"אני מרגיש, בתור אזרח, שאני לא חשוב למדינה שלי"

דני פדר הוא בעל חברת טיפוס שטח, שבה הוא מעסיק 3 עובדים וכ-50 פרילנסרים • "העסק שלי מוקפא לחלוטין, זה כמו בית קברות" • "גלובס" שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

דני פדר, בעל חברה לטיפוס שטח › מעסיק 3 עובדים קבועים / צילום: רועי בן משה
דני פדר, בעל חברה לטיפוס שטח › מעסיק 3 עובדים קבועים / צילום: רועי בן משה

בגיל 53, לאחר יותר מ-25 שנות פעילות, נאלץ דני פדר להשבית את חברת טיולי השטח שלו. "אני אומר לכולם שאני כרגע בפנסיה תקציבית. כלומר, פנסיה בלי תקציב, כזו שנכפתה עליי", הוא מספר. "העסק שלי מוקפא לחלוטין, זה כמו בית קברות. הכול מוכן: העגלות, הרכבים, הכול מצוחצח ומוכן לדקת קריאה, אבל מוקפא לחלוטין. ממרץ עד היום היו לנו 14 ימי פעילות בלבד".

פדר עובד בתעשייה שהפכה לתעשיית רפאים: מוסדות החינוך מושבתים, תיירים מחו"ל לא מגיעים לישראל, מקומות עבודה לא מוציאים את עובדיהם לימי גיבוש, חברת "החוויה הישראלית", המספקת נתח נכבד מפעילותו, לא עובדת, וגם התיירים הישראלים מאופסנים בבתיהם. "צמצמנו את החברה לאפס כדי להחזיק מעמד. כל ההלוואות שלקחנו הוקפאו על ידי הבנק עד ינואר. הוצאתי את כל העובדים לחל"ת, והם עוזבים את הענף ומחפשים את עצמם במקומות אחרים. יש לי, לדוגמה, עובד שהועסק אצלי כמדריך, ועכשיו הוא טכנאי מזגנים. אחרים הלכו להיות שליחים. כשנחזור לעבוד, ואין לנו מושג מתי זה יהיה, נצטרך להתחיל מאפס", הוא אומר.

איך אתם מחזיקים מעמד מבחינה כלכלית?
"המזל שלנו הוא שעבדנו יפה לאורך השנים, ואנחנו מקבלים מענקים כדי לא לטבוע. אנחנו לא מתעשרים מהם והם לא מתקרבים לשכר שלנו. זה כדי לשמור על מאזן אפס. ברור לי שאצטרך להחזיר חלק בסוף השנה במסים. כרגע, איכשהו, אני מאוזן. יש לי ילדה חיילת שהתגייסה במרץ, ילדה שהשתחררה ומחכה שהסגר יסתיים, ושתי ילדות נוספות שלומדות. לאשתי יש תיאטרון בובות, והיא עבדה רק חלקית בתקופה הזו. הצריכה הביתית שלנו ירדה מאוד: אין מסעדות, אין חו"ל, אין חוגים. אני והכלבה בבית חיים עכשיו אותו דבר. אוכלים, ישנים. עושים דברים בסיסיים. אנחנו מורידים את הראש ומחכים שהגל יעבור".

מה אתה חושב על האופן שבו מתמודדת המדינה עם הקורונה הכלכלית?
"יש לנו את האנשים הכי לא מתאימים במקומות הכי חשובים. אני מרגיש, בתור אזרח, שאני לא חשוב למדינה שלי. הבעיות הפוליטיות הן מעבר לצורכי האזרח. הפחד שלי הוא על היום שאחרי. מדינת ישראל נכנסה למשבר הזה עם הרבה מזל, אבל גם עם הרבה יוהרה. לאף אחד לא ברור מה יהיה ביום שאחרי בפן הכלכלי. אני מבין שלקבל כסף מהמדינה זה לא פשוט. לקבל את המענק הראשון לקח חודשיים, וביום חמישי האחרון קיבלנו מידע על זה שבנובמבר נקבל מענק על יולי-אוגוסט ובינתיים קיבלנו מקדמה. הדברים משתפרים, זה לוקח זמן, אבל השאלה היא אם בסופו של דבר יישאר למדינה כסף. מוציאים כסף בלי תוכנית ובלי סדר.

"הייתה לי עבודה סגורה לכל סוכות, והשגתי עובדים בציפורניים, ואז בא הסגר וכל העבודה ירדה לטמיון. זה אובדן של בערך 150 אלף שקל של עבודה. כל המערכת לא זזה, ויש הרבה עסקים ועובדים שתלויים בזה שלי תהיה עבודה. זו שרשרת. עסקים סביבי נופלים ואני איכשהו שוחה בין הטיפות. מבחינת הנפש, אני לא יודע כמה זמן אוכל להחזיק ככה. אני בינתיים מתנדב בכל מיני מקומות כדי להעביר את הימים.

"הקטע הנורא הוא שזה לא משנה מתי אתה קם כל יום, הכול אותו הדבר, ואתה צריך להמציא את עצמך מחדש. בינתיים, אני מתגלגל. אם הסיפור הזה ימשיך עוד שנה, כל תרבות הפנאי תקרוס. הרבה עסקים יכולים לחזור עכשיו לעבודה ולשמור על ההנחיות. זו הפרנסה שלנו". 

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988