דעה: קרקס הפסילות של ועדת הבחירות המרכזית מבזה את הדמוקרטיה

ועדת הבחירות המרכזית הפוליטית אינה יכולה לשמש עוד כגורם המגביל את זכות היסוד להיבחר

ועדת הבחירות לכנסת ה-22 / צילום: טל שניידר, גלובס
ועדת הבחירות לכנסת ה-22 / צילום: טל שניידר, גלובס

החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את ח"כ היבא יזבק ואת מפלגתה של לריסה טרימבובלר לקראת הבחירות לכנסת ה-23 היא החלטה של ועדה שנויה במחלוקת, שניתנה לה סמכות מעין משפטית, שאינה מתאימה להרכבה הפוליטי. כשם שלא היה עולה על הדעת לתת לקבוצת כדורגל להחליט אם קבוצה אחרת תוכל לשחק בליגה, ומי יעלה בהרכב נגדה - כך אין הגיון במתן הסמכות לפסול מועמדים ורשימות בידי גוף פוליטי.

לוועדת הבחירות המרכזית הפוליטית, דהיינו הגוף שמורכב מנציגי סיעות הכנסת היוצאת, ובהם חברי כנסת פעילים, סמכות לפסול מועמדים ורשימות. נכון שבראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון, ושפסילת מועמד טעונה אישור של בית המשפט ועל פסילת/אי פסילת מפלגה או מועמד אפשר לערער לבית המשפט העליון, אבל עצם העובדה שהרכב הוועדה משקף את יחסי הכוחות בכנסת משמעו שבוועדה יש מטבע הדברים רוב לסיעות הקואליציה, כך שתוצאות ההצבעה ברורות מאליהן, וההצבעה נקבעת בעיקר על פי שיקולים אלקטורליים של המפלגות המיוצגות בוועדה.

אפשר היה לטעון כי חברי ועדת הבחירות המרכזית, אף על פי שהם נציגי הסיעות, שוקלים בכובד ראש וללא משוא-פנים את בקשות הפסילה, מתוך הכרה בכך שהזכות להיבחר היא זכות יסוד בדמוקרטיה, ויש להשתמש בסמכות זו אך ורק במקרים קיצוניים. אבל מי שצופה בדיוני הוועדה מבין מיד, שעל אף מאמציו של יושב ראש הוועדה להנהיג סדר בדיון, הדיון מתנהל במקרה הטוב באופן לא ענייני ובמקרה הרע באופן מבזה. ביטויים כמו "מחבלים", "שונאי ישראל", ועוד ביטויי גנאי נזרקים לחלל ועדת הבחירות המרכזית, במה שנראה גרוע יותר מכל דיון בכנסת.

הדפוס בו ועדת הבחירות פוסלת מועמדים ורשימות ובית המשפט הופך את ההחלטה לסוג של הצגה. למעשה, מאז 2003 הפך בית המשפט העליון את כל 10 החלטות הפסילה של הוועדה. לקראת הבחירות לכנסת ה-21 אף נוצר דפוס תקדימי - כאשר הוועדה אישרה מועמד (מיכאל בן-ארי) ובית המשפט פסל אותו. גם לקראת הבחירות לכנסת ה-22 אישרה הוועדה את מועמדותם של בן ציון גופשטיין וברוך מרזל - ובית המשפט הפך את ההחלטה ופסל אותם. לאור מקרי העבר אפשר להניח שבית המשפט יפסול שוב את החלטות הפסילה של הוועדה. כך ששני הצדדים יוצאים נפסדים - סמכות הוועדה מתאיינת ובית המשפט מוצא עצמו בלב המערכה הפוליטית.

השילוב של גוף פוליטי עם סמכות פסילה הוא נדיר. בגרמניה, שבה יש אפשרות לפסול מפלגות שחותרות תחת הדמוקרטיה, בית המשפט החוקתי הוא המכריע בעניין זה לפי בקשת שני בתי המחוקקים. בדרום אפריקה אמנם נתונה הסמכות לפסול רשימה גזענית בידי ועדת הבחירות המרכזית, אולם מדובר בוועדה עצמאית ובלתי תלויה, הכוללת חמישה חברים, אחד מהם שופט, והחלטות הוועדה כפופות לביקורת של בית המשפט לענייני בחירות.

לכן יש להוציא מידי ועדת הבחירות המרכזית את הסמכות לפסול מועמדים ורשימות ולהעבירה לבית המשפט העליון או לחלופין להעבירה לוועדה ציבורית משפטית עצמאית ובלתי תלויה, שתדון בעניין בכובד ראש, ללא משוא-פנים, שבפניה יתאפשר לכל קול להישמע באופן הוגן ומכובד, ושהחלטתה תהיה נתונה לביקורת שיפוטית. בכל מקרה יש להותיר את בית המשפט כמגן האחרון של הזכות להיבחר. ועדת הבחירות המרכזית הפוליטית אינה יכולה לשמש עוד כגורם המגביל את זכות היסוד להיבחר. קרקס הפסילות המתנהל לפני כל מערכת בחירות אינו מגן על הדמוקרטיה אלא מבזה אותה. 

הכותבת היא היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988