עתירה לבג"ץ: "צו על-תנאי כדי לכונן מנגנון פיצוי ושיפוי הולם לעסקים"

המשבר הכלכלי שפוקד אותנו בשל המאבק בהתפשטות בנגיף הקורונה מוביל לעתירות לבג"ץ של עסקים שחשים שהמדינה מפקירה אותם.

היום (א') הגישו לשכת יועצי המס, התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים בישראל, תנועת "אני שולמן" (עצמאים), עמותת "מסעדנים חזקים ביחד" וגופים נוספים עתירה לבג"ץ להוצאת צו על-תנאי, "כדי לכונן מנגנון פיצוי ושיפוי הולם ו/או קרן תשלומים או פיצויים לטובת עסקים בישראל שנפגעו כתוצאה מהתפשטותו של נגיף הקורונה בישראל".

העותרים אף מבקשים מבג"ץ להפעיל בדחיפות את סמכותו הקבועה בחוק מס רכוש וקרן פיצויים (שבה נצברו מיליארדי שקלים) ולהתקין תקנות שיאשרו מתווה פיצויים הולם לעסקים שנפגעו מהתפשטותו של נגיף הקורונה.

העותרים, באמצעות עורכי הדין אלי דורון, אפי אוחנה ועמית משה כהן ממשרד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס ועמית גרוס ושות', הגישו עתירה דחופה נגד שר האוצר וממשלת ישראל ומבקשים לקיים דיון דחוף בנושא.

בעתירה שמופנה נגד שר האוצר וממשלת ישראל נטען: "הפכתם את תושבי ישראל לבלתי נראים, אך חובותיהם מצטברים, ושיטה זו גורמת למפולת כלכלית חסרת תקדים ולנזקים אדירים לעסקים".

ארגון העיתונאים נגד תקנות המעקב

בתוך כך, ובנושא אחר על רקע המשבר, הגיש היום ארגון העיתונאים עתירה לבג"ץ נגד תקנות המעקב, בטענה ל"פגיעה לא מידתית בחופש העיתונות". בעתירה שהוגשה הבוקר לבג"ץ מתריע ארגון העיתונאים כי התקנות לשעת חירום שמאפשרות מעקב דיגיטלי אחרי אזרחים, פוגעות בחיסיון העיתונאי ובשל כך גם בחופש העיתונות; וכי "ללא ביטול התקנות ו/או תיקונן הדרמטי באופן שיאפשר שמירה על חופש העיתונות וחסיון מקורות עיתונאים, עלול להיווצר אפקט מצנן משמעותי שיגרום לפגיעה ישירה או עקיפה ביכולת של עיתונאים לבצע מלאכתם".

בארגון טוענים כי "עצם הידיעה שמכשירי הטלפון הניידים הנ"ל מנוטרים והמידע בהם מעובד, עלול למנוע ממקורות פוטנציאליים להעביר לעיתונאים מידע בעל ערך ציבורי - מה שיפגע לא רק בפעילותה התקינה של העיתונות החופשית אלא גם בציבור שלמענו המידע נאסף ומפורסם".

בעתירה, שהוגשה באמצעות היועצים המשפטיים של ארגון העיתונאים, עורכי הדין ד"ר מורן סבוראי ואמיר בשה ממשרד בשה-זבידה-סבוראי, נכתב כי "היום, לא פחות מתמיד ואולי אפילו דווקא יותר מתמיד, נדרשת עבודה עיתונאית אמיצה ואחראית, שתמשיך לסקר את המערכת הפוליטית במדינת ישראל ולחשוף את תחלואיה; שתמשיך לבחון את מערכת הבריאות ומדיניותה וקשייה, לרבות קשיי תקציב, קשיים לוגיסטיים, חסרים, חוסר קוהרנטיות בטיפול בבעיות וליקויים אחרים שעלולים חו"ח לפגוע בבריאות הציבור".

בעתירה הודגש כי "הכלי המרכזי שמאפשר חשיפות כאלה שכה חשובות לאינטרס הציבורי הוא החיסיון העיתונאי, שמגן על המקור ומאפשר לו להעביר את המידע החשוב".

בעתירה נטען כי "ההגנה על חופש העיתונות ובתוך כך על זכותם של העיתונאים לחירות בעשייה במלאכתם, היא זכות ואינטרס ציבורי ראשון במעלה, האחוז בעבותות חזקים בעצם האפשרות לקיים את הדמוקרטיה הישראלית ואת שלטון החוק. חופש העיתונות אינו פריבילגיה מקצועית צרה הנתונה לעוסקים במלאכה מסוימת, אלא חלק ויסוד מוסד מעצם האפשרות לשמר את הדמוקרטיה הישראלית ואת שלטון החוק. מכאן גם למסקנה הבאה - כי אל מול הערך החשוב של בריאות הציבור, היה על מתקין התקנות לשקול (דבר שלא נעשה!) את הערך של חופש העיתונות, ומשלא נעשה כל שיקול כזה, הרי שהתקנות בטלות".