להיות אחד המנהיגים החזקים בעולם, בלי בחירות ובלי מדינה

מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק, הוא אחד מאנשי העשור של "גלובס" • פרויקט מיוחד

זוכרים שהיתה פעם חברת סלולר בשם נוקיה ששלטה בענף תחת הסיסמה Connecting People? אם היא עדיין מצלצלת מוכר זה בגלל שיש עוד חברה שמספרת שזה מה שהיא עושה - "תמיד חשבתי שיבוא יום ומישהו יחבר את כל העולם. מעולם לא חשבתי שאלו יהיו אנחנו", אמר המנכ"ל של חברת פייסבוק, מארק צוקרברג.

"מנכ"ל"? "חברת"? הגיע הזמן לומר את זה באופן ברור: פייסבוק, והעומד בראשה, הם מנכ"ל וחברה רק מבחינת הגדרה משפטית. מבחינת כוח ומהות - פייסבוק היא משהו אחר. יותר כמו מדינה, עם צוקרברג כשליט. לא בהכרח הכי דמוקרטי.

פייסבוק הפכה למקום שמתרגם לעולם הווירטואלי חלק משמעותי מהחיים החברתיים והעסקיים שפעם התקיימו רק בעולם שמחוץ לרשת - מאבקים, מחאות, שמועות, התארגנויות, עסקים, הכרויות. הכל קורה היום בפייסבוק. היא לא סתם מחברת את העולם - היא מחווטת ומנווטת אותו, והתהליך הזה נמצא בשיאו.

בכל המרחב החשוב הזה שולט אדם אחד, בן 35 בסך הכל, שמדבר בשם העולם החופשי ונפגש עם מנהיגי העולם. אלא שבניגוד לרובם, אותו אנחנו לא בוחרים ולא יכולים להדיח. במגרש הזה, שבו מתרחש מנעד כה רחב של יחסי גומלין, פייסבוק משחקת תפקיד כפול ומכופל. היא גם שחקנית, גם זו שמגדירה את גבולותיו, גם קובעת את החוקים ששוררים בו וגם שומרת את החוקים האלה בסוד, בלי לגלות אותם בשקיפות מלאה.

זה לא רק גן סגור, זו יבשת אטומה

כדי להבין עד כמה עוצמתם של הארגון הזה והעומד בראשו בלתי נתפסת, מוכרחים לגייס פרספקטיבה היסטורית. לא תמיד מדינות היו הגורם הדומיננטי היחיד בעולם. יש תקדים למקרה שבו לחברה מסחרית, כזו עם מניות ובעלי מניות, היה כוח גדול יותר מאשר מדינות. חברת הודו המזרחית הבריטית פעלה במשך למעלה מ-250 שנה במהלכן היא היתה השליטה בפועל של שטחים נרחבים ברחבי הגלובוס ובשיאה היתה לשליטה הבלעדית של חלקים מהודו. אמנם לא היה לה עמוד בפייסבוק, לוגו ותמונת פרופיל, אבל כן היה לה דגל.

התפיסה הקיימת של פייסבוק כ"חברה", אם כן, היא לא פחות מאשר מסך עשן. וכדי להבין מה היא כן, אם היא לא סתם "חברה", מוכרחים להסתכל על מה שהיא עושה, לא על מה שהיא אומרת. זה הצעד הראשון בדרך להבנה טובה יותר מי הכוחות הפועלים בעולמנו, ובמיוחד הכוח הזה שנקרא חברת פייסבוק והעומד בראשה מארק צוקרברג.

פייסבוק היא מה שמכונה גן סגור. משמעות הדבר בין היתר היא שכל הידע האנושי הנפלא שנצבר בפייסבוק באמצעות טריליוני האינטראקציות שמתרחשות בה - בפיד, בתגובות, ובעיקר בקבוצות - לא נגיש בחיפוש במנועי חיפוש. הכל היה טוב ויפה כל עוד פייסבוק באמת היתה גן, אבל היום היא יבשת. העובדה שחלק כה חשוב מהפעילות האינטלקטואלית האנושית עובר מהרשת הפתוחה לרשת הסגורה של פייסבוק מעלה את השאלה מה בעצם ההבדל הגדול בינה לבין סין מבחינת השליטה על המידע?

עבור מי המידע הזה כן נגיש? עבור פייסבוק עצמה כמובן. והיא לא היחידה שפועלת כך. מיקרוסופט גילתה שלצרכי הגנת סייבר היא יכולה לנצל את היקף הפריסה של התוכנות שלה בעולם כדי להפוך אותן לרשת חיישנים גלובלית שמסוגלת לזהות כל חריגה התנהגותית מהנורמה.

עכשיו תחשבו שוב על פייסבוק ועל היכולת שלה לדעת מה אנחנו עושים, חושבים, ומי החברים שלנו, מרגע שאנו מתעוררים ועד לכתנו לישון. שיח הפרטיות מסתיר את האמת המפחידה בהרבה. היקף ואיכות המידע שאנו מספקים לפייסבוק מאפשר לה לקבל מבט על החברה האנושית בהיקפים שלא היו כדוגמתם בהיסטוריה. השטאזי והק.ג.ב. מסתכלים מהשמיים ומגירים דמעות קנאה בדליים. וזה הרבה לפני שדיברנו על פרויקט ליברה שבאמצעותו מנסה פייסבוק להפוך את כל התשתית הזו לתשתית פיננסית שתתחרה במטבעות ובבנקים המסורתיים.

הבעיה: סין, הפתרון: נקים בית משפט עליון משלנו

ההתעצמות הזאת לא עוברת לפייסבוק בשקט. מצד אחד של המתרס עומדים כיום מחוקקים שמעלים את האפשרות לפרק את החברה לגורמים כפי שענקית הטלפוניה בל פורקה ב-1982, ומצד שני עומד מארק צוקרברג, שבנאום בתפאורה נשיאותית טוען שמי שבאמת עומדת מצדו השני של המתרס היא דווקא סין. פייסבוק, על פי התפיסה הזאת, היא לא הבעיה, אלא להיפך - היא הכוח המגן של העולם המערבי מפני הדיקטטורה והשלוחות שהיא שולחת אל המערב, כמו וואווי וטיק-טוק.

פייסבוק מבינה שהביקורת הזו לא הולכת לשום מקום אבל הפתרונות שהיא מציעה, כמה מפתיע, רק מבססים את עצם הלגיטימיות שלה. לאחרונה הודיעה פייסבוק כי תשקיע 130 מיליון דולר כדי להקים את מה ש"וול סטריט ג'ורנל" כינה "בית משפט עליון לתוכן". בקיצור אתם מבינים לאן כל זה הולך.

הודעת הפרישה של מייסדי גוגל סרגיי ברין ולארי פייג' סימנה את לכתם של אחרוני מייסדי אומת האינטרנט שנכנסו לחיינו בעשור הקודם או זה שלפניו. מבין מעט הנותרים, צוקרברג הוא לא רק הדומיננטי והשאפתן ביותר, אלא ללא ספק היחיד שכבר אפשר לומר עליו שהוא מנהיג.

האיש הרביעי בעושרו בעולם לוקח משכורת של דולר בשנה ומזכיר כל העת שכמו מורו ורבו, מייסד מיקרוסופט ביל גייטס, הוא מתכוון לתרום כמעט את כל הונו המוערך בכ-60 מיליארד דולר - עד מותו או בסמוך אליו. "פילנתרופיה היא השער לכוח", אמרה דמותו של ברט קופר, הפרסומאי הזקן והחכם בסדרה מד-מן. צוקרברג כבר עבר מזמן את השער הזה בדרכו לשורה הראשונה של השחקנים הגיאופוליטיים החזקים בעולם.

בעשור הקרוב עלינו האזרחים לפנות אחר כבוד אל המחוקקים והממשלות ולדרוש מהם להראות פחות רפיסות מול הכוחות הללו. אם הם לא ימהרו להפעיל בשמנו את סמכותם, כשהם כבר ייזכרו לעשות כן, הם עלולים לגלות שהסמכות כבר לא בידיהם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988