הפלישה לפתח תקווה: כך נראית המלחמה בטרמיט המסוכן בעולם

יום חמישי שעבר, 9 בבוקר בשכונת כפר אברהם בפתח תקווה. צוות משולב של המשרד להגנת הסביבה, משרדי הבריאות והחקלאות, רשות הטבע והגנים וגורמי התברואה וההדברה של העירייה נערכים ליום של אקשן - המלחמה בטרמיט הפורמוסי שפלש לישראל נכנסת לשלב הראשון שלה. עוד מעט יגיעו ראש העירייה והשרה להגנת הסביבה, בינתיים מכינים להם את השטח. אלון זס"ק, סמנכ"ל בכיר למשאבי טבע במשרד להגנת הסביבה, קודח חורים באדמה ושם בתוכם נקודות ניטור, שכולם כל הזמן קוראים להן בטעות מלכודות. לא ממש טעות, שהרי הן לוכדות, אבל לא זו המטרה.

אלון בר, מרכז מזיקים בכיר במשרד, כבר מצא כמה פרטים ולכד אותם במבחנה קטנה. הוא מציג גם לנו וכולנו מביטים בטרמיט בעניין, משווים אותו לטרמיט ישראלי רגיל במבחנה אחרת. כן, בישראל חיים כעשרה סוגי טרמיטים מאז ומעולם, כשלושה מינים מהם גם פולשים לבתים.

הטרמיט הפורמוסי (subterranean termite formosan), שהתגלה לראשונה לפני שבועיים בפתח תקווה, הוא טרמיט-על שמחזיק ביכולות האכילה והרבייה הגבוהות מבין הטרמיטים הידועים לאדם. הוא אוכל כול: אדני רכבת, לוחות בידוד בקירות, טיח, אספלט, פלסטיק ואפילו שכבות דקות של עופרת ונחושת. הוא פוגע בקווי תקשורת וחשמל וגורם לקריסת מבנים. טרמיט רציני.

הפורמוסי גדול לפחות פי שלושה מאחיו המקומיים. אני לוקח את המבחנה ומביט בטרמיט. האם הטרמיט מביט בי? אני יודע שאין לו כוונות, אבל הוא נראה מרושע. מדובר בחייל (מושבת טרמיטים היא חברה מעמדית ביותר: יש מלכה, לצדה מלך או מלכים, פועלים וחיילים), ולא איזה ג’ובניק. לדעתי תפסנו פה את מפקד הסיירת: אורכו כחמישה מ"מ, ראשו בצבע דבש ובצורה אליפטית (לטרמיטים "שלנו" ראש מלבני יותר), ובמרכזו מעין שקע, משם הוא מפריש את הרעל. בקדמת הראש יש צבתות גדולות וחזקות שמשוות לו צורת רימון, אם מתעלמים משני מחושים דוחים למראה, שאר גופו שקוף-צהבהב. אני מקרב את המבחנה אל האוזן, כמו צדף. תן לי לצאת אם יש’ך אומץ, לוחש החייל בלי קול. אני מחזיר את המבחנה לבר.

יש שני סוגים של מלכודות, סליחה, נקודות ניטור (אולי פשוט נקרא להן מלכודות ניטור?). שתיהן נראות פחות או יותר אותו הדבר - גליל פלסטיק מחורץ שבליבתו חומר עשוי תאית מהסוג שהטרמיטים אוהבים, אלא שסוג אחד גם מפיץ ריח האמור למשוך את הטרמיט.

הטרמיט שנכנס כבר לא ייצא. כל מלכודת ניטור כזו מסומנת בברקוד, מוספגת במים ומוכנסת לאפליקציה. בעוד כמה חודשים יחזרו לבדוק עד כמה התפשט הטרמיט. סך הכול מוטמנות היום באזור כ־200 מלכודות שאמורות לתת אינדיקציה להתפשטות הטרמיט הפורמוסי, שמתקדם בקצב של כקילומטר בשנה דרך הקרקע (שזה המון יחסית לחבריו המגעילים). אני אומר שזה נשמע כמו חדשות רעות מאוד, וכולם מסכימים איתי. אם כי כולם מנסים להרגיע. את חלק מהמזיקים התת־קרקעיים אפשר להרחיק בעזרת מחסומים כימיים המוחדרים לאדמה, אבל הטרמיטים לא מתרשמים.

המלכודות מפוזרות ברחבי המתחם הריק, מעין חניה בין בתים. למה דווקא פה? גם כי אנחנו לא רחוקים ממוקד ההתגלות, אבל בעיקר כי יש פה חניה. לכל מי שקצת איחר, כמונו, הסבר ההגעה היה פשוט למדי: "אנחנו ממש מול תחנת הדלק, מתחת שלט ענק של ראש העירייה". איזה שלט, אני שואל, זה עם התנופה והחזון? לא, אומרים לי, "תמשיך עד שתראה את השלט עם העשייה והאחריות".

 המינים הפולשים

שכונה אדומה באמת

השכונה, בצפון־מזרח פתח תקווה, היא שילוב של בתים פרטיים ישנים ובנייה חדשה. לפי רשומות הקורונה, זו אחת השכונות היותר אדומות בעיר האדומה כולה. אני שם מסכה על המסכה. ד"ר גל זגרון, מנהלת אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה, אדקווטית גדולה של מגן הפנים השקוף. על האדמה תחתינו מתרוצצות נמלים ארץ־ישראליות חביבות מפה לשם, עמלות קשה לקראת החורף. מה הן חושבות על הפולשים החדשים, אני שואל. מבחינתן, אומרת ד"ר זגרון, אלה חדשות נהדרות.

טרמיטים הם טרף מועדף על נמלים; גם שריון רך שכיף לפצח ובעיקר מקור נהדר לחלבון. גם אנחנו יכולים לאכול כמה, היא מציעה. אולי בסגר הבא, אני עונה. לנמלים הטרמיט הפורמוסי הוא חדשות טובות, אבל לטרמיט הארץ־ישראלי אלה חדשות רעות מאוד. הפורמוסי לא יסתפק בלגמור לטרמיט המקומי את כל האוכל, בהרבה מקרים הוא גם ישמיד או ישעבד מושבות שלמות.

יש כמה בניינים נגועים בסביבה. לפי המרחקים בין המוקדים, ולא פחות מכך, לפי הגובה שהטרמיטים טיפסו אליו, ההערכה המקצועית היא שהטרמיט הפורמוסי נמצא פה לפחות שנה, אולי שנתיים, כנראה שלוש.

השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל וראש העירייה רמי גרינברג מגיעים. "הטרמיטים התאהבו בעיר", אומרת גמליאל ומבטיחה לנסות למגר אותם. "כניסת מינים פולשים לישראל תעלה בשכיחותה בשנים הקרובות, עם החרפת משבר האקלים והגדלת המסחר", היא ממשיכה ו"קוראת לכלל הגופים לרכז מאמצים ולפעול למניעת כניסת המינים הפולשים בגבולות ולמניעת התבססות והתפשטות הטרמיטים הפולשים בארץ". נכון, היא מודה, שאף אחד לא הצליח לעשות את זה, אבל אולי הפעם נצליח להתמודד טוב יותר, אם נדע לשתף פעולה וכיו"ב.

על רקע הסגר הכללי של הגל השני, המחדל בהתמודדות והעובדה שכולנו במסכות בשכונה אדומה בעיר אדומה הדברים נשמעים נלעגים למדי. יומיים אחר כך התגלתה גמליאל כחיובית לקורונה וכמי שהפרה את הנחיות הממשלה שהיא חברה בה כששהתה בטבריה במהלך יום כיפור, אף שהיא בכלל תושבת תל אביב. בתגובה שלה לתקשורת גמליאל ציינה: "אני מבינה שבתקופה זו, שבה קיימת חשיבות רבה לשמירה על אמון הציבור, טעיתי בשיקול הדעת", והודיעה כי תשלם את הקנס. לי כבר אין שום ציפייה מאף שרה או שר בממשלת ישראל. נאחל לה שתהיה בריאה. יחד עם זאת, למיטב זיכרוני ובכל התמונות שצילמנו בזמן ששהיתי בחברתה - כמה דקות במרחב פתוח ובמרחק גדול בהרבה משני מטרים - נראית השרה עוטה מסכה. לקבל קורונה מפוליטיקאי, רק זה היה חסר לי.

 מימין: אלון זס"ק מהמשרד להגנת הסביבה, השרה גילה גמליאל וראש העיר רמי גרינברג. מכינים מלכודת ניטור לטרמיטים לפני ההטמנה / צילום: איל יצהר

גמליאל מדברת על קידום החוק למניעת פלישות ביולוגיות, שמטרתו לאסור יבוא, החזקה, סחר, ריבוי והפצה של מינים פולשים, ומסמיך את גורמי האכיפה בעניין. כמו לרוב אזרחי ישראל גם לי אין טיפת כבוד ואמון בממשלה. הכול מילים ריקות. במצב של המדינה, בלי תקציב ותוכניות לעתיד, אי אפשר לומר ברצינות אם היא שרה טובה או רעה להגנת הסביבה. לפחות נראה שהנושא מעניין אותה. אלא שהחוק הנ"ל מתעכב כעשור.
בשבוע שעבר פנתה החברה להגנת הטבע למבקר המדינה בבקשה שיבדוק את אוזלת היד של המדינה בטיפול במינים פולשים. "היו לנו מספר דיונים בעניין הזה", אומרת גמליאל.

"אני מודה לשרה ולאנשי משרדה על שיתוף הפעולה וההירתמות למאבק במזיק", אומר גרינברג, ומספר שהעירייה "נערכת עם תוכנית עבודה", והוא עצמו כבר הנחה את גורמי ההנדסה ברשות המקומית "לחדד את נושא השימוש במוצרי עץ בהיתרי הבנייה ולהפחיתם למינימום הנדרש".

אנחנו עוד לא יודעים איך הגיע הטרמיט לישראל, אומרת השרה, וראש העירייה מעלה סברה לא בלתי הגיונית: לא רחוק מהשכונה, בכניסה לעיר אם מגיעים דרך כביש 5, אפשר לראות לא מעט מחסני עצים. זה בטח הגיע משם, אומר גרינברג. כרגע מדברים על מוקד אחד, אבל הוא מספר שהגיעו הרבה מאוד תלונות מתושבי העיר. אצל לפחות 20 מהם כבר נמצאו טרמיטים. שיטוט בקבוצות פתח־תקוואיות בפייסבוק - תענוג שאני ממליץ עליו בחום - חושף את הפחד של התושבים מירידת ערך הדירות שלהם, ובצדק. גם הכותרות המפחידות על "הטרמיט המסוכן בעולם" לא הרגיעו את הרוחות. כדאי לספר לפתח־תקוואים הטובים שלא נשקפת סכנה לחייהם.

ניכרת מצוקתו של גרינברג, הנתון בין הפטיש לסדן. אף שאין לו סמכות רבה או יכולת אמיתית להיאבק לבדו בטרמיט באופן יעיל, והוא תלוי לחלוטין במדינה בתפקוד חלקי, הרי שזה הוא שמקבל את התלונות והצעקות של התושבים, אחראי לטיפול השוטף בהם ועלול לשלם מחיר. כשגרינברג הפעלתן מבחין בערימה גדולה של גזם הוא מיד מרים טלפונים, דורש שיבואו לפנות מיד ודואג שהעיתונאים ישמעו את זה.

 ד"ר גל זגרון מהמשרד להגנת הסביבה. "הטרמיט הפורמוסי ישמיד או ישעבד מושבות שלמות" / צילום: איל יצהר

"מנצחים" קרוב לבית

אחרי הנאומים המרגשים גמליאל וראש העירייה ניגשים לפוטו־אופ שלהם: קדיחת בור באדמה והטמנה של עוד מלכודת ניטור. זס"ק כבר קדח עבור המכובדים את רוב החור, לשרה נותרה רק לחיצה קטנה על המקדחה. המלכודת הוטמנה, והשרה עולה אל רכב השרד וממשיכה בדרכה.

בזמן שהשרה לוחצת על כפתור המקדחה והצלמים לוחצים על כפתור המצלמה, אני עומד מאחורה עם הפקחים ואנשי המקצוע. חלקם כבר פגשתי בכתבות קודמות. הם לא הכי אופטימים, נאמר זאת כך. המלחמה במינים הפולשים היא בגדול שרשרת של תבוסות. של מי? של אף אחד, זה כל היופי. בישראל אין גוף אחד שאחראי למניעת הכניסה של מינים פולשים. ביחס למקומות אחרים בעולם, המלחמה לא אמורה להיות מסובכת מאוד - נמל תעופה אחד, שלושה נמלים ימיים וגבולות סגורים. ועדיין, מינים פולשים ממשיכים להגיע ואף אחד לא עושה להם יותר מדי בעיות. כל מה שנותר, כך נראה, הוא להטמין גלילי פלסטיק באדמה.

המלחמה במינים הפולשים מזכירה לי סרט תיעודי שראיתי על התפרקות האימפריה המצרית בסוף תקופת הברונזה. כשצבא הפרעונים החל לספוג תבוסות בשדה הקרב, נתקלה התקשורת המצרית של אז, אוטוסטרדת מידע של פפירוסים הנשלחים מפה לשם, בבעיה. היא לא יכלה לדווח על ההפסד, שהרי המלך הוא אל שלא יכול להפסיד. אבל כותבים, אתם יודעים, מוצאים את הפתרונות שלהם: "הצבא שלנו מנצח קרוב יותר ויותר לבית", כתבו. והנמשל ברור: במקום לעצור את הטרמיט בנמל הכניסה לישראל, עכשיו צריך לנסות לעצור אותו בקומה השלישית של בתי דירות חביבים בפתח תקווה.

אני מתעניין בפני אנשי המקצוע מה קורה עם ידידתי המחליאה, נמלת האש הקטנה, הפולש המזיק הגדול האחרון, שעליה כתבתי במוסף זה לפני קצת פחות משנה. איתה נכשלנו, אומר זס"ק, היא בכל מקום בארץ. מה המין הפולש המדאיג הבא, אני שואל. העורב ההודי, אומרים גורמי המקצוע ופחד בקולם. העורב ההודי, שפלש מדרום, ממרר כבר היום את חיי האילתים - כאילו שחסרות להם צרות בימים אלה. כמה כואב הלב על העיר הדרומית. מדובר בזן חזק, אלים ואגרסיבי במיוחד שתוקף חיות ובני אדם. תנו לנו לירות בהם, מתחננים האילתים, אבל לא נותנים להם. אם העורב ההודי יגיע למרכז, אומרים ברשות הטבע והגנים ובמשרד להגנת הסביבה, הלך עלינו. כשאתם אומרים "אם", אתם בעצם מתכוונים ל"כש", נכון? נכון, הם אומרים לי.

אוקיי, אני אומר, וחוץ מהעורב ההודי, מה עוד מצפה לנו? שתיקה משתררת במגרש החניה הקטן בפתח תקווה. "הדבר שאנחנו הכי חוששים ממנו כרגע", אומר בר, "הוא נמלת האש הגדולה".

היא כמו הקטנה, רק גדולה?
"ממש לא", מחייכים זס"ק וד"ר זגרון וחיוכם שולח צמרמורות קפואות במורד גבי. "נמלת האש הקטנה נותנת ביסים. זה כואב מאוד, אבל לא נורא מסוכן. נמלת האש הגדולה, לעומת זאת, גם מחדירה מתחת לעור רעל בשם Solenopsin, שנוסף לכאבים עזים עלול לגרום למוות, גם של חיות וגם", עצירה דרמטית של זס"ק, "של בני אדם".

של בני אדם?! וכמה היא רוצה לבוא לישראל?
"כבר היו לא מעט מקרים, אם כי לא יותר מדי, של תפיסת משלוחים נגועים בנמלת האש הגדולה בכניסה לישראל. בינתיים, לפי מה שאנחנו יודעים, היא עוד לא כאן".

לפני שבועיים גם לא ידעתם שהטרמיט הפורמוסי כאן.
גורמי המקצוע מהנהנים. בלי חוק, בלי תקציבים מספקים ובלי מנגנוני אכיפה הדוקה אין להם הרבה מה לעשות לבד מלנסות לנצח יותר ויותר קרוב לבית.

 פתח תקווה. התושבים מפחדים מירידת ערך הדירות / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

"לא מושבה בודדת"

גביע "אלוף גילוי הטרמיט הפורמוסי בישראל 2020" מתחלק בין שניים: ד"ר שמחה פינקלמן, אנטמולוג ומומחה לטרמיטים שעוד נפגוש בהמשך; והמדביר תומר לו (טוטאל הדברות). אני מתקשר אליו.

תגיד, בעולם שלך גילוי הפורמוסי היה חדשות דרמטיות?
"כל מין פולש הוא דבר דרמטי, לא משנה אם זה דבורה, נמלה או תוכי. מין פולש לא שייך למערכת האקולוגית שלנו ואין לו אויבים טבעיים. למינים האלה יש השפעות על כל המערכת. אם תשמיד יתוש אחד קטן, אתה פוגע בשרשרת".

איך ידעת לזהות את הפורמוסי?
"אני עובד עם טרמיטים באופן קבוע ומבחינתי אין דבר כזה לא לאבחן איזה טרמיט עומד מולי. זה הבייסיק. ראיתי שהוא שונה מאחרים וזיהיתי אותו. להרבה מדבירים לא אכפת, ישר מדבירים".

המלחמה בטרמיט הזה שונה?
"הטרמיט הזה שונה מהותית מאחרים ולכן המלחמה מולו צריכה להיות שונה, כמו שהקורונה שונה מהשפעת. ההתפשטות, העמידות, ההסתגלות, הן שונות אצל הפורמוסי. הוא מתפשט מהר, גם מעל וגם מתחת לקרקע, שולח זרועות למרחקים ומקים מושבות־על. זה לא טרמיט נעים".

מה קצב ההתפשטות שלו, להערכתך?
"לא מצאתי מושבה", אומר לוי, "בשביל זה צריך טרקטור. אבל אם יש עלים, יש גזע. אני יכול לומר שזה לא ברמה של מושבה בודדת. ממש לא. להילחם במושבה כזו אפשר בשלב ההתחלתי בלבד. כשהמושבה התבססה, בלתי אפשרי להשמיד אותה. אם הדברים מתוחמים במוקד אחד עוד אפשר לשלוט, אבל אם זה יצא משם - ואני לא מכיר את התמונה המלאה - כבר אי אפשר להשתלט. כל יום שעובר מהפלישה עובד לרעתך".

נשמע כיף.
"לא צריך לומר ‘כאשר אבדנו אבדנו’", אומר לו. "למרות שיש לי אינטרס כלכלי שיפחדו, צריך להרגיע את האנשים, לא להפחיד אותם. אין פה סכנה לחיי אדם, רק לרכוש. בואו נשמור על פרופורציות".

כמדבירים, ללו ולחבריו אין לאן לפנות במקרים כאלה, הוא אומר. אין איזה חדר מצב למינים פולשים שאפשר לעבוד מולו ואף אחד לא מכיר את התמונה הכוללת. "לתחושתי", הוא אומר, "בזמן האחרון דווקא יש מי שלוקח את הדברים קדימה".

 ד"ר שמחה פינקלמן. ממגלי פלישת הטרמיט הפורמוסי לישראל / צילום: איל יצהר

חוששים לערך הדירות

השרה נסעה, גם ראש העירייה הלך. אנחנו הולכים לראות את הבניינים הנגועים בטרמיט הפורמוסי. כשאנחנו חוצים את רחוב הרב הרצוג אני שולח מבט לכיוון מזרח. זה יום עם ראות טובה יחסית, והכביש הרחב והריק ממכוניות נמתח בעצלתיים בין הבתים הקטנים וממשיך הרחק אל עבר ההרים שבאופק. לרגע אחד זה גרם לפתח תקווה להיראות כעיירה מקסיקנית, עד שמשפחה חרדית, כשמונה נפשות על מסכה אחת, כנראה היום היה תור האח הגדול, עברה את הכביש והחזירה אותי לישראל של 2020.

אנחנו מגיעים לרחוב קטן ללא מוצא ובו רק שלושה בתי כנסת. מחלונות הבתים מביטים בנו בסקרנות. מי אתם, שואלים, ואנחנו עונים. בבקשה, פונים אליי שני דיירים שחוששים לערך הדירה שלהם, אל תכתוב את שם הרחוב, גם ככה אנשים פה בהיסטריה על ערך הדירות וגם פוחדים שדברים יתמוטטו עליהם.

בחצר הבניין כבר הוטמנו שתי מלכודות ניטור. בכניסה אנחנו פוגשים את ד"ר דני סימון, חוקר חרקים ממוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, ואת ד"ר פינקלמן. השניים, צמד חמד, יוצאים לקראתנו מסבך שיחים פתח־תקוואי כמגלי ארצות.

נראה שהם נהנים מהיום. ד"ר פינקלמן מצא את עצמו מעורב בפרשת הטרמיט הפורמוסי, כשנקרא לתת חוות דעת משפטית בסכסוך שכנים. הדייר החדש מצא טרמיטים בבית ותבע פיצוי מהמוכר על כך שלא יידע אותו. האם דרוש גילוי נאות על טרמיטים, כולל פירוט לסוגים וזנים, במכירת דירה? החוק אומנם מחייב גילוי נאות על רשימה של פגמים וצרות, אומר ד"ר פינקלמן, אבל כשזה מגיע לטרמיטים - ובטח הפורמוסי שזה מקרוב בא - התמונה מורכבת יותר.

אנחנו עולים לקומה השלישית של הבניין, שכנים חשדנים מציצים מהחרכים. ד"ר פינקלמן פותח ארון כבלים בפינת חדר המדרגות, ומאחוריו אפשר לראות תעלה חומה וצרה מתפתלת לה במעלה הבניין. התעלה הזאת, אומר סימון, היא האוטוסטרדה של הטרמיטים. האוטוסטרדה ריקה עכשיו, אחרי ההדברה שנעשתה בבניין. אנחנו יורדים במדרגות. כמה זמן נדרש לטרמיטים לטפס עד הקומה השנייה? לפי הקומה והגובה, אומר פינקלמן, נראה שמדובר בקן בוגר שפעיל בסביבה לפחות שנתיים, אולי שלוש. אם כך הדבר, ממשיך סימון, הרי שהיו פה לפחות שניים או שלושה מעופי כלולות.

אנחנו עומדים בצל בחצר שמאחורי הבניין וזה זמן טוב להתעכב רגע על מעוף הכלולות. הטרמיטים מתקדמים בקצב של קילומטר תת־קרקעי בשנה - שזה כאמור קצב התפשטות מהיר מאוד - אבל הם יכולים להתפשט אפילו במהירות גבוהה הרבה יותר דרך מעופי הכלולות. במעוף כזה יכולים להשתתף עד כ־70 אלף פרטים.

אם מנתקים אותה מהמשמעויות ההרסניות שלה, הרי שמדובר בתופעת טבע יפה ומרגשת. "זה ממש ‘הגוזלים שלי עזבו את הקן’", אומר לו. כשקן הטרמיטים כבר מבוסס, יוצאים ממנו פעם בשנה - אצל הפורמוסי זה באביב - אלפי פרטים מכונפים, ולמשך כמה שעות (האירוע כולו יכול להימשך ימים) יעופו לאן שתישא אותם הרוח תוך כדי שהם מזדווגים באוויר. אלה הנסיכים והנסיכות. כשהם יורדים בחזרה אל הקרקע אחרי התעופה האורגזמית, נושרות מעליהם הכנפיים והם מחפשים להקים קן חדש. רובם המוחלט לא יצליחו, כמובן, "אחרת העולם היה מתמלא טרמיטים", אומר סימון, אבל פה ושם יש זוג שמצליח למצוא מקום טוב להקים בו ממלכה.

בשיאה, תטיל המלכה בין 2,000 ל־3,000 ביצים. קן של טרמיט פורמוסי יכול להכיל עד 10 מיליון פרטים, להגיע לעומקים של כ-15 מטרים ולחלוש על שטחים של דונמים במערכת קינים מסועפת. הטרמיט הוא אומנם חיה תת־קרקעית שמעדיפה את אפלת האדמה, אבל אם בסופו של מעוף תנחית הרוח את הזוג המלכותי במרפסת בקומה השלישית עם דק עץ או בחרך מאחורי משקוף דלת המרפסת - בואו נאמר שהוא לא יעשה עניין גדול.

אז מה עכשיו בעצם? עכשיו מחכים. עוד כמה חודשים נחזור למלכודות הניטור ונראה עד לאן התפשט הטרמיט הפורמוסי, אבל האינדיקציה הטובה ביותר תגיע באביב הקרוב עם מעופי הכלולות: לפי כמות המעופים נדע בערך כמה אכלנו אותה.