוטו זאת הייתה נסיעה של 9 דקות.

שינוי בולט: "המקצוע אותו מקצוע, אבל המהות שונה לחלוטין. עשות הוא מפעל ממשלתי שנוהל על ידי ארגוני עובדים. מנועי בית שמש היא חברה ציבורית המנוהלת ברמה ניהולית טהורה וצומחת בקצב קיצוני. בעשות הייתי צריך שמישהו יתרגם לי את המשכורת, כי התלוש מלא בסעיפים שמרכיבים אותה, שחלק מהם לא נכנס לפנסיה, ופה המשכורת 'יבשה'. זה היה מעבר מאוד חד, אבל לא הייתי בשוק, כי היה לי בית ספר טוב בעשות והכרתי היטב את רצפת הייצור.

"מבחינה מקצועית, רואים בעיקר שינוי דורי. בעבר, מהנדסים היו מנוסים מאוד עם ידע טכני עשיר. לאחרונה, רוב המהנדסים הצעירים מעדיפים לשבת במשרדים. גם בתחום התכן, של רצפת הייצור, קל יותר לשרטט את הדברים על מחשב".

טכנולוגיה: "לפני עשור, רוב המהנדסים השתמשו בתוכנות דו-ממד, אפילו שכבר היו תוכנות תלת-ממד. היום הן חלפו מהעולם. השינוי הכי דרמטי הוא שבעבר היו מכונות נפרדות לחריטה, כרסום, השחזה. היום הכול עושה מכונה אחת. בתחום הפנים-ארגוני יש לנו אפליקציה לתקשורת פנימית. אם מישהו רואה איזה מפגע, הוא מדווח מיידית באפליקציה".

קבוצות וואטסאפ של העבודה: "חבר בארבע קבוצות".

תנאי עבודה: "אני עובד הרבה יותר שעות מכפי שעבדתי לפני עשור. אני נמצא כרגע בחברה הכי צומחת בתחום שלנו. היא הפכה ממפעל לקבוצה של כמה מפעלים, ו-80% מהגידול נמצא אצלי. כרגע אני לא ממש בבית, וגם כשאני בבית אני לא ממש נמצא. אני בתפקיד לא סטנדרטי בתקופה לא סטנדרטית, אבל המשפחה נרתמה ואני אוהב את האתגר".

הטבות לעובדים: "ההתחלה מבחינת השכר לא קלה, אבל במפעל שלנו בכל שנה יש עליית שכר, ואין שנה בלי בונוסים. יש לנו ימי גיבוש בבתי מלון, הסעות מפתח תקוה עד באר שבע, הפסקות. לחבר'ה החרדים נותנים סביבה ראויה לתפילה במהלך היום. יש ימי חופשה וגם יום בחירה, תלושים לחגים".

תופעות שצריך למגר: "את תדמית הלואוטק, שלפיה מי שעובד בתחום צריך 'ללכלך את הידיים'. בעולם יש מלחמה להיכנס לבתי ספר מקצועיים כדי לעבוד בתחום עיבוד שבבי, בארץ זה הפך למקצוע שחור ויעדיפו לעבוד בתחום הבנייה במקום בעיבוד שבבי. במפעל, אנחנו מייצרים חלקים למנועי סילון, עם חומרים הכי מורכבים ומכונות הייטק. אפילו למהנדסים קשה להבין איך המכונה עובדת".

משאלה לעשור הבא: "הייתי רוצה למצוא דרך להיכנס לארגונים ולהשפיע על המיתוג של התחום בארץ". 

"יש עליי אימייל צמוד 24/7. זה לא היה ככה לפני עשר שנים"

שם: זוהר בסיל
תפקיד: מפתחת דאטה בייס במוביט, אפליקציית הניווט בתחבורה ציבורית. 
גיל: 45
מצב משפחתי: נשואה + 3
מגורים: רחובות

איפה עבדתי בעשור האחרון: "בתחילת העשור עבדתי בקודאק, ולאחר מכן עבדתי במשך ארבע שנים כמפתחת בחברת אי.די.אם פרסטיר. בשלוש השנים האחרונות אני עובדת במוביט. למעשה, עברתי מחברה מסורתית יותר לחברה סטארט-אפיסטית, אבל לא בשלב המוקדם שלה. למוביט הגעתי בשלב מוקדם יותר של הסטארט-אפ".

זוהר בסיל/ צילום: תמונה פרטית
 זוהר בסיל/ צילום: תמונה פרטית

שינוי בולט: "לפני עשור היו יותר תוכניות עבודה לטווח ארוך, ועכשיו עובדים במחזורים קצרים יותר".

הגעה לעבודה: "היום לוקח לי פחות זמן להגיע לעבודה, כי המשרדים בנס ציונה, 9 דקות במכונית ויש לנו חניה. לפעמים אני מגיעה באופניים".

שינויים טכנולוגיים: "בענף שלנו אי-אפשר להגיד מה נכנס ומה יצא, כי הכלים שאנחנו משתמשים בהם כל הזמן משתכללים. ככלל, היום גובר השימוש בקוד פתוח, שמאפשר שיתוף בפיתוח עם מתכנתים שונים, ויש עליי אימייל צמוד 24/7. זה לא היה ככה לפני עשר שנים. יש וואטסאפ כמובן, והנגאאוט - שזה מין צ'ט של גוגל שמאפשר להקים קבוצות במחשב לצרכים פנים-ארגוניים".

קבוצות וואטסאפ של העבודה: "שתיים".

היררכיה: "בחברה הקודמת הייתי חברת צוות וההיררכיה הייתה מאוד נוקשה. לא הייתה לי שום קרבה למשתמש הסופי. באפליקציה של מוביט אני מרגישה השפעה גדולה מאוד כי אפילו אני משתמשת בה".

הטבות לעובדים: "ההטבות לא ממש השתנו לעומת תחילת העשור, למעט דבר אחד: יש יותר אוכל במטבחון, יותר יוגורטים ופירות שלא היו פעם. במטבח יש יותר כלים להכין אוכל ולהביא אוכל מהבית".

שעות העבודה: "אני עובדת חמישה ימים, 9 שעות ביום, ולפעמים גם 12. היום יש לי יותר ימים מפוצלים שבהם אני יוצאת יותר מוקדם ועובדת מהבית. לפני עשר שנים היה קשה לעבוד מהבית: המהירות הייתה בעייתית. היום המהירות הרבה יותר גדולה והכול בענן. אני תמיד זמינה או כמעט תמיד זמינה, אבל זה לא אומר שיפריעו לי בחופשה. אני חלק מצוות ואנחנו אמורים לגבות זה את זה". 

"הייתי רוצה שיותר נשים ישתלבו בענף הבנייה והתשתיות"

שם: בשמת פלג סרצנסקי
תפקיד:  מנכ"לית איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות
גיל: 43
מצב משפחתי: נשואה + 3
מגורים: גבעתיים

איפה עבדתי בעשור האחרון: "התחלתי בנת"ע כעורכת דין במחלקה המשפטית והגעתי לתפקיד היועצת המשפטית בפועל. בתפקיד הבא שימשתי כסגנית היועצת המשפטית של רכבת ישראל, ומשם עברתי למנכ"ל את איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות. לאורך העשור תפקידי השתנה מתפקיד מקצועי משפטי לתפקידים ניהוליים יותר. מידת ההשפעה שלי השתנתה ב-180 מעלות. במקרה של איגוד המהנדסים, ההשפעה חוצה את גבולות האיגוד שכן הוא משפיע על התקינה בישראל ועל תהליכים רגולטוריים בענף הבנייה והתשתיות. באיגוד עצמו הכנסתי תפקידים שלא היו קודם לכן וביטלתי אחרים שנראו לי לא נחוצים כדי לייעל את העבודה".

בשמת פלג סרצ'נסקי / צילום: רמי חכם
 בשמת פלג סרצ'נסקי / צילום: רמי חכם

הגעה לעבודה: "בדרך כלל ברכב. אם יש לי פגישות קרובות, אעדיף ללכת ברגל".

טכנולוגיה: "אחד השינויים המהותיים שעברנו לאורך העשור הוא השימוש הגובר בטלפון הנייד לצורכי עבודה. היום אני פחות ופחות משתמשת בטלפון המשרדי. בנוסף, אני מגלה במיוחד בתפקידי הנוכחי עולמות של שיווק דיגיטלי ודיוור ישיר באמצעות מערכות ייעודיות".

קבוצות וואטסאפ של העבודה: "שלוש".

היררכיה: "אני מאמינה בעבודת צוות, ופחות ב'טייטלים ודרגות'. ככל שגודל הארגון מאפשר זאת, אעדיף להימנע מהגדרת היררכיות".

תופעות שצריך למגר: "את הרוב הגברי בענף הבנייה. הייתי שמחה שיהיו יותר נשים שישתלבו בענף הבנייה והתשתיות בכלל ובהנדסה אזרחית בפרט. המהנדסות שאני פוגשת מדי יום הן נשים מבריקות ומעוררות השראה".

משאלה לעשור הבא: "להסדיר סטטוטורית את תחומי ההנדסה השונים, ולקדם הסדרה של כל בעלי התפקידים באתרי הבנייה והתשתיות. זה ישפיע על איכות הבנייה וייצור סדר וסטנדרטיזציה בענף. חוץ מזה, יש לקדם את מעמדם של המהנדסים האזרחים ולחזק את מעמד האיגוד כאוטוריטה מקצועית". 

"אני מקווה שיותר אנשי שיווק יהיו נוכחים גם בדיונים בנושאים חברתיים"

שם: טל אקרמן-טבקמן
תפקיד: סמנכ"לית שיווק בקבוצת קפה קפה 
השכלה: BSc במדעי התזונה עם התמחות בכלכלה חקלאית ומינהל, באוניברסיטה העברית
גיל: 38
מצב משפחתי: נשואה +1, רמת גן

איפה עבדתי בעשור האחרון: "שלוש שנים בקוקה-קולה, שש שנים בקפה קפה"

טל אקרמן-טבקמן / צילום: יובל דנש - סטודיו קבוצת קפה-קפה
 טל אקרמן-טבקמן / צילום: יובל דנש - סטודיו קבוצת קפה-קפה

הגעה לעבודה: "רכב חברה, כחלק מהתפקיד"

שינוי בולט: "עוגת הפרסום השתנתה לחלוטין. בעבר רוב התקציב הוקצה לטלוויזיה, וכיום, כשיש כלים המאפשרים קשר ישיר עם הלקוחות ותקשורת דו-כיוונית, הפרסום מגיע בפלטפורמות נוספות לקהל היעד ולעתים גם דרך מובילי דעה ומשפיענים".

בין קוקה קולה לקפה קפה: "כל ארגון שונה במהותו ובתרבות הארגונית שלו. קוקה קולה, כיאה לחברה גדולה, התנהלה על ידי ישיבות בפורומים נרחבים, מחקרים, קבוצות מיקוד וכדומה. בקבוצת קפה קפה קל יותר להעלות רעיונות ולהוציא אותם לפועל בזריזות ויעילות, בפורום מצומצם יחסית ובתקשורת פחות פורמלית כמו וואטסאפ".

קבוצות וואטסאפ של העבודה: "לכל מותג בקבוצה יש לפחות קבוצת מטה, קבוצת דיגיטל, קבוצת יח"צ ועוד. סה"כ מדובר בעשרות קבוצות, נוסף על קבוצות חשיבה ועדכונים חברתיים של העובדים, שבהן מציינים אירועים שונים והן עוזרות  לתקשר בינינו ולבנות הווי וחיי חברה".

שעות העבודה: "אני עובדת במשרה מלאה, אבל יש גמישות. כמנהלת חשוב לי לעודד את הצוות שלי לצאת פעם בשבוע מוקדם יותר כדי לבלות זמן איכות עם המשפחה או עם החברים. בימים שבהם אני יוצאת לאסוף את הילדה שלי מהגן, אני עובדת לעתים מהבית, גם בערב אם צריך, כי אני אחראית גם על תחום הדוברות והיח"צ שבקבוצה שדורש לעיתים תגובה וזמינות מיידית.

משאלה לעשור הבא: "אני מקווה שיותר ויותר אנשי שיווק יהיו נוכחים, במסגרת עבודתם, גם בדיונים בנושאים החברתיים, ולא רק עסקיים, ואף יובילו מהלכים ברשתות החברתיות. זו הרי גם האחריות שלנו כהורים לילדים". 

"צוותי העבודה הפכו פחות מקובעים מבעבר"

שם: אפרים לוי
תפקיד: שותף במחלקת הנדל"ן של פירמת עוה"ד עמית פולק מטלון ושות'
גיל: 38
מצב משפחתי: נשוי+ 3
מגורים: תל אביב

איפה עבדתי בעשור האחרון: "התמחיתי בפירמת עורכי הדין עמית פולק מטלון ושות', ומאז אני כאן. התפקיד שלי השתנה באופן משמעותי. התחלתי בתור מתמחה במחלקת נדל"ן קטנה, והיום, עשור קדימה, אני שותף במחלקה שהיא אחת הגדולות במדינה".

אפרים לוי / צילום: יח"צ
 אפרים לוי / צילום: יח"צ

הגעה לעבודה: "לפני עשור הגעתי בתחבורה ציבורית או ברגל, והיום ברכב".

טכנולוגיה: "הספרים נזנחו לטובת העולם המקוון, והפירמה הכניסה מערכות ייעודיות לשיפור וייעול העבודה הפנימית והחיצונית אל מול הלקוחות. למשל, יש צוות legal Tech בפירמה, שבוחן עבורה ועבור לקוחותיה טכנולוגיות ושיפורים. לצד זה, השימוש באפליקציות חברתיות, כגון וואטסאפ, הפך לכלי עבודה ומשמש אותנו הן לקשר עם העובדים בפירמה והן לקשר מול לקוחות ומול צדדים בעסקאות".

קבוצות וואטסאפ של העבודה: "חבר בשלוש קבוצות של העבודה, פלוס עשרות קבוצות של כל עסקה שאני מנהל".

תנאי עבודה: "באופן טבעי, עם ההתפתחות המקצועית, מגיעים שינויים חיוביים. לצד זה, קיימת היום יותר גמישות בניהול ובאפשרות לעבוד מהבית. נוכח התפקיד, אני נדרש לשעות עבודה רבות יותר, אך עם זאת יש לי החופש לנהל את לוח הזמנים שלי, בין היתר, בהתחשב בצרכיי האישיים. זה כולל, למשל, עבודה בערב מהבית".

היררכיה: "היא לא השתנתה, אבל מודל העבודה הפך גמיש יותר ופחות מקובע. למשל, אם בתקופה מסוימת כובד המשקל נמצא במחלקה אחרת או בצוות מסוים, המשרד מתעל את משאביו בהתאם לצרכים. במובן זה, צוותי העבודה פחות מקובעים מבעבר. שינוי התפיסה הזה נבע גם מתוך רצון לחשוף את הצוות המשפטי הצעיר במשרד לתחומים רבים יותר וכך לאפשר לו לצבור ניסיון רחב יותר".

הטבות לעובדים: "התפיסה היא שיש לתת דגש על כלל הצרכים של העובדים, הן בהיבט של האיזון עם הבית והן בהיבט של שיפור תנאי העבודה והרווחה במשרד, מתוך הבנה שאווירה טובה וחברית היא גורם מרכזי להצלחה. כך, למשל, סביבת העבודה בפירמה היום כוללת חדר כושר פרטי לעובדים, חוגים, קייטנות לילדים, פעילויות גיבוש, גג שמאפשר לעובדים לקחת אתנחתא במהלך היום,happy hour בימי חמישי על הגג ועוד".

תופעה שצריך להיפטר ממנה: "חל פיחות במעמד עורכי הדין בגלל ריבוי בעלי המקצוע, דבר שאינו מוצדק. עורכי דין רבים וטובים מקדישים לילות כימים למקצוע".

משאלה לעשור הבא: "שהפירמה תמשיך בגרף הצמיחה שלה, שנראה עוד טכנולוגיות בתחום המשפט, שיעזרו לנו לענות על האתגרים הצפויים בשוק התחרותי הזה". 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988