כמה חמורה האבטלה הסמויה של חדרי הניתוח הציבוריים בישראל

במשדר מיוחד של "חי בלילה", שהוקדש למצב מערכת הבריאות, ביקרה חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס את הטיפול הממשלתי בתורים הארוכים לניתוחים ברפואה הציבורית. אחד משורשי הבעיה, היא קבעה, נעוץ ב"אבטלה סמויה" של המתקנים שבהם נערכים הניתוחים: "חדרי הניתוח במדינת ישראל, בבתי החולים הציבוריים, נסגרים בצהריים". לדבריה, התשתית הציבורית היקרה, שנבנתה מכספי משלם המסים, עומדת זמן רב מדי ללא שימוש.

לוי-אבקסיס, שמתמודדת היום במקום השני ברשימת העבודה-גשר-מרצ, ביטאה בעבר את רצונה להתמנות לשרת הבריאות. החלטנו לבדוק אם הדיאגנוזה שלה מדויקת: כמה חמורים שיעורי האבטלה של חדרי הניתוח? זה לא היה אתגר פשוט. בניגוד לאבטלה בקרב בני אדם, נתונים על אבטלת חדרי ניתוח לא פורסמו עד היום.

המידע החלקי שנציג כאן, שקיבלנו מכמה בתי חולים מרכזיים, מעיד שהאבטלה קיימת, אם כי לא מוחלטת. כמה מהמוסדות הגבירו בשנים האחרונות את ניצול חדרי הניתוח אחר-הצהריים, ואפילו בערב. גם בבקרים נרשם שיפור מסוים בתפוסה. אבל פתרון מערכתי אין: משרד הבריאות לא הצליח עדיין ליצור מנגנון מרכזי לניהול הזמן בחדרי הניתוח, ורוב בתי החולים כלל לא מעבירים מידע על ניצולם.

1. בציבורי מנתחים בבוקר, בפרטי בלילה

בישראל פועלים כ-450 חדרי ניתוח ביותר מ-40 בתי חולים. כמעט 90% מהחדרים נמצאים במוסדות בבעלות הממשלה, קופות החולים או עמותות ללא כוונת רווח כמו הדסה. מצוקת האבטלה של חדרי הניתוח הציבוריים נזכרה כבר בדוח מבקר המדינה מ-2017. אנשי משרד המבקר בחנו לעומק את השימוש של בתי החולים בחדרי הניתוח שלהם, וגילו כי לא זו בלבד שיום עבודה מסתיים בשעה 15:00, אלא שגם שמונה וחצי השעות שלפני כן לא מנוצלות היטב. וכשיש פחות ניתוחים, התור ברפואה הציבורית מתארך, ניתוחים מתעכבים ומתבטלים, והמטופלים נדחקים ביתר שאת לחיק הרפואה הפרטית.

 איזמלים מובטלים

לפי הגדרת משרד הבריאות, שעות הפעילות הרגילות של חדרי הניתוח הן מ-7:30 עד 15:00. בשעות אלה מתקיימים ניתוחים במסגרת הרפואה הציבורית, ושכר המנתחים נתון לפיקוח של משרד הבריאות. הביקורת שמשמיעה לוי-אבקסיס קשורה למה שקורה אחרי השעות האלה. בתום יום העבודה הציבורי הולכים הרופאים לקליניקות ולבתי חולים פרטיים, כמו מדיקל סנטר ואסותא רמת החי"ל, שם אין מגבלה על שעות העבודה.

בעוד שעלות הניתוחים הציבוריים מוטלת על כתפי המדינה, אלה שנערכים במוסדות פרטיים מניבים הכנסות. לבתי החולים הפרטיים, שפועלים לשם רווח, יש אינטרס להפעיל את חדרי הניתוח כמה שיותר. החדרים האלה פועלים אפוא גם בשעות הערב, בלילות ובסופי שבוע. הרופאים שמנתחים שם זוכים לשכר גבוה משהיו מקבלים בשעות הפעילות בחדרי הניתוח הציבוריים.

כדי לצמצם את אבטלת חדרי הניתוח ברפואה הציבורית ולמשוך אליהם מנתחים מהרפואה הפרטית, יזם משרד הבריאות ב-2016 את התוכנית לקיצור תורים. במסגרת התוכנית המדינה החלה לשלם לבתי החולים על ניתוחים רבים שלפני כן היו מכוסים רק בביטוחים המשלימים של קופות החולים ובביטוחים פרטיים.

דא עקא, התוכנית לקיצור תורים אפשרה לחולים לבחור להתנתח גם במוסדות פרטיים, ובמקרים כאלה המוסדות הפרטיים קיבלו את המימון. בסופו של דבר, מתוך כמיליארד שקל שהושקעו בתוכנית, כשני שלישים מהכסף שולמו דווקא לבתי חולים פרטיים. מנהלי בתי חולים ציבוריים מחו, וטענו שבמקום להניב הכנסה למוסדות הציבוריים הגירעוניים, התוכנית לקיצור תורים החלישה אותם מול הרפואה הפרטית.

באפריל 2019 עמד לצאת סוף סוף לפועל נדבך נוסף בתוכנית לקיצור תורים, שהתעכב זמן ארוך: תוכנית הפולטיימרים (fulltimers). בתוכנית זו מממנת המדינה תוספות שכר ניכרות לרופאים, כדי לשכנע אותם לנתח אחר-הצהריים במסגרת הרפואה הציבורית ולא בבתי חולים פרטיים.

2. פער גדול בניצול, פער עצום במידע

כדי לבדוק אם בכל זאת השתנה משהו בעבודת חדרי הניתוח, פנינו לבתי החולים. בשיבא בתל השומר, בית החולים הגדול בישראל, יש 28 חדרי ניתוח מאובזרים. בשעות הפעילות הרגילות, 91% מהם נמצאים בשימוש. ב-2016 הניצול עמד על 70% בלבד. גם בשעות אחר-הצהריים חדרי הניתוח פועלים בניצולת של למעלה מ-90%. בשיבא טוענים שהשיפור לא קרה בזכות תוכניות קיצור התורים והפולטיימרים של משרד הבריאות, אלא בשל יוזמות "שיזם והוביל בית החולים כחלק מהאחריות הציבורית לאומית שלו".

גם בבית החולים איכילוב בתל אביב התגאו בשיפור, מ-89% ל-92%. חדרי הניתוח של איכילוב שוקקים פעילות גם אחר-הצהריים: מבין 25 חדרי ניתוח, ב-23 מתקיימים ניתוחים אחר-הצהריים. באיכילוב טוענים שהם יודעים לעקוב גם אחרי אורך התורים, והמדידה העלתה שמאז 2016 הם התקצרו ב-10%. אבל איכילוב הוא רק חלק ממערכת רפואית שלמה, ולא ברור אם הקיצור הזה משקף מגמה כללית. ייתכן שהתורים לבתי חולים אחרים דווקא התארכו.

בבית החולים הגדול בצפון, רמב"ם בחיפה, סיפרו לנו שניצולת חדרי הניתוח בשעות הפעילות הרגילות גבוהה ועומדת על 94%, ושגם אחר-הצהריים פעילים 70% מחדרי הניתוח. האם זה שיפור לעומת העבר? ברמב"ם לא מספרים.

מוסדות אחרים היו נדיבים פחות במידע. באסותא אשדוד, בית החולים הציבורי החדש ביותר שנפתח לפני כשנתיים, אמרו שהם מנתחים רק בימות השבוע ובשעות העבודה הרגילות - 7:30 עד 15:00. רק ניתוחים דחופים מתבצעים בשעות אחרות. משני בתי החולים הדסה מסרו שבשעות הרגילות חדרי הניתוח עובדים 82% מהזמן. חלק מהחדרים פעילים גם אחר-כך, אבל לא אמרו לנו כמה. מבילינסון ומסורוקה לא קיבלנו תגובה.

3. יש מידע חלקי, אבל אין פיקוח

הצרה היא שגם למספרים שבכל זאת קיבלנו מבתי החולים אין אישור ממקור חיצוני. אף שהתוכנית לקיצור תורים הושקה לפני יותר משלוש שנים, למשרד הבריאות אין דרך לדעת אם היא שיפרה את זמן ההמתנה ברפואה הציבורית.

ואמנם, מבקר המדינה פסק עוד ב-2017 כי המחסור במידע אמין על ניצול חדרי הניתוח "פוגעת ביכולתו של משרד הבריאות למלא את תפקידו כגורם מפקח". בעקבות הביקורת הזו הכיר משרד הבריאות בצורך להקים מערכת ניטור לכל בתי החולים, בפרט לבתי החולים הציבוריים.

בסוף 2018, כעבור שנה וחצי, הוא פרסם מכרז לגיוס חברה חיצונית שתגבש "תורה" להפעלה יעילה של חדרי הניתוח, ולצידה תקים מנגנון לאיסוף נתונים.

אולם המכרז הזה נסגר ללא זוכים, והפרויקט תקוע. במשרד הבריאות מסרו לנו שהם עומדים "לשפר את תנאי המכרז ולפרסמו פעם נוספת". והאבטלה הסמויה בחדרי הניתוח - עליה לא יהיו לנו בינתיים עובדות מלאות, רק פרטים חלקיים.