"עד הערב הגענו ליעד. אז שמענו שהשופט נענה לבקשת הבעל לא לפרסם את שמו"

היזמת החברתית חנה רדו לא מכירה באופן אישי את שירה איסקוב, שנפלה קורבן לניסיון רצח אלים ואכזרי במיוחד על ידי בעלה אביעד משה, למרות שהיא עבדה במשרד הפרסום מקאן ואלי, אותו רדו ייסדה. "הקשר לא משנה", מבהירה רדו. "איך ששמעתי על המקרה המזעזע, על בחורה ששמה כשם בתי ושהיא ממצפה רמון - הרגשתי משהו בבטן. באמצע ארוחת ראש השנה נשאבתי לזה רגשית. יומיים אחר כך כבר הפגנתי יחד עם מנכ"לית מקאן ואלי מיכל רומי ליד בית המשפט בבאר שבע, ובהמשך הצטרפנו להפגנה בכרמיאל".

באותו היום עלתה בקבוצת הפייסבוק של "סופרסונס", קבוצת נשים מובילות שגם אותה ייסדה רדו, יוזמה לגיוס המונים בסך 200 אלף שקל. "מירב סארמילי ולאה בן אשר גלעד הציעו לאסוף כסף כדי לשקם את השיניים השבורות של שירה. אני מאוד אוהבת כפולות של 18, אז אמרתי שיהיה כבר 360 אלף. שיהיה לעוד דברים. אחותי אמרה לי שאני קופצת לבריכה בלי לבדוק מה יש בה, אני בנאדם של 'ג'אסט דו איט'. לא חשבתי על קל או קשה. משהו יכול להיות מהיר או איטי. קל בטוח לא".

רגע לפני היציאה לדרך רדו התייעצה עם מומחה לגיוס המונים בשם אלון אלשייך. "הוא מיד אמר שהוא בעניין. עוד באותו הערב עלה מפגש הזום הראשון, ולמחרת התחלנו בפרוצדורות. בצוהריים עלינו לאוויר באמצעות פלטפורמת giveback ובערב, כמו ברכבת הרים מטורפת, כבר הגענו ליעד. הנחתי שזה הזמן להודות לציבור, אבל אז שמענו שהשופט ג'ורג' אמוראי החליט להיענות לבקשת הבעל ולא לפרסם את שמו. הבנתי ששירה תיאלץ להילחם בהרבה תחנות רוח בעשורים הקרובים, ואמרתי 'ממשיכים בכל הכוח ועד ערב יום כיפור נגיע למיליון'. אכן, רגע לפני כניסת כיפור, בדיוק כשיצאתי עם רוני בן זוגי להליכה, הגענו למיליון שקל, סכום שממשיך ועולה".

למה הכסף מיועד?
"אני רוצה ששירה תהיה מיליונרית. מגיע לנשים להיות מיליונריות. היות שהגענו לסכום כזה הכסף לא יהיה שלה - אלה כספי ציבור, ולכן פתחנו לה חשבון נאמנות, הוא ינוהל ע"י רו"ח ועו"ד, ויהיה ועד מנהל ומי שינהל את הטיפול". נקודה זו חשובה, היות שלמרבית האבסורד, כל עוד שירה נשואה, הכסף שמגיע אליה שייך גם למי שפגע בה - בעלה. "הבנתי שלכל השיקום המדינה דואגת ומעניקה מה שצריך", מסבירה רדו, "את לא מאמינה כמה רופאים ומרפאות פנו אליי ואמרו שהם מציעים את עצמם. הפלסטיקאי פרופ' אייל גור אמר לי: 'כל שקל שאתם אוספים קדוש, אבל גם מערכת הבריאות תעזור'. הכסף ישמש להתחלת חייה של שירה של ושל הילד שלה, ולכל תמיכה פיזית ונפשית שהיא תזדקק לה".

זו לא היוזמה היחידה שאת מתגייסת אליה ככה. נכון?
"עשיתי דברים בסדרי גודל קטנים יותר. כאן, מבחינתי אני רק עוברת אורח. הגיוס נגמר ואמשיך הלאה. היום אני מתמקדת בעיקר בפיתוח מקומות תעסוקה לנשים בפריפריה הקטנה וליצירת עצמאות כלכלית. זה מה שימנע הרבה עוולות. ההורים שלי ניצולי שואה, וככאלה אבא שלי היה צנוע. אני לא רהבתנית. את זה שחומר זה כלום אפשר להבין במיוחד היום בקורונה. אני חייבת לעשות דברים עם משמעות ואני באמת מאמינה שהמציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו ושיש ערבות הדדית. הפידבקים שאני מקבלת גורמים לי להמשיך להאמין ולעשות".

מעוניינים לתרום? - מחזירים לשירה את החיוך ttps://giveback.co.il/project/60478

החלטה שפוגעת באמון הציבור

החלטתו של שופט בית משפט השלום בבאר שבע, ג'ורג' אמוראי, לאסור את פרסום שמו של אביעד משה, החשוד בניסיון לרצוח את אשתו, שירה איסקוב, הייתה החלטה אומללה וטוב שבוטלה ונהפכה על ידי ביהמ"ש המחוזי בעיר. זהו בדיוק סוג ההחלטות שמביא לפגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפט. ההחלטה של אמוראי לא רק מנוגדת לכל הגיון ומוסר בסיסיים שכן היא מגינה על התוקף, בניגוד לעמדת המותקפת, אלא שהיא גם עומדת בניגוד להלכה המשפטית בדבר איסור פרסום שמות של חשודים בפלילים.

כפי שכתב סגן נשיאת ביהמ"ש המחוזי, אריאל ואגו, שהתיר את הפרסום, ברירת המחדל שמעוגנת בחוק בתי המשפט, היא לפרסם ברבים את שמותיהם של תוקפים ועבריינים בתום 48 שעות או מרגע שהובאו בפני ביהמ"ש, ואילו השופט אמוראי יצא מנקודת מוצאה הפוכה לפיה כביכול ברירת המחדל היא איסור פרסום שמו של החשוד, אלא אם כן יש לכך הצדק שצריך לנמק אותו כגון העדפת האינטרס הציבורי.

אחד הנימוקים המרכזיים של אביעד משה בבקשה שלא לפרסם את שמו, היה הצורך להגן על בנו הקטין. חבל מאוד שהוא לא חשב על טובת בנו, כשהחליט לפוצץ במכות ולדקור את אמו.