הידבקות בקורונה יכולה להיחשב עבור העובד והעצמאי כתאונת עבודה

יש יתרונות רבים להכרה בקורונה כפגיעת עבודה, והדרך הכמעט יחידה להנות מהם היא להוכיח לביטוח לאומי שכך אכן קרתה ה"תאונה" • נתוני החקירות האפידמיולוגיות ושרשרת ההדבקה עשויים לעזור • לעומת זאת, אין טעם בתביעה ייצוגית על הקורונה כ"מחלת מקצוע"

"בדיקת קורונה/ ילום: רויטרס,  Yasushi Kaneko"
"בדיקת קורונה/ ילום: רויטרס, Yasushi Kaneko"

למעלה מ-300,000 איש חלו בקורונה מאז פרוץ המגפה לפי נתוני משרד הבריאות, רבבות אושפזו בבתי החולים, ולמעלה מ-2,200 נפטרו. כתוצאה מהצעדים שנקטה המדינה להילחם במגפה - כמיליון איש הפכו לדורשי עבודה ועשרות אלפי עסקים, בעיקר קטנים, קרסו או עומדים בפני קריסה. נוכח חומרת המצב, נכון עשתה המדינה כשנחלצה לטובת העובדים המפוטרים או המוצאים לחופשה ללא תשלום, בזיכויים בתשלומי דמי אבטלה דרך הביטוח הלאומי, ובמתן מענקים והטבות שונות לעצמאיים. אולם כל התשלומים, המוגבלים בסכום ובתקופה, רחוקים מלאפשר לעובדים ולעצמאים להמשיך ולחיות מעמל כפיהם כפי שעשו טרם המשבר, כך שרבים מהם מתקשים לקיים את עצמם ומשפחותיהם.

לכן, יש חשיבות עליונה לכך שנפגעי הקורונה ידעו את זכויותיהם על פי חוק הביטוח הלאומי בכלל, וע"פ פרק ביטוח נפגעי עבודה בחוק בפרט.

להכרה בקורונה כבפגיעת עבודה יתרונות ברורים לאור הזכאויות שהיא מצמיחה: היא יכולה להקים זכאות לתשלום דמי פגיעה לתקופה של עד 91 יום (ששיעורה יחושב: לגבי עובד/ת - לפי שלושה רבעים משכרם כולל גמול שעות נוספות, ולגבי עצמאי/ת - על פי המקדמות ששילמו לביטוח הלאומי); היא יכולה להקים זכאות לגמלת נכות מעבודה, ששיעורה ייגזר מדמי הפגיעה, ושתשולם או כמענק חד פעמי או כקצבה לכל ימי החיים, תלוי בגובה הנכות הרפואית שנקבעה; היא יכולה להקים זכאות להוצאות ריפוי, שיקום רפואי ומקצועי, ולעיתים גם לגמלה מיוחדת לסידורים חד פעמיים כמו פתיחת עסק ומעבר דירה; וככל שחולי קורונה נפטרו ומחלתם הוכרה כפגיעת עבודה, בן/בת הזוג שלהם וילדיהם זכאים לגמלת תלויים ששיעורה ייגזר משכרם טרם המחלה.

מכאן מתעוררת השאלה, מה הם התנאים להכרה בקורונה כבפגיעת עבודה? כדי להשיב יש לערוך מספר הבחנות:

ראשית, פגיעה בעבודה מוכרת ככלל רק ע"פ אחת משלוש החלופות הבאות: תאונה בעבודה, מחלת מקצוע, או ע"פ תורת הפגיעות הזעירות. לענייננו מתאימה רק החלופה הראשונה (תאונת עבודה), מכיוון שהקורונה אינה מוזכרת בין מחלות המקצוע שנקבעו בתקנות הרלוונטיות, ומכיוון שאופן גרימתה מהידבקות אינו עונה על תנאי תורת הפגיעות הזעירות. לפיכך, גם הדיבורים הנשמעים על הגשת תובענה ייצוגית להכרה בקורונה כמחלת מקצוע הם חסרי ביסוס משפטי.

שנית, תאונה בעבודה היא קודם כל תאונה. לתאונה יש שלושה יסודות: אירוע חיצוני מוגדר זמן ומקום, נזק המתרחש פתאומית, וקשר סיבתי בין האירוע החיצוני לנזק החבלתי. הידבקות בקורונה מאדם אחר, או ממגע עם משטח נגוע, היא בגדר אירוע חיצוני מוגדר זמן ומקום שנגרם בו נזק - החולי בקורונה. לכן ההידבקות בקורונה עונה על שלושת התנאים להכרה בה כבתאונה.

שלישית, כדי שתאונה תוכר כתאונת עבודה עליה להתרחש תוך-כדי ועקב העבודה. ככל שהתאונה אירעה עקב העבודה, יש לראותה גם כתאונה בזמן העבודה. לגבי יסוד ה"עקב", המבחן הוא מבחן של סבירות שעל המבוטח/ת להוכיח.

לגבי המטפלים בחולי ונשאי קורונה, סביר יותר לקבוע שנדבקו במחלה במהלך עבודתם כתוצאה ממגע עם חולה/נשא מאומת או מגע במשטח נגוע, ולא מחוצה לעבודתם. לגבי האחרים, ככל שהעובד/ת או העצמאי/ת יוכיחו בסבירות העולה על 50%, שנדבקו בקורונה כתוצאה ממפגש לצורכי עבודתם עם חולה/נשא מאומת - אז גם אם אותו מפגש היה מחוץ למקום העבודה, או התקיים תוך הפרת תקנות הקורונה, יש להכיר במחלתם כבתאונת עבודה. ככל שיהיו בידיהם נתונים על החקירה האפידמיולוגית ושרשרת ההדבקה - יהיה להם קל יותר שהידבקותם הייתה עקב עבודתם.

בדבריי אלה, ביקשתי לפתוח דלת בפני רבבות חולי קורונה, למיצוי זכותם להכרה במחלתם כבפגיעה בעבודה, על כל המשתמע מכך לגבי זכאויותיהם, ומתוך תקווה שכך יעשו. 

הכותב הוא נשיא ביה"ד הארצי לעבודה בדימוס, ויועץ מיוחד למשרד עוה"ד AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'

צרו איתנו קשר *5988