הפגנות | דעה

הפגנה מכוננת שמפחידה את בכירי השלטון, לכן ממציאים את האלימות שלא הייתה

פעם, כדי להשחיר את ההפגנות משמאל, היו מחפשים בנרות שלט אומלל שלועג לביבי, או דגל אחד שהוא לא במקום • היום בימין פשוט חוזרים על אותו שקר "הפגנה אלימה ואנרכיסטית" עד שהוא נקלט, ובא לנתניהו גואל

מפגינים מול בלפור בירושלים אמש / צילום: Ariel Schalit, Associated Press
מפגינים מול בלפור בירושלים אמש / צילום: Ariel Schalit, Associated Press

האם מישהו יכול לעדכן על מצב הפצועים מההפגנה ״האלימה״ ברחוב בלפור? מישהו יכול לעדכן על מספר העסקים שרכושם ניזוק, בגלל אלימות המפגינים?

מה, אין פצועים ? אף אחד לא אושפז? אף עסק לא נפגע? "הפגנה אלימה" שהייתה בלי אלימות - זאת כבר המצאה חדשה.

אם טענה שהפלה מכוערת של מיקרופון על הרצפה היא ״התפרעות אלימה של מאות אנרכיסטים״, אז כל משמרת מחאה של הימין, היא כמו טבח המוני.

נכון, כשישנם אלפי אנשים נסערים ברחוב, יהיו גם כאלו בשוליים, שיקללו ויגדפו - זה די טבעי שזה קורה. אך הניסיון של אנשי הימין לתפוס עליהם סיבוב, כאילו פשעו, הוא דמגוגי ושקרי.

פעם, כדי להשחיר את ההפגנות משמאל, היו מחפשים בנרות שלט אומלל שלועג לביבי, או דגל אחד שהוא לא במקום. אבל היום גם את זה לא צריך. הם פשוט חוזרים על אותו שקר ״הפגנה אלימה ואנרכיסטית״ עד שהוא נקלט, ובא לנתניהו גואל.

הנה דוגמה לשקר: בסרטון אחד כן רואים אלימות. שוטר על אזרחי תופס באלימות מפגין. ואז כמה מפגינים מקיפים אותם, ומגוננים על השוטר! על שהוא תפס בחוזקה את חברם. ואת זה הגדירו בימין לא פחות מ״ניסיון לינץ׳״.

הייתי בהפגנה בירושלים, בחלקים הסוערים שלה. זה לא היה קונצרט של הפילהרמונית ולא ערב שירה בציבור. היה זעם, הייתה אנרגיה, הייתה נחישות - לא אלימות!.

אם יש משהו מפתיע בהפגנה הזאת, זאת העובדה שהמחאה לא התרחשה הרבה קודם, ביום הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה.

לא סתם מקהלת הימין ממהרת למתג את ההפגנות כ"אלימות ומסוכנות". אנרגיה וזעם ציבורי הם איום פוליטי על שלטון נתניהו, וכדי לדכא מחאה צריך להכתים אותה, לקטלג אותה כ"מסוכנת", ולחזור להפוך את השמאל ל״אויב מבית״. זוהי שיטת בלפור הידועה.

ויש לאוהדי נתניהו סיבות לחשוש: הפגנת כוח כה גדולה, בירושלים באמצע השבוע, תחת החשש הקולקטיבי מקורונה, היא דבר שלא נראה כאן שנים.

ביום שלישי בערב התרחשה בבירתנו היסטוריה קטנה. זה שנים שכיכר ציון לא רעדה מקריאות של אלפי צעירים ״ביבי הביתה״; משטרת ירושלים מזמן לא נתקלה במפגינים אמיצים ונחושים, שלא ממהרים לחזור לבתיהם ורוצים לנצל את זכות המחאה עד תום.

אחרי שנים של הפגנות דיכאון וייאוש, ראינו בירושלים רגע מכונן: השרביט עבר לדור צעיר, אופטימי ופטריוטי, שלא מוכן להרים ידיים ולהתייאש.

היו שם צעירים שלא חוששים מזרנוקי מים, מפרשים ומסוסים, לא חוששים שיצלמו אותם או יקטלגו אותם כ"שמאלנים".

"רוח אסף אמדורסקי", שנותנת חופש לדרוש את המובן מאליו - נאשם בפלילים לא יכול להיות ראש ממשלה במדינה מתוקנת.

ממול למפגינים ראיתי משטרה שנוהגת באלימות ובקשיחות; מפעילה שוטרים סמויים בתוך ההפגנה, משתמשת בפרשים, בזרנוקי מים ובמעצרים. הכול כדי לדכא את המחאה. מפקד המחוז מיהר לתקשורת, והגדיר את ההפגנה כהפגנת שמאל. אולי בתקווה שדבריו ינעמו לראש הממשלה, ולעושה דברו במשרד לביטחון פנים, העתיד למנות את המפכ״ל הבא.

את מקהלת הגינויים והדה לגיטימציה מימין, אפשר היה לצפות. אך מייאש לראות שוב פוליטיקאים מהאופוזיציה שמיהרו לגנות אלימות שלא הייתה, ולשפוך מים קרים על ההפגנה הכי נחושה ואמיצה שהייתה כאן שנים.

אם לחלק ממי שמגדירים את עצמם כ"אופוזיציה לנתניהו" הייתה עשירית מהנחישות ומהאומץ שהיו לצעירים בבלפור, ישראל הייתה נראית אחרת. 

הכותב הוא מנהל קואליציית שתי המדינות ביוזמת ז'נבה, ולשעבר מנכ"ל "שלום עכשיו"

צרו איתנו קשר *5988