דוח שהזמין המשרד להגנת הסביבה קובע כי יש כדאיות כלכלית להרחבת חוק הפיקדון

הרחבת חוק פיקדון גם לבקבוקים גדולים צפויה להביא תועלת לצרכנים בעלות נמוכה ליצרנים, כך עולה מדוח של חברת הייעוץ פרטו • השרה גילה גמליאל תציג את עמדתה בשבוע הבא

מפעל של תאגיד המיחזור תמיר. הפסולת בפח הכתום, שבה הוא מטפל, תצומצם / צילום: מתן פורטנוי, גלובס
מפעל של תאגיד המיחזור תמיר. הפסולת בפח הכתום, שבה הוא מטפל, תצומצם / צילום: מתן פורטנוי, גלובס

הקרב סביב חוק הפיקדון מתחמם. בתחילת השבוע נקבע בפתאומיות דיון בוועדת הכלכלה בנושא "כוונת המשרד להגנת הסביבה להחיל את חובת הפיקדון על בקבוקי משקה גדולים". המשרד זומן על ידי יו"ר הוועדה, יעקב מרגי, להציג את המתווה שמקדמת השרה גילה גמליאל בנושא. במשרד הופתעו מכך, ודרשו לדחות את מועד הדיון - אחרת לא יציגו בו את עמדתם.

הדיון נדחה לשבוע הבא, ובמקביל המשרד נדרש להציג לבג"צ את החלטתו בנושא הרחבת חוק הפיקדון, בעקבות עתירת ארגון אדם טבע ודין, עד ה-16 בספטמבר. באפשרות המשרד גם לבקש מוועדת הכלכלה לדחות את הרחבת החוק, למרות שחברות המשקאות לא עמדו ביעדי האיסוף שנקבעו.

בניגוד לנוהג המשרד טרם תקופתה, גמליאל החליטה לבחון את הרחבת חוק הפיקדון, ולא לגשת לוועדת הכלכלה על 'טייס אוטומטי'. לאחרונה קיימה השרה פגישת בזק עם יצרני המשקאות, תאגידי המחזור והפקידות המקצועית במשרד, שלאורך השנים האחרונות התנגדה להרחבת החוק. מטרתה כעת היא למצוא פתרון שיוביל להגדלת יעדי האיסוף ל-68% בשנתיים הבאות, ולאחר מכן ל-73%. החלטתה נמצאת בשלבי גיבוש: האם להגיע אל היעד באמצעות חוק הפיקדון, או באמצעות דרך אחרת המקובלת על היצרנים.

על השרה מופעלים לחצים כבדים שלא להרחיב את החוק, ממספר כיוונים - חברות המשקאות, מרכולים המתנגדים להצבת מכונות איסוף בקבוקים אוטומטיות בשטחן, וחברי הכנסת החרדים שטוענים כי יהיה בכך נטל נוסף על משפחות קשות יום. עם זאת, עבודה שנעשתה על ידי חברת הייעוץ pareto עבור המשרד להגנת הסביבה, קובעת שהרחבת החוק דווקא משתלמת; החלת חוק פיקדון צפויה להביא תועלת כלכלית לצרכנים, אשר רובם צפויים להשתתף באיסוף, ולקבל את מלוא ערך הפיקדון.

החלת חובת פיקדון גם על בקבוקים גדולים תוביל גם לחלוקה מאוזנת של הנטל - צמצום עלויות לרשויות המקומיות, וקבלת תמריצים לגורמים ממחזרים. לצרכנים היא צפויה להביא תועלת של כ-57 מיליון שקל בשנה, לאספנים הקטנים (בתי ספר, אנשים פרטיים) - תועלת כוללת של כמעט 30 מיליון שקל, ושאר גורמי האיסוף - לתועלת של כ-16 מיליון שקל בשנה. הרשויות המקומיות, הנדרשות כיום להתמודד בעצמן עם נטל הפינוי והטיפול בבקבוקים הנזרקים לפח הירוק, צפויות לחיסכון של למעלה מ-5 מיליון שקל בשנה.

אין מה לפחד ממכונות

הגופים המרוויחים ממכירת הבקבוקים - חברות המשקאות והמרכולים הגדולים - צפויים לשאת בנטל כבד יותר, תחת עקרון 'המזהם משלם', המבקש להעביר חלק מעלויות הזיהום אל היצרניות. יצרני ויבואני המשקאות, יחד עם תאגיד אל"ה, יספגו גידול של כ-6.2 מיליון שקל בעלויות - אך במקביל, תיחסך עלות דומה מצמצום הפסולת בפח הכתום, שבו מטפל תאגיד תמיר. הקמעונאים יספגו גידול של כ-77 מיליון שקל בעלויות (עלויות טיפול וספיגת נטל הפיקדון), אלא אם יציבו מכונות אוטומטיות בשטחם.

פרטו טוענים שחשש היצרנים מפני הכנסת המכונות האוטומטיות איננו מוצדק; גם על בסיס כמויות המכלים הנוכחיות, קיימת כדאיות כלכלית לרכישת מכונה מצד הקמעונאים. כ-57% מהבקבוקים צפויים להיאסף דרך מכונות, ולהוביל לחיסכון של 6 אגורות לבקבוק עבור הקמעונאים. אגב, המכונות הללו עשויות אף להיות יעילות יותר מהמיחזוריות, שכן ישנם דגמים שביכולתם לאסוף 13 אלף בקבוקים ביום - כמו 15 כלובי בקבוקים. יתר על כן, למכונות יש גם פוטנציאל לתועלת כלכלית, שכן הניסיון בעולם מראה שכאשר שלקוחות מגיעים למכונת בקבוקים שסמוכה למרכול - לא אחת הם מבצעים בו קנייה.

הדוח משתמש בנתוני האיסוף הקיימים במשרד להגנת הסביבה, שאותם מקבל המשרד מחברות האיסוף. למרות שמדובר בנתונים שנויים במחלוקת - ארגון אדם טבע ודין טוען שהאיסוף בפועל נמוך משמעותית - בשלב זה, לפי נתוני החברות, 54% מהבקבוקים הגדולים ללא פיקדון נאספים למחזור, ואילו 46% מגיעים למטמנות ונותרים כעול סביבתי. הרחבת חוק הפיקדון צפויה לגרום לאיסוף של 71% מהבקבוקים לפחות.

נחלי הפלסטיק זורמים

מדינות רבות בעולם, ובהן מדינות האיחוד האירופי, ארה"ב ואוסטרליה, מפעילות חוקי פיקדון לטיפול במכלי המשקה בכל הגדלים. בכעשר מדינות באיחוד, שיעור האיסוף הממוצע גבוה מ-90%. בשנים הקרובות מדינות נוספות צפויות להחיל חובת פיקדון, ובהן צרפת, בריטניה, אוסטריה, בלגיה, ספרד, פורטוגל, רומניה, סלובקיה, לטביה ומלטה. הגבלת החוק לכדי בקבוקים קטנים היא שיטה ישראלית בלבד.

בזמן שהמשרד להגנת הסביבה עסוק בהתלבטויות, מצב אתרי הטבע בקיץ החולף המחיש את חומרת זיהום הפלסטיק בישראל. כלי פלסטיק חד פעמיים הושלכו על הקרקע, נחלים התמלאו בקבוקי פלסטיק, ואשפה התגלגלה ועודנה מתגלגלת בשמורות. לפי ארגון אדם טבע ודין, הרחבת החוק, בראש ובראשונה, תאפשר ניקיון של המרחב הציבורי והטבע.

"החשש הכבד שלנו הוא שהשרה לא תאמץ את הדוח, בשל הלחץ האדיר המופעל עליה מצד היצרנים והקמעונאים", אומרים בארגון. "את הלחץ הזה הם מבטאים בטיעונים לכאורה ענייניים, אך כאלה שלא נחלו הצלחה בשום מקום בעולם שבו החוק עובד. הם מתבלים את זה בבכיינות, למרות שיש כאן יתרון כלכלי לחברה, לסביבה ולחינוך.

"העלויות לקמעונאים יכולות להפוך לאפסיות באם יתקינו מכונות אוטומטיות, שרכישתן יכולה להתבצע במימון המשרד להגנת הסביבה. השאלה כאן היא עקרונית: האם יש עלינו את מורא החוק, או את מורא הקמעונאים. זו החלה של חוק סביבתי, והגנה על הסביבה עולה כסף. זה המבחן הגורלי של גמליאל: האם היא הולכת עם הסביבה או עם המזהמים".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "השרה גילה גמליאל בוחנת בימים אלה את הנושא, ותקבל החלטה שתשקף את האינטרס הציבורי, הסביבתי והחברתי-כלכלי. השרה פועלת להתאים את הסטנדרטים בישראל לאלה של האיחוד האירופי מבחינת מדדי האיסוף, המיחזור וניקיון המרחב הציבורי".