"בחברה החרדית מרגישים מופלים בקורונה, החברים החילונים שלי מתפוצצים מזה"

אישי: בן 58, נשוי ואב לשישה, גר בירושלים
מקצועי: מנכ"ל קרן קמ"ח - קידום מקצועי חרדי

אני: איש חזון, שביחד עם הצוות מנסה לתקן את העולם.

משפחה: אבא היה ילד קטן בפולין כשהתחילה מלחמת העולם השנייה. הוריו ברחו לסיביר והוא הופרד מהם, הצליח לשרוד והועלה לארץ על-ידי הרב סילבר. הוא הגיע לבית יתומים בפתח תקווה, שם גדל ונשלח ללמוד בישיבה ליטאית. אף שהוא בא ממשפחה חסידית, נצר של הנועם אלימלך (רבי אלימלך וייסבלום מלִיזֶ'נְסְק), כולנו גדלנו כליטאים. אמא היא דור שמיני בירושלים, בת הזקונים של סבא, ישראל כצנלנבוגן, ירושלמי ידוע. הוא התחתן עם סבתא כשהוא היה בן 16 והיא בת 14. אבא היה איש חינוך והקים דורות של תלמידים, ביניהם הרב דוד יוסף. הוא הכיר את אמא בשידוך והם עברו לבני ברק.

ילדות: בני ברק. למדתי בתלמוד תורה, עברתי לפוניבז' ומשם לישיבת חברון, שעיצבה אותי, וכמו החברים שלמדו איתי בחברותות, גם אני רציתי להיות דיין. כשנכנסנו לכולל ידענו שנצא ונעשה משהו עם עצמנו.

מרים: אשתי, המנוע שמאחוריי. למדה ספרנות במכללת בית וגן, עבדה כספרנית, ובהמשך עבדה עם אביה בחנות במחנה יהודה, הייתה פקידה בקופ"ח לאומית וכיום עובדת בקמפוס שטראוס במכללת הדסה. אחיה שלמד איתי בישיבה הכיר בינינו. יש לנו שישה ילדים ואנחנו גרים בירושלים.

שירות צבאי: בגיל 26, הייתי עם שני ילדים והיה לי צורך בפרנסה. הלכתי להתייעץ אם ללכת לצבא. אמרו לי שסתם בשביל לשרת לא, אבל אם אני רוצה להתפרנס, וכדי להתפרנס צריך לעשות צבא, אז יש לי אישור להתגייס. ככה מצאתי את עצמי ברבנות הצבאית.

קריירה: עם השחרור עבדתי שלוש שנים ב"קריירה" - חברת כוח אדם ששאפה לשלב חרדים בתעסוקה, ואחר הצהריים התנדבתי ב"קו לחיים". יצר הנתינה התגבר בי, אז עברתי לשם ובמשך חצי שנה קיבלתי תשלום, עד שהתמניתי כיועץ לענייני חרדים של שר הבריאות יהושע מצא. כעבור כמה שנים נקראתי לשמש כמנכ"ל משותף של זק"א עם יהודה משי זהב. אחרי שמונה שנים בתפקיד פגשתי את ליאו נואי, איש עסקים ונדבן יהודי מלונדון, שהקים את קרן קמ"ח. הוא סיפר לי על החזון שלו לאפשר למשפחות חרדיות להתפרנס בכבוד, שהתחברתי אליו מיד.

קרן קמ"ח: באופן מסורתי, חרדים עבדו במקצועות "חרדיים", כמו מכירת אתרוגים, משגיחי כשרות וטוענים רבניים, ואילו אנחנו רצינו לעשות את ההתאמות הנדרשות כדי שיוכלו לעבוד בכל מה שירצו. למשל, במבחני ההערכה וההתאמה שינינו את המילה "טלוויזיה" ל"מחשב" כדי שתהיה נגישה להם. אחרי ביצוע המבחנים אנו מציעים למועמד כמה אופציות של מסלולי לימוד במימון 70%, המבוצע בשיתוף עם המדינה והמועצה להשכלה גבוהה, תחת פיקוח שהכסף אכן מופנה ללימודים ולא לצרכים אחרים. כדי להבטיח את זה, מופקדות אצלנו המחאות שנפדות אם מפסיקים באמצע.

במהלך הלימודים וההשמה אנו מלווים אותם ואת משפחותיהם גם במישור האישי, כדי שבבית הכנסת למשל לא יבואו בטענות למישהו שהוא משחית את זמנו במקום ללמוד תורה, ולשם כך נפגשים עם ראשי הקהילה ובודקים מה מפריע להם. לפעמים רב חושש מכך שהעובד יתחיל ללכת עם חולצה צבעונית במקום לבנה, ושיוריד זקן, אז אני פונה לסמנכ"ל משאבי האנוש כדי לחדד דברים.

אני מגיע להסכמות עם הארגון לגבי התאמות כמו יציאה לתפילת מנחה לעשר דקות, לא לאכול מול החרדי ביום צום, או אישור למיקרוגל בעמדה שלו. המטרה: לאפשר גם לחסידי תולדות אהרון וגם לחסידי חב"ד לא להשתנות ולעבוד. נכון שיש כמה פלגים קיצוניים שמתנגדים לנו, בעיקר לאקדמיזציה, אבל הרוב מקבלים אותנו בחיבוק.

קורונה: יש לנו 20 אלף בוגרים, כולל רופאים. כשראינו שיש כאלה שמפירים הנחיות, יצאנו במכתב שקרא לכולם להישמר. הבעיה היא בהסברה. אני לוקח את הרופאים שלי לשוחח עם רבנים, שישמעו את הדברים ממקור ראשון. החרדים רוצים פתרונות יותר יצירתיים, אנושיים ומתונים לסגר ומרגישים שמפלים אותם, והחברים החילונים שלי מתפוצצים מזה. אני לא יודע איך פותרים את זה מלבד בלהרבות אהבה. נקודת האור: חרדים שמנצלים את הזמן להשלמת לימודים במתמטיקה ואנגלית, והכשרות להייטק אונליין, כדי שכשנחזור לשגרה יוכלו להתחיל לעבוד.

פנאי: לומד כל יום גמרא, קורא מחקרים ומתעדכן ברשת.

תפיסת עתיד: שבעוד חמש שנים נעשה סיור בגוגל ונראה שם חרדי יושב ולומד דף גמרא, ולידו יושבים ערבי וגברת. זה החלום שלי.