דעה: האם נבחרי ציבור באמת צריכים להיות אנשים טובים?

השאיפה היא למועמד בעל יושרה שעדיין יודע לתמרן את המערכת ולהשיג את המטרה ללא קשר לאמצעים - רק שברוב המקרים זה לא מגיע ביחד. אז מה עדיף? • דעה

ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: תמר מצפי, גלובס
ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: תמר מצפי, גלובס

הנושא הפופולרי ביותר בפוליטיקה בישראל היום הוא, כמובן, הבחירות בפעם השלישית תוך שנה וכתבי האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. הסוגיה של כתבי האישום והתגובות משני צידי המטבע מעלה שאלה תאורטית עבור ציבור הבוחרים, שאינה רלוונטית רק במקרה של ראש הממשלה, אלא בכלל בכל מערכת בחירות של נציגי ציבור. האם עדיף להצביע לאדם אשר אנחנו מאמינים, שהוא אדם מוסרי וישר, אבל לא בטוח שיוכל לשמש כפוליטיקאי טוב ולשמור על האינטרס הציבורי והמדיני כראוי - או לאדם אשר היושרה שלו מוטלת בספק, אך אכן משמש כמנהיג פוליטי שדואג ומקדם את האינטרס של הציבור?

חשוב לי לציין כבר בשלב זה שלפי דעתי, נבחרי הציבור צריכים לעמוד באמות-מידת המוסר והערכים הגבוהות ביותר ככל האפשר או לפחות לשאוף לכך, ולשמש דוגמה חיובית לכלל הציבור; וכל עבירה פלילית שנעשית על-ידם דורשת התייחסות מחמירה של רשויות האכיפה והמשפט. אך לא בזאת עוסק המאמר הזה.

כאשר עוסקים בשאלת חשיבות האופי והיושרה של נבחר הציבור, יש לנסות ולהבין על-פי אילו קריטריונים בכלל נבחן פוליטיקאי ונבחר ציבור. זוהי שאלה מורכבת בפני עצמה, שחוקרים רבים בתחום הפוליטי ניסו להגדיר באמצעות משתנים שונים, שניתן בעזרתם לאמוד את הצלחתו של נבחר הציבור. לדוגמה: מדידה של קידום אג'נדות באמצעות חקיקה, היבחרות מחדש, התקדמות בתפקידים ועוד - אך אלה הם מדדים שבוחנים את העשייה של נבחר הציבור ולא את האופי שלו.

כמו כן, רוב הציבור בסופו של דבר מודד את נבחר הציבור, כפי שחוקרת בשם חנה פטקין הגדירה כ"מי שפועל למען". כלומר, אדם אשר ציבור הבוחרים מרגיש שפועל לטובת האינטרס שלו. זהו, כמובן, נתון מאוד סובייקטיבי.

אולי הדוגמה הכי טובה בשביל לדון בשאלת חשיבות האופי של נבחר הציבור כקריטריון נמצאת בארה"ב. הנשיא הקודם, ברק אובמ,ה הוא ללא כל ספק בעל מוניטין של אדם אינטליגנט ואלגנטי, מסוגל להתנסח בצורה טובה ומכובדת, ועברו נקי מפרשיות מביכות - או במילים יותר פשוטות: אדם טוב. אך מבחינת מדיניות חוץ הוא נחשב למנהיג חלש שנכשל בהרבה מאוד גזרות שפגעו במורשת שלו כנשיא.

לעומתו, הנשיא המכהן בימים אלה, דונלד טראמפ, הוא אדם בעל מוניטין שנוי במחלוקת, אשר הוגשו נגדו תביעות אזרחיות ופליליות, ופעמים רבות, במהלך במרוץ לנשיאות וגם בתפקיד עצמו, לא חסך באמירות פרובוקטיביות נגד אוכלוסיות ואנשים שונים. שוב - אם נחזור לציין במילים פשוטות ובעדינות: אדם מפוקפק.

אך אם כל העבר הבעייתי וצורת ההתבטאות השנויה במחלוקת, טראמפ נבחר לנשיאות, ויש פרשנים רבים שיגידו שבמובנים של עמידה ביעדים והבטחות שנתן בתחומי מדיניות הפנים והחוץ, הוא מצליח היטב. לכן הקונפליקט שאני מדבר עליו מתקיים בצורה מאוד מדויקת במקרים של שניהם: אובמה אומנם בחור טוב שאין ספק שבמפגש חברותי יהיה נעים בחברתו, אך בתור מנהיג שצריך להילחם על האינטרסים של המדינה שלי, מוטל ספק רב. לעומתו, טראמפ אומנם עושה רושם של טיפוס בעייתי ואימפולסיבי ברמה האישית, אך כאיש עסקים קר ואינטרסנט אשר מדבר ופועל בצורה ישירה, ארגיש דווקא יותר בנוח שהוא יעמוד בראש המדינה.

הקונפליקט קיים גם בכנסת ישראל, וכמובן שישנם גם חברי כנסת רבים שהעבר שלהם נקי, אך יכולתם לקדם נושאים ואג'נדות בצורה פרקטית למען ציבור הבוחרים שלהם מוטלת בספק רב, ולכן ניתן לעשות השוואות רבות בנושא. אך אני בוחר לחסוך בדוגמאות ובשמות, כי אין בכוונתי להשמיץ במאמר זה אף נבחר ציבור, ובמקום זאת לעסוק יותר בשאלה התאורטית שמאפשרת לבוחר להתעלם מכתמים אפורים ברקע של המועמד המועדף שלהם.

כאשר נבחן את השאלה במקרה של הרשויות המקומיות בישראל, נמצא למשל מספר מקרים מעניינים שבהם רוב ציבור הבוחרים בחר להתעלם מספקות המוסר והיושרה של המועמד המועדף שלהם ולתמוך בו למרות בעיות פליליות שהחתימו את שמם. למשל ראש עיריית בת ים לשעבר, שלומי לחיאני, שהואשם והורשע בהפרת אימונים ואף ישב זמן מה בכלא, אך בתקופת כהונתו העיר בת ים עברה תהליך מואץ של פיתוח במבנים ותשתיות, אזורי בילוי, בחינוך וכו', והוא עצמו זכה לקבל את הכינוי "בולדוזר". אך חשוב מכך לסוגיה - רובם של תושבי העיר היו מאוד מרוצים ממנו, ויותר מכך - גם לאחר שהוגשו נגדו כתבי האישום, הם תמכו בו.

גם בעיר נתניה, ראשת העיר הנוכחית, מרים פיירברג, קיבלה את המקום הרביעי בדירוג ראשי הערים הטובים בישראל, וזאת למרות שבחודש מרץ 2017 המליצה משטרת ישראל על העמדתה לדין באשמת קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. הפרקליטות סגרה את התיק נגד פיירברג מחוסר ראיות.

אז מה בעצם גורם לציבור הבוחרים להתעלם מאותם משתנים אפורים אשר מחתימים את שם המועמד, שהם חושבים שהינו המתאים ביותר לייצג את האינטרס שלהם? לפי דעתי, הסיבה היא שרוב האנשים מבינים בסופו של יום שהפוליטיקאים רחוקים מלהיות מושלמים, וכמו כל בני האדם, גם הם מדי פעם חוטאים, ולכולם יש שלדים בארון - בין אם זה מתבטא בחריגות בנייה, בהעסקת מקורבים, בניצול קשרים להטיית מכרזים, בהעלמת מס ועוד עבירות הנמצאות בתחום האפור. אף אחד לא מאה אחוז נקי. השאלה רק אם התקשורת ורשויות האכיפה חיפשו מספיק טוב ומצאו זאת.

בבחירות הקרובות עם ישראל יצטרך לקבל שתי החלטות חשובות כאשר יעמוד מול הקלפי. הראשונה הנה מי הוא חושב שישרת הכי טוב את האינטרס האישי והלאומי שלו; והשנייה היא מאילו עבירות הוא מסוגל להתעלם ולסלוח למנהיג שלו.

הכותב הוא בוגר תואר שני בביטחון ודיפלומטיה ומבצע בימים אלה מחקר אקדמי באוניברסיטת תל-אביב העוסק בהצלחה פוליטית

צרו איתנו קשר *5988