אפילו טראמפ הכתיר אותו ל"מלך סין"

שי ג'ינפינג, נשיא סין, הוא אחד מאנשי העשור של "גלובס" • פרויקט מיוחד

שי ג’ינפינג / צילום: רויטרס. Damir Sagolj
שי ג’ינפינג / צילום: רויטרס. Damir Sagolj

אמריקה התוודעה אל שי ג'ינפינג ב-1985, הרבה לפני שרוב הסינים ידעו את שמו. הוא היה פקיד מפלגה פרובינציאלי בן 31 עם ייחוס אבות. הוא הגיע לביקור במדינת איווה, מאסמי התבואה של ארה"ב. הוא בא להתרשם מהצלחותיה החקלאיות של אמריקה.

מסורת רבת שנים היא בארה"ב להזמין זרים צעירים ומבטיחים למסעות ארוכים בהינטרלנד האמריקאי, הרחק מן הערים הגדולות, כדי שיתחככו בכתפיהם של אמריקאים אמתיים. זו השקעה מצוינת, שמספר לא מבוטל של ישראלים הצדיקו אותה.

ההימור על עתידו המבטיח של שי עלה יפה. הוא נעשה נשיא/מזכ"ל/רמטכ"ל בין 2012 ל-2013. יתר על כן, לפי שעה, ואולי לפי הרבה שעות, אין צורך להמר על עתיד נוסף. שי שיחרר את סין מן ההרגל בן 30 השנה להגביל מנהיגים לשתי תקופות כהונה. ב-2018, פרלמנט חותמת הגומי של סין, קונגרס העם, ביטל פה אחד את ההגבלות, והפך את שי, לפחות בפוטנציה, לנשיא לכל חייו. מעבר לים, דונלד טראמפ, בעיצומה של מלחמה על חייו הפוליטיים, התקשה להסתיר את קנאתו. "שי הוא מלך סין", אמר נשיא הרפובליקה האמריקאית.

 מה קרה לאבא

ההגבלה על אורך הכהונה נועדה מלכתחילה למנוע ריכוז סמכויות ושימוש לרעה בכוח ממין אלה שייחדו את 36 שנות רודנותו של מאו צה טונג (1976-1949). כמעט כל מנהיגי סין בשלושת העשורים שקדמו לעליית שי היו קורבנות של גחמות מאו, שרירות לבו ואכזריותו. למרבה העניין, אחד הקורבנות היה אביו של שי, סגן ראש ממשלה בשנים הראשונות של המשטר הקומוניסטי. הוא סולק מן המפלגה, נשלח לעבוד בבית חרושת, ואחר כך הושפל בפומבי והושלך לבית הסוהר. אמו של שי הוכרחה להתנער ממנו. המשמרות המהפכניים של מאו תקפו את בית המשפחה, והרגו את אחותו של שי. הוא עצמו, בהיותו נער, נשלח לעבודת כפיה בחווה חקלאית מרוחקת.

זכרונות מאו שיכנעו את האליטה הקומוניסטית להתקין סותרני-מאו, לבל יעלה עוד מישהו דוגמתו. הם לא הביאו בחשבון את שי, לכאורה אחד משלהם.

בשבע שנות שלטונו, שי לא רק חזר והעלה את סין על נתיב של ריכוזיות ושל משמעת, אלא גם החזיר אותה אל חלק מהרגלי פולחן האישיות של מאו, כולל החובה להגות בקובצי מחשבותיו, אם גם באמצעות ישומון.

גל הטיהורים, שמילא את בתי הסוהר ביריבים ממשיים ומדומים של שי, נעשה לא בשם המלחמה נגד ״סוללי הדרך הקפיטליסטיים״ מבית מאו אלא בשם "המאבק נגד שחיתות". לשונות רעות אומרות שאחת הסיבות העיקריות לסירובו של שי לפרוש מקץ עשר שנים היא החשש שבהיעדר שלטון הוא עצמו יידרש למסור דין וחשבון על נכסיו ועל נכסי משפחתו.

מדינת המשטרה משתכללת

התבדתה זה כבר התקווה שסין תלווה את הרפורמות הכלכליות שלה ברפורמות פוליטיות. אבל התהדקות הלולאה סביב צווארה של סין לא היתה בלתי נמנעת. ההגבלות הדרקוניות על האינטרנט הן ביטוי של פחדי המשטר מפני מחשבה עצמאית נועזת מדיי של נתיניו. הפחד הזה אמנם קדם לשי - אבל הוא שיכלל אותו, והפקיד כלי פיקוח בידי מדינת המשטרה שהיו מעוררים אי-נוחות גם אצל ג׳ורג׳ אורוול.

המעבר למדיניות חוץ אגרסיבית הוא סימן ההכר הבולט ביותר של שי. בהנהגתו, סין חותרת בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית שלה לשוויון אסטרטגי הרחק מגבולותיה. אבל הקנאות לזכויותיה הטריטוריאליות בסביבתה המיידית התפתחה לממדי אובססיה מסוכנת.

נטיה היסטורית לראות צילי הרים כהרים החמירה בשנים האחרונות. השלכת מיליון בני מיעוטים מוסלמיים אל מחנות ריכוז נועדה להיות סוד כמוס, אבל סין אינה צפון קוריאה. היא אינה יכולה להגיף שערים ולכבות את האור. הסוד הכמוס דלף אפוא, וזה חודשים רבים שהעולם החיצון לומד על היקף הדיכוי, המתואר כ״מאסר הגדול ביותר של אוכלוסיה אזרחית מאז מלחמת העולם השניה״.

האנרגיה העצבנית הנודפת מסין מזכירה ארצות אחרות, אשר נחלצו כמעט בן-לילה מפיגור כלכלי ומחולשה מדינית והזדרזו לחפש להן מקום טוב תחת השמש: יפאן וגרמניה של סוף המאה ה-19 הן דוגמאות מובהקות, עם תוצאות דרמטיות וטראגיות.

בחודש אוקטובר נשמע שי ג'ינפינג מכריז (בעצרת הכללית של האינטרפול, משום מה), כי כל מי שינסו לזרוע מחלוקת בתוך סין דינם יהיה "גופות דרוסים ועצמות מרוסקות". זה תרגום מאנגלית, אולי בסינית זה נשמע יותר מעודן. איש לא צחק, ואיש לא הטיל ספק ברצינות הנשיא/מזכ"ל/רמטכ"ל. סוף סוף, אם הוא יאריך ימים כאביו, מזומנות לו עוד 20 שנות שלטון לפחות.