החשד לאונס קבוצתי מחריד באילת הוביל בשבוע שעבר אלפי נשים וגברים למחאה גדולה ב-33 ערים ברחבי ישראל. הזעזוע הציבורי העמוק מהמקרה המצוי בחקירת משטרה, שבו נערה בת 16 נפלה קורבן לאונס של גברים רבים, אולי אפילו עשרות, העלה שוב את הכשל המערכתי העמוק בטיפול בנפגעות אלימות מינית, את הסחבת הרבה ואת המחסור בהקצאת משאבים שיאפשרו טיפול הולם ורוחבי בסוגיה.
היום התקיימה שביתה בת כחצי שעה ברחבי הארץ תחת הכותרת "שביתת הנשים - נשים ונערות אינן הפקר". חברות רבות במשק הצטרפו לשביתה וקראו לממשלה לפעול למיגור האלימות המינית בישראל. בין היתר לקחו חלק במחאה מיקרוסופט ישראל, אמדוקס, סודהסטרים, DSPG, בנק הפועלים, אאוטבריין ישראל, שטראוס, AM:PM, סופר פארם, רשת אופטיקנה, חברת כצט, תאגיד הקוסמטיקה חוה זינגבוים, חברת החשמל, קרסו מוטורס, אנבידיה, בית אלעד מערכות, קק"ל, בית ההשקעות פסגות, התעשיה האווירית, קבוצת פז, קבוצת כלל, מיטב דש, קבוצת מקאן, AIG, גזית גלוב, נעלי TOGO, חברת הביטוח ליברה, קבוצת גאון ועוד. בחלק מהארגונים אף קיימו הרצאות בנושא.
כלל ביטוח מצטרפים לרשימת החברות שהצטרפו למחאה / צילום: תמונה פרטית
רק חמישה "חדרים אקוטיים" בארץ
רק לפני כשנה, הכריז ראש הממשלה על תוכנית סיוע לאילת, הכוללת הקמת חדר אקוטי לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בבית החולים יוספטל באילת. אך עד עתה, התוכנית לא יצאה לפועל - ו-470 אלף השקלים הנדרשים להקמת החדר האקוטי לא הועברו. רק לפני שעה קלה הודיע שר הבריאות, יולי אדלשטיין, כי מחר ייפתח החדר האקוטי בבית החולים יוספטל באילת (נציין כי ישנה עבודת הכשרה לצוותים).
חדר אקוטי נועד להעניק מענה רפואי ונפשי דחוף לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בזמן קריטי לאחר הפגיעה. בחדר האקוטי מלוות הנפגעות והנפגעים על ידי אחות, עובדת סוציאלית המתאמת בין גורמי הטיפול השונים ומלווה את הנפגעת עד השחרור, רופא/ה מטפל/ת, רופא משפטי, חוקר משטרתי ומתנדבת ממרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. הוא קריטי במיוחד בטווח הזמן הקרוב לפגיעה/ בעיר דוגמת אילת, הנחשבת לעיר בילויים המארחת "תושבי חוץ" רבים, ישנה חשיבות רבה להקמה של חדר מיון ייחודי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
המקרה המזעזע אמנם הוביל את שר הבריאות יולי אדלשטיין להודיע ביום חמישי שהשבוע יהיו בשורות בנוגע לחדר האקוטי באילת, אך פגישה של השר עם נציגות הלובי למלחמה באלימות מינית בנושא חדרים אקוטיים וחדר אקוטי באילת בפרט, אמורה הייתה להתקיים ב-16 בחודש נדחתה. לאחר פרסום המקרה, נקבעה הפגישה מחדש וכאמור כעת הודיע השר כי מחר ייפתח החדר האקוטי ביוספטל.
בישראל פועלים כיום חמישה חדרים אקוטיים בלבד: בהדסה עין כרם בירושלים, בבני ציון בחיפה, בפוריה בטבריה, בוולפסון בחולון ובסורוקה בבאר שבע. לפי וולפסון, מאז הקמת המרכז בשנת 2000 טופלו במקום למעלה מ-4,000 נפגעי תקיפה מינית, 91% מהם - נשים, 9% גברים. כ-25% מהנפגעים היו קטינים (מתחת לגיל 18).
לפי יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, שמובילה את המאבק להקמת חדרים אקוטיים בבתי החולים בישראל, "התערבות ראשונית היא הנקודה שבה מוכרע העתיד. זה הרגע שקובע מה יהיה מצב התיק שלך והיתכנות להרשעה. הוא ייקבע על איזה מסלול יעלה המסע שלך לשיקום; האם תקבלי טיפול מוקדם או תפתחי פוסט טראומה, וזה מה שיקבע במידה רבה את כושר ההשתכרות שלך ואת היכולת שלך לממש את עצמך בהמשך. יש לזה השפעה מכרעת על העתיד של הנפגעות והנפגעים".
העלויות התקציביות אינן בשמים: עלות תפעול חדר אקוטי בשנה היא 1.6 מיליון שקל, ועלות הבינוי נעה בין אפס למיליון - ברוב המקומות משתמשים במבנה קיים. עלות הציוד היא 100-70 אלף שקל, ובמקרים רבים עלויות הבינוי והציוד מוטלות על כתפיהם של תורמים.
מדוע, אם כן, לא הוקם עד כה חדר אקוטי באילת? מנהלו הקודם של בית החולים יוספטל לא רצה להתקדם עם הקמת החדר, בשל מחסור בכוח אדם והשיפוץ של בית החולים, שלא הושלם בזמן כהונתו. בנובמבר מונתה ד"ר רויטל בר אושר למנכ"לית בית החולים, החליטה להתקדם עם טיפול בנושא וקנתה ציוד נדרש על חשבון בית החולים. אך למרות הרצון הטוב, ההתקדמות הואטה.
שרר מדגישה כי יש לפעול להקמת חדר אקוטי בכל בית חולים שבו פועל מיון; "צריכים להיות 21 חדרים אקוטיים. בפחות מ-20 מיליון שקל מתחילים להפעיל חדרים כאלו בבית חולים - זה אומר עוד 16 מהמצב הקיים. זה אפילו מוזיל עלויות אם פותחים כמה חדרים כאלו בבת אחת, בכמה בתי חולים".
מרכזי הסיוע מתקשים לשרוד
אם החדרים האקוטיים מעניקים את הטיפול המיידי, מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, העובדים 24 שעות ביממה ומתמקדים בהענקת סיוע נפשי וליווי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, וכן בנושאי חינוך, הסברה, השגת זכויות ושיפור השירותים הניתנים לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מטפלים ביותר מ-50 אלף פניות בשנה.
אך מרכזי הסיוע, 12 עמותות הפועלות בתשע ערים בישראל, מתקשות להשאיר את הראש מעל המים באין תקציב מדינה מאושר, ובזמן שהקורונה מקשה לגייס כספים. "הודיעו לנו בינואר שהמדינה מקצצת 30% מהתקציב שלנו. מ-8 מיליון ל-5.7 ל-12 ארגונים של מרכזי סיוע", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. באין תקציב מדינה, העמותות נשלחו להתמודד עם קיצוץ חד בתקציב, שלו השלכות ישירות על יכולתן להעניק טיפול וסיוע לאזרחים.
אך אם לא די בכך, סוליציאנו מספרת כי עד עכשיו, סוף אוגוסט, הגיע לחשבון הבנק רק רבע (25%) מהתקציב המקוצץ של 5.7 מיליון. כלומר, 12 ארגונים נדרשים להסתפק ב-1.4 מיליון שקלים, ולמצוא פתרונות מימון אחרים. "רוב התקציב שלנו, 33 מיליון, נסמך על פילנתרופיה", מספרת סוליציאנו. "עד עכשיו שרדנו. המון המון אנשים טובים תורמים כסף, גם אם סכומים קטנים. גם למענקי המדינה אנחנו לא זכאיות; לא לכל המרכזים שלנו יש 30% של הכנסות עצמיות. תהליכי התזרים שלנו מורכבים בגלל מענקי חירום שקיבלנו מקרנות, ולכן לא יכולנו להראות פגיעה בחודשים שבהן המדינה התנתה את הסיוע".
בזמן הקורונה נאלצו מרכזי הסיוע להוציא 80 עובדים לחל"ת, למרות גידול של 50% בשיחות מאז חודש אפריל. "אם לא יהיה תקציב מדינה, בתוך חודש-חודשיים נצטרך להוציא עובדות לחלת ולפטר", אומרת סוליציאנו. "זה יהיה קטסטרופלי, למרות שהקורונה גרמה להצפה של פניות קשות לארגון, בזמן ששירותי המדינה שהיו סגורים בזמן הקורונה גרמו לזה שתור לטיפול פסיכולוגי יכול לקחת שנתיים. הקורונה היא כמו מגבר - היא מקצינה מצבים קיימים. אנשים שנפגעו ויש להם פחות משאבים, גם אם תפקודיים לחלוטין הגיעו עד אישפוזים פסיכיאטריים".
גם מניעת אלימות במשפחה לא מתוקצבת
בתוך כך, ראוי להזכיר את האלימות הקשה כנגד נשים בישראל, שאיננה מסתכמת רק באלימות מינית. ביום חמישי האחרון נודע כי נרצחה עוד אישה בישראל על ידי בן זוגה; נורה אל-כעביה, שנרצחה לאחר שבן זוגה הורחק בשל אלימות כלפי בנם. זו האישה ה-16 שנרצחת השנה בישראל, לאחר שבזמן הסגר חל זינוק במקרי האלימות במשפחה, כך לפי משטרת ישראל. ובזמן שמשפחות בישראל הופכות לסיר לחץ, הממשלה לא מתקצבת כראוי גם את התוכנית הלאומית למניעת אלימות במשפחה. לתוכנית הוקצו רק 61 מיליון שקלים בשנת 2020, אף שבשלב זה תקציב התוכנית אמור היה לעמוד על סך 150 מיליון שקלים לשנה.
מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים: "משרד הרווחה פועל בכיוון הנכון, אבל המשאבים שמושקעים רחוקים מרחק גדול ממה שנקבע בהחלטת הממשלה בעניין וביחס לצרכים בשטח. עד מתי נזעק שהכתובת על הקיר? אנחנו דורשות שבתקציב הקרוב ישריינו לפחות 100 מיליון שקלים במסגרת התוכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים. הגיע הזמן שהממשלה תשקיע את המשאבים הנדרשים כדי למגר את המגפה המחרידה הזו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
