אירופה הפציצה וברחה, ולוב הפכה למוקש גיאו־פוליטי שהאיחוד כבר לא יכול להתעלם ממנו

הקרב על עתיד לוב, ועל כספי הנפט שלה, מתקרב להכרעה • טורקיה שלחה השבוע לראשונה כוחות צבאיים לעזרת ממשלת לוב בטריפולי, בעוד קואליציית מדינות – ממצרים ועד רוסיה – תומכות בגנרל חפתר, שהשתלט על רוב שטחי המדינה חסרת־החוק

הפגנה בלוב / צילום: Ismail Zitouny, רויטרס
הפגנה בלוב / צילום: Ismail Zitouny, רויטרס

בשקט יחסי, כמעט מתחת לרדאר התקשורתי, נרשם השבוע צעד היסטורי בגיאו־פוליטיקה של אזור הים התיכון: טורקיה החלה בשליחת כוחות צבאיים ללוב, שמטרתם להגן על משטרו של ראש הממשלה, פאיז מוסטפא אל־סראג', בבירה טריפולי. נכון לעכשיו, המנדט הטורקי מוגבל: סיוע באבטחה, במניעת טרור, שימוש במל"טים כדי לאסוף מודיעין. גם היקף הכוחות מצומצם, על אף שהם מובלים על ידי גנרל בצבא טורקיה.

אבל כל זה יכול להשתנות במהירות. הפרלמנט הטורקי העניק בדצמבר לנשיא רג'אפ טייפ ארדואן את המנדט לשליחת כוחות צבאיים. הממשלה הלובית הזמינה עוד בנובמבר את הכוחות הטורקים, והדרך סלולה להתערבות צבאית של טורקיה בזירה חדשה, הפעם לגבולותיהם של האיחוד האירופי ומצרים. "חיילים שלנו נשלחים לשם, צעד אחר צעד", אמר ביום ראשון בערב ארדואן.

המהלך הטורקי מתנהל על רקע הסלמה הולכת וגוברת בין שני הכוחות היריבים הנלחמים ביניהם בחודשים האחרונים על לוב - כל אחד מהם עם המדינות השונות התומכות בו והאינטרסים שלהן. בצד אחד, בצפון־מערב המדינה, ניצבת ממשלת ההסכמה הלאומית (GNA), הגוף שהיה מקובל על הקהילה הבינלאומית, שנכשל בביסוס מעמדו במדינה ושמצא את עצמו מבודד פוליטית ורעב לסיוע ביטחוני. רק טורקיה נחלצת באופן פומבי לעזרתו. בצד השני, בשטחים שנכבשו במזרח, במרכז ובדרום המדינה, נמצאים כוחותיו של הגנרל ח'ליפה חפתר העומד בראש הצבא הלובי הלאומי (LNA), שפרשו מהממשלה באביב האחרון ומנסים מאז לכבוש גם את הבירה.

יותר מאלף בני אדם מתו מאז אפריל 2019 בקרבות בלוב, כמאה מהם אזרחים. רק בתחילת השבוע נהרגו כמה עשרות צוערים של כוחות הביטחון של הממשלה בבירה טריפולי בתקיפה מהאוויר של כוחותיו של חפתר. ביום ב' השבוע הודיעו הכוחות כי השתלטו על עיר החוף החשובה סירת, והמאבק כעת הוא על עיר הבירהעל השליטה בכספי הנפט שעדיין זורמים למוסדות בשליטת הממשלה ועל עתידה של המדינה. 

מפת לוב - הגנרל חפתר השתלט על רוב המדינה
 מפת לוב - הגנרל חפתר השתלט על רוב המדינה

ואז הגיע הפילוסוף הצרפתי

כדי להבין כיצד הפכה לוב למוקש המאיים להתפוצץ לפתחי האיחוד האירופי ונאט"ו צריך לחזור שמונה שנים אחורה. "האביב הערבי" לא פסח על תושבי לוב, שהתקוממו ב־2011 נגד השלטון הדיקטטורי בן 42 השנה של מועמר קדאפי. הצבא הלובי ניסה לדכא בכוח את המורדים, שהגיעו בעיקר ממזרח המדינה. קדאפי לא בחל בשימוש בכוח ובצבא כדי לעשות זאת. כשכיתר ועמד להפציץ מהאוויר מורדים ואזרחים ללא אבחנה בבנגאזי, התערב בעניינים הפילוסוף הצרפתי־יהודי ברנאר אנרי־לוי. הוא ניצל ערוץ פתוח בינו לבין נשיא צרפת דאז, ניקולא סרקוזי, ושיכנע אותו להתערב צבאית מסיבות הומניטריות. אנרי-לוי הזהיר כי "דגל הטריקולור" שהניפו המורדים בניסיון לקבל תמיכה מצרפת הולך להיות "מוכתם בדם", וכך סייע להפלת קדאפי. אחרי ההתערבות הצבאית של המערב, המורדים ממזרח הסתייעו בתקיפות אוויריות של חילות האוויר של צרפת, בריטניה וארה"ב, והשתלטו על טריפולי ושטחים בדרום מערב המדינה.

הספק־קללה ספק־נבואה של קדאפי עצמו, לפני שנמלט למסתור ונהרג בלינץ' המוני אכזרי - שאולי הלם את האכזריות שהפגין הוא עצמו כלפי בני עמו במהלך השנים - התממשה במלואה. "לוב תחזור בתוך תקופה קצרה למלחמת אזרחים", אמר זמן לא רב לפני מותו. בשנים שלאחר מכן, המורדים החילוניים איבדו את השלטון לכוחות איסלאמיים קיצוניים, לוב הידרדרה מחדש לשבטים יריבים על בסיס גיאוגרפי, והפכה למדינה בלתי מתפקדת, עם ממשלה שאין לה כוח אמיתי בשטח, מלבד הכנסות הנפט.

הנפט הוא מה שמבדיל את לוב ממדינות חסרות־חוק אחרות באפריקה. מדובר ביצואנית הנפט השלישית בגודלה באפריקה ובעלת עתודות הנפט הגדולות ביבשת. זו אחת הסיבות לכך שמדינות זרות בוחשות בה כיום, והעובדה שהפכה לשדה קרב של אינטרסים זרים. אחרי השלטון האיסלאמי הקצר הצליחה ממשלת הסכמה לאומית לתפוס את השלטון, באמצעות קואליציה של ארגונים שונים. אלא שזו התפרקה עם התפלגותו של הגנרל חפתר, שמגיע במקור ממזרח המדינה. נכון להיום, חפתר שולט ברוב שטחי המדינה, כולל שדות הפקת הנפט וגם בבית הנבחרים הנמצא בבנגאזי במזרח, בעוד ממשלת ההסכמה הלאומית, בראשות אל-סראג', שולטת בטריפולי הבירה.

מה שהיא עוד שולטת בו הוא כספי הנפט, באמצעות הבנק המרכזי הלובי המקבל את הכספים מחברת הנפט הממשלתית. 22 מיליארד דולר בהכנסות הגיעו משם בשנה האחרונה, לפי הדיווחים הרשמיים של החברה, ומדובר ב-93% מהתל"ג הלובי. למעשה, המדינה תלויה אך ורק בנפט, אותו מפיקות בחוזי-משנה חברות אירופיות ואחרות.

עד כה, לממשלת ההסכמה הלאומית היו בעלי ברית באירופה, בדמות איטליה. רומא שילמה כסף רב לממשלה בטריפולי, כדי שזו בתורה תעביר אותו לשבטים ולשכירי חרב מקומיים, בעיקר באזורי החוף, במטרה למנוע מפליטים להפליג לאיטליה. האיחוד האירופי כולו, אך בעיקר הצי האיטלקי, סייע למשמר החופים הלובי בכסף ובציוד. משמר החופים הלובי גרר בתמורה חזרה לחוף סירות מהגרים שמצא בלב ים, או העלה את המהגרים לסיפון והוריד אותם במתקני מעצר, שבהם היו חשופים לסחיטה אלימה ולעינויים מצד השומרים, לפי דיווחי ארגוני זכויות אדם. השיטה עבדה - מספר המהגרים המגיעים מלוב ירד ב־80% בשנה שעברה.

אבל עם התגברות המתקפות על טריפולי, הממשלה שם נמצאת בסכנה ממשית. בגלל שאינה שולטת בשטח, היא זקוקה לכוח צבאי. אל-סראג' חיפש בחודשים האחרונים בנרות בעלי ברית, אבל קיבל תשובה שלילית מאירופה - גם בגלל חוסר רצון להתערב וגם בגלל אמברגו נשק שהטיל האו"ם על האזור.

לבסוף מצא שותף בדמות נשיא טורקיה ארדואן, והשניים הכריזו על ברית בין המדינות. אל־סראג' הזמין כוחות טורקיים חמושים להגן על שלטונו בבירה מפני ניסיונות ההשתלטות של הכוחות המורדים עוד בנובמבר. "לא היתה לנו ברירה", אמר בראיון לעיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה", שבו סיפר כי איטליה סירבה להושיט עזרה צבאית לשלטון. "כל מי שמבקר אותנו צריך לחשוב מה היה נאלץ לעשות במצבנו, ואז היה מבין שפשוט לא היתה לנו אפשרות אחרת", אמר.

האינטרסים של ארדואן

לארדואן יש כמובן אינטרסים משלו לברית הזו. המדף היבשתי הלובי, שבאמצעותו מוגדרים המים הכלכליים שלה, נפגש בשטח מצומצם ממזרח לכרתים במדף היבשתי הטורקי, וכך יכולות שתי המדינות "לסגור" אפשרות להעברת צינור גז מערבה בים התיכון. הבעלות על מאגרי גז גדולים שהתגלו בקפריסין - שעדיין מחולקת לצפון הפרו־טורקי ולדרום הפרו־יווני - נמצאים במחלוקת בין טורקיה לקפריסין. טורקיה מנסה לחזק בכל מחיר את היד שיש לה לקראת משא ומתן. התוכנית הקפריסאית, בשיתוף עם יוון וישראל - לפי ההסכם שנחתם רק בימים האחרונים - הוא להיות חלק מתשתית אספקת אנרגיה לאירופה. גם מצרים עשויה להשתתף בה.

תמורת העזרה הצבאית, ארדואן קיבל התחייבות מאל־סראג' לשתף פעולה בנושאי אנרגיה והמים הכלכליים של שתי המדינות. באופן כמעט מיידי גם הוקפאו תוכניות של BP ושל חברת האנרגיה האיטלקית ENI לחיפוש גז במים הלוביים. התגובה גם היתה מהירה: שגריר לוב ביוון גורש לאחר החתימה על ההסכם.

לא רק אירופה מודאגת מההתרחשויות בלוב. במיוחד נכון הדבר לגבי מצרים, שלפי הדיווחים מסייעת לחפתר במימון ובאספקת נשק, לצד ירדן וסעודיה ומדינות אחרות. הגנרל א־סיסי, יריב אידיאולוגי של ארדואן ושל האחים המוסלמים, לא היסס להודיע בימים האחרונים כי מצרים "תהיה מוכנה להילחם" כדי לשמור על האינטרסים שלה בלוב. הבחישה הטורקית בחצר האחורית של מצרים אינה מתקבלת בעין יפה בקהיר. גם צרפת נחשבת לתומכת מאחורי הקלעים של חפתר, ואפילו רוסיה. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין יגיע לטורקיה ביום רביעי כדי לחנוך צינור גז חדש. בעוד שתי המדינות רואות עין בעין לגבי הצינור - "טורק סטרים" שמו - הן חלוקות לגבי המצב בלוב. ייתכן שדי יהיה בווטו רוסי על טורקיה כדי להגביל את הסיוע הצבאי לזה הכולל יועצים בלבד, ללא כוחות על הקרקע.

והיכן נמצאת אירופה בכל הסיפור הזה? היא בצד השני של הים התיכון, מחכה לראות כיצד הסערות הנוכחיות במזרח התיכון ישפיעו עליה, אם ישלחו גלים חדשים של פליטים ושל מהגרים, או יאיימו אפילו לגלוש לשטחה. גם נאט"ו, שבה טורקיה חברה, נמצאת במבוכה לאור הניגוד הברור בין האינטרסים של חברותיה. האירופים הפציצו וברחו, והותירו את לוב לשמונה שנים של מלחמות אזרחים, כעת, הם עוברים בשתיקה גם על ההתערבות של טורקיה בעימות.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988