"המגפה זמנית, זו עוד מהמורה בדרך, אנשים ימשיכו לטוס וגם לעשות רילוקיישן"

את 20 השנים האחרונות בילתה ד"ר כרמית תדמור, ראש החוג לניהול באוניברסיטת תל אביב, במחקר על המיומנויות הניהוליות שמניבה רב־תרבותיות • אבל אז הגיעה הקורונה: "ניהול החוג היה אמור להיות משהו קטן בסדר היום שלי, אבל קרתה מגפה עולמית והייתי צריכה לכתוב את כל הנהלים מחדש"

ד”ר כרמית תדמור. "כשאנחנו נחשפים לתרבויות זרות אנחנו עוצרים רגע לחשוב" / צילום: איליה מלניקוב, גלובס
ד”ר כרמית תדמור. "כשאנחנו נחשפים לתרבויות זרות אנחנו עוצרים רגע לחשוב" / צילום: איליה מלניקוב, גלובס

בשנת 2000 שקדה כרמית תדמור על עבודת הדוקטורט שלה בהתנהגות ארגונית באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה - והבדידות שחשה אז הייתה קשה מנשוא: "ביליתי את כל הבקרים והלילות בבכי, זה היה מאוד קשה", היא מספרת. "לא הכרתי שם אף אחד, הייתי מאוד רחוקה מהבית וכל הזמן ניסיתי להבין מה אני בעצם מקבלת מזה". הקושי הזה הפך למפעל החיים שלה: במשך 20 שנים ברציפות חקרה ד"ר תדמור, כיום ראש החוג לניהול בפקולטה לניהול על שם קולר באוניברסיטת תל אביב, את השפעתה של החשיפה לתרבויות זרות על הקריירות של עובדים ומנהלים בכל הדרגים.

"חשיפה לתרבויות אחרות משפיעה על יכולת עיבוד המידע במוח", אומרת ד"ר תדמור. "זה נמדד, למשל, במספר הפטנטים שאנשים פיתחו וגם במספר החידושים שלהם בתוך הארגון שבו הם עובדים. החשיפה גם משפרת יכולת של מנהלים להתמודד עם המורכבות וחוסר הוודאות שקיימים בעולם הניהולי".

המחקר של תדמור, שעוד נחזור אליו, היה במשך שנים רלוונטי במיוחד למציאות הישראלית של תעשיית ההייטק משופעת השמות בחו"ל. אבל אז הגיעה הקורונה והפכה את העולם על ראשו וגם את המחקר של תדמור - ובעיקר את סדר יומה. האוניברסיטאות נסגרו עקב חשש מהדבקה המונית ותדמור הבינה שהחוג שבראשו היא עומדת, ומונה כ־700 סטודנטים, זקוק עכשיו למנהלת הרבה יותר מלחוקרת: "ניהול החוג היה אמור להיות משהו קטן בסדר היום שלי, אבל קרתה מגפה עולמית ונוצרו פתאום המון מצבי חירום. היה צריך לכתוב את כל הנהלים מחדש ולהחזיק ידיים למרצים ולסטודנטים. הכל השתנה ביומיים", היא נזכרת: "סגרו את האוניברסיטה, בסוף השבוע כולם עברו הדרכה ראשונית וביום ראשון המרצים כבר התחילו ללמד בזום".

ואיך נראים החיים שלך מאז?
"אני ישנה שעתיים־שלוש בלילה ועסוקה סביב השעון בענייני החוג. עברתי בחודשים האחרונים שתי תאונות ריצה, בראשונה נכנסו בי במהירות מטורפת עם אופניים חשמליים, אבל המשכתי לעבוד עם כדורים חזקים נגד כאבים. בתאונה השנייה רצתי כולי טרודה בענייני החוג ופשוט נתקעתי בסלע והתרסקתי על אספלט.

"בתוך כל זה ניסיתי להקנות ודאות לסטודנטים ולמרצים ולספק להם תמונה על מה הולך לקרות הלאה. אני אדם שלא יכול לסבול חוסר ודאות, ניסיתי לחסוך את זה לסטודנטים. זה עלה לי בבריאות, אבל נדמה לי שעמדנו בזה יפה. כמעט כל המבחנים, מ-24 במרץ והלאה, התקיימו במועדם".

כעת האתגר של תדמור בפרט ושל אנשי האקדמיה בכלל הוא לא רק טכני, הוא מהותי: אם עד עכשיו הלימודים התנהלו מתוך מה שתדמור מכנה "מתווה מתהווה", תוך הבנה והערכה הדדיות בין הסטודנטים למרצים, ברור שהסמסטר הבא, שיחל ב-18 באוקטובר, יסמל את הנורמלי החדש ויהיה הרבה פחות סלחני: "בכל הארץ יש עלייה במספר הנרשמים. קודם כל, יש עלייה חדה בהרשמה לתואר שני בגלל פיטורי עובדים. הרבה אנשים מרגישים שזו ההזדמנות הגדולה שלהם לעשות תואר גבוה. אין בשלב זה טיולים אחרי צבא, אז צעירים מנצלים את השנה האבודה להתחיל לימודים. אצלנו ההרשמה נסגרה השנה הרבה יותר מוקדם מבשנים קודמות, גם בתואר ראשון וגם בתואר שני. וזה קורה גם בחוגים אחרים ובאוניברסיטאות אחרות.

הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. הסמסטר הקרוב יהיה הרבה פחות סלחני / צילום: חן גלילי
 הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. הסמסטר הקרוב יהיה הרבה פחות סלחני / צילום: חן גלילי

"פתח לרמאויות"

ואיך ייראה הסמסטר החדש והמבוקש? מרביתו יועבר בזום ורק שליש ממנו יהיה פרונטלי. תדמור לא עושה אידיאליזציה למצב: "זום הוא לא מוצר שמיועד להוראה. קשה מאוד לייצר דרכו חלל רגשי, קשר אנושי, חום או כימיה. אפילו המיקרו-תנועות של הפנים לא נקלטות מהמסך. מלבד זאת, חלק מהכיף של השיעור הוא 15 סטודנטים שמדברים יחד כי לכולם דחוף עכשיו להביע את דעתם. בזום אם שני אנשים מנסים לדבר יחד, זה משתיק אחד מהם ומשאיר רק את הדומיננטי. אין אפשרות לדיון, לשיחה. מה גם שמאוד קשה ללמד מול ריבועים שחורים של סטודנטים שאפילו לא טרחו לפתוח מצלמה".

אתם לא חוששים מהדבקה המונית בקמפוס?
"חוששים מאוד. אם מסתכלים על מה שקורה בעולם, לא מעט אוניברסיטאות שהתחילו בגישות שמשלבות לימודים בקמפוס לוקחות צעד אחורה ועוברות לזום. היו כבר כמה מקרים של הדבקות המוניות. אני מאוד מקווה שזה לא יקרה לנו.

"הסטודנטים גם לא ממש שומרים על ריחוק חברתי. ממש הייתי צריכה להגיד להם ‘שמרו על שני מטרים, תחזירו את המסכה, כסו את האף'. מבין 35 הבחינות שהיו אמורות להתקיים בחוג רק שתיים התקיימו בקמפוס ובכל אחת מהן כיתה שלמה נשלחה לבידוד, כי נכח בה חולה מאומת. ברגע שראיתי את זה העברתי את הבחינות הנותרות לבית.
סיפור הבחינות באוניברסיטאות חרג במהלך הקורונה מדיון ענייני והפך לקרב יצרי ומר בין שר ההשכלה הגבוהה זאב אלקין לראשי האוניברסיטאות. אלקין דרש להעביר את הבחינות לבית ותקף בחריפות את ראשי האוניברסיטאות במילים "הם מנסים לאיים על המדינה כדי שיהיו להם חיים נוחים יותר".

ד"ר תדמור, ללא כל ספק בעשירון העליון של הרוגע האנושי, כמעט נראית כועסת כשהיא מדברת על המאבק בין הצדדים: "השר כנראה חשב שתפקידו לייצג רק את הסטודנטים, אבל זה לא. בתחילת המשבר, כשהתברר לנו שאי אפשר להמשיך לקיים בחינות באוניברסיטה, הוריתי למרצים בחוג לניהול לעבור לבחינות בית שיוחזרו אליהם בתוך 72 שעות. זו הייתה הבעת אמון עצומה מצדנו בסטודנטים".

וזה עבד?
"לצערי, התבדיתי. 17 סטודנטים מתוך 90 שניגשו למועד ב', שעבר לבחינת בית, נאלצתי להעלות לוועדת משמעת בגלל העתקות בוטות, ממש קאט אנד פסט. הם אפילו לא כיבדו אותי בניסוח שונה. כולם כמובן קיבלו אפס והשעיה על תנאי. היה לי מאוד מאוד חשוב לעשות את זה כי הרגשתי שכראש חוג אני צריכה לשמש דוגמה. היה חשוב גם להבהיר לסטודנטים שיושר אצלנו זה לא משהו שמשחקים איתו".

 איך באמת מונעים העתקות במבחני זום?
"התקנון שלנו כולל צילום של הנבחן מהצד בכל מהלך הבחינה. בהתחלה הסטודנטים צריכים לסרוק עם המצלמה את החדר כדי להראות שאין שם עזרים לא מאושרים לשימוש, ואז הנבחן יושב מול המחשב ומכוון את הסמארטפון שלו כך שיראו מהצד את פניו, את ידיו ואת מסך המחשב. הסמארטפון משמש כמצלמת מעקב עליו בזמן הבחינה. הכנו הנחיות מדויקות איך לשבת ואיפה לשים את הידיים".

אתם בודקים חדרי עבודה של עשרות סטודנטים בכל בחינה?
"הדודות, שבימים רגילים בודקות את תעודות זהות של הסטודנטים, בדקו הפעם סטודנטים שנכנסו לחדר הזום והשגיחו עליהם במהלך הבחינה. הן וידאו שאין חומרי עזר, שלא מדברים בזמן הבחינה, שלא מתנתקים פתאום בלי סיבה, שמבקשים לצאת לשירותים ונרשמים. אנחנו מנסים לבוא כמה שיותר לקראת הסטודנטים, אבל גם לא לפגוע בטוהר הבחינות. וכן, ברור שהשמירה על הבחינות בעייתית במצב שנוצר".

המצב החדש יצר הזדמנות לרמאים?
"הוא בוודאי העלה את רמת הקלות שבה אפשר להשיג משהו במרמה. זה יצר אזור דמדומים שבו גם אנשים שבחיים לא היו חושבים לרמות עלולים להימשך לכיוון הזה".

אלקין. "חושב שהוא מייצג רק את הסטודנטים, אבל הוא לא" / צילום: רפי קוץ, גלובס
 אלקין. "חושב שהוא מייצג רק את הסטודנטים, אבל הוא לא" / צילום: רפי קוץ, גלובס

"המגפה היא רק עוד מהמורה בדרך"

תדמור נולדה בחיפה לפני 44 שנים למשפחה של חוקרים ואנשי אקדמיה, אבל זה לא גרם לה, כנערה, לרצות מסלול חיים דומה. "בתיכון בעיקר לא הגעתי לשיעורים, לא אהבתי את זה. האהבה ללימודים התחילה אצלי בתואר הראשון. כשהייתי לקראת סיום התואר אבא שלי אמר לי שמאוד מתאים לי ניהול, שיש לי קשרים בין-אישיים טובים ואולי כדאי לי לעשות MBA. ככה יצאתי לדרך".

אביה של תדמור היה פרופסור ונשיא הטכניון; אחיה הבכור גם כן פרופסור; אחיה התאום חי בגרמניה ועובד על אלגוריתם לחיסון לסרטן; ואמא שלה היא פסיכולוגית רפואית ברמב"ם. "ארוחות הערב אצלנו תמיד היו מלוות בחידות", היא מספרת, "אני עוד לא פרופסור, אבל אנחנו בהחלט עובדים על זה. אני לא נותנת שישימו לי שלט על הדלת עד שזה יקרה".

בלימודי הדוקטורט בברקלי היא פגשה עולם חדש, שמקבל ומעודד שונות. בחודשים הראשונים עדיין הסתובבה שם עם גז מדמיע בתיק. "אם בחיפה סולם המוזרות נע מאפס לעשר, בברקלי זה מתחיל ב-11, זה הנורמלי שלהם. התחלתי להבין שיש סקאלות לדברים, שלא הכול שחור ולבן, שיש דרגות של אפור. גיליתי את המורכבות הקוגניטיבית, זו שמתרחשת אם את באמת מוכנה לפתוח את עצמך למקומות חדשים".

בעקבות החוויות האלה ואחרי פוסט-דוקטורט בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד מיקדה תדמור את המחקר שלה בהבנת ההשפעה של חוויות רב-תרבותיות על משתנים פסיכולוגיים וארגוניים. מחקריה התפרסמו בכתבי עת אקדמיים מובילים, ועל הדרך גם ב"ניו יורק טיימס", "וול סטריט ג'ורנל" ו"פורבס". היא זכתה במענקים ובפרסים, ובנתה רשת של חוקרי רב-תרבותיות מכל העולם שנעשו עם השנים גם חברים טובים.

החוקרים, ובהם ד"ר תדמור, טענו כי חשיפה לתרבויות אחרות עשויה לשפר מאוד את יכולותינו כבני אדם וכמנהלים, וכך להעניק לנו יתרון חשוב מול מתחרים על תפקידים נחשקים בעבודה. לתפיסתם, האדם הרב-תרבותי משתפר בחמישה תחומים: יצירתיות, מתן אמון באנשים אחרים (אמון מוכלל), סובלנות חברתית, בהירות עצמית (הידיעה מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להשיג בחיינו) ורלטיביזם מוסרי (היכולת להכיל צורות חשיבה שונות בתרבויות שונות). ההבנה הזאת חשובה ומרתקת, על אחת כמה ומדינה במדינת הייטק שאלפים מבניה ובנותיה נשלחים במסגרת עבודתם לרילוקיישן. אלא שאז באה הקורונה.

מפעל החיים שלך, חקר ההשפעות של חשיפה לתרבויות אחרות, לא התרסק? נדמה שכולם נסוגים עכשיו מהגלובליזציה, שהלוקאליזציה היא אזור הנוחות.
"ממש לא. המגפה הזאת זמנית, זו עוד מהמורה בדרך. איך אנחנו מסתכלים כיום על תקופת מלחמת המפרץ שבה הסתובבנו עם מסכות אב"כ? איך אנחנו זוכרים את הסארס? אני מאוד אופטימית. המגפה תעבור מהעולם והכול יחזור לקדמותו.
"בינתיים אנחנו במוד הישרדותי, של לשקם דברים. הבנו שאנחנו לא חייבים לעשות את כל נסיעות העסקים שעשינו פעם, שאפשר לעשות הרבה גם מהבית. אבל בסופו של דבר כולנו יצורים חברתיים, במיוחד אנחנו, הישראלים, שחיים במדינה קטנה ורגילים לנסוע שמונה פעמים בשנה לחו"ל. אנחנו לא יכולים להיות במקום סגור".

ייקח זמן עד שנחזור לקצב הטיסות שאת מדברת עליו.
"אולי, אבל רב־תרבותיות היא גם ללמוד שפה אחרת או לשמוע מוזיקה של עם אחר. גם אם עובדים מהבית בחברה בינלאומית צריך לקיים פגישות זום עם אנשים מתרבויות אחרות. עם כל הכבוד לחברות כמו פייסבוק וטוויטר, שהודיעו שיעבירו לפחות מחצית מהעובדים לעבודה מהבית, זו לא כל התמונה. קיימים עוד תחומים רבים שבהם למפגש הבין-אישי הייתה ותהיה עדיפות. צריך להחליט מתי כן ומתי לא, אבל זה לא משהו שיעבור מן העולם. היצר החברתי והסקרנות שלנו כאנשים גדולים מהמגפה".

איזה עתיד את רואה לרילוקיישן?
"חברות אולי פחות יעשו את זה, כבר נרשמת ירידה גדולה, אבל אנשים פרטיים ימשיכו לרצות את החוויה. עשיתי דוקטורט בברקלי ופוסט-דוקטורט בהרווארד, וחד-משמעית לא הייתי מוותרת על זה גם אם יש מגפה עולמית. לא הייתי רוצה לוותר על האפשרות ללמוד מהמוחות הכי טובים והאנשים הכי מתקדמים בתחום שלי. גם היחסים שיש לי עם השותפים שלי למחקר לא היו מה שהם כיום אם לא היה לנו קשר בין-אישי ופגישות בכנסים.

"איש הייטק שרוצה לראות מקרוב איך חברות הטכנולוגיה הגדולות עובדות ירצה גם בעתיד לנסוע לעמק הסיליקון. האם החברה שלו תשלח אותו לשם? לא ברור. אבל אם לא, הוא עשוי לעשות רילוקיישן עצמי. יש כל כך הרבה אנשים שרוצים לחוות את החוויה הזאת של חיים במקום אחר, בסביבה אחרת".

בימים אלה הרב־תרבויות בעולם העסקי בארצות הברית מצויה במשבר עקב צו נשיאותי שהוציא טראמפ ובו הופסק לחלוטין אישור אשרות העבודה הנפוצות ביותר - מהלך שפוגע בחברות בינלאומיות רבות וגם בחברות ישראליות בעלות סניפים בארה"ב. מאות משפחות שהיו אמורות לנסוע לרילוקיישן נמצאות כעת בחוסר ודאות. אבל תדמור סבורה שבסוף ינצחו היתרונות המוכחים מחקרית. "טראמפ ניסה גם לסגור את הגבולות למדענים מבחוץ - והתעשייה בארצות הברית נעמדה על הרגליים האחוריות ואמרה: אתה לא יכול לעצור את כניסת המוחות. אחר כך הוא איים לא לתת לסטודנטים זרים ויזות אם האוניברסיטאות לא יפתחו פיזית את השערים, וברור שזו טעות גדולה. כפי שהמחקר שלי ושל אחרים מראה, הרב-תרבותיות מעודדת יצירתיות וחדשנות. אי אפשר לעצור את זה, אפילו אם אתה טראמפ".

טראמפ. "ניסה לסגור גבולות למדענים מבחוץ, אבל התעשייה נעמדה על הרגליים האחוריות" / צילום: AP - Evan Vucci
 טראמפ. "ניסה לסגור גבולות למדענים מבחוץ, אבל התעשייה נעמדה על הרגליים האחוריות" / צילום: AP - Evan Vucci

"אדם באיום לא יכול לחשוב גבוה"

אבל איך באמת משפרת ומעודדת החשיפה לתרבויות אחרות את היצירתיות? "היא יוצרת במוח שלנו פער בין תפיסת המציאות שבנינו לעצמנו במשך שנים לבין המציאות החדשה שאנחנו רואים בשטח", מסבירה ד"ר תדמור. "כשאנחנו מסתובבים במוכר החשיבה שלנו אוטומטית. אנחנו עוצרים לחשוב רק כשאנחנו נתקלים במשהו חדש. רק אז נוצר דיסוננס, רק אז אנחנו אומרים לעצמנו: זה לא מה שחשבתי.

"כדי לפתור את הדיסוננס צריך להבין שיש דרכים שונות להסתכל על דברים. וככל שזה קורה יותר, ושאנחנו נתקלים ביותר דברים חדשים ומפתיעים, השימוש בכמה נקודות מבט הופך להיות דפוס החשיבה הרגיל שלנו.

"במורכבות הזאת נפגוש גם כשניגש לחשוב על רעיון חדש למוצר או על שירות חדש בחברה שלנו. לחשוב על דברים מכיוונים שונים, להבין את הלגיטימיות בזה, לראות איך אפשר לעשות חיבורים שלא היו שם בעבר - כל זה הוא בסיס ליצירתיות ולחדשנות, שמאפשרות לנו לפתור בעיות מורכבות".

את טוענת שחשיפה לתרבויות אחרות משפרת מאוד גם את הסובלנות החברתית שלנו.
"נכון. אנחנו לומדים שלכל דבר יש לפחות שתי פנים. אין אמת אחת, אין דרך אחת להסתכל על הדברים. כשנסעתי מכאן בפעם הראשונה חשבתי שישראל היא התרבות הכי מדהימה שיש ולא יכול להיות משהו יותר טוב. אבל אז קלטתי שבארצות הברית לא חותכים אותך בתור, שאתה לא צריך להשתמש במרפקים כדי לשמור על מקומך. המורכבות שמקבלים בחשיפה לתרבות אחרת משפרת מאוד את הסובלנות, אפילו בהעסקה שוויונית והוגנת של עובדים".

ומה קורה בעת משבר עולמי, שרבים תופסים כאיום קיומי? "כשאנשים מרגישים איום, הנטייה הטבעית שלהם היא לחזור ולהישען על מערכת חשיבה אוטומטית. המערכת הזאת משלבת חשיבה סטריאוטיפית ותחושות גזעניות כלפי השונה. אדם מרגיש שהמשאבים הקוגניטיביים שעומדים לרשותו מידלדלים ומצמצמים את החשיבה שלו למינימום".

יש אנשים שזו החשיבה שלהם בדרך כלל, לא?
"כן, אבל אנשים רב-תרבותיים מורגלים בחשיבה במערכת גבוהה יותר, במערכת הרפלקטיבית, המתבוננת על עצמנו מבחוץ ומופעלת כשאדם מזהה שקיים קונפליקט בין החשיבה האוטומטית שלו למידע חדש. המערכת הזאת אטית יותר ומביאה למחשבה מעמיקה ומורכבת של כל מקרה לגופו. היא מדלגת על המערכת האוטומטית, ומפחיתה הישענות על סטריאוטיפים ופתרונות נמהרים".

למה אנשים הנתונים באיום מתקשים להשתמש במערכת הרפלקטיבית?
"זו מערכת שדורשת הרבה משאבים קוגניטיביים ומאטה מאוד את המחשבה שלנו. כשאדם נתון באיום, אם יש לו תחושה של היעדר משאבים, לא תהיה לו אפשרות לעבור לחשיבה גבוהה. גם האדם הרב-תרבותי ביותר שבינינו לא יוכל להתרומם לחשיבה כזו במצב כזה ויישען על חשיבה אוטומטית".

וזה בדיוק מה שקורה עכשיו, ולא רק בישראל, מסבירה תדמור: "המשבר מכניס הרבה מאוד אנשים לעומס נפשי. אבל זו גם הזדמנות וגם סכנה. אם בשיא המגפה אנשים יוצאים להפגנות המוניות, דווקא כשהם אמורים לשמור על ריחוק, זה אומר שהתסכול גובר על הפחד. אי-האמון המתפתח בממשלות, בארץ ובעולם, בשילוב עם משבר כלכלי קשה יוצרים תקופה מסוכנת מאוד".

וההזדמנות?
"הרעיון הוא שאם אתה מצליח לגרום לאנשים לעצור לרגע ולחשוב על הדברים דרך המערכת הגבוהה, תצליח להפעיל מחדש את ההיגיון, את החשיבה הלא גזענית ולהשקיט את המערכת האוטומטית, הלימבית, שישר נכנסת לחרדה ולמגננת יתר". 

המיומנויות שבוגרי רילוקיישן משתפרים בהן
 המיומנויות שבוגרי רילוקיישן משתפרים בהן

המפתח: אימוץ של יותר מתרבות אחת

איך ביצעה ד"ר תדמור את המחקר ומה המסקנות

ד"ר תדמור בוחנת את השפעות הרב־תרבויות באמצעות שילוב של מחקרים קורליטיביים (שיש להם יחסי גומלין) ושל ניסויי מעבדה וניסויי שדה. במחקר שלה על מנהלים ישראלים בעמק הסיליקון היא מצאה שאלה מביניהם שהטמיעו גם את התרבות האמריקאית דורגו כמנהלים טובים יותר בידי קולגות, וקודמו מהר מאלה שששקעו בתרבות אחת.

באופן דומה, כשהיא חקרה סטודנטים זרים שלמדו במסלול MBA באוניברסיטה מובילה בארה"ב, היא מצאה שמשתתפים שאימצו גם את התרבות־האם שלהם וגם את התרבות המארחת נהנו מרמות גבוהות יותר של חשיבה מקורית ופיתחו יותר עסקים חדשים, מוצרים ותהליכים שיושמו בהצלחה במקומות עבודתם.

נקודת המפתח היא חשיפה ליותר מתרבות אחת ואימוץ שלה. כך למשל, בניסוי מעבדה שערכה משתתפים אמריקאים לבנים הביעו פחות דעות קדומות וקיבלו פחות החלטות תעסוקה המפלות לרעה אמריקאים שחורים, לאחר שצפו במצגת ששילבה את התרבויות האמריקאית והסינית, בהשוואה למשתתפים שצפו במצגת שכללה רק אחת מהתרבויות.
באותו האופן יהודים ישראלים הביעו פחות גזענות כלפי קבוצות מיעוט, כמו יוצאי אתיופיה או ערבים, כשהתבקשו לכתוב על חוויה משולבת של תרבות זרה ותרבות ישראלית לעומת חוויה של תרבות יחידה. החשיפה ליותר מתרבות אחת חשובה כיוון שהמעורבות הפסיכולוגית בתרבויות השונות מספקת לאנשים את רמת הניגודיות החיונית כדי לעבד מידע באופן מורכב. היכולת לעבד מידע באופן מורכב אחראית למרבית היתרונות שמונה תדמור לרב־תרבותיות, ובהם יצירתיות, סובלנות ויכולת חשיבה מורכבת.

עם זאת, חשיבה מורכבת דורשת פניות של משאבים מנטליים. לכן אדם שחווה דילול של אותם משאבים, גם אם הוא הרב־תרבותי ביותר, ימשיך להישען על מערכת חשיבה אוטומטית. עדויות לכך נמצאו בניסוי שערכה ד"ר תדמור בהונג קונג במהפכת המטריות ב־2014. היא בדקה תושבים שדיווחו על תחושה של חוסר משאבים, ומצאה שהנבדקים היותר רב־תרבותיים הציגו רמת גזענות דומה לזו של הנבדקים האחרים. כולם נשענו על חשיבה אוטומטית. לעומתם, אלה שלא דיווחו על דילול משאבים קוגניטיביים, ככל שהיו יותר רב־תרבותיים, כך הפגינו פחות גזענות.

כיום מתמקד מחקרה במציאת דרכים להחזיר לאנשים את תחושת ריבוי המשאבים הקוגניטיביים, כדי שלפחות לרב־תרבותיים שבהם תהיה הפניות הקוגניטיבית הנדרשת לחשיבה סובלנית ויצירתית - מה שדרוש כדי להימנע מהידרדרות במצבי סטרס.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988