דעה: אסור לנרמל את כהנא

הסרת תמונתו של ברוך גולדשטיין לא הסירה את השאלה המטרידה יותר – כיצד ראש ממשלת ישראל, שאמור לייצג את מפלגת השלטון, מנסה בשלוש מערכות הבחירות לחייב את הציונות הדתית לחבור לכהניסטים? • דעה

איתמר בן גביר / צילום: תמר מצפי
איתמר בן גביר / צילום: תמר מצפי

להוריד או לא להוריד, זאת השאלה? קל להתמקד בשאלות צבעוניות ולא חשובות כמו - האם להוריד את התמונה האימפרסיוניסטית של ברוך גולדשטיין הרוצח שבסלון בית איתמר בן גביר.

הסרת התמונה לא הסירה את השאלות המטרידות יותר - כיצד ראש ממשלת ישראל, שאמור לייצג את מפלגת השלטון, מנסה בשנה האחרונה, בשלוש מערכות הבחירות, לחייב את הציונות הדתית לחבור לכהניסטים? האם 84 אלף הקולות שמביאה "עוצמה יהודית" שווים החדרת אידיאולוגיה מעוותת, המסכנת את המפעל הציוני, לתוך המערכת הפוליטית?

צריך לומר מילה טובה לרבים בזרם המרכזי של הציונות הדתית וגם לשר נפתלי בנט, שהדפו את מסע הלחצים שהופעל עליהם לחבור לעוצמה יהודית. הם הבינו מה משמעות החבירה הזו, ואת ההשפעה ההרסנית של מתן לגיטימציה לרעיונות כהניסטיים.

הרבה מים זרמו בים הפוליטיקה מאז פסילת רשימתו של כהנא, כ"ך, ב-1988. הרשימה שהציעה "חוקי נירנברג" תוצרת הארץ, וניסתה ליצור משטר הפרדה בין ערבים ליהודים. הצעות החוק כללו גם: הפרדה בחופי רחצה, הפרדת מגורים, הפרדת תלמידים, שלילת זכויות יסוד פוליטיות של ערבים, ואיסור נישואים בין יהודים לערבים.

הרשימה הסיתה לאלימות, וליבתה בשיטתיות את הפילוג בין חלקים שונים באוכלוסייה. מאז קמו תנועות שונות שהמשיכו את דרכו של כהנא. שתיים מהן נפסלו ב-1992 מלהתמודד בבחירות לכנסת ה- 13, הוגדרו כארגוני טרור והוצאו מחוץ לחוק ב-1994.

עוצמה יהודית היא מפלגה חדשה, שראשיה למדו את הלקח, ונזהרים יותר במילים. כך למשל, מצע עוצמה יהודית לא מתייחס בפירוש לערביי ישראל, אלא מתייחס לאויבי ישראל שאיתם המלחמה "תהיה טוטאלית, ללא משא-ומתן, ללא ויתורים, וללא פשרות". אבל אין בכך כדי להסיר את הניחוח הגזעני. כולנו מבינים במי מדובר.

בריאיון עם אחד מראשיה, בנצי גופשטיין בערוץ 2 מ-2013, הוא הבהיר במי מדובר "גם [הערבים] הנחמדים הם אויבים. הוא ערבי טוב, הוא ערבי מתוק, מתוק מדבש. אבל הוא אויב שלי כי הוא חושב שזו המדינה שלו". בהמשך נשאל גופשטיין אם מותר להרוג ערבי, וענה: "מבחינת ההלכה מותר".

בשנה האחרונה פסל בית המשפט העליון מהתמודדות בבחירות את מרבית מנהיגי המפלגה: מיכאל בן-ארי, גופשטיין וברוך מרזל. לגבי בן גביר, קבע היועץ המשפטי לממשלה כי ההתבטאויות הנוספות שהובאו בפניו מקרבות את בן גביר לקו האסור, אך התשתית הראייתית לא מספיקה כדי לבסס "מאסה ראייתית קריטית" המאפשרת פסילה.

מבחינת בן גביר וחבריו, יש שיטה חדשה להלבין את האידיאולוגיה המסוכנת הזו. במקום לומר "כל הערבים אויבים", אמור "98% או רוב הערבים אויבים". בכך עברת את הרף המשפטי להסתה לגזענות שהציב בית המשפט העליון.

אולם הרף המשפטי אינו מה שצריך לעמוד לנגד עינינו כחברה, אלא השאלה איזו מדינה אנחנו רוצים שזו תהיה? מדינה יהודית ודמוקרטית, כזו שמחויבת לאופייה הלאומי-היהודי, אך בד בבד מעניקה זכויות שוות לכל אזרחיה, או מדינה הדוחפת להפרדה ולגירוש אוכלוסיות, לאי-העסקה, לשליטה בחיים הפרטיים בשם חלום משיחי-קיצוני, ועד לשיסוי ולאלימות נגד אזרחים שונים במדינה. 

בן גביר לא נכנס הפעם לרשימת "הימין החדש", אך כולנו צריכים להיות מודאגים מתהליך נרמול הערכים שאותם הוא מייצג. בן גביר אמר בריאיון איתו: "לפני 20 שנה אמרו שאני בקצה הימני של הסקאלה. היום אני קונצנזוס". הרצון של בנימין נתניהו לגייס עזרה להישרדותו הפוליטית מכל מקור אפשרי, עלולה להעניק לגיטימציה למי שתומכים ברעיונות כהניסטיים.

הבעיה - את פירות הבאושים של הפעולה הזו, גם אלפי חכמים לא יצליחו להוציא מהבאר. 

הכותבת היא חוקרת בבית הספר לממשל ולתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה