פרשנות: ההיסטוריה מלמדת - גברים מפסידים, נשים מנצחות

האם ברני סנדרס אמר לאליזבת וורן שלאישה אין סיכוי לנצח את דונלד טראמפ? וורן אומרת שאמר, ברני אומר שלא אמר • השאלה הזו עמדה לפנות בוקר במרכז הרגע המחשמל ביותר בוויכוח הטלוויזיוני בין הטוענים הדמוקרטיים לנשיאות • פרשנות

המתמודדים בעימות הדמוקרטי בארה"ב / צילום: Brenna Norman, רויטרס
המתמודדים בעימות הדמוקרטי בארה"ב / צילום: Brenna Norman, רויטרס

הטורניר הפוליטי הגדול ביותר ביקום הוא תמיד קצת יותר קטן בשנה שבה נשיא מכהן מנסה לחזור ולהיבחר. בפוליטיקה האמריקאית, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מפלגת השלטון אינה משיבה ריקם את פניו של מנהיג הרוצה עוד ארבע שנים. הבחירות המקדימות במפלגתו הופכות לטקס הכתרה. אין בהן אפילו רמז קל של מתח (אגב, כל אימת שיש התנגדות ויש מתח, הנשיא מפסיד בכלליות: ויליאם טאפט ב־1912, ג'רלד פורד ב־1976, ג'ימי קרטר ב־1980, ג'ורג' בוש האב ב־1992).

בחודשי הפתיחה הראשונים שלו, הטורניר מוגבל למפלגת האופוזיציה. מאחר שהדרך לשמינית הגמר היא ארוכה מאוד, ואורכת לפחות שנה, רק מיעוט של האמריקאים טורחים לעקוב או להתעניין. ויכוחי טלוויזיה חיים, הנמשכים שלוש שעות, אינם שווי־ערך של 'האח הגדול', בייחוד כאשר גלריית הטוענים לכתר כוללת 20 מתמודדים ויותר.

זה השתנה ברביעי לפנות בוקר (שעון ישראל). רק ששה דמוקרטים התייצבו באולם קטן בדה מוין, עיר הבירה של מדינת איווה, במערב התיכון של ארה"ב. היא קטנת־אוכלוסים, ואינה נחשבת לקריטית בבחירות הכלליות בנובמבר. אבל סיבות קוריוזיות מציבות אותה זה חצי מאה בראש תהלוכת הבחירות המקדימות.

כדי להגיע לשם, וכדי להישאר, היה על איווה להתחייב שהיא לא תערוך בחירות במובן הרגיל, עם פרגוד, עם פתקים ועם מעטפות חתומות. לאיווה אין בחירות, יש לה "אסיפות" (caucus). המצביעים מתכנסים בבתי ספר, במרכזים קהילתיים, או בבתים פרטיים. בטכניקה של ההצבעה הזו עוד נעסוק. ההצבעה עצמה תהיה ב־2 בפברואר.

תיאבון לאינטימיות

משום מה, איווה נוטה להשפיע על מירוצים דמוקרטיים יותר מאשר רפובליקאים. זה התחיל ב־1976, כאשר היא הזניקה פוליטיקאי כמעט־אלמוני, ג'ימי קרטר. הוא ניצח בה מפני שחרש אותה לאורכה ולרוחבה במשך שנתיים. 32 שנה אחר כך, איווה הזניקה את ברק אובמה.

מצביעיה פיתחו תיאבון לאינטימיות. הם מצפים שכל אחד מן הטוענים לנשיאות פחות או יותר ינקשו על דלת ביתם, ויישבו לשתות קפה. למתמודדים אין בררה אלא למלא את הציפיות. אף אחת ממדינות ארה"ב אינה נהנית ממגע אקסקלוסיבי כזה עם הרוצים־להיות־נשיא.

חצי המתמודדים כבר נשרו עוד לפני קו הזינוק. מצד אחד זה טוב, מפני שזה מקל על הבוחרים. מצד שני זה רע, כי מן השדה נופו כל הטוענים השחורים הרציניים וגם היספאני אחד. המפלגה הדמוקרטית תלויה לחלוטין בתמיכה מסיבית של שחורים והיספאנים, ומועמדיה גם נוטים לקבל אותה. במובן הזה לא־מלבבת היא בין 12 הפינאליסטים יש רק לא־לבן אחד, יזם טכנולוגיה ממוצא טייוואני.

מי עולה ומי יורד

הסקרים בשבועות האחרונים שיקפו דרגה ניכרת של חוסר החלטיות בין מצביעי איווה. בקיץ, אליזבת וורן, הסנאטורית בת ה־70 ממדינת מסצ'וסטס, הובילה, אם גם לא בהפרש גדול. סקרים הראו תזוזה לטובתה גם במדינות אחרות, והיא הצטיירה זמן מה כיריבתו העיקרית של סגן הנשיא לשעבר, ג'ו ביידן, בן 77, הנהנה מיתרון קבוע בסקרים הארציים, אף כי הוא מזדנב מאחור באיווה ובניו המפשייר.

התמונה השתנתה בסתיו. למרבה ההפתעה, ראש עיר אלמוני ממדינת אינדיאנה, פיט בוטיג'יג', בן 37 בלבד, העפיל אל המקום הראשון לא באיווה בלבד אלא גם בניו המפשייר, שבה יהיו בחירות מקדימות ארבעה ימים לאחר איווה.

תנופת בוטיג'יג' עלתה על שרטון בדצמבר. אל המקום הראשון באיווה, בהפרש קטנטן, עלה הסנאטור הסוציאליסטי בן ה־78 ממדינת ורמונט, ברני סנדרס.

תזוזת סנדרס לא הייתה מקרית. הוא נחל הצלחה פנומנלית בגיוס כספים מתורמים קטנים. הוא הציף את יוטיוב ואת תחנות הטלוויזיה של איווה בתשדירי בחירות. פעילי מטהו התפשטו על פני כל המדינה, והסירו את הכפפות. הם תקפו בחריפות מיוחדת את בוטיג'יג' ("המועמד של וול סטריט"; זה אגב מה שהם אמרו על הילרי קלינטון ב־2016, כאשר סנדרס התמודד על הנשיאות בפעם הראשונה). אחר כך הם התפנו לטפל בוורן.

מה אמר ברני לאליזבת

הסנאטורית, שבינה לסנדרס שררה ידידות רבת שנים, התלוננה בתחילת השבוע, שאנשי סנדרס משחירים את דמותה. ערב הוויכוח היא הלמה באופן לא צפוי. הדלפה מחוגיה גילתה כי בשיחה עם סנדרס ב־2018, הסנאטור אמר לסנאטורית ש"אישה אינה יכולה להיבחר לנשיא".

בעידן ה#MeToo , ציטוט כזה יכול להיות קטלני. עודף אגרסיביות בהכחשת הציטוט עלול להמיט אסון על ראשו של המכחיש. הצופים בוויכוח עצרו את נשימתם, כאשר צוות המראיינות של סי.אן.אן, כולן נשים צעירות, שאלו את סנדרס על הציטוט. הוא העדיף הכחשה חד משמעית על פני התנצלות טנטטיבית ("אם אמרתי משהו שהובן באופן הזה, אני מתנצל בכל לבי", הוא יכול היה להגיד. הוא העדיף מה־פתאום־בחיים־לא־הייתי־יכול־להגיד־את־זה).

הרגע הטעון הזה התפתח לטובת וורן, ולטובת האישה השנייה בין ששת המתווכחים, הסנאטורית איימי קלובוצ'אר, בת 59, ממדינת מינסוטה. וורן הזכירה כי הגברים על הבמה הפסידו בעשר מערכות בחירות, ובניגוד לה, איש מהם לא הצליח לגבור על רפובליקאי מכהן זה 30 שנה (סנדרס גבר ב־1990). הדמוקרטים תלויים בקולותיהן של נשים ובהשתתפותן, הזכירה וורן. יתכן שהיא החזירה לעצמה משהו מן התמיכה שאבדה לה בשבועות הקודמים. אגב, הדמוקרטים אמנם תלויים בהצבעת נשים, מפני שרוב הגברים מצביעים מעשה שגרה לטובת הרפובליקאים.

ביידן מאכזב, אבל נשאר בחיים

ג'ו ביידן החזיק מעמד בוויכוח, אבל לא עורר התרגשות. הופעותיו הטלוויזיוניות מלהיבות רק לעתים רחוקות. פרשני טלוויזיה מן השמאל יוצאים מגדרם להתאכזב ממנו. אבל, אף כי הפרשנים מכריזים זה חודשים רבים על התמוטטותו הממשמשת ובאה, סגן הנשיא לשעבר מפגין יכולת שיור מרשימה.

סקר אחד שהתפרסם בתחילת השבוע אפילו העניק לביידן יתרון באיווה. אבל זה לפי שעה הסקר היחיד המראה יתרון כזה. מקובל להניח שביידן אינו מוכרח לנצח באיווה ובניו המפשייר. די לו בהישג מתון כדי להוסיף ולצוף. תמיכה שחורה מסיבית בביידן (48%, על פי סקר אחרון של ה"וושינגטון פוסט") תתחיל לתת את אותותיה במדינת דרום קרוליינה, בעוד חודש וחצי. חלקם של השחורים באוכלוסיית איווה וניו המפשייר קטן בהרבה מחלקם באוכלוסייה הכללית.

הכסף אולי לא יענה את הכול, אבל המחסור בכסף בוודאי יענה. סנדרס ובוטיגי'ג' עשו חיל מיוחד באיסוף תרומות. יש די אוויר בריאותיהם לפחות עד מרץ. שני המיליארדרים, מייקל בלומברג מניו יורק וטום סטאייר מקליפורניה, משתמשים בכספם הפרטי, בהצלחה גוברת. סטאייר היה אחד המתווכחים לפנות בוקר, ועמדתו הרדיקלית בשאלת האקלים עוררה עניין.

הצלחה באיווה ובניו המפשייר, או לפחות תוצאה שתוכרז ל"הצלחה", הכרחית לחלוטין לוורן. היא אמנם מביעה דעות רדיקליות על ענייני חוץ ובטחון, על כלכלה ועל שירותי הבריאות, אבל תומכיה מתוארים כמתונים יחסית עם רקע אקדמי.

גם בוטיג'יג' מחפש עוגן בפלח הדמוגרפי הזה. התמיכה בו יורדת מתחת ל־10% בסקרים ארציים ובמדינות המצביעות מאמצע פברואר ואילך.

תסמונת טראמפ?

המפלגה הדמוקרטית סובלת מתסמונת טראמפ: הפופוליזם הימני הרדיקלי של הנשיא מניב פופוליזם שמאלי רדיקלי בין הדמוקרטים. זה 50 שנה שלא ניכרה במפלגה השמאלה כזאת. זה אינו חלק טבעי של המפלגה, השייכת היסטורית למרכז, או שמאל־מרכז. אין זה מקרה שהאיש המוביל את מהלך ההשמאלה, ברני סנדרס, אפילו לא היה חבר המפלגה עד 2015, ובסנאט הוא מסווג את עצמו לא כדמוקרט אלא כ"עצמאי".

עוד מעט תתחיל להסתמן תשובה על שאלה קריטית: האם האלטרנטיבה לטראמפ תהיה ההיפך הגמור ממנו, והאם הפוליטיקה האמריקאית נידונה לקיטוב רעיוני קבוע.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988