כמה עולה לנו משבר האקלים, ומתי נפסיק להזין אותו כלכלית

בשבוע שעבר, בזמן ששריפות הענק המשתוללות בחופה המערבי של ארצות הברית מובילות עשרות אלפי בני אדם לברוח מביתם, ומכסות בעננה כבדה של זיהום אוויר ערים רבות, הונח על שולחן הבית הלבן דוח ראשון מסוגו של הממשל הפדרלי. בדוח הזה, שמציג את המחיר הכבד של משבר האקלים, נקבע כי המשבר "מהווה סיכון משמעותי ליציבות המערכת הפיננסית של ארה"ב וליכולת לתחזק את הכלכלה האמריקאית".

הדוח נכתב על ידי קבוצת יועצים מבנקים גדולים דוגמת מורגן סטנלי, לצד מדענים, ארגוני סביבה וחברת הדלקים המאובנים BP . הוא מתריע כי אם לא תינקט פעולה משמעותית לבלימת עליית הטמפרטורה, שינויי האקלים עלולים לפגוע משמעותית ביכולת התפוקה של הכלכלה, ולערער את היכולת לייצר תעסוקה, הכנסה והזדמנויות.

בדוח מפורטות המלצות כמו שילוב סיכוני אקלים באסטרטגיה ארוכת הטווח של הרגולטורים, וקביעת מחיר לפליטות פחמן על ידי הממשל. עם זאת, חשיבותו העיקרית היא בקריאת ההשכמה לממשלות ולרגולטורים פיננסיים ברחבי העולם שלא לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין לאסון הבא, או לרצף אסונות, שיגברו ככל שפליטות הפחמן האנושיות יצטברו באטמוספירה והטמפרטורות יעלו.

 הבנקים-מודאגים-ממשבר-האקלים-רק-לכאורה

תג המחיר של גזי החממה

אזרחי העולם מרגישים כבר עכשיו את פגיעת משבר האקלים בכיסם, ובעתיד ההשלכות יהיו חמורות יותר. לאורך השנים האחרונות מנסים חוקרים בעולם להצמיד 'תג מחיר' לפליטות גזי חממה או לנזקים הנגרמים למערכות האקולוגיות שבהן תלוי האדם בשל אירועי אקלים קיצוניים. כך, למשל, ישנה הערכה כי 20% מכלכלת ארה"ב מושפעת ממזג האוויר, כאשר נתח נכבד מהתעשיות תלויות בגחמות הטמפרטורה, הגשמים והסופות.

ההשפעות, כמובן, נוגעות לכל מדינה וייחודיות לה. לפי דוח שפרסם בשנה החולפת המכון הלאומי למחקר כלכלי בארה"ב בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות ג'ונס הופקינס וקיימברידג', משבר האקלים צפוי להקטין את הכלכלה העולמית ב-7%, ואת כלכלת ישראל ב-4% עד סוף המאה - אם לא יינקטו צעדי מנע משמעותיים. המדינות לא ייפגעו באופן שוויוני - קנדה תאבד 13% מהתמ"ג שלה, ארה"ב כ-11%, בריטניה 4%, ירדן 8% ולבנון כ-14%. לא מדובר בגזירת גורל, אלא בנתון שיכול להשתנות. אם יינקטו צעדי מנע וההתחממות לא תגיע ליותר ממעלה וחצי, הפגיעה הכלכלית העולמית תעמוד על 1% בלבד.

תעשיית הדלקים המאובנים היא האחראית העיקרית לדחיפת גזי החממה כלפי מעלה, ולכן מדינות נדרשות לחתוך בחדות את הפליטות, ולהפוך את הכלכלות שלהן לדלות פחמן. האתגר הוא גדול, והוא דורש סנכרון ופעולה של כלל המערכות הפיננסיות והמגזר העסקי.

מדוע מערכות פיננסיות? לפי דוח של רשת Rainforest Action, בזמן שהעולם צריך לעבור במהירות לאנרגיות מתחדשות, ובנקים ברחבי העולם הכריזו על הגבלות מימון והלוואות לפרויקטים של דלקים מאובנים, מתברר כי הם דווקא הגדילו את ההשקעות שלהם בפרויקטים המתדלקים את משבר האקלים. למעשה, בנקי ההשקעות הגדולים בעולם סיפקו מימון של יותר מ-2.6 טריליון דולר לחברות הדלקים המאובנים, שהתרחבו בפרויקטים חדשים של פחם, נפט וגז.

המימון לחברות האלה צמח ב-40% ב-2019 לבדה, כאשר שליש מהסכום הועבר על ידי ארבעה בנקים בלבד - ג'יי פי מורגן, סיטיגרופ, וולס פארגו ובנק אוף אמריקה. ג'יי פי מורגן למשל, שרק לאחרונה כלכלניו הצהירו שמשבר האקלים מאיים על הישרדות האנושות, סיפק בין השנים 2016-2019 כ-270 מיליארד דולר להרחבת חברות בתחומי שמן פצלים וחיפושי גז ונפט באזור הארקטי.

אליסון קירש, החוקרת שהובילה את כתיבת הדוח, אמרה באכזבה: "הבנקים נכשלו נחרצות בכל הנוגע לתגובתם למשבר האקלים. כשמספר המתים וההרס משיטפונות, בצורת, שריפות וסערות ממשיכים לגדול, זה לא מוסרי ומכעיס שהבנקים מאשרים הלוואות חדשות ומגייסים הון בעבור חברות שעושות את מירב המאמצים להגדיל את פליטות גזי החממה".

הדלקים המאובנים לא רק מתדלקים את משבר האקלים, אלא גם מסכנים את המערכות האקולוגיות בנזק ממשי מיידי. למרות שהחברות זוכות למימון נדיב של הגופים הפיננסיים, לא תמיד הן נושאות במלוא הנזק לפגיעה האקולוגית שהן גורמות. רק לאחרונה קרסה ספינת נפט יפנית לחופי מאוריציוס, וגרמה לנזק חסר תקדים לאזור הטבעי הגדול עם שפך של 1,000 טון דלק לטבע, והובלת המדינה למצב חירום סביבתי.

האוכלוסייה המקומית תיאלץ לשאת בפגיעה הכלכלית הקשה בשטחים המשמשים לתיירות ולדיג, לאורך שנים רבות. ובאשר לפיצוי? כלל לא בטוח כמה תשלם החברה עבור הפגיעה החמורה במאוריציוס, כאשר בשל מוסכמות בינלאומיות שונות, ייתכן כי הפיצוי לא יצליח לכסות את גובה הנזק.

כשל השוק האקלימי

מדי שנה מפרסם הפורום הכלכלי העולמי (WEF) בדאבוס דוח סיכונים כלכליים. בדוח של 2020 מדורגים שינויי האקלים במקום הראשון. בשנים האחרונות מופיעים בצמרת הרשימה אי היכולת לעמוד ביעדי ההפחתה של גזי החממה, אירועי אקלים קיצוניים והפגיעה במגוון הביולוגי.

"סיכון סביבתי הוא סיכון כלכלי. חלק מהבנקים בעולם כבר הפנימו את האקסיומה הזו כאשר התאגדו תחת 'עקרון המשווה'", אומרת פרופ' אופירה אילון, ראש תחום סביבה ואנרגיה במוסד שמואל נאמן, וחוקרת בטכניון. "כיום יש 110 גופים פיננסיים ב-38 מדינות שמנהלים את התמיכה שלהם לאחר ביצוע בדיקת נאותות של פרויקטים, ודירוג הפרויקטים למספר רמות סיכון. הבדיקה כוללת נושאים כמו זיהום אוויר, מים וקרקע, וגם השפעה על שינויי האקלים והפגיעה במגוון הביולוגי.

"על פי הממצאים, הגוף הפיננסי יעדיף שלא להשקיע בפרויקטים או בחברות הגורמות לסיכון גבוה. ישראל איננה ברשימת המדינות. חלק מהבנקים אצלנו פיתחו יחידות שמבצעות הערכת סיכונים כזו, אך הבדיקות והמסקנות שלהם לא גלויות. קולם של המשקיעים המוסדיים טרם נשמע".

ד"ר שירי צמח שמיר, ראש תחום כלכלה-קיימות בבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי, מכנה את משבר האקלים "כשל השוק המשמעותי בהיסטוריה", המשפיע על כל כדור הארץ. השוק החופשי אינו יכול להתגבר על הכשל הזה בעצמו, והפתרון שמגיע מהתערבות המדינות אינו אופטימלי. זאת בזמן שלאירועי קיצון יש השפעה מאקרו כלכלית ארוכת טווח על פוריות העבודה, והם גורמים להאטה בהשקעות, עלייה בהוצאות בריאות והפחתת היצרנות בכלל והחקלאית בפרט.

באשר לישראל, ב-2017 קבע מבקר המדינה כי זיהום האוויר עולה לישראל כ-16 מיליארד שקל בשנה בעלויות חיצוניות (הכוללות תחלואה, ימי אשפוז, אבדן ימי עבודה ומוות מוקדם), ורק לפני שבוע העריכה קרן קנט (הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות) כי גל החום הכבד של ספטמבר הסב נזקים כבדים של כ-15 מיליון שקל לגידולים החקלאיים.

המשרד להגנת הסביבה אמד את ההשלכות הכלכליות של הימנעות מפעולה למיתון שינוי האקלים, יחד עם עליית טמפרטורה של 4-5 מעלות עד שנות ה-80 של המאה ה-21. להערכת המשרד, פגיעה במקורות מים תעלה לישראלים 450 מיליון שקל בשנה, נזקי שיטפונות - מעל 340 מיליון לשנה, נזקים לתיירות ימית, חופים ותשתיות - 6 מיליארד שקל לתקופה של 20 שנה, ונזקים לחקלאות - 3 מיליארד שקל בשנה.

ההערכות הכלכליות של נזקי משבר האקלים הן קריטיות ליצירת רגולציה בתחום, וליצירת מנגנונים להתמודדות עם השלכות עליית הטמפרטורה. למרות זאת, אין בנמצא מחקר המייצר אומדן רחב של הנזקים ברמה המקומית, והעבודות שנעשו עד כה אינן מקיפות דיין.

למעשה, לפי בדיקה של צמח שמיר, למעט בארה"ב ואירופה לא נעשו מחקרים שאמדו את הנזקים הכוללים בתשתיות, בריאות, שביעות רצון ופוריות יצרנית. "אין אצלנו תחזיות קדימה: מה יקרה בשנה 2050, 2075, 2100, ואין התייחסות לתרחישים השונים שהפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים מציג. מבנה המשק עתיד להשתנות בעקבות שינויי האקלים, ואין לזה שום התייחסות".

מדוע ההערכות הללו כה חשובות? לפי צמח שמיר, "משבר פיננסי כמו הקורונה גרם לטלטלה במשק, ואנחנו יודעים לכמת את הנזק שלו. לעומת זאת, משבר האקלים, שהשפעתו על המשק כיום ובעתיד היא אדירה, לא נאמד ובעצם כאילו לא קיים. כאשר אנו יודעים מה השווי הכלכלי של ההשפעות החיצוניות וכיצד הן פוגעות ברווחה הציבורית, יש בידי הרגולטור את האמצעים לקבוע מה תהיה המדיניות.

"הפנמת ההשפעות החיצוניות השליליות תתאפשר באמצעות מס (כמו מס פחמן) או מס על חברות מזהמות (עקרון המזהם משלם). כדי להחליט על פעולה יש לאמוד את הנזקים הצפויים, את ההשפעות על הסקטורים השונים וקשרי הגומלין ביניהם. כאשר מדובר על מגבלות תקציביות, יש לדעת היכן להשקיע את הכסף".

צמח שמיר מציעה לגופים הפיננסיים בישראל לבצע שתי פעולות מהירות: לעודד השקעה בקרנות ירוקות, ולהגן על בעלי עניין (חקלאים, משקיעים, חברות ספנות) באמצעות יצירת אופציות לטמפרטורה ואירועי קיצון, כפי שנעשה במדינות אחרות. "אם ניתן לסחור בדולר, יורו, אגרות חוב או ניירות ערך" היא אומרת, "מדוע שלא נסחור גם באופציות של טמפרטורה? זה יעודד הפנמת ההשפעות בקרב משקיעים וחברות".

בנק ישראל מתערב

האם השינוי המיוחל בדרך? לאחר שבמשך שנים הנושא לא זכה לתשומת הלב של הרגולטורים בישראל, בשבוע שעבר נזרעו ניצני שינוי. הרגולטורים הפיננסיים ערכו סדנה מקצועית בנושא משבר האקלים, מתוך שאיפה לגבש מדיניות לניהול סיכונים פיננסיים סביבתיים.

הנושא זוכה כעת לתשומת ליבו של יאיר אבידן, המפקח על הבנקים, שהצהיר בכנס כי "המתנה פסיבית להתממשות סיכונים סביבתיים ואקלימיים אינה אופציה מועדפת. קיים קושי בהתמודדות עם הסוגיות המורכבות של פיתוח והאצה כלכלית, במקביל להקפדה על צמצום סיכונים סביבתיים דוגמת סיכוני אקלים, זיהום, בירוא היערות ועוד. ואולם, הקשיים האלה אינם פוטרים אותנו מהתמודדות עם הסיכונים הכלכליים הנגזרים מתהליכים סביבתיים".

בדוח שפרסם בנק ישראל ביוני האחרון נטען כי "הבטחת היציבות הפיננסית כרוכה בהתייחסות הולמת לסיכוני ההתחממות הגלובלית, שכן אלו סיכונים גדולים ומהותיים". בין היתר דובר שם על "סיכונים לאשראי שניתן להשקעות, לנכסים שחשופים לנזקי ההתחממות, ולגופים המבטחים של נכסים כאלה. סיכונים עסקיים נשקפים לחברות שתהליכי הייצור שלהן כרוכים בהיקף גבוה של פליטת גזי חממה, בהיותן חשופות לצעדי מדיניות שיינקטו במסגרת המאמץ לצמצום הפליטה".

בעת תהליך גיבוש המדיניות, ישראל יכולה ללטוש עיניים לנעשה בעולם. בנק אוף אמריקה, הבנק הגדול ביותר באמריקה הצפונית, הצטרף החודש לארגון הבינלאומי PCAF ( The Partnership for carbon accounting financials ), ששותפיו מתחייבים ליישם כלים חדשים לאומדן רמת פליטות גזי החממה הנגרמות עקב פעילותם העסקית. זאת מתוך הבנה כי למגזר הפיננסי יש תפקיד מכריע ביצירת חברה דלת פחמן. בהתאם לאותו מתווה, למשל, בנק AMRO ABN ההולנדי פרסם את רמת פליטות גזי החממה הנגרמות בהלימה למתן הלוואות בנקאיות לסקטורים השונים.

בפתח השנה החדשה, קואליציה של 28 ארגונים חברתיים וסביבתיים מתכננת לפעול במלוא המרץ מול הגופים הפיננסיים בישראל, ולדרוש מהם להסיט כספי השקעות של אזרחים ויצירת אפיקי השקעה נקיים מדלקים מאובנים. בשלב זה הם מתמקדים בגופי הפנסיה. לדברי מרים סולוביי, 28, ממייסדות ארגון fossil free Israel , "התחלתי לברר איפה מושקע הכסף שלי, והזדעזעתי לגלות עד כמה אנחנו עיוורים למיליארדים שלנו שמנהלות חברות ההשקעה. הכסף שלנו מזיז הכול, הוא זה שיחליט איך ייראה העתיד שלנו. אני לא יכולה לקבל את זה שבנקים, קרנות פנסיה וקופות גמל משקיעות את הכסף שלי בתעשיות הרסניות".

תנועת Fossil Free העולמית הצליחה להסיט מאז היווסדה ב-2012 מעל ל-14 טריליון דולר מהתעשיות המזהמות, וכעת מקווים פעילי התנועה בישראל להניע תהליך דומה. הם דורשים, בין היתר, מסלולי השקעות נקיים ללא חברות דלקים פוסיליים, יצירת קריטריונים לסיווג חברה כשייכת לתעשיית הדלקים המאובנים, והקמת גוף קבוע שיבחן אם תיק ההשקעות של המסלול הנקי, ושאיתו יעבדו חברות הפנסיה. 

כמה עולות פליטות גזי החממה, ומי ישלם את החשבון הגבוה

באוניברסיטת ייל סבורים כי רוב המחקרים שניסו להעריך את המחיר הכלכלי של שינויי האקלים, עשו הערכות חסר עם שערוכים נמוכים מדי. כדור הארץ מתחמם בקצב המהיר ביותר אי פעם, מה שיוצר קושי בחיזוי, ובנוסף, מחקרים רבים מניחים שהכלכלה העולמית תמשיך לגדול, בזמן שמשבר האקלים צפוי להאט את הגדילה, והם גם אינם מניחים נקודות שבר משמעותיות שיכולות 'לרסק' כלכלות. בחלק ניכר מהפעמים, המחקרים הללו מעריכים בחסר את איכות החיים, הפגיעה בנפש ומדדים נוספים.

מחקר חדש של אוניברסיטת שיקגו ניסה להתמודד עם האתגר, וביקש לאמוד את הנטל הכלכלי ששחרור פחמן דו חמצני לאטמוספירה יגרום לדורות הבאים, באמצעות מודל ייחודי. ברוב המחקרים שנעשו עד כה ההערכה הייתה שעלות הפחמן הדו חמצני היא 100 דולר לטון. באוניברסיטת שיקגו טוענים כי החישוב נעשה לפי פרק זמן קצר גיאולוגית, מלי להתחשב בכך שהפליטות יתנו אותותיהן אלפי שנים לתוך העתיד.

למשל, כיום מומחים מעריכים שגובה פני הים יעלה עד 2100 בכ-30 ס"מ, אך החוקרים בשיקגו חישבו את העלייה מאות אלפי שנים קדימה, וטוענים שעליית הטמפרטורה תוביל לעליית גובה פני הים בכ-48 מטרים. בהתאם לכך, המחיר שהם מצמידים לפליטת טון פחמן כיום הוא 100 אלף דולר.

החוקרים מדגישים שהמודלים בוחנים את העתיד הרחוק מאוד, והנתון עצמו איננו 'מדע מדויק' - אלא נועד לסייע לוויזואליזציה של העתיד, ולהבנת עומק המשבר והשפעת הצעדים הנעשים בעת הזו, על הטווח הרחוק.