מדעי החלום: איך השתנו החלומות שלנו בתקופת הנגיף? מחקר חדש אסף אלפי עדויות

חוקרת חלומות מהרווארד, ד"ר דידרה בארט, מיפתה 10 אלף חלומות בתקופת הקורונה • סיוטי האנושות דומים: צוותים רפואיים מדווחים על עלייה בביעותים והורים חולמים שכל השכונה מתגוררת בביתם • בראיון ל־G היא מספרת כי יש לה מעט חלומות מישראל, "אבל כמעט כולם חלומות חרדה"

חלומות בקורונה. לפעמים גם מנבאי מציאות / איור: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
חלומות בקורונה. לפעמים גם מנבאי מציאות / איור: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

באמצע מרץ, בשיא הגל הראשון של המגפה, חלמתי שאני בספרייה עתיקה ויפהפייה, מאות שנים אחורה על ציר הזמן. היו שם ספרים עם כריכות עור ומנורות שמן שזהרו באור מוזהב. צעדתי בספרייה הזאת כולי מוקסמת, אבל פתאום הבנתי שמשהו איום ונורא קורה בחוץ, בכל העולם. עברו לי בראש כל מיני מהומות ומלחמות ובסוף זה התקבע על המגפה השחורה, שהיכתה באירופה ואסיה לפני כמעט 700 שנה. כשהתעוררתי מהחלום הזה, ציירתי אותו וקראתי ליצירה 'הצילו! אני לא מצליחה להתעורר'".

הציור הזה הוא גם הכריכה של ספר חדש בשם "חלומות פנדמיים" (Pandemic Dreams), שמכיל כ-9,000 עדויות של חולמי קורונה מכל רחבי העולם, שנאספו בחודשים האחרונים. מאחורי החלום, הציור והספר, שראה אור ביוני, עומדת ד"ר דידרה בארט, חוקרת חלומות ותיקה ומוערכת מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שעבורה המגפה המפחידה הזאת היא פסגה מקצועית נדירה.

במהלך השנים חקרה ד"ר בארט חלומות של ניצולי 11 בספטמבר, של אזרחי כווית במלחמת המפרץ, אפילו של אסירים במחנות הריכוז במלחמת העולם השנייה. בין לבין, היא גם כתבה חמישה ספרים וערכה עוד ארבעה, כולם בנושאי חלומות והיפנוזה, פרסמה עשרות מאמרים אקדמיים על פני ארבעה עשורים וצוטטה ורואיינה שוב ושוב כאוטוריטה מקצועית לחלומות בתקשורת האמריקאית והעולמית. ועדיין, היא הראשונה שתודה בכך, שום דבר לא הכין אותה לתופעה הגלובלית של 2020, העונה לשם חלומות הקורונה.
"מעולם לא הייתה תקופה שבה החלומות של כולנו היו כה צבעוניים ומרהיבים מאותה הסיבה ובאופן גלובלי", היא אומרת ל־G. "כולנו מגיבים למגפה באופן אנושי, ורואים את זה בחלומות".

מלבד היותם תופעה גלובלית, חלומות הקורונה מתרחשים בעידן הסושיאל. הרבה מהחולמים משתפים אותם ברשת, וכך הם מהדהדים שם בלי סוף. עבור ד"ר בארט מדובר במאגר מידע חסר תקדים, ולשם מחקרה, והספר שבא בעקבותיו, היא אף ביקשה מהגולשים לתעד את חלומותיהם בטופס דיגיטלי. דמיינו את זה קורה בפייסבוק, ווטסאפ, אינסטגרם - וקיבלתם צבר חלומות עצום.

מאז החלה לאסוף אותם באמצע חודש מרץ, בימים שבהם התברר לעולם כולו כי הנגיף המסתורי החדש מסין יצא לכבוש את העולם, איגדה ד"ר בארט כ-10 אלף חלומות קורונה מכ-4,400 חולמים, והאיסוף נמשך גם כיום.

"מאז שאני זוכרת את עצמי התעניינתי בחלומות", היא מספרת. "תמיד היו לי חלומות מלאי חיים. כשגדלתי קצת והבנתי שכדי להתעמק בחלומות אצטרך ללמוד פסיכולוגיה, היה לי ברור שזה מה שאעשה". המאמר האקדמי הראשון שלה, שעסק בחלום ההיפנוטי, פורסם עוד ב-1979.

היום היא מרצה באוניברסיטת הרווארד, ואף שגרה במרחק הליכה ממנה, את הסטודנטים היא פוגשת אך ורק בזום. היא יוצאת החוצה רק כדי לעשות הליכות ולהיפגש עם חברים בפארק, וגם זה במרחק שני מטרים פלוס מסכות. "אני חיה בקמברידג', מסצ'וסטס, שזו שכונה שבה הקפידו מאוד על ההנחיות מהיום הראשון. לא תראה כאן מישהו עם מסכה שלא מכסה את האף, כך שהמגע העיקרי שלי עם הקורונה הוא דרך החלומות".

יש הבדל בין נשים לגברים בחלומות הקורונה?
"גברים מודאגים בעיקר מחולי ומוות, ואילו בחלומות של נשים יש הרבה יותר ביטויים של כעס ועצב, כי הרבה מהן נמצאות יותר בבית, מטפלות בילדים ולוקחות תפקיד מרכזי יותר בחינוך".

אז מה מספרים חלומות המגפה על האינסטינקטים והתגובות הלא מודעות שלנו לנוכח איום קיומי בסדר גודל שלא הכרנו? קודם כול, שעל אף פערי התרבויות והמרחק הגיאוגרפי, בלילה אנחנו די דומים. לרבים מאיתנו יש לאחרונה חלומות מוזרים, אפילו ביזאריים - ולא פחות מכך: חיים וססגוניים במיוחד. בחלומותינו, ממש כמו במציאות הערה, אנחנו חרדים מהנגיף ופוחדים להידבק, לחלות ולמות. השהייה הממושכת בבתים גורמת לנו לחוות תחושות מחנק ואובדן פרטיות, גם בחלומות. אנחנו מגיבים בחרדה או בניסיונות הדחקה לטלטלות במקום העבודה, כמו גם למעברים לחינוך ביתי ולעבודה מהבית. המוח החולם שלנו, יצור ויזואלי מאין כמוהו עוד מימי פרעה ויוסף, מחפש שוב ושוב דימויים לתחושות שלנו. הנה כמה מהתמונות המשותפות שהוא מציג בימי הקורונה (כל החלומות בכתבה לקוחים מתוך הספר "חלומות פנדמיים").

ד"ר דידרה בארט. "חלומות הגל הראשון התמקדו בחשש מהידבקות, ואילו חלומות הגל השני נוגעים בצורך לחיות עם הנגיף" / צילום: פרטי
 ד"ר דידרה בארט. "חלומות הגל הראשון התמקדו בחשש מהידבקות, ואילו חלומות הגל השני נוגעים בצורך לחיות עם הנגיף" / צילום: פרטי

חלומות רמשים ומקקים

"אני ומשפחתי נרדפים על ידי חולדות שקטות וכמעט בלתי נראות. אני מצליחה רק לראות את עיניהן הזעירות ואת הבזקי השיניים מאחורינו, בעודנו נסים על נפשנו".
חלומות ביעותים וסיוטי לילה הפכו לעניין שגרתי בקורונה, אומרת ד"ר בארט: "אנחנו רואים עלייה חדה בגילויי חרדה בחלומות של האוכלוסייה הכללית, וזינוק בסיוטים אצל הצוותים המטפלים, הרפואיים והתומכים. אצל הציבור הרחב מופיעים במגפה דימויים דומים לאלה שראינו גם אחרי פיגועים גדולים, בעיקר רעידות אדמה, צונאמי וירי המוני. עם זאת, במשבר הנוכחי אנחנו רואים בחלומות הרבה מאוד מתקפות של ג'וקים ושאר רמשים או מעופפים קטנים כמו דבורים, צרעות ונמלים. חבורה גדולה של פרטים קטנים, שיוצאת למתקפה ענקית, כמו הנגיף בעצם".

מה תפקידם של החלומות האלה?
"בשינה, האזורים של הדימויים והתמונות הרבה יותר אקטיביים מאשר בזמן ערות, ואילו אזורי ההיגיון והוורבליות פחות פעילים. לפעמים החלומות עשויים לעזור לנו לגלות אספקט, כיוון מחשבה, שלא העלינו בדעתנו קודם. עם זאת, בדומה למחשבות בזמן הערות, החלומות מסתובבים רוב הזמן באותם מעגלים. במקרה של המגפה, זה לרוב החשש מהידבקות והפחד מהמוות".

חלומות כליאה

"הכניסו אותי לכלא, לבידוד. בכל פעם ששמעתי סוהרים מחוץ לתא שלי שאלתי אותם בצעקות מה עשיתי ומתי ישחררו אותי, אבל אף אחד לא ענה לי".

אנשים שחיים לבד חווים בחלומותיהם את המשבר הנוכחי באופן שונה לחלוטין מאנשים עם משפחות. "זה בלט מאוד בתקופת הסגר", אומרת ד"ר בארט, "אנשים שחיים לבד חלמו הרבה שהם מושלכים לכלא, במקרים רבים גם ללא סיבה ואף אחד לא טרח להגיד להם למה, כמו ב'המשפט' של קפקא. בודדים אחרים חלמו שהם לבד בחלל, על ספינה שאיבדה קשר עם כדור הארץ. אישה אחת חלמה שנבחרה להיות החלוצה הראשונה במאדים מבלי שתינתן לה אפשרות להחליט. היא התבקשה לארוז מיד ולהיות מוכנה ליציאה.

"לעומת זאת, לאנשים שעברו את הסגר עם משפחותיהם היו בדרך כלל חלומות הפוכים, שבהם תחושת ההתגודדות והיעדר הפרטיות הייתה מוגזמת. אישה אחת חלמה שכל השכונה מנסה להצטופף בבית שלה, אחרים חלמו שאנשים זרים מנסים לפרוץ לבית שלהם כדי לגנוב את כל האוכל. חולם נוסף ניסה להיכנס לכל חדרי השירותים בבית שלו, אבל בכולם הדלתות לא נסגרו כי היו כל-כך הרבה אנשים בבית שחסמו אותן".

היצירה "הצילו! אני לא מצליחה להתעורר" של ד"ר בארט על עטיפת ספרה "חלומות פנדמיים" / צילום: פרטי
 היצירה "הצילו! אני לא מצליחה להתעורר" של ד"ר בארט על עטיפת ספרה "חלומות פנדמיים" / צילום: פרטי

חלומות מנהיגים

"ברני סנדרס הוא נשיא ארצות הברית, כי טראמפ וביידן מתו מקורונה. סנדרס עלה לשידור בטלוויזיה וביקש מכולנו להפוך לסוחרי סמים ולגדל מריחואנה בחצרות האחוריות. הוא לימד אותנו איך להנביט זרעים, ואמר שזה ימריץ את הכלכלה".

"בארה"ב אנשים חולמים הרבה על המנהיגים - לא רק על הנשיא, גם על פוליטיקאים אחרים, מושלים וראשי ערים. רוב החלומות של אמריקאים על מנהיגיהם שליליים במהותם. בדרך כלל החולם זהיר ומסויג מאוד, ואילו המנהיג מתעקש שאין כלל סכנה. יש גם חלומות הפוכים שבהם המנהיגים כולאים את החולמים בסגר, לא מאפשרים להם ללכת לעבודה ולילדיהם ללכת לבית הספר. בשורה התחתונה: בחלומות של אמריקאים, המנהיגים כמעט תמיד בעמדה הפוכה מעמדת החולם.

"בחלומות האירופיים, לעומת זאת, המנהיגים בדרך כלל שם כשצריך אותם ומצליחים לעזור. בכמה מהחלומות הם אפילו מצילים את החולמים כמו גיבורי-על, אבל ברוב המקרים החוקים שהם מקדמים מסייעים לציבור.

"באסיה אנחנו רואים עירוב מעניין בין חלומות שליליים לחלומות חיוביים על מנהיגים".

אספת גם חלומות של ישראלים?
"יש לי בינתיים מעט מאוד חלומות מישראל, אבל כמעט כולם חלומות חרדה. ראיתי גם חלומות על מתקפות של ג'וקים ורמשים, שנפוצים בכל העולם כיום. יש סיוטים נוראים של אנשי הצוותים הרפואיים, שזה גם לא יוצא דופן".

חלומות צוותים רפואיים

"החלק המרכזי של בית החולים שבו אני עובד נסגר לטיפול בחולים דמויי זומבים, שרק רצו לברוח ולהתערבב בקהילה כדי להדביק כמה שיותר אנשים בווירוס הזומבים. נאלצנו לרוץ כל הזמן כדי לוודא שכל הדלתות סגורות, שכל החלונות מוגפים, אבל כמה חולים הצליחו לברוח ולהיעלם בהמון שבחוץ. ידעתי שנכשלנו ושכל העיר תמות בגללנו".

ד"ר בארט אספה עד כה יותר מאלף חלומות מכ-600 אנשי צוותים רפואיים בארה"ב, אירופה והמזרח הרחוק וגם כמה מישראל. בניגוד לחלומות קורונה "רגילים", שמתאפיינים בחרדה ודאגה, הרופאים, האחיות והצוותים התומכים, שבאים מדי יום במגע ישיר עם המגפה, חווים סיוטים טראומתיים קשים. זה משותף לכל העולם.

"אנשים שמעורבים ישירות בטראומה, כמו חיילים במלחמה, כבאים ב-11 בספטמבר ועכשיו גם הצוותים הרפואיים בקורונה - כמעט כולם חווים סיוטים. רובם יחוו הקלה הדרגתית אחרי סיומו, ו־10%-30% ימשיכו לסבול תקופה ארוכה מאוד".

כמעט בכל החלומות של אנשי הרפואה הם מטפלים בחולה, אבל צצה בעיה והוא מידרדר במהירות ומת. בחלומות אחרים הם מבינים כי יקיריהם נדבקו או יידבקו בקורונה בגללם. תחושות אשמה וחוסר אונים משותפות כמעט לכולם.

חלומות על חיסונים

"הקהילה הרפואית מצאה פתרון לקורונה. היא גילתה שגלי מיקרו מסוגלים לעצור את התפשטות הנגיף. מי שנדבק, הועבר לאולמות ענקיים שצוידו במשדרים עצומים של גלי מיקרו. הם שידרו כמו במכשירי מיקרוגל. אחרי שהייה של שבוע עד שישה שבועות באחד האולמות אנשים פיתחו מספיק נוגדנים להביס את הנגיף, ושיעור התמותה העולמי צנח כמעט לאפס".

"רבים מהחלומות עוסקים במציאת חיסון ותרופה. לפחות במחצית מהחלומות האלה החולמים מגלים את המרפא בעצמם. במקרים אחרים, חברים שלהם מוצאים אותו. היה גם חלום על מישהו שהלך עם הכלב שלו ברחוב ושם לב שהוא מושך לו מדי פעם במכנסיים. לקח לו קצת זמן להבין שהכלב, בחוש הריח שלו, ניסה להזהיר אותו מחולי קורונה".

לפעמים החלומות הם ממש מנבאי מציאות. לאיש שחלם על הכלב, בסוף חודש מרץ, לא הייתה שום דרך לדעת שממש לאחרונה הושק בשדה התעופה של הלסינקי, פינלנד, ניסוי ממשלתי שבו כלבים מרחרחים משמשים כגלאי קורונה. לפי אינדיקציות ראשוניות, לכלבים יש כמעט 100% הצלחה. עם זאת, ד"ר בארט מציינת שרוב החלומות על מציאת חיסון אינם מצטיינים בקרבה יתרה למציאות. כאן יש ככל הנראה ניסיון להשיג שליטה על מצב מעורער ומערער לחלוטין. מנגד, היא נותנת סיכוי מסוים לחלומות מעין אלה וממליצה להתייחס אליהם, במיוחד אם לבעליהם רקע ברפואה או בביולוגיה. בהקשר זה היא מזכירה כי השיטה לבודד את הורמון האינסולין והמבנה המולקולרי של הבנזין פוענחו בחלומות של מדענים.

חלומות נגועים / צילום: באדיבות ד"ר דידרה בארט
 חלומות נגועים / צילום: באדיבות ד"ר דידרה בארט

חלומות הגל השני

"הזמנתי טיסה לקליפורניה לי ולמשפחתי (אנחנו גרים בחוף המזרחי). הייתי מאושרת שזה שוב אפשרי, שמחתי גם שהנגיף נכחד כמעט לחלוטין. עד מהרה התברר לנו שבקליפורניה צץ נגיף חדש ומסוכן יותר מהקורונה. הבנתי שאוכלוסיית העולם עומדת להיפגע ולחוות גל הרס עצום נוסף. לפחות מחצית מהאנשים ימותו. היממה אותי המחשבה שלכדור הארץ יש יותר מדי בני אדם והוא החליט להיפטר מרבים. אני לא מאמינה באלוהים, אבל נדמה היה לי שאיזה כוח עליון זדוני עושה את כל זה".

"חלומות פנדמיים" ראה אור בימים שבהם ארצות הברית פתחה בהדרגה את המסחר והכלכלה. אלא שמאז, כידוע לנו היטב, נרשמה החמרה. גם כמה ממדינות אירופה חוות את הגל השני במלוא עוצמתו, וגם בישראל כמובן המצב חמור.

"עוד לא עבר מספיק זמן לנתח את חלומות הגל השני באופן מלא", אומרת ד"ר בארט, "אבל כבר רואים הבדל חשוב: חלומות הגל הראשון התמקדו בחשש מהידבקות, ואילו חלומות הגל השני נוגעים הרבה יותר בצורך לחיות עם הנגיף, לחזור לשגרה ולבוא במגע עם אנשים ללא ריחוק או מסכה. אבל דווקא משום שהחולמים יודעים מה קורה, יש תחושה חזקה של חוסר אונים".

חלומות היום שאחרי הקורונה

"העיר שלנו נפתחה מחדש, אחרי הסגר. אני וחברים יצאנו החוצה לראות את המצעד, והייתה אווירה חגיגית - מוזיקה, בלונים, דוכני אוכל. שמתי לב שמדי פעם חבורה של חובשים מפלסת את דרכה בהמון - וחוזרת עם אלונקה ועליה גופה. המצעד נמשך, אבל יותר ויותר אנשים פונו באלונקות".

"החלומות על העתיד נחלקים לפסימיים ואופטימיים. בחלומות הפסימיים מדובר באפוקליפסה בסגנון סרטי 'מקס הזועם', שבה רוב האנשים על כדור הארץ מתו והנותרים נלחמים אלה באלה עד מוות. התשתיות והמבנה של החברה האנושית נמחקו ודרדרו את השורדים למלחמת הישרדות פרועה". דוגמה לחלום כזה היא "אנשים פיתחו מסביבם מין חגורת מגן עשויה בועות ברדיוס של 3.6 מטר, שתפקדה כמו שדה כוח. לא יכולנו לגעת באחרים ולהתרבות והמין האנושי כולו נכחד". וגם זה: "חלמתי שאני כלואה כאישה זקנה בחדר קטן עם הנכדים שיהיו לי בעתיד".

"בחלומות האופטימיים, לעומת זאת", אומרת ד"ר בארט, "המגפה חוללה שינויים חיוביים, כמו עלייה חדה באכפתיות שלנו זה מזה. פתאום הקפיטליזם והריצה אחרי הכסף חשובים פחות ואנשים משתפים כל הזמן משאבים ונכסים. חלומות אחרים מציגים סביבה הרבה יותר נקייה, כדור הארץ מתאושש משנים של זיהום והזנחה סביבתית.

"אותם אופטימים ראו בחלומותיהם בין השאר לווייתנים ודולפינים שמשחקים באוקיינוס. אישה אחת חלמה על לווייתן ששחה בבריכה בחצר האחורית של הבית שלה; אחרים חלמו שהלווייתנים למדו לעוף אחרי המגפה. אומנם הגרסאות האופטימיות הן חלק קטן יותר מהחלומות על העתיד אחרי הקורונה, אבל הוא יצירתי ובולט".

אנחנו יכולים לשלוט בחלומות שלנו?
"כן, מי שאינו חלק מצוות רפואי יכול לעשות את זה. לפני השינה עלינו לדמיין משהו חיובי שעליו נרצה לחלום, מישהו או מקום שאנחנו אוהבים מאוד, יש אנשים שמדמיינים את עצמם עפים בעולם. שימו תמונות של מה או מי שאתם אוהבים על יד המיטה בלילה, כדי שתוכלו להתבונן בהן בכל רגע נתון. זה עובד ב-50% מהמקרים".

הטכניקה הזאת משמשת גם את ד"ר בארט, שהיו לה עד כה רק שני חלומות קורונה. מלבד זה שכבר תואר פה היא חלמה חלום נוסף, שבוע בלבד אחריו: "בחלום השני חלמתי שאני בסגר בבית, עם החתול שלי. אנחנו צריכים לצאת החוצה, כי יש לי שיעור בהרווארד, אבל אני יודעת שהאוויר בחוץ רעיל. אני מנסה לשים משהו על הראש של החתול, אבל הוא מתנגד ולא מבין שזה לטובתו. בסוף אני מצליחה ומחזיקה אותו ביד אחת, בדרכי החוצה.

"כשהתעוררתי והתחלתי לחפש תמונות כדי ליצור קולאז' מצאתי תמונה של מישהו שנושא ביד אחת כבש עם מסכת גז ממלחמת העולם השנייה. הכבש דמה איכשהו לחתול הלבן שלי.

"מאז היו עוד כמה חלומות על איסוף החלומות", היא מספרת, "אך לא עוד חלומות קורונה. אולי כי אני חיה בסביבה מוגנת ולא יוצאת כמעט מהבית".

חלומות / איור: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
 חלומות / איור: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

למה בקורונה אנחנו זוכרים יותר חלומות ואיך זה עוזר לנו להסתגל למצב החדש

"כל משבר גדול גורם לנו לזכור חלומות טוב יותר. ראינו את זה במיוחד אחרי 11 בספטמבר, אבל במשבר הנוכחי זה קורה הרבה יותר", אומרת ד"ר בארט.

מתברר שבקורונה לא רק שהחלומות שלנו ססגוניים ולעיתים מופרכים, אנחנו גם חולמים יותר וזוכרים יותר חלומות. למה זה קורה לנו דווקא עכשיו? "אנחנו ישנים יותר שעות בממוצע ולכן חולמים יותר. רבים מאיתנו גם לא מכוונים שעון השכמה, ומתעוררים בהדרגה, ביקיצה טבעית". יקיצה שנגרמת בידי רעש חיצוני מוציאה אותנו מרצף החלום בבת אחת, קורעת אותנו ממנו, וגורמת לנו לשכוח אותו ברוב המקרים. כך, ההתעוררות הטבעית מאפשרת לנו בתקופה זו לזכור יותר חלומות.

במחקרים שנערכו בחודשים הראשונים למגפה נשאלים סינים דיווחו על עלייה ממוצעת של 34 דקות בזמן השינה, 54% מהפינים דיווחו כי ישנו יותר בסגר, ובארה"ב זמן השינה הממוצע גדל בכ־20% ב-27-13 במרץ.

העלייה הזאת באה לידי ביטוי ישיר בהתארכות זמן החלומות ובסבבים נוספים של שנת REM, אותו שלב בסבבי השינה האחראי לחלומות המוזרים והססגוניים ביותר שלנו. אנשים גם משלימים יותר שעות שינה בתקופה זו במהלך היום ופחות עייפים, ולכן מתעוררים באמצע הלילה. גם זה מסייע להם לזכור יותר חלומות.

פרופ' טורה נילסן, ראש מעבדת השינה והסיוטים באוניברסיטת מונטריאול, פרסם לאחרונה במגזין "Scientific American" מאמר שבו טען כי חלומות REM מסייעים לנו לפתור בעיות שמציקות בשעות הערות, לסדר אירועים מהיום החולף במערך הזיכרון ארוך הטווח ולתרגל סיטואציות חברתיות לא מוכרות.

קל להבין בהקשר זה את החשיבות הנודעת לשנת REM בימי המגפה, כשכולנו מתחבטים בבעיות מורכבות, מנסים "לסדר את הפאזל" של הווה קורונה עם העבר השונה כל-כך והעתיד הלא ידוע, וממשיכים לתרגל בחלומותינו סדר עולמי-חברתי חדש, עמוס בסיטואציות חברתיות חסרות תקדים.