העיוות ההיסטורי בבחירות בארה"ב: מדוע קול מקליפורניה שווה רבע מקול מוויומינג

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קיבל 3 מיליון קולות פחות מהמתחרה הילארי קלינטון בבחירות 2016, אבל זה לא הפריע לו לנצח • איך נולדה שיטת הבחירות האמריקאית, איך הגזענות קשורה לכך ואיך היא תשפיע על המערכה הקרובה

דונלד טראמפ נואם בעצרת תומכים במנהטן לאחר שזכה בבחירות ב-2016 / צילום: Mike Segar, רויטרס
דונלד טראמפ נואם בעצרת תומכים במנהטן לאחר שזכה בבחירות ב-2016 / צילום: Mike Segar, רויטרס

המתעניינים בבחירות הקרבות בארה"ב לבטח שמעו לא אחת את הביטוי ה"מדינות המתנדנדות" ועל כך שבמדינות אלו יוכרע המירוץ. אך איך זה בדיוק עובד? למה הקול של מצביע פוטינציאלי במדינת וויומינג "שווה" יותר מפי 4 מקולו של מצביע פוטנציאלי בקליפורניה? ואיך העבדות והגזענות המושרשת בדרום בימים של טרום תנועת שוויון הזכויות שיחקה תפקיד כה קריטי בעיוות הדמוקרטיה האמריקאית ככל שהדברים נוגעים לבחירות לנשיאות?

לאחר שנים של מאבק קשה באוקטובר 1781 הנחיל צבא הקולוניות המורדות, בסיוע הצרפתים, תבוסה ניצחת לצבא האנגלי בשדה קרב הסמוך לעיירה יורקטוון שבוורג'יניה. שש שנים לאחר הניצחון התאספו נציגים מ-13 הקולוניות בפילדלפיה לכתוב את התוכנית לאירגון וניהול הישות החדשה. הכינוס אשר לימים כונה "האסיפה הקונסטיטוציונית" ייצר את החוקה האמריקאית והניח את היסודות למדינה החדשה - הדמוקרטיה הראשונה בעולם המודרני.

בראש הזרוע הביצועית של איחוד הקולוניות, "המדינות המאוחדות של אמריקה", נקבע כי יעמוד נשיא. אך איך יבחר אותו נשיא? בעולם של מלכים ואצולה לא היו לנציגי הקולוניות תקדימים של ממש. קבוצה אחת ביקשה כי הנשיא יבחר על ידי הציבור בכללותו, לעומתה קבוצה אחרת, אשר ביסודה האמינה בדמוקרטיה ייצוגית, ביקשה כי הקונגרס יבחר את הנשיא.

לכל צד היו טיעונים חזקים. בחירה על ידי הקונגרס תפתח פתח לשחיתות שילטונית ודילים בין חברי הקונגרס באופן שיעוות את רצון הציבור, טענו הראשונים. הקבוצה השניה התנגדה בתוקף. לא ראוי ולא מעשי יהיה להניח את בחירתו של הנושא בתפקיד חשוב זה בידי קהילות של איכרים חסרי כל השכלה בסיסית, המשוללים כל מערכת תיקשורת של ממש, כפי שהיו הדברים במאה ה-18, והמפוזרים על פני אלפי קילומטרים. הוויכוח נמשך חודשים, וכאשר הושגה הפשרה היו הצירים עייפים ומותשים בכדי לא להסכים. בלב הפשרה הרעיון כי יבחר מעין "קונגרס חד פעמי", אשר נציגיו, שיבחרו על ידי הציבור למשימה זו בלבד, יבחרו את הנשיא. כך נולד הגוף המכונה עד היום ה"מועצה הבוחרת" (The Electoral College). 

עיוות המועצה הבוחרת

בגוף האמור כך נקבע, יהיו לכל המדינות נציגים כמספר חברי הבית התחתון והסנט במצורף. כאן כבר נקבע היתרון הראשון למדינות הקטנות. אם למשל היום יש למדינת וויומינג שני חברי סנט (לכל מדינה שני חברי סינט) וחבר קונגרס אחד (נקבע לפי גודלה היחסי של אוכלוסיית המדינה) יש לה שלושה נציגים ב"מועצה הבוחרת". הואיל ובוויומינג בשנת 2020 כ-230,230 רשומים בפנקס הבוחרים הרי שלכל כ-76,500 מצביעים בוויומינג נציג אחד במועצה הבוחרת. בקליפורניה לעומת זאת כ-21 מיליון רשומים בפנקס הבוחרים ולה 55 נציגים במועצה הבוחרת, או נציג אחד לכל 382 אלף בוחרים. כלומר, אם הייתה שיטה של בחירה ישירה, משקל בוחרי וייומינג היה קטן בהרבה ממשקלם היום (שהוא כאמור 3 מתוך 538). 

אך העיוות הזה, שהוא קיצוני במיוחד בדוגמה שלעיל, היה הקטן מבין העיוותים. בעת שנכתבה החוקה בערך 40% מהתושבים במדינות הדרום היו עבדים שחורים להם כמובן לא ניתנה זכות הבחירה, בוורג'יניה מספרם הגיע אף לכ-60%. אך כאשר הדברים הגיעו למספר הנציגים בקונגרס המשלחות מהדרום דרשו להכלילם במנין האוכלוסייה, זו שקבעה את מספר חברי בית הנבחרים להם זכאים המדינות. לאחר דיונים הושגה פשרה גם בעניין זה, עבד יחשב כשלוש חמישיות אדם לצורך ספירת מספר התושבים וקביעת גודל הנציגות בבית הנבחרים. כך קיבלו מדינות הדרום גם "בונוס" משמעותי של נציגים במועצה הבוחרת אף שהעבדים עצמם היו כמובן משוללי זכות הצבעה, וכך נותרו פני הדברים עד ל-1965 לפחות.

שיטת הבחירות הזו עוד תשוב ותזרע הרס על זכויות האזרחים השחורים בשנים הבאות. לאחר ניצחון הצפון במלחמת האזרחים בשנת 1865 הוצבו צבאות הממשלה הפדרלית במדינות הדרום לפקח על בנייתן מחדש ברוח שוויון בין שחורים ולבנים. אך בבחירות ב-1876 נפל דבר. הנציג הדמוקרטי זכה ברוב קולות הבוחרים אך מחלוקת עזה התעוררה ביחס להצבעה של צירים מפלורידה במועצה הבוחרת.

בהסכם הפשרה שנערך בשנת 1877 הוסכם כי המועמד הרפובליקני יהפוך לנשיא, אך בתמורה כל יחידות הצבא המוצבות במדינות הדרום יסוגו, מה שהביא במהרה לחקיקה נמרצת של חוקי אפליה וגזע. כך נוצרה בדרום מערכת גזענית מקיפה שכונתה "ג'ים קראו" (על שם דמות פיקטיבית מלגלגת), שביסודה בין השאר מניעת זכות ההצבעה משחורים בדרכים ובטכניקות שונות ומשונות. כך, למשל, בשנת 1900 בלואיזיאנה היו רק 5,320 בעלי זכות בחירה שחורים בפנקס הבוחרים, אף שהשחורים היוו רוב מכ-1.4 מיליון תושבי המדינה. חוקים אלו לא תוקנו אלא בשנת 1965 כשחוקק חוק "זכות ההצבעה" בשנות המאבק לזכויות האזרח.

חיש מהר נעלמה הכוונה כי ה"מועצה הבוחרת" תבחר את הנשיא באופן עצמאי, ועם השנים נקבע בחוקי המדינות השונות כי הנציגים הנבחרים למועצה חייבים להצביע בעד המתמודד לנשיאות שקיבל את הרוב הקולות במדינה. השיטה הפכה איפוא לדרך לתת עדיפות לקולות במדינות הקטנות והמתנדנדות.

טראמפ ובוש הפסידו בקולות העם, וניצחו במועצה

מאז יסוד הרפובליקה, חמישה נשיאים נבחרו בזכות רוב ב"מועצה הבוחרת", אף שהפסידו למתחרה במספר הקולות בכללותו. יתרה מזו, שניים משלושת הנשיאים שנבחרו במאה הזו זכו בתפקיד אף שקיבלו פחות מקולות הבוחרים מאשר המתחרה. הנשיא בוש בבחירות 2000 זכה בנשיאות בזכות יתרון של 500 קולות בפלורידה אף שיריבו זכה בכ-500 אלף, או כחצי אחוז, יותר מקולות הבוחרים בכלל ארה"ב. הנשיא דונלד טראמפ הגדיל לעשות וזכה בבחירות 2016, אף שבאותם בחירות קיבלה הילארי קלינטון כמעט 3 מיליון קולות, כמעט 2% מהמצביעים, יותר ממנו.

במועצה הבוחרת כיום 538 נציגים, מכאן שסך של 270 נדרשים כדי לזכות בנשיאות. אף שקיבל כ-3 מיליון קולות פחות מאשר מיריבתו, במועצה זכה טראמפ ב-304 קולות לעומת 227 בלבד שקיבלה קלינטון, והנשיאות נפלה בחיקו בזכות פחות מ-80 אלף מצביעים (פחות מעשירית האחוז של כלל המצביעים בפועל ב-2016) במדינות הצפון-מרכז. רוב של כ-10.5 אלף מצביעים במדינת מישיגן, מתוך 4.5 מיליון מצביעים, העניק לו את 16 הנציגים של המדינה. רוב של כ-23 אלף מצביעים מתוך כ-2.7 מיליון המצביעים במדינת וויסקונסין שהביא למחנהו את 10 נציגי המדינה ו-20 נציגי פילדלפיה במועצה הנבחרת הצביעו לטראמפ בזכות יתרון של 44 אלף קולות מתוך 6 מיליון המצביעים במדינה. נדמה כי בבחירות ב-2016 השיטה הגיעה לאבסורדיותה האולטימטיבית.

בשנות השבעים של המאה שעברה נעשה ניסיון דו-מפלגתי לבטל את המועצה הבוחרת ולשנות את החוקה כך שהנשיא ייבחר בבחירה ישירה על ידי כלל הבוחרים. ההצעה קבעה כי במקרה של יותר משני מועמדים, אם אף אחד מהם לא זכה בלפחות 40% מהקולות יערך סיבוב שני בין שני בעלי התוצאות הגבוהות, בדומה לשיטה בצרפת. החוק עבר את בית הנבחרים ברוב דו-מפלגתי של 339 כנגד 70. מאחר ומדובר בתיקון לחוקה היה נדרש לחוק בסנט רוב של 67 מתוך מאה חברי הסנט. חרף תמיכתו השקטה של הנשיא ניקסון, זכתה ההצעה ברוב של 54 קולות בעד כנגד 36 שהתנגדו. נציגי מדינות הדרום והמדינות הקטנות, משתי המפלגות, מנעו את התיקון.

המדינות "המתנדנדות" יכריעו גם הפעם

בעוד פחות מ-45 יום ילכו הבוחרים בארה"ב לקלפי, ומפת האלוקטורים אינה נראית הפעם כה מבטיחה לנשיא טראמפ. כדי לשוב ולזכות הנשיא יכול להרשות לעצמו להפסיד רק 34 נציגים. המועמד הדמוקרטי לעומת זאת חייב לנצח בכל המדינות שבה ניצחה המועמדת הדמוקרטית ב-2016 ובנוסף במדינות נוספות אשר יביאו לו עוד 43 קולות נוספים במועצה הבוחרת. מבט על תמונת המצב כפי שהיא נראית כיום מצביעה כי זו בהחלט משימה אפשרית.

על פי האתר "רייל קליר פוליטיקס" המרכז ומחשב ממוצעים של כל הסקרים המתפרסמים, לנשיא כיום מובטחים 115 נציגים ולמתחרה הדמוקרטי 212. היתרה, בסך 211 נציגים במועצה הבוחרת, נמצאת במדינות "מתנדנדות".

לפי תמונת מצב זו על המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן לאסוף 58 נציגים בלבד מתוך 211 המתנדנדים בכדי לזכות. והקומבינציות האפשריות להגיע למספר זה רבות, שכן הוא מוביל בסקרים ב-10 מתוך 13 המדינות האלו. בין האפשרויות הפשוטות יותר הוא ניצחון בכל המדינות בהם ניצחו הדמוקרטים ב-2016 וכן להפוך ולזכות במישגן, אותה הפסידה קלינטון בכ-0.23% ובה מוביל כעת ביידן על פי הסקרים של החודש האחרון בכ-6.5% בממוצע. וכן להפוך את וויסקונסין, אותה ניצח טראמפ בכ-0.77% ובסקרי החודש האחרון ביידן מוביל בה ב-6.3% בממוצע. ובתוספת פנסילבניה אותה ניצח טראמפ ברוב של 0.71% ובה מוביל ביידן בחודש האחרון ברוב ממוצע של 4.3%. אם לא יצליח ביידן בכל שלוש המדינות האלו, אפשרויות נוספות הן אריזונה עם 11 נציגיה אותה ניצח טראמפ ב-3.5% ואשר על פי סקרי החודש האחרון מוביל בה ביידן ב-4.8%. גם במשחק המתנדנדת הקלאסית, הפרס הגדול מכולם, פלורידה, על 29 נציגיה. מדינה אותה ניצח טראמפ ב-1.2% ואשר על פי הסקרים האחרונים מתנהלת בה מערכה צמודה שבה מוביל ביידן בממוצע של 1.2%. גם צפון קרוליינה ואוהיו, ומספר מדינות קטנות יותר הינן במשחק. אפילו ג'ורג'יה וטקסס, שתי מדינות עם מסורת של הצבעה למועמד הרפובליקני, אינן בכיסו של טראמפ.

כולם זוכרים את הפיאסקו של הסקרים ב-2016, ומטבע הדברים האמון במוסד כולו התערער, ועדיין חשוב לציין כי ב-12 לספטמבר 2016 הובילה קלינטון על טראמפ בממוצעים הכלל ארציים ב-2% לאחר התדרדרות שנמשכה במשך כל אוגוסט, בהשוואה לאותו תאריך כיום מוביל ביידן ב-7.5% וכמעט ללא שינוי במהלך כל החודש וחצי האחרונים.

הבחירות אינן מחר, דברים יכולים להשתנות וגם סקרים יכולים לטעות, אך כשזה מגיע לדעות המגובות בכסף, קרי הימורים, ביידן מוביל בממוצע של 7% על הנשיא. דבר אחד ניתן להניח בבטחה, אם שוב יזכה בנשיאות מועמד שיפסיד במספר הקולות ליריבו, הלחצים לשנות את השיטה, שנבנתה לפני כ-250 שנה בעולם כה שונה, יתעצמו עד מאוד.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקאסט KanAmerica.Com. בטוויטר: chanansteinhart

צרו איתנו קשר *5988