משרד החינוך | פרשנות

פרשנות: ריכוזי ומקובע - הקורונה הציפה את כל הבעיות של משרד החינוך

התפקוד של משרד החינוך במשבר הקורונה חושף את הכישלונות הרגילים שלו בימי חול - מאובדן דרך פדגוגי ועד להתעלמות מהקשיים של האוכלוסייה שנמצאת בטיפולו • התוצאה היא שהחזקים כבר יסתדרו, והחלשים יישארו מאחור, כרגיל

שר החינוך רפי פרץ, מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב / צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות, תמר מצפי
שר החינוך רפי פרץ, מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב / צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות, תמר מצפי

בסוף השבוע פרסם משרד החינוך הנחיות למנהלים, למורים לגננות ולהורים לגבי האופן שבו יתנהלו מעתה הלימודים - למידה מרחוק אינטנסיבית של שעות ארוכות. ילדים בגן, למשל, אמורים ללמוד במשך חמש שעות, מ-8:30 בבוקר ועד 13:30. גם שאר התלמידים לומדים שעות ארוכות. ההחלטה לחזור ללו"ז ללימודים מלא עוררה ביקורת רבה כלפי משרד החינוך. לאחר הסערה בסוף השבוע, שר החינוך רפי פרץ אמר בתגובה כי מדובר בהמלצות ולא בהנחיות.

הביקורת עסקה בניתוק של משרד החינוך מהשטח והתחלקה לשניים: אין במשקי הבית מספיק אמצעים דיגיטליים (מחשב, סמארטפון או טאבלט) כדי שהילדים ילמדו במשך שעות ארוכות, במיוחד אם יש יותר מילד אחד בבית או אם אחד ההורים עובד מהבית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2018, רק בשליש מהבתים יש שני מחשבים או יותר; הביקורת השנייה הייתה יותר פדגוגית, ועסקה בשאלה האם צריך לשכפל את יום הלימודים הרגיל ולקיים אותו באמצעים דיגיטליים, או שיש פתרונות חינוכיים אחרים, גם אם פחות אינטנסיביים.

שני הדברים האלו מתחברים לבעיה גדולה יותר - המשבר הנוכחי מציף את הבעיות של משרד החינוך, רק שהפעם לא ניתן להתעלם מהן. גם אם מדובר בהנחיות, ואולי אפילו יותר גרוע - אם אלו ה"המלצות" שלו - הוא נאחז בשיטות הלימוד הישנות ולא מצליח לצאת מהקופסה שהוא נמצא בה במשך הרבה מאוד שנים.

המשבר מעלה כמה שאלות והערות על ההתנהלות של המשרד:

1. בייביסיטר או מענה חינוכי ורגשי?

אחת השאלות החשובות היא מה תפקידה של מערכת החינוך במשבר הזה, ובכלל - האם לסייע לתלמידים לעבור את התקופה מבחינה רגשית וחברתית ולוודא שהמשבר לא פוגע בהתפתחות החינוכית והקוגנטיבית שלהם; או שהתפקיד שלה הוא לוודא שההורים יוכלו לעבוד, ושההפסד הכספי למשק יהיה נמוך ככל שניתן?

במשרד אומרים ששתי המטרות האלו הן חלק מתפקידו.

אין ספק שבלי מערכת חינוך מתפקדת קשה מאוד להחזיר את המשק לפעילות, מכיוון שההורים צריכים להיות עם הילדים שלהם ולדאוג להם. אולם יש סתירה בין שתי המטרות האלו, במיוחד אם מנסים להגשים אותן בצורה לא מאוזנת. כשהמחשבה מאחורי ההחלטות של משרד החינוך היא להחזיר את המשק לפעילות, נוצרים עיוותים כמו למידה מרחוק לילדים בגנים.

ובכלל, מה סדר העדיפויות שלו ועל מה הוא לא מוכן להתפשר? האם יש יעדים לימודיים נדרשים, שחייבים לעמוד בהם השנה אחרת תיפגע ההתפתחות של הילד (למשל קריאה או חשבון)? אם כן, כדאי מאוד שההורים והמורים יידעו מה הם בדיוק ויעזרו למצוא את הדרך להשיג אותם.

ואולי בכלל כל הדגש - באופן כללי, אך בפרט בתקופה זו - צריך להיות על חינוך ולא על הוראה, כלומר לא על העברת ידע, אלא על אלמנטים חינוכיים ורגשיים. במשרד כן מנחים את המורים לנסות לתת מענה רגשי, אבל כשזה לא המטרה המרכזית, קשה להצליח לעשות גם וגם. וכמה כבר אפשר לראות את הילדים עצמם כשמלמדים כיתה שלמה בזום?

2. הוראה פרונטלית ולא מקורית

רק חצי מבתי הספר מתוקשבים, יש מחשב לכל 10 תלמידים ובמשרד החינוך עדיין שמים דגש על בגרויות. מורים ומנהלים מספרים כי גם שיעורים שמתקיימים עם מחשבים מבוססים בסופו של דבר על מצגת, וברוב בתי הספר אין הוראה שנעזרת בטכנולוגיה באופן יצירתי.

כשרוב השיעורים עדיין מבוססים על שיטת הלימוד המסורתית, קשה לצפות מהמורים להמציא את עצמם מחדש בתקופה כזאת - כשצריך לזכור שגם הם מתמודדים עם אתגרי התקופה וחלקם צריכים לטפל בילדים משלהם. נכון, במשרד המליצו להיות בקשר עם התלמידים גם בקבוצות קטנות, אבל בסופו של דבר צריך לחשוב באופן שונה על יום הלימודים של הילדים. קשה לצפות מהם להיות בבית ולשמור על שעות הלימוד באופן מרוכז.

לימודים מרחוק מצריכים חשיבה פדגוגית חדשנית, שלא בטוח שקיימת במשרד. יכול מאוד להיות שהיה עדיף לצמצם את שעות הלימוד ולאפשר לבתי הספר ולמורים לפתח בעצמם תוכניות לימוד מקוריות. אגב, היה גם אפשר לשתף אותן בין המורים. בכל מקרה, היה צריך לחשוב אחרת על התקופה הזאת ואפילו לנצל אותה כדי לשנות את המודל המסורתי של מורה מול תלמידים.

3. המשרד ריכוזי ולא מעביר אחריות למטה

משרד החינוך סובל בתקופת שגרה מבעיית ריכוזיות מצד אחד וחוסר יכולת לשלוט על כל המערכת מצד שני. במטה של המשרד מתעסקים בנושאים נקודתיים שהיה ניתן לתת לגביהם גמישות גדולה יותר לרשויות המקומיות או לבתי הספר - בנוגע לתקציבים, לתוכניות הלימוד וגם לאופן ניהול כוח האדם. ביומיום זאת בעיה מספיק גדולה, אבל במשבר הנוכחי היא מראה את חוסר הגמישות של המשרד, שלא מסוגל לעשות מה שמשרד בגודל הזה צריך לעשות - לתת חופש פעולה וסיוע ולהעניק כלים, אך לא להתעקש לשלוט על כל מה שקורה.

מי שהיה יכול לקחת הובלה משמעותית יותר אלו אגפי החינוך ברשויות המקומיות ובתי הספר. הם מכירים את צוותי ההוראה, את הקהילה וגם את המגבלות שלהם עצמם, ומסוגלים לתת את המענה הנדרש, עד כמה שניתן, לתלמידים והוריהם. המשבר הזה היה צריך להיות מטופל ברמה הקהילתית, ולא הלאומית.

אולם כאמור, משרד החינוך לא ממהר לתת עצמאות לאגפי החינוך ולבתי הספר בזמן שגרה, ויכול להיות שהוא לא רוצה ליצור תקדימים בזמן חירום - דבר שפוגע בטיפול במשבר הנוכחי.

4. החלשים נשארים מאחור, שוב

עד כמה ניתן לצפות ממשרד החינוך לשים את החלשים בראש מעייניו, כשהוא אפילו לא מנהיג תקצוב דיפרנציאלי בכל המסגרות שלו? עד כמה ניתן לצפות זאת ממנו כשתחת אחריותו יש בישראל שתי מערכות חינוך, לחזקים ולחלשים, ושיש מתאם חזק בין רמת ההשכלה של תלמיד לעשירון אליו הוא משתייך.

המדיניות הרוחבית של משרד החינוך לא מסייעת לחלשים יותר. כך למשל, חלק מבתי הספר והרשויות לוקחים אחריות על התלמידים גם בלי שהמשרד עודד אותם לעשות זאת, אבל אלו כנראה המוסדות שממוקמים ביישובים החזקים יותר. התלמידים החלשים סובלים ממחסור באמצעים הדיגיטליים שמשמשים לשמירה על קשר עם החברים והמורים, וניתן להעריך כי הם גם מתמודדים עם לחץ גדול יותר בבית בגלל המצוקה הכלכלית כתוצאה מהמשבר.

כך יוצא שהאוכלוסייה החזקה מסוגלת לדאוג לעצמה, החלשים נפגעים ולמשבר יש פוטנציאל הרסני להעמיק את הפערים בין האוכלוסיות. אם למשל משרד החינוך היה נותן אוטונומיה ברשויות החזקות הוא היה יכול למקד את המאמץ שלו ברשויות החלשות. צריך לזכור - העובדה שהלימודים מתקיימים מרחוק מאפשרת לסייע לתלמידים חלשים בשיטות לא שגרתיות, למשל באמצעות מורים מהמרכז. 

5. כיפופי ידיים בין המדינה לארגוני המורים

המשבר הנוכחי גם מספק תזכורת ליחסים המאתגרים של המשולש משרד החינוך-ארגוני המורים-משרד האוצר. הסכמי השכר וסיכומים נוספים לגבי כוח אדם, למשל בתקופה הנוכחית, מסוכמים בין ארגון המורים והסתדרות המורים - הארגונים היציגים של המורים בישראל - לבין משרד האוצר. משרד החינוך צריך להתמודד עם המגבלות הנובעות מכך.

לא מן הנמנע כי יש לארגונים המורים תרומה לקיבעון של משרד החינוך. כך, בהסתדרות המורים, למשל, מתנגדים להשלמת לימודים על חשבון החופש הגדול, למרות שהמדינה רוצה להפחית את שעות הלימוד מרחוק היום ולהשלימן בקיץ. בהסתדרות המורים סבורים כי התפשרו די והותר ולא מוכנים להתגמש על חשבון החופש הגדול. באוצר לא מוכנים לשלם על שעות שלא ניתנות בפועל - והמשמעות היא שקבלת ההחלטות לגבי חינוך הילדים מושפעת מכיפופי ידיים ולא משיקולים שרואים את טובת הילדים.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: מחקר טאליס 2018 ציין באופן ברור כי מערכת החינוך בישראל היא אחת המובילות בעולם ושעשתה קפיצה גדולה ומשמעותית בשימוש במחשב על היבטיו השונים.

לאור זאת, ניתן אף לראות הלמידה מרחוק בישראל זוכה להצלחה הודות ליכולת ולמיומנות שצברו המורים בקיום של למידה מרחוק. למידה זו תמשיך ללוות אותנו בתקופה הקרובה, ועל כן המשרד מקיים אותה בשלב זה בכמה ערוצים שמשלימים האחד את השני, כדי לאפשר למידה במספר דרכים.

בין האפשרויות ניתן למנות את 26 האולפנים שפתח משרד החינוך, שכוללים מגוון גדול של שיעורים. התכנים מונגשים באמצעות המחשב, הסלולר וערוצי טלוויזיה. כמו כן, כוללת הלמידה של התלמיד עם בית הספר עבודה עצמית בספרי הלימוד וחומרי עזר אחרים. לעניין בעיות המצוקה, הממשלה נענתה לבקשת המשרד לתקצב 50 מיליון שקל לרכישת מחשבים שיוחלקו לצורך הלמידה מרחוק. במקביל, בוחן המשרד חלופות נוספות למענה.

לעניין האוטונומיה , לרשות בתי הספר עומד מגוון גדול של תכנים וחומרים עדכניים שפותחו בפלטפורמות חדשניות ומתקדמות ביותר. רבים מחומרי המאגר פותחו על ידי השדה החינוכי לאור המדיניות שמקדם המשרד בנושא. המשרד מציע לציבור להיכנס אל האתר ולהיחשף למגוון. 

צרו איתנו קשר *5988