דעה: קדימה אבא! קדימה אמא!

א. היה משהו מדכדך וקצת מביך לראות את הכמיהה הקולקטיבית שלנו להוראות חדות וברורות, שנחשפה בתחילת השבוע עם התגובות לפרסום "ההנחיות לשגרה החדשה". אכן, מדובר במסמך מבלבל למדי שמכיל סתירות פנימיות לרוב; הראשונה שבהן מופיעה כבר בכותרת. שגרה, כזכור (כזכור?) היא הרגיל והמוכר, סדר יום שחוזר על עצמו ללא חידוש. אז אם היא חדשה, היא לא שגרה, ואם זו שגרה, היא לא צריכה הנחיות, אז למה להגיד סתם מילים?

 איור: תמיר שפר

ההנחיות אכן מבלבלות, אבל חשוב להבחין בין בלבול לבלבול. הוראות חדות וברורות עם קריטריונים שאפשר להבין אכן קריטיות לעסקים, שכל צעד המבוסס על פרשנות עצמאית להוראות יכול לעלות להם בקנסות והרבה מאוד כסף, כאילו שלא נפגעו מספיק. אני אומנם שכיר, אבל מרבית חבריי עצמאים ואני רואה אותם מדממים. הזעם והתסכול מובנים בהחלט. וכמובן שכשהמעסיקים נפגעים, נפגעים העובדים. לא רק שהמדינה לא עוזרת מספיק לעסקים ולעצמאים, היא גם מנסה לשגע אותם, סתם בשביל הכיף. בפער בין הדייקנות, הדקדקנות, השקדנות והקפדנות שבהן הם מנסחים כל רבע סעיף בהסכם הקואליציוני לבין הרשלנות, העצלנות, החפפנות והמהירות שבהן נוסחו מסמכי "ההנחיות לשגרה החדשה" נופלים ועוד יפלו מיליוני ישראלים.

אני מתכוון יותר לחלקים בהנחיות הנוגעים ליציאה למרחב הציבורי, כלומר להתנהגות של כל אחת ואחד מאיתנו כאדם פרטי. אתם יודעים, כל החלק הזה שאומרים לנו שאסור לצאת, אבל שבעצם מותר. בתגובות לחלק הזה בהחלט היה משהו מדכדך וקצת מביך. אנחנו לא מבינים את ההוראות, התלוננו רבים ברשתות, אנחנו לא יודעים מה לעשות! ואם להורים שלי יש חצר, שאלה אחת, מותר לי לבקר אותם ולשמור על מרחק של שני מטר? עזרו לי, כתב אחר, אני לא יודע מה לעשות - אם לנסוע לנחם אבלים או לא. וכך הלאה, קושיות ובעיות אנושיות ושאלות קיטבג הנובעות מהניסוחים המבלבלים. נראה היה שאנשים רוצים שהממשלה תיתן להם הוראה מדויקת והנחיה ברורה לכל אחד ואחד מהתרחישים הסבירים שאדם יכול להיתקל בהם בחיי היומיום שלו.

ב. אז כן, אותי הכמיהה הקולקטיבית הזאת להוראות חדות וברורות קצת מביכה וקצת מדכדכת. המהירות והקלות שבהן התרגלנו לקבל על עצמנו עוד ועוד פקודות והגבלות הביאו אותנו למצב שבו אנחנו כבר לא יכולים בלי זה. אני מבין שאף אחד לא רוצה לקבל קנס, אבל הלו, בנאדם - תפעיל את הראש! העקרונות הבסיסיים כבר ברורים ומובנים מספיק לכל בר דעת, אני מקווה. שמור עליהם, שמור על סביבתך, ואתה פחות או יותר מסודר. את באמת צריכה לקבל רשות מהמדינה לעמוד במרחק של שני מטר מההורים שלך?

במקום לחגוג, בהיעדר מילה אחרת, את החורים שברשת שמאפשרים לנו לנשום קצת יותר אוויר תוך כדי שמירה על כללים הגיוניים ומקובלים, אנחנו אוטמים אותה מבפנים. בשביל מה אנחנו צריכים עוד הוראות ועוד הנחיות, תגידו לי? ובואו, ממי בעצם אנחנו מבקשים את כל ההוראות וההנחיות האלה? מאנשים שלא ממלאים אותן בעצמם, והדוגמאות רק הולכות ומתרבות. בהבדל אחד: כשאנחנו מפרים הנחיה, נותנים לנו קנס. כשהם מפרים הנחיה, הם מכחישים ואז מתנצלים ואז מתקרבנים וחוזר חלילה, והכול בחינם. כן, יש משהו מביך ומדכדך בדרך שבה אנחנו ממשיכים למלא הוראות גם כשברור שההוראות האלה הן רק בשבילנו. למה אנחנו בכלל מקשיבים לאנשים האלה? למה אנחנו ממשיכים ללכת אחריהם בעיניים עצומות ובאוזניים חסומות - המסכה זה בשביל הפה והאף, הלו! מה הם עשו כדי לזכות בפרס הכי גדול שאדם יכול לתת לאחר, האמון? לא הרבה. אני כבר לא מאמין לאף מילה.

ג. לא אכפת להם מאיתנו. איך אני יודע? כי אני רואה איך המדינה מתייחסת למבוגרים שבינינו, 65 ומעלה. עם כל חוסר הכבוד לכל הבלבול והסתירות בהנחיות לשגרה החדשה, הדבר שהכי מרתיח את הדם הוא היחס למבוגרים. אני משתגע כשאני קורא שבשלב זה של תוכנית היציאה, בני ה-65 עם מחלות רקע ובני ה-70 ומעלה באופן גורף - אלה יאלצו להמשיך להישאר בבתים. היציאה לא כוללת אותם. נדמה שעם כל הנחיה חדשה וכל תוכנית שעולה, רק מרחיקים אותם יותר. קראתי שבנט אפילו מציע להקים אזור סטרילי מוגבר במקומות עבודה לעובדים מעל גיל 50. מקווה שיהיו שם חורים לאוויר. גם אתה תהיה בן חמישים יום אחד, בנט. היית רוצה לשבת בתוך אקווריום?

ופשוט מדהים שאנחנו מקבלים את זה ככה, כמו שזה. אומרים ליותר ממיליון איש - מיליון איש! - להישאר בבית, והכול בסדר, זה עובר חלק. אני מדבר עם ההורים שלי ואנחנו מקבלים כמובן מאליו את זה שעבורם הסגר נמשך. לא ספורט בזוגות, לא הפגנות, לא תפילות ולא אבטיחים. זה לא מטורף? המדינה בעצם אומרת לנו לא לראות את ההורים שלנו ולהורים שלנו לא לראות אותנו. זאת אכזריות לשמה.

מה הקטע עם היחס לזקנים? איזו מין מדינה מחורבנת זאת? מה הדבר הראשון שהם עשו? נעלו את הזקנים בבתי האבות שלהם כדי "להגן עליהם". התוצאה: כשליש מהמתים בבתי אבות. והם עדיין נעולים שם, אין יוצא ואין בא. נראה שאחרי הקשישים, הגיע תור המבוגרים. בואו ננעל אותם בבתים, את כל הבומרים!

מה זו ההכללה המטורפת הזאת?! נכון שיש אחוז גבוה של מבוגרים שמתים, אבל יש הרבה - אבל הרבה יותר - צעירים שנדבקים ומפיצים את המחלה - אולי שהמדינה תנעל אותם בבתים? ברור שזה לא יקרה, וברור גם למה: כי אכפת להם מכסף יותר משאכפת להם מבני אדם.

ד. מיליון איש נשארים בבתים סתם, כי מישהו החליט. בכתבה שקראתי בגלובס נטען שרק כ-20% מאותם מיליון איש הם בקבוצת סיכון אמיתית. למה לא עושים הבדלה בין אדם לאדם? אתם רוצים לקחת אנשים בריאים ולעשות אותם חולים? אחרי זה ידברו על הבדידות. הבדידות היא גזירה שהמדינה גזרה על המבוגרים שלה.

אם אני האנשים המבוגרים האלה - אחרי בירור רפואי שאני לא בקבוצת סיכון, ותוך כדי הקפדה על הכללים הברורים וההגיוניים שכל אחד מבין - אני יוצא בהמוניי לרחובות. בואו נראה כמה קנסות ייתנו להם השוטרים - ואז, אם אני האנשים המבוגרים האלה, אנחנו כולנו עושים מרד ולא מוכנים לשלם ולו שקל אחד קנס. אחד! בוא נראה את המדינה רודפת אחרי 800 אלף איש שכל חטאם הוא גילם.

המחאות החברתיות בישראל עד עכשיו הובלו בידי צעירים. זה הזמן למחאה חברתית של הגיל השלישי. אסטרטגיית היציאה של אזרחי ישראל המבוגרים צריכה לדעתי להיות אחת, ואחת בלבד - לרחובות!

קדימה חברים! קדימה אבא, קדימה אמא, קדימה כל הדודות והדודים! בא לי להיות בן 70 ליום אחד, כמו ההוא מההגדה של פסח שקם עם זקן לבן, רק בשביל להיות איתכם בכשאתם כובשים את הרחובות, עם מסכה והכול.

הניפו את נס המרד, חברים!

הרהור: הלו בנאדם, תפעיל את הראש! אתה באמת צריך לקבל רשות מהמדינה לעמוד במרחק שני מטר מההורים שלך?