בין טרחנות לפאן, בין צדק לצדקנות: המחזמר "ג'נטלי" מחפש את זהותו

"ג'נטלי" נועד להיות כתב אישום כלפי החברה הישראלית אבל הניסיון לצרף עוד ועוד סעיפים לכתב האישום הופך את ההצגה לטלנובלה של מסכנוּת ואת העלילה למתאמצת • ההיפך ממה שכל מיוזיקל רוצה להיות, אפילו כזה שעוסק בנושא חשוב

המחזמר ג'נטלי / צילום: יוסי צבקר
המחזמר ג'נטלי / צילום: יוסי צבקר

עלילת המחזמר המקורי "ג'נטלי" שבתיאטרון חיפה מתרחשת בעיקר בדרום ת"א, בשכונת התקווה או אולי נווה שאנן. בני הזוג מרים (אסתר רדא) ומלאכי (גילי יאלו) ג'נטלי הביאו לעולם תינוק. אלא שהתינוק לבן - ולכן שוטרי מקוף שמעכבים את מרים לתשאול שגרתי לוקחים אותה ואת התינוק לתחנה. אחרי סדרת שאלות חטטניות נופל הפור: אם לא יוכיחו עד הבוקר שהתינוק שלהם, הוא יילקח למוסד חירום, ומשם כבר יהיה קשה לשחרר אותו. הפתרון מגיע בדמות התערבותו של כוכב הטלוויזיה מיכאל פריד (בגילום כוכב הטלוויזיה ירון ברובינסקי), שאת ביתו מרים מנקה. כל זה בלי ספוילרים, כי העלילה עוד ממשיכה להסתבך.

בחלק הראשון של ההצגה, שכתבה שירי נדב נאור וביים משה נאור, הנאמברים מפוזרים בנדיבות ועוזרים לנו להבין את עולם הצללים, העוני והפשע של מבקשי המקלט בדרום ת"א ואת הזוועות שעברו בדרכם לישראל. השירים בסגנונות מגוונים: מקצבים אפריקאים, פופ, היפ הופ, ביצוע עברי מקסים למזמור האנגליקני "חסד מופלא", ונאמבר ברודוויי מנצנץ בביצוע השוטרים (אדם הירש ואשוט גספריאן). ואיזה כיף זה. שאנן סטריט שכתב את מילות רוב השירים ואמיר לקנר שהלחין עשו עבודה גדולה, יחד עם עיצוב התלבושות של יובל כספין והתאורה המדויקת של במבי. רדא הנהדרת ויאלו הכריזמטי מובילים קאסט מוזיקלי מעולה - ובקצוות השירים גונב את ההצגה המוזיקאי החוף-שנהבי Fineboy שמצחיק את הקהל עם אנקדוטות מחייו של איש שחור בישראל.

הבעיה מתגלה כשהמוזיקה מפסיקה והדיאלוגים מתארכים. ההצגה אומנם נועדה להיות כתב אישום כלפי החברה הישראלית - על אדישותה לסבלם של מבקשי המקלט, שנאת הזרים, הביורוקרטיה האכזרית, ועל כך שגם כשישראלים רוצים לעזור, הם מוסיפים לכאב. אבל הניסיון לצרף עוד ועוד סעיפים לכתב האישום הופך את ההצגה לטלנובלה של מסכנוּת ואת העלילה למתאמצת; ההיפך ממה שכל מיוזיקל רוצה להיות, אפילו כזה שעוסק בנושא חשוב.

הרובד העמוק בהצגה הוא הכמיהה לזהות ורצונה של אישה לבחור לעצמה חיים טובים. מרים היא אישה שקטה שמנסה לא להסתבך, להצניע את פגמיה, ושאומרת לעצמה - בסצנה מצמררת במיוחד - לסתום את הפה כשהשוטרים פונים אליה, כמו שאימהות-אימהות-אימהותיה עשו. מלאכי מוביל את להקת Liberation שמופיעה ברחובות דרום ת"א, ומביאה את הזהות האפריקאית, על צליליה וצבעיה, לקהל הישראלי. שניהם לא מתפשרים על זהותם וזה חטאם. אם היו רוצים להסתדר עם השוטרים, הם היו מתפשרים, כפי שמלמדות את מרים חברותיה למעצר, חבורת נשים בזנות, שנכנסות ויוצאות מהכלא כל לילה.

כמו הגיבורים, גם ההצגה נאבקת למצוא זהות - מיוזיקל כיפי או כתב אישום חברתי טרחני. מה לעשות ששתי הזהויות כרוכות יחדיו? כדאי ללכת לראות, ולו רק בשביל המוזיקה. 

דירוג: 3

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988