כשמזל רע, תאוות בצע ופופוליזם פוליטי נפגשים: הקורונה קורעת את אמריקה הלטינית

אמריקה הלטינית דוהרת באין מפריע אל פסגת הטבלה של הקורונה • צירוף של מזל רע, של תאוות בצע ושל פופוליזם פוליטי מאיים להפיל אותה אל תהומות חדשים של עוני ושל מצוקה • ברזיל עומדת לעבור את ארה"ב, ומקסיקו דולקת בעקבותיה

אסירים בכלא באל־סלוודור. אלפים הושלכו לכלא על אי־עמידה בהנחיות הסגר / צילום: Associated Press
אסירים בכלא באל־סלוודור. אלפים הושלכו לכלא על אי־עמידה בהנחיות הסגר / צילום: Associated Press

זה כנראה זמן לא רע לחזור ולהרהר ב'אמנה החברתית'. איש לא כתב אותה, לא במובן משפטי פורמלי, ואיש לא חתם עליה; אבל מאז המאה ה־17, המחשבה הליברלית במערב מייחסת לאמנה הזו את ההסכמה המשתמעת בין שליטים לנשלטים. הנשלטים מוותרים על זכויות מסוימות בתמורה לזכויות אחרות המואצלות עליהם.

שלטונם של השליטים הוא לגיטימי כל זמן שהם מעניקים את הזכויות האלה. אבות העצמאות של ארה"ב, אשר הושפעו מן השיג־ושיח של פילוסופים אנגליים וצרפתיים, העמידו בראש מגילת העצמאות שלהם את המלים הבלתי נשכחות, "זכויות שאינן ניתנות לשלילה, ובכללן חיים, חירות ורדיפת אושר".

ובכן, אין זה מן הנמנע שהזכויות האלה קרובות עכשיו להישלל בשורה של ארצות באמריקה הלטינית, שבהן מגפ‏ת הקורונה מחמירה והולכת, אפילו בשעה שסכנותיה מתמעטות, לפחות לכאורה, במקומות אחרים.

כנופיית שקי הגופות

עוצרות נשימה הן השערוריות הנחשפות עכשיו באמריקה הלטינית. חלקן כה מפולפלות עד שהן נשמעות כמעט כמו פארסה, או פרודיה.

קחו למשל את אקוואדור, בהרי האנדים, שמזל רע במיוחד הפך את עיר הנמל שלה גוואייאקיל לאחד המוקדים המוקדמים של המגפ‏ה. זו עיר שחזרה והצמיחה פוליטיקאים פופוליסטיים מן הימין. אחד מהם, נשיא לשעבר ששמו עבדאללה בוכרם (בן למהגרים מלבנון), נעצר באחרונה לאחר שבביתו התגלה מאגר לא חוקי של ציוד להגנת סגל רפואי מפני קוביד. התברר שהוא ומשפחתו מכרו שקי־גופות לבתי חולים במחיר הגבוה פי 13 מערכם.

העולם כולו התבונן בהשתאות בתמונות מגוואייאקיל במרץ ובאפריל, שהראו גופות מושלכות לרחובות. גופות אחרות נרקבו בבתי מגורים בעיר, שהטמפרטורה הממוצעת בה היא 30 מעלות והלחות הממוצעת היא 75%.

עובד מדינה מחטא גופת אשה שמתה מקורונה ונזנחה ברחוב בקיטו באקוודור, החודש / צילום: Dolores Ochoa, Associated Press
 עובד מדינה מחטא גופת אשה שמתה מקורונה ונזנחה ברחוב בקיטו באקוודור, החודש / צילום: Dolores Ochoa, Associated Press

בבוליביה השכנה התחלף השלטון זמן קצר לפני שפרצה המגפ‏ה. שר הבריאות החדש, מרסלו נווחס הצליח לכהן חמישה שבועות לפני שנעצר. הוא מואשם שאישר רכישת 170 מכונות הנשמה במחיר מופקע (300%). משהגיעו ליעדיהן התברר שהן פגומות.

לבית חולים בעיר נידחת בקולומביה, באיזור, המיושב בילידים ("אינדיאנים") עניים מרודים, הגיעו ארבע מכונות הנשמה. הסגל נשם לרווחה, אבל עד מהרה התברר שאין בבית החולים אף שקע תקין אחד שאליו אפשר לחבר את המכונות. טוב, זו לא בדיוק שחיתות, אלא פשוט רשלנות פושעת.

פופוליסטים שונאים את הנגיף

עסקנו עד עכשיו בפלילים. אבל את האמנה החברתית באמריקה הלטינית מפירים מנהיגים פוליטיים, העושים כן לא בהכרח בעבור בצע כסף, אלא מפני שהנגיף לא התיישב עם סדר היום שלהם.

היקף הפגיעה בארצות היבשת מעמיד אותן עכשיו סמוך מאוד לראש הטבלה העולמית. האסון הכבד ביותר הוא זה של ברזיל.

מומחים לענייני מגפ‏ות חוזים שבתוך חודש ברזיל תחלוף על פני ארה"ב במספר ההידבקויות. נכון לבוקר יום רביעי היא הייתה השנייה בטבלה, ואחת משתי היחידות שמספר נדבקיהן עולה על מיליון. גם מספר המתים הוא הגדול ביותר זולת ארה"ב. אתמול מתו בה יותר חולי קורונה מאשר בכל ארץ אחרת עלי אדמות (1,242). מקסיקו דולקת בעקבותיה (759 מתים אתמול), ומספר הנדבקים הידועים בה (185 אלף) גדול פי שלושה ממה שהממשלה הקדימה לחזות. היא שינתה את תחזיותיה שלוש פעמים, ועדיין החמיצה את המספר הנוכחי.

שתיהן, הגדולות ביותר ביבשת אמריקה מדרום לארה"ב, בחרו בשנתיים האחרונות נשיאים פופוליסטיים מובהקים. זני הפופוליזם שלהם שונים מעיקרם. זה של ברזיל הוא ימני קיצוני, בעל נופך פשיסטי. זה של מקסיקו הוא שמאלי רדיקלי.

נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו, הוא יהיר וקולני, הקיף את עצמו בגנרלים, אפילו במשרד הבריאות, ורומז שעתידה הפוליטי של ברזיל נמצא בעברה: דיקטטורה צבאית שתשים קץ ל"אנרכיה".

נשיא מקסיקו, מנואל לופס אובראדור, הוא איש להתרועע עימו, הטס במחלקת תיירים, ללא שומרי ראש, ומפטפט עם עוברי־אורח. הוא הבטיח לפרק את השיטה הפוליטית והכלכלית שהתפתחה תחת דיקטטורה חד־מפלגתית במשך 60 שנה במאה ה־20.

אבל פופוליסטים נוטים להיפגש בסיבוב, באיזשהו סיבוב, תהיה התהום האידיאולוגית המפרידה ביניהם אשר תהיה. פופוליזם הוא עניין של התנהגות ושל תרבות, לא של העדפות רעיוניות.

חופרים קברים בבית עלמין במקסיקו סיטי, החודש / צילום: Marco Ugarte, Associated Press
 חופרים קברים בבית עלמין במקסיקו סיטי, החודש / צילום: Marco Ugarte, Associated Press

בולסונרו ולופס אובראדור פיתחו טינה עמוקה לנגיף, ממש כמו הפופוליסט הגדול של צפון אמריקה, דונלד טראמפ. טינת הברזילאי לבשה ממדים של הכחשה ושל ביטול. טינת המקסיקאי לבשה ממדים של תראפיה קבוצתית חסודה.

בשעה שבולסונרו נזף במושלי מדינות ובראשי ערים שרצו סגר, מרחק ביטחון ומסיכות, לופס אובראדור הציע נוסחאות ספיריטואליות לתיקון מידות. "לא לשקר, לא לגנוב, לא לבגוד" , הוא הציע, "זה יעזור מאוד לא לחטוף את הווירוס". צריך להודות שכת נוצרית חסודה מאוד, הנקראת "המדע הנוצרי", מטיפה באופן הזה עוד משלהי המאה ה־19.

תוצאות מדיניותו של לופס אובראדור הלוא הן ניכרות בגרפים. מספר ההידבקויות במקסיקו בתחילת אפריל היה קרוב לאפס. בתחילת מאי הוא עמד על 22 אלף. בתחילת יוני הוא הגיע עד 93 אלף. בתחילת יולי הוא עשוי לחצות את קו ה־200 אלף. מספר המתים גדול עכשיו פי חמישה מזה של סין. ביום ג' השבוע, קציר המתים היומי היה 1,092, יותר מחצי מספר כל המתים בסין מאז דצמבר שעבר.

 16 מיליון כבר צנחו

הנגיף הפליא את מכותיו גם בארצות קטנות בהרבה. הזכרנו את אקוואדור ואת בוליביה. מספר ההידבקויות בפרו ובצ'ילה, יחסית לגודל אוכלוסייתן, עולה עכשיו על זה של ארה"ב. פרו, למרבה הטרגדיה, עמדה על תקן של סיפור הצלחה כלכלי יוצא דופן ערב המשבר. עכשיו היא אחד מסיפורי הכישלון הגדולים ביותר. מאות אלפי פרואנים מילאו את הדרכים בימי הקורונה הראשונים, במנוסתם מן הערים הגדולות אל כפרי הולדתם.

כדבר הזה ראינו בשורה של ארצות, בייחוד בהודו. שם מיליונים של עובדים קשי־יום, שחייהם היו תלויים תמיד על בלימה, נאלצו לצעוד מאות קילומטרים אל כפרי הולדתם, כדי שלא ירעבו. יש עוד כמה צדדי דמיון בין אמריקה הלטינית להודו. יותר מחצי האוכלוסייה מועסקים בזו המכונה "הכלכלה הלא־רשמית", ללא שכר מוגדר, ללא רשת הגנה חברתית. המשבר הקטן ביותר חושף את האוכלוסייה הזו לרעב ולמחסור. סטטיסטיקה של ארגוני סיוע בין לאומיים מראה, כי 16 מיליון בני אדם גלשו אל מתחת לקו העוני באמריקה הלטינית מאז פרץ המשבר, והמספר יתפח ויילך.

לנטייה הגיאוגרפית יתכנו משמעויות פוליטיות בין לאומיות: הנגיף מתפשט צפונה, לעבר גבול ארה"ב. לא רק מקסיקו מגדילה את השג ידו, אלא גם הקטנות־מאוד של אמריקה המרכזית. באחת מהן, הונדורס, הנשיא עצמו אושפז עם קוביד. ניקרגואה, גואטמלה ואל־סלוודור הן קורבנות אחרים.

באל־סלוודור, שצפיפות אוכלוסייתה והפשיעה האלימה ברחובותיה הן מן הגדולות בעולם, השלטונות נאחזו פאניקה. אלפים הושלכו לכלא על אי־עמידה בהנחיות של מרחק ביטחון ומסיכות. בית המשפט העליון פסק שזה היה אקט לא חוקי, אבל הממשלה עמדה על דעתה.

נחמת הדמוקרטיות הקטנות

אנחנו יודעים שמשבר הקורונה מטלטל את כל החברות האנושיות במידה שלא טולטלו זה מאה שנה לפחות. באמריקה הלטינית עלולה להירשם אחת הנסיגות החמורות ביותר. ארצות שתמיד ידעו שחיתות מסיבית רואות אותה חוצה עכשיו את גבולות ההיגיון, השכל הישר והמוסר.

'האמנה החברתית', כפי שקרא לה הפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו לפני 250 שנה ויותר, מועמדת בספק. קשה להטיל את האשמה על "הניאו ליברליזם" הקפיטליסטי, כפי שהשמאל הלטיני אהב לעשות ברבע האחרון של המאה ה־20. שמאל וימין ממלאים תפקידים בו־זמניים ביצירת המשבר ומקשים על היציאה ממנו.

יש אגב כמה יוצאים מן הכלל. שתי הארצות עם המסורת הדמוקרטית המפותחת ביותר ביבשת, שהן גם מן הקטנות ביותר, אורוגוואי וקוסטה ריקה, הצליחו להקטין עד מינימום את פגיעת המשבר. את ההסבר צריך לחפש אולי בנוסחה הניו זילנדית: הנכונות של ציבור בארץ קטנה להתגייס לטובת הכלל ולהישמע להנחיות. אפילו בקונטקסט רחב של משבר, כמו בקולומביה, יש מובלעות של הצלחה מרשימה, כמו העיר מדיין (Medellin), שראש עירייתה הקדים להטיל סגר, והצליח לצייד את בתי החולים. ללמדך שאולי אנשים טובים כבר התחילו לכתוב טיוטה לאמנה חברתית חדשה.

_________________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב"גלובס" - https://tinyurl.com/yoavkarny

ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny