ההתפטרות הסוערת של מרידור: אגף התקציבים על פרשת דרכים

בעקבות פרשת שאול מרידור: האם במציאות שבה הפוליטיקאים רואים באנשי האגף בעיקר גורם מפריע ושר האוצר ישראל כ"ץ לא סופר את הדרג המקצועי, יש בכלל מקום ל"סיירת המובחרת"? • הצוללת של גלובס נכנסת לעומק הסיפור • האזינו

שאול מרידור. ראה את עצמו כשומר סף / צילום: יוסי זמיר
שאול מרידור. ראה את עצמו כשומר סף / צילום: יוסי זמיר

מוזמנים להאזין ולעקוב אחר פודקאסט "הצוללת" בספוטיפיי , באפל פודקאסטס , בגוגל פודקאסטס או באפליקציה האהובה עליכם בהעתקת כתובת ה- RSS

האירועים הכלכליים והחברתיים שמקיפים אותנו הם לפעמים מעין סיפור אחד בהמשכים. מורכבים, עתירי ניואנסים, אינטרסים ואותיות קטנות. לפעמים כל מה שצריך כדי להבין אותם, זה לצלול לעומק ולספר את הסיפור מההתחלה. לפעמים גם אפשר להנגישו באמצעות זווית אחת, אבל אחרת. זו היתה המטרה של פודקאסט "הצוללת" שהושק ב"גלובס" לפני כשנה. והיום, אחרי עשרות פרקים, עשרות אלפי מאזינים ותגובות רבות החלטנו להרחיב אותו גם ליתר הפלטפורמות של "גלובס". מעתה בכל סוף שבוע, נהיה גם עם גרסה כתובה של "הצוללת". מבטיחים לצלול לעומק. תהנו

התפטרותו המהדהדת של הממונה על התקציבים שאול מרידור, שכללה חלופת האשמות הדדיות קשות בינו לבין שר האוצר ישראל כ"ץ, מסמנת כי אגף התקציבים ניצב בפני פרשת דרכים. מבקריו טוענים מזמן כי האגף זקוק לשינוי, אולם גם בקרב בכירי האגף לשעבר יש היום רבים ששואלים את עצמם אם לא הגיעה העת לחישוב מסלול מחדש.
האם רוח האגף ומודל הסיירת שמלווה את המדינה כמעט מאז הקמתה, עדיין רלוונטיים? האם המסורת - שאינה מעוגנת בשום חוק - של חבורת צעירים איכותיים וחדורי התלהבות "שאומרת לממשלה את האמת בפרצוף", כדעת התומכים, או מתערבת בהליכי קבלת ההחלטות ומנסה לטרפד מהלכים לגיטימיים של נבחרי הציבור, כדעת המבקרים - מתאימה למדינת ישראל של סוף שנת 2020. העובדה שהאגף כמעט ולא השתנה מיום הקמתו, בזמן שהמדינה שאותה הוא מלווה כל כך מקרוב השתנתה כמעט ללא הכר, רק מחדדת את השאלה.

1. הסוד: זוגיות מוצלחת

משברים כלכליים היו תמיד שעתם היפה של ראשי אגף התקציבים. אהרון פוגל ב-1985 ואורי יוגב ב-2003 ידעו לנצל את המשבר כדי להוביל מהלכים כלכליים מרחיקי לכת. רם בלינקוב ב-2008 הצליח למנוע מהלכים פזיזים שהיו עלולים לסכן את יציבות המשק.
ההצלחות האלה הושגו תמיד הודות לתיאום ושיתוף פעולה בין ראש האגף לדרג הפוליטי - שר האוצר וראש הממשלה. ב-85’ עם ראש הממשלה שמעון פרס, ב-2003 עם שר האוצר בנימין נתניהו וב-2008 עם שר האוצר רוני בר-און. שיתוף הפעולה הזה עם הדרג הפוליטי הוא מרכיב קריטי להצלחה של שני הצדדים בקידום מהלכים כלכליים גם בעת שגרה. האגף זקוק לתמיכת הדרג הפוליטי לצורך אישור מהלכים שהוא מנסה לקדם בכנסת ובממשלה, בעוד הדרג הפוליטי נעזר ביכולות של האגף ליישם מדיניות באמצעות ההשפעה שיש לו בקביעת התקציב של כל משרד ויחידה בממשלה.

2. הסיירת זוכה לתהילה

אגף התקציבים נולד בתחילת שנות החמישים כגלגול של מחלקת הגזברות בהסתדרות, אבל הגיע למרכז הבמה רק באמצע שנות השמונים, בזכות התפקיד המרכזי שמילא בתוכנית הייצוב של 1985.

הצלת המשק מסף קריסה והיישום המוצלח של תוכנית הייצוב העניקו לאגף התקציבים לא רק יוקרה עצומה, אלא גם סמכויות ללא תקדים - הבולטת בהן היא חוק ההסדרים, מעין רשימת מכולת של רפורמות ושינויים מבניים שאגף התקציבים מצמיד בכל שנה לתקציב המדינה, כך שלא ניתן להעביר את התקציב בלעדיה.

ראשי אגף התקציבים הפכו בשנים שאחרי אישור התוכנית לפקידים החזקים ביותר במשרד האוצר, והאגף שמונה לא יותר כמה עשרות כלכלנים, רובם בסוף שנות ה-20 או בתחילת שנות ה-30 לחייהם, זכה לתדמית של סיירת מובחרת. מאז 85’ מקדם אגף התקציבים בעקביות אג’נדה המבוססת על שני דגלים: יציבות תקציבית, כלומר גירעונות נמוכים, ורפורמות ושינויים מבניים - ובראשם קידום התחרות.

3. כחלון כן ולא, כ"ץ לא ולא

היחסים בין ראש האגף והשר הממונה עליו ידעו גם מורדות. שר האוצר יאיר לפיד האשים את הממונה על התקציבים גל הרשקוביץ’ כי שכנע אותו לנקוט צעדים לא הכרחיים שגרמו לו נזק אלקטורלי.

השר משה כחלון נקט גישה אחרת, של שמור לי ואשמור לך. כחלון הבטיח לממונה על התקציבים אמיר לוי שהגירעון לא יחרוג מ-3% תוצר והעניק גיבוי פוליטי לתוכניות שהיו חשובות לו, ובתמורה לוי דאג לקדם מהלכים חשובים לכחלון, כמו תוכנית מחיר למשתכן, שבאגף התקציבים לא אהבו בלשון המעטה.

מערכת היחסים האינטימית הזו לא נמשכה עם מחליפו של לוי, שאול מרידור. החריגה מתקרת הגירעון התקציבי יצרה דם רע בין כחלון, שחשש מנזק אלקטורלי, לבין מרידור, שראה את תפקידו כשומר סף ומתריע. השר הנוכחי ישראל כ"ץ הביא עימו גישה של ריכוז סמכויות ואי שיתוף הדרג המקצועי באוצר בהליכי קבלת ההחלטות - גישה שמרידור לא מסוגל להשלים עימה.

4. שלטון הפקידים בהכרח רע?

לאורך השנים הואשמו אנשי אגף התקציבים כי צברו כוח רב מדי וניצלו זאת כדי לסכל ולמנוע מהלכי מדיניות של הדרג הנבחר, המנוגדים לתפיסת עולמם. המתח הזה הגיע לשיא בתקופת כחלון, כשמנכ"ל האוצר שי באב"ד מינה ועדה ציבורית לבחון את הכפפת אגף התקציבים למנכ"ל. אפשר למצוא דוגמאות חיוביות למהלכי מדיניות שיזם האגף, כולל בתקופתו של כחלון. החלטה 922 להסטת תקציבים לטובת פיתוח תשתיות בחברה הערבית, היא דוגמה למדיניות שיזם פקיד, הממונה על התקציבים אמיר לוי.

5. לא ימין ולא שמאל

הדבקות של אגף התקציבים באחריות פיסקאלית יצרה לו תדמית של גוף שמקדם מדיניות ניאו-ליברלית. התדמית התחזקה על רקע המעבר של ראשי האגף בשנות התשעים לתפקידי מפתח במגזר העסקי ובשוק ההון.

בשנים האחרונות נדמה שנושבות באגף גם רוחות אחרות, לא מעט בהשפעת הדרג הפוליטי. נושאים כמו צמצום פערים או הורדת יוקר המחייה, שלא עניינו את ראשי האגף בעבר, הפכו למרכזיים בסדר היום שלו בשנים שאחרי המחאה החברתית של 2011. גם הדלת המסתובבת ששיגרה את יוצאי האגף לסקטור העסקי שינתה בשנים האחרונות כיוון, והיעד המרכזי שלהם להמשך הקריירה הוא דווקא בשירות הציבורי: בממשלה הקודמת היו לפחות חמישה מנכ"לים יוצאי האגף.

6. מה הלאה ומתי יתמלא הוואקום?

הוואקום שנוצר באגף לאחר התפטרות מרידור לא יתמלא במהרה. שר האוצר הנוכחי לא סופר את הדרג המקצועי במשרד שלו, והגישה הזאת פוגעת בראש ובראשונה באגף התקציבים. על רקע משבר כלכלי חסר תקדים בהיקפו, עולה השאלה - האם המודל הקיים מיצה את עצמו, ומה זכות הקיום של האגף במציאות שבה הפוליטיקאים רואים בו גורם מפריע יותר מאשר מסייע. האם אחרי 70 שנה, נגמר לאגף התקציבים האשראי?

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988