דעה: מערכת הבריאות החלשה מאטה ומסכנת את פתיחת המשק ואינה ערוכה ליום שאחרי

חולשותיו המבניות-תפקודיות של משרד הבריאות פוגעות בסמכותו ובמעמדו הפוליטי, בשעה שהוא צריך להגן על מערכת אספקת שירותים ציבוריים אשר, עקב מדיניות האוצר, נמצאת במצב מתמשך של הזנחה בתשתיות ובתקציבים

מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב ושר הבריאות יעקב ליצמן / צילום: שלומי יוסף
מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב ושר הבריאות יעקב ליצמן / צילום: שלומי יוסף

ישראל מצליחה באופן יחסי במלחמה בנגיף. אולם, היא עושה זאת בזכות חברה ומדינה המכילות את המלחמה מחוץ לחומות הרעועות של מערכת בריאות.

אוכלוסיית ישראל, כ-9 מיליון איש קטנה יחסית וגם צעירה: בני 65 ומעלה מהווים כ-10% מהאוכלוסייה - כמחצית משיעורם ברוב המדינות המפותחות האחרות. אוכלוסיית ישראל היא במצב בריאות טוב. בנוסף לגילה הצעיר, בריאות זו קשורה לרמות הכנסה והשכלה גבוהות. היינו, בפרופיל התמותה של הנגיף - זקנה, בריאות לקויה ומצב סוציו-אקונומי נמוך - לישראל צפויים מראש שיעורי תמותה נמוכים יותר מבמדינות מפותחות אחרות.

בנוסף, מסיבות פוליטיות-ביטחוניות ישראל היא אי גיאופוליטי ושטחה קטן יחסית - כ-22,000 קמ"ר. צפיפות האוכלוסייה פחותה מהמדינות שעד כה הצליחו יחסית במאבק: טייוואן, סינגפור ודרום קוריאה. היינו, סגירת המדינה קלה. אם כי, הגפת השער המרכזי אל העולם, נתב"ג, הייתה - סימן לבאות - רפויה. האיום הביטחוני התמידי תרם למוכנות וליכולות גיוס מהירות של משאבים, כולל טכנולוגיים, והרחבה מהירה של תשתיות להתמודדות עם מקרי הדבקה פוטנציאליים, וכן לנכונות הציבור הישראלי לקיים הנחיות. ועוד, החברה הישראלית היא סולידרית ומנוסה בהתגייסות אזרחית לסיוע הדדי בעת חירום.

הגורמים שלעיל מגנים, ראשית, על מערכת הבריאות וכמובן על תושבי ישראל. הכשלים המובנים של מערכת זו, חולשתה הפוליטית והמחסור צפים במיוחד כעת, בסתירה למסירות של הצוותים הרפואיים וכוח האדם מהטובים בעולם, שבהם התברכנו.

מבנית, בניגוד למדינות מפותחות אחרות אין הפרדה מוסדית בישראל בין תפקידים אדמיניסטרטיביים-ניהוליים בשירותי רפואה שבאחריות המדינה לבין תפקידים של משרד בריאות - כמיניסטריון - קובע המדיניות, מסדיר ומבקר. מצב עניינים זה, שבו המדינה היא גם ספק שירותי אשפוז וגם גורם מממן, מפקח ומסדיר, פוגע בתפקוד משרד הבריאות בכל החזיתות.

מאז 1976 (!) המליצו - לשווא - שבע (!) ועדות ציבוריות כמו גם מבקר המדינה, על הוצאת תפקידים אדמיניסטרטיביים, לרבות רכש תרופות, ממשרד הבריאות. וזאת, כדי לשפר את תפקודו כמיניסטריון, מצד אחד, ולייעל את המערכת האדמיניסטרטיבית, מצד שני.

חולשותיו, בפרט הניהוליות, של המשרד בולטות כמובן בעת משבר. בעוד שמשרד הבריאות דרש והשיג, זמן קצר לאחר גילוי הקוביד-19 סגר יחסי של המדינה וצעדי ריחוק חברתי - הוא לא הצליח לקבוע מדיניות ברורה בגלל יכולת התכנון האסטרטגי המוחלשת. הדבר בולט בחוסר מעורבות ברורה של קופות החולים - הזרוע הביצועית ממש של המערכת - במאבק נגד הנגיף.

כמו באי סגירת נתב"ג בתחילה, המשרד כשל בארגון בדיקות כנדרש. קצב הבדיקות והתוצאות עד היום אינו מאפשר לראות תמונת מצב אמיתית ותקפה, שיכולה הייתה למנוע חלק מהמצב העגום בבתי אבות ולהקל על פתיחת המשק.

הטיפול הסיעודי בישראל, לרבות בבתי האבות, מייצג בעיה מבנית נוספת. טיפול זה נופל בין מוסדות מדינה שונים תוך חוסר יעילות והתחשבות במשפחות. רשות ייעודית - אף היא מופרדת ממשרד הבריאות - המתכללת את הטיפול סיעודי יכולה הייתה לסייע במניעת חלק מהמציאות העגומה הנוכחית.

חולשותיו המבניות-תפקודיות של המשרד פוגעות בסמכותו ובמעמדו הפוליטי, בשעה שהוא צריך להגן על מערכת אספקת שירותים ציבוריים אשר, עקב מדיניות האוצר, נמצאת במצב מתמשך של הזנחה בתשתיות ובתקציבים. עם תיקון לגיל אוכלוסייה, מספר מיטות האשפוז הכלליות ל-1,000 בישראל הוא 2.5 לעומת 3.6 במדינות ה-OECD. גם תקצוב מערכת האשפוז נמוך יחסית. בנוסף, סובלת המערכת ממעורבות יתר של משרד הבריאות והאוצר בניהול-מיקרו של המערכת באמצעות שיטות תקצוב ותמריצים מעוותים , בראשם מנגנון הפיצוי של מוסדות האשפוז על ידי קופות החולים - מנגנון ה'קאפ'. אלה תורמים להפניה עודפת לאשפוז, במקום לטיפול בקהילה, לרבות במוסדות גריאטריים. מספר המיטות הנמוך והתמריצים תורמים למשך שהייה קצר יחסית למאושפז ושיעורי תפוסת מיטות גבוהים במיוחד. כלומר, לישראל אין רזרבות מינימליות הנדרשות במערכת האשפוז להתמודדות בימים רגילים. מאושפזים המפונים לטובת חולי קורונה פוטנציאליים - אחרי אשפוז קצר- הם במצב קשה יחסית. הם ואלה הנמנעים כעת להגיע לבתי חולים , עומדים אל מול רפואה קהילתית מוחלשת, נוכח מערכת התמריצים שעודדה אשפוז. לפיכך, למרות ההכלה הנוכחית של הנגיף, עולה חשש כבד לתמותה היקפית משמעותית בשנה הקרובה ובהמשך .

מצבה של מערכת הבריאות צריך להילקח בחשבון עם פתיחת המשק ועם הערכות לא פחות מאתגרת ליום שאחרי. שיקום המערכת דורש התאמת המקורות של המערכת לרמות של מדינות מפותחות ב-OECD; הוצאה מוחלטת של משרד הבריאות מתפקידים ניהוליים וצמצום מעורבות היתר שלו ושל האוצר במערכת; הקמת רשות מתכללת לטיפול ממושך; והחזרת הרפואה הקהילתית לתפארתה.

הכותב הוא הפרופסור אמריטוס לכלכלת ומדיניות בריאות באוניברסיטת בן גוריון ומנהל תוכנית הבריאות במרכז טאוב

צרו איתנו קשר *5988