איך יכולה העיר פתח תקווה להפסיק אחת ולתמיד את הבדיחות על חשבונה?

א. "הטרמיט המזיק ביותר בעולם התגלה בפתח תקווה", זעקו הכותרות השבוע, אבל אף שמדובר בעניין רציני למדי - המזיק ביותר בעולם! - זעקתן כמעט ולא נשמעה בתוך הקקופוניה הרועמת של מה שפעם נקרא סדר יום. התגובות היחידות היו, כמצופה, הלצות ברמה נמוכה עד מתונה על העובדה שהדבר ארע דווקא בפתח תקווה, האבן השואבת של כל בדיחות הקרש. יש בזה גם יתרונות; האמת שאם זה לא היה קורה בפתח תקווה, סביר להניח שגם אני לא הייתי שומע על כך שעיר ילדותי הפכה להיות אם מושבות הטרמיטים של ישראל חה-חה-חה.

●  מפלצת משוכללת של ארס והרס בגודל מילימטר וחצי: נמלת האש משתלטת על ישראל

מי שפילס את דרכו מעבר להלצות ולכותרות אל הידיעות עצמן, אולי צחק פחות כמו שאומרים אצלנו. מי שפילס למד שהטרמיט הפוֹרמוֹסי (formosan subterranean termite), הפולש החדש לארצנו, הוא טרמיט-על שמחזיק ביכולות האכילה והרבייה הגבוהות ביותר מכל מיני הטרמיטים הידועים לאדם; שמושבה אחת יכולה למנות מיליוני פרטים (פי עשרות מטרמיטים רגילים), מה שמכפיל פי כמה את מהירות האכילה וההרס שנגרמים, כמו גם את מהירות ורמת התפשטותו במרחב. יש לו חיבה מיוחדת לאדני רכבת, אבל הוא יאכל כל עץ שאפשר, חי או מת, ובדרכו ילעס דרך כל מה שינסה לעצור אותו - לוחות בידוד בקירות, טיח, אספלט, פלסטיק ואפילו דרך שכבות דקות של עופרת ונחושת, פוגע בקווי תקשורת וחשמל וגורם לקריסת מבנים. טרמיט רציני זה.

יש לי קטע אישי עם טרמיטים, לפני המון שנים גרתי בג'ונגל באקוודור ואת מיטב זמני העברתי במלחמה בטרמיטים. לפעמים אני חושב שרק מי שביקע קן טרמיטים בגודל שני מטרים עם גרזן, שפך פנימה חומר דליק, דחף לפיד בוער וצפה בעולם שלם, מופלא ונהדר, על אינספור תושביו, עולה באש ושמע את התפוצצות כל השריונות הזעירים שמייצרת מעין צווחת מוות הבוקעת מהקן, אוואוווואוווווהההההששששסס, חרישי, מובס וכואב - רק הוא יוכל להבין אותי באמת. עם כל השאר זה רק סמול טוק.

מה למדתי ממלחמתי בטרמיטים? שאין דבר כזה מלחמה בטרמיטים, יש רק הגנה נואשת על גבולות צרים. תמיד יהיו יותר טרמיטים.

ב. כל התכונות המקסימות הנ"ל הפכו את הטרמיט הפוֹרמוֹסי למזיק היקר ביותר בעולם, הגורם לנזקים של מאות מיליארדי דולרים, ואולי גם לקטלני שבהם: הטרמיטים בפני עצמם לא מסוכנים לבני אדם, אפשר אפילו לאכול אותם, אבל אומרים שהטרמיטים הפורמוסים שחפרו מתחת לסכרים ולסוללות המגן שהגנו על ניו אורלינס היו מהאחראיים לקריסתם כמגדל קלפים במהלך הוריקן קתרינה ב-2005. כאלפיים איש מתו והנזק הכלכלי היה עצום.

אז נכון שפתח תקווה היא עדיין לא ניו אורלינס, מכל מיני בחינות שלא זה המקום לפרט את כולן, ואין סיבות להיכנס לפאניקה מיותרת, הבתים שלנו לא יפלו עלינו, אבל הוריקן קתרינה זו אסוציאציה שהגיעה בדיוק בזמן: "מה שהתחיל כאסון טבע", הגדיר את זה יפה נשיא ארה"ב לשעבר אובמה, "הפך מאוד מהר לאסון מעשה ידי אדם. היה כאן כישלון של הממשל בדאגה לאזרחים שלו".

מזכיר לנו משהו, לא?

לגורמים הרשמיים עדיין אין מושג איך הגיע הטרמיט הפורמוסי לישראל, אבל אני יכול להרגיע אתכם, ויותר מכך את הטרמיטים: הוקמה ועדה. הועדה תחקור, תבדוק, תדריך ותמליץ על נקיטת צעדים כאלה ואחרים, שכנראה לא יינקטו במסגרת אילוצים כאלה ואחרים ומגבלות שונות ומשונות. התחזית הזו מבוססת על הטיפול ברוב המוחלט של המינים הפולשים לישראל. כתבתי על זה לא מעט בגלובס לאורך השנים: דגים, ציפורים, צמחים, חרקים - ישראל היא גן עדן לפולשים. מזג אוויר נוח, אוכלוסייה שקל להשתלט עליה וממשלה שלא מצליחה להתארגן על תגובה הולמת. מזכיר לנו משהו, לא? זה הרי סיפורה של ישראל, רק הווליום משתנה. הרמקולים שלנו הם כמו של הלהקה בסרט "ספיינל טאפ" - הם מגיעים עד 11.

 סוכות / איור: תמיר שפר

"אנחנו מקווים שהטרמיט נמצא רק בפתח תקווה", אמרה ד"ר גל זגרון מנהלת אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה. לא רוצה לבאס אף אחד, אבל לא נראה לי. כשיש טרמיטים, אז יש טרמיטים. הם לא באים כמו זכיות בלוטו, פגיעות ברק או אהבות אמת; כשהם באים, זה בקבוצות גדולות. מוצאו של הטרמיט הפורמוסי, כמו עוד כל-כך הרבה דברים טובים, מסין. כבר במאה ה-17 היגר ליפן, משם דרך האיים להוואי, באמצע המאה העשרים נחת בכמה ממדינות דרום-מזרח ארצות הברית. עוד קודם לכן הגיע לדרום אפריקה. בעשור האחרון יש עדויות שהוא כבר באירופה, והחל מהשבוע גם (או לכל הפחות) בפתח תקווה.

ג. עובדה משעשעת: מעולם, בשום מקום, לא הצליח האדם לגרש את הטרמיטים הפורמוסים כשאלה הגיעו והתבססו באזורו. שום דבר לא עוזר. אלה כשהם באים, הם נשארים.

אני יודע מה אתם חושבים עכשיו כי חשבתי על זה קודם: מי היחידים שיוכלו להצליח איפה שכולם נכשלו? בדיוק! והרי זוהי שעתה הגדולה של הפתח תקוואים, לא רק לנער מעליהם את כל ההלצות סרות הטעם, אלא להמריא גבוה ולהפוך לעיר שכל חובב טרמיטים בעולם נושא אליה עיניים; העיר שהביסה את הפורמוסי. העיר שתיתן תקווה לכל-כך הרבה אנשים, לכל-כך הרבה מקומות - והרי התקווה היא כבר בשם של העיר - וכל האנשים בכל המקומות ממש צריכים את התקווה הזאת עכשיו, לא ככה?

ואם התקווה כבר לא נותנת מספיק מוטיבציה - וצריך להודות שזה המצב כבר הרבה זמן - אולי כדאי לשקול את האלטרנטיבה. בכתב העת העברי המרתק "קוּטִיקוּלָה", המוקדש להדברה, בריאות הציבור ואיכות הסביבה, קראתי על הדרך היחידה שבה בכל זאת הצליח האדם להכחיד את הטרמיט באזור מסוים של דרום אפריקה. יהא הסיפור הזה אות אזהרה לאחיותיי ולאחיי הפתח תקוואים, וכל שאר אזרחי ישראל.

הדרך היחידה להכחיד את הטרמיטים הייתה להספיג את האדמה והצומח בכמויות עצומות של אורגנוכלורין, מהרעלים האיומים ביותר שקיימים, מעורב בחומר דליק, ואז להעלות את כל האזור באש שבערה ימים. האדמה בערה, כולל כל מה שמעליה וכל מה שמתחתיה. דבר לא נותר בחיים ודבר לא גדל שם מאז. אני מדמיין את האנשים שגרו באזור עוזבים את ביתם, את אדמתם, ונודדים. אולי גרים בסוכה, אולי חושבים קצת על ההבדל בין הקבוע והארעי. אותו סיפור, כל הזמן, בכל מקום. תכלס, הסוכות הזה לא צריך סוכה, הכול גם ככה מרגיש מאוד שברירי וארעי ופרוץ לרוח ומתכרסם מלמטה. חג שמח, אגב!

האם התרחיש הנוראי הזה יכול לקרות לעירי? לארצי? התחזור פתח תקווה ותהפוך שוב לעמק עכור? אחרי כל מה שעברנו יחד, הפורמוסי - זה מה שיגמור הכול? לא במשמרת שלי! בדמיוני, אני רואה את עצמי שב לעיר הולדתי, יורד בקו 66, המצ'טה חגורה על ירכי הימנית, גרזן על ירכי השמאלית, פח דלק בידי, הולך לעשות את מה שאני יודע לעשות הכי טוב: להציל את המצב.

הרהור: רק מי ששמע את התפוצצות השריונות בצווחת אוואוווואוווווהההההששששסס חרישית מסוגל להבין אותי.