השליחות והפוסט טראומה: ראש עיריית שדרות חושב שנתניהו עשה מהלכים גדולים אבל גם כמה טעויות

אני: יזם, אנרגטי, אוהב לעשות טוב ולהשפיע על המציאות, מתמלא מפידבק של אנשים.

משפחה: ההורים עלו מאיראן בשנות ה-50. אבא הגיע עם המשפחה למעברת חצרים הסמוכה לבאר שבע בגיל 15, ולמרות שהיה חכם מאוד, נאלץ לעזוב את הלימודים ולצאת לעבוד בבניין. אחרי שני התקפי לב, הוא פתח את חנות הפיצוחים "אלוף הגרעינים", שהפכה למפעל משפחתי. שם למדתי לעמוד מול ציבור, לחשב ולמכור. בגיל 57 הוא נפטר מסרטן. אמא הגיעה לעיר כילדה, למדה בסמינר למורים, והפכה למזכירה רפואית. היא פגשה את אבא בשידוך. הם התחתנו, והיא זו שדאגה לחינוך שלנו וטענה שחמשת הילדים שלה תמיד צודקים.

ילדות: שכונה ד' בבאר שבע, משפחה מסורתית. גרנו ליד הדודים, סבא וסבתא וחיינו בחמולה. בגלל שמנהלי ישיבת בני עקיבא הכירו את אבא, שלא היה דתי, הם הציעו שנלמד אצלם. בישיבה התחברתי לציונות הדתית. למדתי במגמת פיזיקה ומתמטיקה ורציתי להיות מהנדס תעשייה וניהול. התקבלתי לישיבת קרני שומרון, התגייסתי לצנחנים, עשיתי קורס קצינים ואז הכרתי את נורית.

נורית: אשתי. יום אחד התקשרתי לידידה שלי ובמקרה נורית ענתה לטלפון. אחרי תקופה שנפגשתי עם הידידה הזאת, נורית עברה לידנו עם התלתלים שלה ונשביתי. הלכתי לחפש אותה וביקשתי שתצא איתי, אבל היא עשתה לי חיים קשים. בדייט הראשון מרוב התרגשות אכלתי את הסברס עם הקליפה. היום היא מורה לשל"ח ברשת אמי"ת, ועבורי היא מנוע חינוכי ובוררת עם בני פלוגתא פוליטיים שלי. יש לנו שבעה ילדים ואנחנו גרים בשדרות.

שדרות: אחרי החתונה חיפשנו לגור במקום עם משמעות חברתית והגענו בעקבות משפחה שהכרנו שעברה לשם. התחלתי לעבוד כמחנך, ואחר כך ניהלתי את ישיבת "אפיקי דעת". כשהשר אפי איתם קיבץ סביבו קבוצת צעירים, הצטרפתי אליו כיועץ ואחראי על התקציבים העירוניים, ובמקביל עבדתי כסמנכ"ל "מבראשית".

פעילות ציבורית: חזרנו לשדרות אחרי שנה בחיספין שבגולן, למציאות של 50 רקטות ביום. התחלתי במאבק ופתחתי בשביתת רעב של עשרה ימים מול ביתו בעיר של שר הביטחון עמיר פרץ. עתרתי נגד המדינה וארגנתי חסימות באיילון וירושלים. ב-2008 רצתי לראשות העירייה בפעם הראשונה. הפסדתי, אבל נכנסתי למועצה ובבחירות הבאות ניצחתי בפער גדול. כעת זו הקדנציה השנייה שלי.

סבב נוכחי: היום יש מיגון לכל תושב, ויש כיפת ברזל, אז מצד אחד המצב טוב יותר. אבל בעיית הקסאמים והבלונים התרחבה עד אשדוד. הממשלה לא מוכנה לשלם מחיר על מנת להכות בטרור בחוזקה כמו שאני דורש כבר שנים - לצאת למבצע רציני ומקיף. גם אם אשבות רעב מול בית ראש הממשלה, מדינת ישראל לא תסכן חיילים כדי לפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד. למה? את זה צריך לשאול את ראש הממשלה המכהן והחליפי.

אנחנו מוכנים לחיות בממ"דים כמה שצריך כדי להשיג שקט לשנים, כי המצב הנוכחי גורם לאנשים לחיות במצב נפשי נוראי. גם אני חוויתי פוסט טראומה לפני שנה, כשנורו עלינו רקטות תוך כדי הופעה שבה הייתי נוכח. המראה של 7,000 אנשים בהיסטריה, נשכבים על הרצפה, הורים מחפשים את הילדים שלהם, הכאב העצום - כל אלה לא יצאו לי מהראש והייתי חייב לצאת לכמה ימי חופש. גם הקטנה שלנו סובלת מפוסט טראומה מגיל חמש, ובזכותה הקמתי את "המרכז לטראומה וטיפול עם בעלי חיים". אמצנו את הכלב מוקה, שעוזר לה להתמודד עם החרדה.

קורונה: בגלל ההתמודדות רבת השנים עם הטרור, אנחנו הרבה יותר גמישים ומכילים שינויים. בגל הראשון הגענו לכל חולה ומבודד ושימחנו את התושבים עם די.ג'יי על משאית. גם עכשיו אנחנו לא מחכים לממשלה. האבטלה, שלפני הקורונה עמדה בשדרות על 5% עלתה ל-22% ופתחנו הכשרות להייטק, ומבצע סיוע למסעדות שבו עלות המשלוח עומדת על שקל אחד.

נתניהו: אני מצביע ליכוד כי אני מאמין בתורת ומסורת ישראל ובערכים של התנועה, ונתניהו הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה במדינת ישראל, הוא עשה מהלכים גדולים, השקיע בשדרות ובדרום, אבל טועה לגבי הנושא הביטחוני. דחיית הריבונות? אני לא מתעסק באכזבות.

תפיסת עתיד: הציעו לי לעמוד בראש "הבית היהודי" וסירבתי, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה. שדרות היא משימת חיי ובהמשך אהיה במקומות שבהם אוכל להשפיע.

אישי: בן 47, נשוי ואב לשבעה, מתגורר בשדרות 
מקצועי: ראש עיריית שדרות