החשש בימין: פשרה על הריבונות תהפוך לתוצאה הסופית

אם הבוס שלכם היה מציע לכם שתי אופציות - העלאה מיידית של 30% במשכורת או לחילופין העלאה של 10% כרגע ועוד 20% מתישהו בהמשך במועד בלתי ידוע, ברור לכם באיזו אפשרות הייתם בוחרים, נכון?

"זר לא יבין זאת" אומרת הקלישאה הידועה, וקלישאות לפעמים צודקות. מי שמביט מהצד, ובטח מצד שמאל, על התגובה של הימין הישראלי לתוכנית נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא מצליח להבין מדוע במקום לחבק אותה בחום, מערימים עליה עוד ועוד קשיים, ולמה באופן שנראה אבסורדי, לראש הממשלה בנימין נתניהו יהיה קל יותר מול רוב הימין אם יעביר דווקא תוכנית חלקית. איך תוכנית פעימות שמדברת כרגע על 10% מיו"ש, טובה יותר מתוכנית של 30% מהשטח?

התמונה במלואה כמובן מורכבת ומסובכת, עם כמה זוויות הרבה גורמים שמושכים לכיוונים שונים, אבל בסוף אפשר לנסות לזקק אותה לשאלה אחת - מה המטרה של נתניהו?

לארגוני השמאל יש תשובה ברורה לשאלה הזו - נתניהו רוצה לחסל את רעיון המדינה הפלסטינית ולהביא לשליטה ישראלית על כל השטח שממערב לירדן. הבעיה של הימין עם התשובה הזו היא לא רק כותרת ה"מדינת אפרטהייד" שזהבה גלאון ושות' מנסים להדביק למהלך, אלא שברמת המציאות הם ממש לא בטוחים שזו השאיפה של נתניהו.

יש, בעיקר בקרב תומכיו בליכוד, מי שחושבים שנתניהו לא מוכן לוותר על אף שעל, שכל יישוב ויישוב בארץ ישראל חשוב לו, ותוכיח המלחמה שלו מול אובמה על ההקפאה, ושכל הדיבורים שלו על "מדינה מינוס" פלסטינית הם מהפה לחוץ. אבל, יש קבוצה אחרת, והיא לא קטנה, שבטוחה שנתניהו מתכוון למה שהוא אומר, ושתוכנית-העל המדינית שלו לגמרי שואפת להקמה של אותה "מדינה מינוס".

לשיטתם, הוא לא יוותר על בקעת הירדן ועוד כמה נקודות אסטרטגיות, הגושים בוודאי יישמרו והוא בעצמו גם לא יפנה אף יישוב, אבל באותה מידה הוא חושש מהאיום הדמוגרפי, ולא רוצה שום פלסטינים תחת שלטון מדינת ישראל. וכן, יש משהו משעשע בזה שמאמיניו של נתניהו לא מאמינים לדיבורים שלו, ומי שמאמין למה שהוא אומר הם דווקא אלו שמפקפקים בו.

אז למה שאלת המטרה של נתניהו כל כך חשובה? הרי בימין יודעים להיות מעשיים. מפעל ההתיישבות ביו"ש נבנה על בסיס הרבה מאוד פשרות. לכאורה היו צריכים שם לקבל את הצעת נתניהו-טראמפ ל-30% ובמקביל להמשיך במאבק על שאר השטח. כמו בשחמט - להקריב חייל כדי להרוויח צריח. אלא שכל זה נכון רק אם המשחק נמשך. וזה החשש בימין, שמבחינת נתניהו 30% משטחי יו"ש זו המטרה הסופית של המשא ומתן, ה-End Game, ושברגע שזה יושג המשמעות תהיה סוף המשחק. הצהרה פומבית של ישראל שהיא מוותרת על כל תביעה שיש לה ביחס לכל שאר השטח.

וכשזה מגיע מראש מחנה הימין הכי חזק שהיה מאז קום המדינה, ועוד מול שלטון אמריקאי אוהד ברמה של הייתה כמותו, זה לא רק פספוס, אלא בעיקר תקרת בטון שלא ניתן יהיה לשבור אותה.

זו הסיבה שתוכנית טראמפ כפי שהיא לא רק מעוררת התנגדות עזה בימין בישראל, אלא שיש גם מי שכבר מתכנן להעביר את הקמפיין נגדה מעבר לאוקיינוס, ולגייס למאבק חלקים מסוימים מתוך הקהילה האוונגליסטית. זה לא איום סרק. הקשר מול האגפים הללו בקהילה האוונגליסטית כבר קיימים, וקמפיין "לא לחלוקת ארץ התנ"ך" כבר מוכן בקנה.

טראמפ, שזקוק להתגייסות מלאה של כל האוונגליסטים כדי שיהיה לו סיכוי לנצח בבחירות לקדנציה השנייה, לא ייקח את הסיכון שאפילו אחוז קטן מהם לא יגיע לקלפי, והמהלך כולו ייעצר.

וכך יוצא שלאגף היותר ימני דחוף כרגע לריבונות בפעימות. זו יכולה להיות תוכנית "ירושלים מורחבת" עם ריבונות על מעלה אדומים וגוש עציון, או לחילופין ריבונות בבקעת הירדן, ויש מי שמדבר על ריבונות דווקא ב"יישובי עומק השטח". בכל אחת מהאופציות הללו יש בימין מי שתומך יותר או פחות, העיקר שיהיה ברור שיש כאן מהלך חלקי, שאין בו אפילו לא מראית עין של ויתור על אזור כזה או אחר.

יהיה כמובן מי שיזעק על הפספוס ההיסטורי, ואולי גם בצדק, אבל התנגדות חריפה לא תירשם. לבני גנץ וגבי אשכנזי מכחול לבן יהיה קל יותר להעביר החלטה כזו, בימינה יהיו חייבים להצביע בעד, והליכודניקים כמובן ימחאו כפיים על כל מהלך שנתניהו יעשה.

והאמת, אחרי כל הדיונים, הדיבורים, ההצהרות והתוכניות, הימני הממוצע בעיקר שואל את עצמו האם נתניהו באמת יעשה משהו. האם האיש שנחשב למלך הסטטוס-קוו, לשמרן במובן הכי פשוט של המילה, סוף סוף ינקוט בצעד היסטורי, או שבסוף גם זה יתמסמס.