עוד פסיקה יוצאת דופן בתחום הניכור ההורי: המשמורת תועבר לאב שבתו מסרבת לראותו

בית המשפט לענייני משפחה הורה, בצעד נדיר, כי אב שסבל מניכור הורי קשה יקבל משמורת זמנית על בתו הצעירה, בעוד אחותה המתבגרת תישאר במשמורת האם. זאת לאחר שהאם גרמה לניכור ההורי החריף בין האב לבין שתי בנותיהם ובין היתר הגישה תלונות-שווא למשטרה נגד האב בטענה כי הוא התעלל מינית בבנותיהם, טענה טענות-שווא כי הוא נהג לסמם אותה במהלך הנישואים, הפרה החלטות וצווים של בית המשפט וגרמה לקרע חריף בין הבנות לאב, על לא עוול בכפו של האב.

במסגרת ההחלטה עשה בית המשפט שימוש בכלי החריף והקיצוני ביותר שניתן להשתמש בו במקרים של "ניכור הורי" - העברת המשמורת מההורה המנכר להורה המנוכר. בעולם עדיין קיימת מחלוקת חריפה בין הערכאות השיפוטיות והמומחים האקדמיים באשר לשימוש בצעדי טיפול קיצוניים כמו העברת משמורת מלאה להורה המנוכר, אך המקרה החריג שהגיע אל פתחו של בית המשפט הוביל אותו לשימוש בכלי זה לטובת הקטינות.

מעבר לכך, בית המשפט הורה על פיצול המשמורת בין ההורים - צעד נדיר עוד יותר במחוזותינו, אשר נולד על רקע העובדה כי המתבגרת לא מוכנה לראות את אביה כלל, ובית המשפט העריך כי ניסיון להכריח אותה לעבור להתגורר עם אביה יעשה יותר נזק מתועלת.

השופטת איריס ארבל-אסל מבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב כתבה בהחלטה כי "במהלך השנים ניתנו לאם עוד ועוד הזדמנויות לחדול מהניכור החריף שהיא נוקטת, אולם פעם אחר פעם בחרה האם להמשיך ולנסות לדחק ולהעלים את האב מחיי הקטינות, תוך שהיא נתלית בכל דבר של מה בכך כדי להשחיר את אישיותו ויכולתו ההורית של האב. כל מגרעה של האב מנופחת לממדים מפלצתיים וכל טעות פשוטה הופכת בעיניה של האם למעשה מכוון שנועד לפגוע בה או בקטינות, הכול נועד לשרת את תפיסתה של האם את עצמה כהורה היחיד בחיי הקטינות.

"לאחר שכשלו כל הניסיונות למגר את הניכור ההורי ולהביא לקשר תקין בין האב לבין הקטינות, תוך הותרת המשמורת על הקטינות בידי האם, הרי שלא נותר מוצא אחר מניתוק זמני בין הקטינות לבין האם".

טענות להתעללות

ההחלטה ניתנה בעניינם של צדדים אשר נישאו בשלהי שנות ה-90 ונולדו להם שתי בנות. בשנת 2015 נקלעו ההורים לסכסוך גירושים חריף, שבמסגרתו נוהלו הליכים משפטיים מרובים, ובהם מחלוקת משפטית לעניין המשמורת וזמני השהות עם הבנות. מאז הפירוד בין ההורים, הקטינות התגוררו עם האם ומתחילת ההליכים המשפטיים סירבה הבת הבכורה לכל קשר עם אביה, והייתה מצויה בנתק מוחלט ממנו למעלה מארבע שנים. הקשר בין האב לבין הבת הצעירה התקיים עד לאחרונה בשטח המסגרת החינוכית, עם סיום הלימודים, עד שהאם הגיעה לאסוף אותה. בהמשך, התקיימו המפגשים בליווי הפסיכולוגית המטפלת של הילדה.

על הרקע הזה, התבקש בית המשפט לפסוק בסוגיית המשמורת וזמני השהות של שתי הבנות עם כל אחד מהוריהן. אך כאן רק החלה הסאגה הקשה באמת. במסגרת ההליכים טענה האם כי האב מהווה סכנה לקטינות, וכי מדובר באדם אלים, אשר חשף את הקטינות באופן תדיר לסרטים פורנוגרפיים והתעלל מינית בבתם הצעירה. האם טענה כי יש לקבוע את משמורת הקטינות בידיה ולמנוע שהות של הבנות אצל האב, מחמת מסוכנות של האב או לחלופין לקבוע שיתקיימו זמני שהות בין האב לבין הבת הצעירה בלבד, תחת פיקוח, אך אין לקבוע מפגשים בין האב לבתם הבכורה שכן היא מתנגדת בכל תוקף לפגוש אותו.

האב, באמצעות עו"ד עדי כרמלי, הכחיש את כל טענות האם וטען כי הוא אב מסור ואוהב שהקדיש את חייו לטיפול ודאגה לבנות, ומעולם לא פגע בהן. האב ביקש כי המשמורת תיוותר בידי האם, עם זמני שהות הכוללים לינה אצלו, אך ככל שהנסיבות לא יאפשרו קיום זמני שהות תקינים תוך מתן המשמורת על הקטינות בידי האם, עתר האב לקבוע את המשמורת על הקטינות בידיו - שתיהן או על דרך של פיצול המשמורת.

עוד בטרם הגישה את תביעותיה בבית המשפט, הגישה האם כנגד האב תלונה במשטרה בטענה כי האב התעלל מינית בבתם הצעירה, מאז הייתה בת שלוש. תיק החקירה נגד האב נסגר, מבלי שהוגש כתב אישום, בעילה של "חוסר אשמה". למרות זאת, האם חזרה על טענותיה פעם אחר פעם בבית המשפט, תוך שהיא מבקשת צווים שונים שירחיקו אותו מהבנות. לטענת האם, התלונה נגד האב נסגרה בשל רשלנותה של המשטרה בלבד. בקשותיה של האם הובילו להכנסתם של שלל גורמי בדיקה וטיפול למערכת המשפטית בין הצדדים (פסיכולוגים, פסיכיאטרית, עובדות סוציאליות), ואלה בדקו את הבנות, האם והאב - וגם הם דחו את כל טענותיה של האם.

 עו"ד עדי כרמלי / צילום: שלומי יוסף, גלובס

אין מסוכנות של האב

חודשים רבים נדרשו לגורמי הטיפול השונים להגיש את מסקנותיהם בתיק, אך כולם קבעו כי אין כל אינדיקציה למסוכנות של האב כלפי הקטינות. ההמלצות של גורמי המקצוע היו להותיר את המשמורת אצל האם תוך זמני שהות נרחבים של האב, אך אם לא תקיים את ההמלצות יש להתערב על מנת לסייע לקשר בין הבנות לאב, שהתערער רק על רקע הסכסוך ההורי.

השופטת ארבל-אסל ציינה כי התנהלות האם מוכיחה למעלה מכל ספק שכל עוד הקטינות יימצאו במשמורתה, האם לא תאפשר לקטינות לקיים קשר בריא עם האב. השופטת הוסיפה כי "האם, שבבירור רואה את עצמה כקורבן, משתמשת בבנות ככלי למאבק באב ולסיפוק צרכיה הרגשיים, תוך התעלמות מהנזק הנפשי האדיר שהיא גורמת לקטינות".

השופטת התייחסה בהחלטתה למקרה נדיר אחר שבו קבע שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב כי יש להעביר את המשמורת על בנות קטינות לידי האב, לאור הניכור ההורי החריף מצד האם - החלטה שאושרה גם במחוזי וגם בבית המשפט העליון; וציינה כי גם במקרה שלפניה אין מנוס מהרחקת האם מהקטינות כדי למגר את הניכור ההורי.

עם זאת, לגבי הבת הבכורה, שהפנימה באופן עמוק את העמדה השלילית של האם כלפי האב, העברתה למשמורת האב תסב יותר נזק מתועלת. באשר לבת הצעירה, קבעה כי יש מקום וצורך להורות על העברה מיידית של המשמורת לידי האב.

"אין הכוונה ליצור מחנות בין הקטינות וכולי תקווה כי בעקבות הקטינה (הבת הצעירה) גם הקטינה (הבת הבכורה) תמצא כוחות לפרוץ את חומות הניכור שיצרה האם, ולראות את האב כמו שהוא - לא מפלצת אלא אדם ככל אדם, אשר אוהב את הקטינות ומבקש את טובתן", כתבה השופטת.