המשרד להגנת הסביבה יגיש היום לבג"ץ את עמדתו בנוגע להרחבת חוק הפיקדון

השרה להגנת הסביבה תגיש היום לבג"ץ את עמדת משרדה בנוגע להרחבת חוק הפיקדון על בקבוקי משקה גם לבקבוקים גדולים, בעקבות עתירת ארגון "אדם, טבע ודין". חוק הפיקדון הוטל רק על בקבוקים קטנים, בעוד שלצורך איסוף הגדולים - הקימו היצרנים את תאגיד אל"ה, עליו הופקד לאסוף בצורה וולונטרית את הבקבוקים הדולים ולהעבירם למחזור.

בעת חקיקת החוק, נמנע הרגולטור מהחלת החוק על כלל הבקבוקים, ובשנת 2008 אף הופחתו יעדי איסוף מ-85% מכלל הבקבוקים, ל-66% בלבד. בשנת 2016 ביקש השר להגנת הסביבה דאז, גלעד ארדן, להרחיב את החוק. בקשתו נתקלה בהתנגדות מצד היצרנים וחברי כנסת שונים, ובכך נקבע מנגנון 'טייס אוטומטי'.

במנגנון החדש נקבע שאם תאגיד המחזור לא יצליח להגיע לאיסוף של 47% (נכון ל-2016) הרחבת החוק תאושר אוטומטית, ללא מתן שיקול דעת לשר; איסוף של למעלה מ-55% ויותר יפטור את היצרניות מהחוק; הטווח שבין 47% ל- 55% - לשיקול השר; איסוף הנמוך מהיעדים יגרור הטלת קנסות. למרות שהתאגיד לא הגיע ליעד שהוגדר לו, העדיפו במשרד להגנת הסביבה עד כה להשית קנסות, ולא להרחיב את החוק.

תשובת המדינה לבג"ץ נדחתה 3 פעמים, אך היום כאמור תודיע השרה להגנת הסביבה  מדוע לא הורחב החוק למרות שחברות המשקאות לא עמדו ביעדי האיסוף, ותאלץ להחליט האם להרחיב את החוק או לבקש מוועדת הכלכלה בכנסת לדחות את הרחבת החוק ולהשית קנס על החברות. נזכיר כי בשנת 2018 קבע השר להגנת הסביבה לשעבר, זאב אלקין, כי החוק לא יחול על בקבוקי משקה גדולים, ובמקום קנס ב-48 מיליון שקלים את חברות המשקאות שלא עמדו ביעדי האיסוף.

טענות סותרות בנוגע ליעדי האיסוף

האם החברות עומדות ביעדי האיסוף? תלוי את מי שואלים. המשרד להגנת הסביבה הסתמך לאורך שנים על נתוני החברות עצמן, וטען שהן מתקרבות אל היעד, ולכן אין צורך להרחיב את החוק. אך בבדיקה חיצונית של רואה החשבון ימין ג'ורג'י, עלתה תמונה אחרת, של סתירות בדיווחים. כך למשל, כאשר הצהרת אל"ה הייתה כי נאספו 59% מהבקבוקים, ומשרד רואה החשבון הגיע למסקנה שנאספו 54.5%. מעבר לאיסוף קובע החוק יעדי מיחזור - לפיו 90% מהבקבוקים שנאספו צריכים לעבור למיחזור. אל"ה טענה כי היא מיחזרה 100%, אולם בהתאם לאסמכתאות שהוצגו למשרד להגנת הסביבה, הוחלט כי 52% בלבד מהבקבוקים שנאספו מוחזרו, כמעט חצי ממש שטענה אל"ה.

לטענת ארגון 'אדם טבע ודין', הנתונים אף נמוכים יותר, שכן בדיקת תאגיד האיסוף נסמכת על משקל המיכלים הכולל גם נוזלים, לכלוך, ופסולת נוספת, וכן במסגרתה נמדדים גם מכלי משקה שנאספו בתחנות האיסוף ולא רק בכלובים. "חוק הפיקדון הוא חוק ניקיון, וזו מהותו המרכזית. כשלפסולת יהיה ערך כלכלי, אנשים פחות יזרקו אותה, ולאם מישהו ייפול בקבוק - יהיה מי שירוץ ויאסוף אותו. החוק יוסיף אלפי עבודות למשק, ודווקא בתקופת הקורונה, מדובר בצעד מתבקש וחיוני", אומר עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת ב"אדם, טבע ודין".

תאגיד המחזור אל"ה, הנמצא בבעלות יצרני המשקאות הגדולים, מתנגדים להרחבת החוק, ולצידור איגוד לשכות המסחר וחלק מחברי הכנסת, בראשם חברי הכנסת החרדים. בתאגיד מזהירים כי המהלך יעלה לציבור מאות מיליוני שקלים, שכן הרחבת החוק תחייב טיפול בכ-5,400 טון פלסטיק, במחיר של כ-400 מיליון שקל. מנגד, קיימות חוות דעת המצביעות דווקא על הרווח הכלכלי מהרחבת החוק; לפי חברת פארטו, שבדקה את הנושא לבקשת המשרד להגנת הסביבה שנמנע לאורך שנים מהרחבת החוק, הרחבת החוק יכולה לייצר אלפי מקומות עבודה חדשים, להניק למשק מעל 100 מיליון שקלים ולנקות את המרחב הציבורי מפסולת פלסטיק רבה. בתאגיד אלה אומרים היום כי "תאגיד המיחזור אל״ה יקבל את החלטת השרה, ויפעל בהתאם. בלי כל קשר, אנו קוראים לציבור דווקא בימים אלה, של מגפת הקורונה, להפסיק לזרוק ולחזור למחזר!. הן את מיכלי השתייה ברי הפיקדון והן את המכלים המשפחתיים".