לנגידה לשעבר אין הרבה דברים טובים לומר על ניהול המשבר הכלכלי

פרופ' קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל והיום סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מודאגת. היא רואה את הטיפול בבעיות הכלכליות שהביאה מגפת הקורונה והיא לא שקטה. פלוג היא זו שעיצבה, ביחד עם מנהלת מרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה דפנה אבירם ניצן, את מסמך המדיניות, ההשוואות הבינלאומיות וההמלצות העומד בבסיס "מינהלת המעסיקים", שהקמתה מתמהמת בשל המאבקים הטריטוריאליים בין השרים.

היא לא רוצה להתייחס לסוגייה הזאת ספציפית, אולם מציינת כי אחד הכשלים ביישום הסיוע הכלכלי לתקופת הקורונה הוא ש"לתחומים של הכשרה מקצועית, שהם כלי מרכזי לתמיכה בהחזרת אנשים לתעסוקה, הוקצו 275 מיליון שקל, אבל בינתיים לא הוציאו כלום ממה שהוכר כי זה תקוע, כי מתקוטטים איפה יוקם מטה ההכשרות".

פלוג מוטרדת מכל הטיפול במשבר הכלכלי. לדעתה, מוותרים כאן יותר מדי בקלות על חירויות בשם הטיפול בתחלואה, בין השאר כי הכנסת חלשה. האופן שבו היקצו 11 מיליארד שקל בחופזה וללא סדרי עדיפויות לטיפול בקורונה - בעייתית. היעדר התקציב הוא מחדל גדול והעובדה שחלק קטן מכספי הסיוע שהוכרז עליהם אכן הגיעו ליעדם, פוגעת במשק פגיעה אנושה.

משברים הם בדרך כלל מעבדה לפגיעה בדמוקרטיה, בדמות חוקי חירום והגבלת חירויות. אצלנו שומרים על איזון בין הדברים?
"במשבר הזה, המתח בין הצורך לנקוט צעדים מרחיקי לכת לבין הצורך לשמור על חירויות הפרט מגיע לשיא. זהו מתח הקיים גם במקומות אחרים, אבל אצלנו אצלנו הנטייה היא לוותר יותר מדי בקלות על החירויות, בשם הטיפול בתחלואה. למשל, המגבלות על ההפגנות, שחלק מהמדינות החריגו אותן לגמרי מהמגבלות על התקהלות, או מגבלת 1,000 המטר - המצאה ישראלית מקורית, שבעיניי חמורה וקשה לתת לה הצדקה מבחינה אפידמיולוגית. תחום נוסף הוא איכוני השב"כ. מעבר לחוסר יעילותם, הם עוררו דיון נרחב על הפגיעה בפרטיות ומידת הבקרה על איסוף המידע באמצעות ארגון חשאי.

"העובדה שמצד אחד יש לנו כנסת חלשה מאוד ומצד שני ממשלה חזקה, פוגמת ביכולתה של הכנסת לבקר צעדים שננקטים בהיבט הזה, וחוק הקורונה מניח לכנסת לאשר תקנות כאלה ואחרות רק בדיעבד, כך שיש פה הפרה בוטה של האיזון בין הרשויות. אני חשה אי נוחות ממינון הפגיעה בחירויות, אם כי צריך להכיר בכך שיש מקום לכל מיני מגבלות שבימים כתיקונם לא היינו מעלים על דעתנו".

למרות שישנן תוכניות סיוע שונות לטיפול בנזקים הכלכליים של הקורונה, יש אזרחים רבים שמסתובבים בתחושה שהופקרו לגורלם בהקשר הזה.
"ברמת ההצהרה, כשסופרים את כל התוכניות שהממשלה הכריזה עליהן, מדובר בסדרי גודל דומים בהיקפם לאלה שהוכרז עליהם במדינות אחרות והם סבירים. אבל יש בעיה במהירות הביצוע. פעמים רבות, ההכרזה על הצעד מגיעה הרבה לפני שמגבשים את הקריטריונים, וגם כשכבר מגבשים אותם יש לעיתים קרובות סרבול ביישום, שמונע מהכסף להגיע ליעדו.

"דו"ח הביצוע האחרון של החשכ"ל מראה שסך כל ביצוע ההוצאות שהוקצו לטיפול במשבר עומד על 57%. אבל יש שונות מאוד גדולה ויש תחומים, ודווקא כאלה החשובים מאוד לטיפול במשבר, שבהם לא הוציאו כלום ממה שהוכרז. למשל, לתחומים של הכשרה מקצועית, שהם כלי מרכזי לתמוך בהחזרת אנשים לתעסוקה, הוקצו 275 מיליון שקל, בינתיים זה תקוע כי מתקוטטים איפה יוקם מטה ההכשרות".

"בנוסף, מענק עידוד התעסוקה שהוחלט עליו הוא בעצם מענק 'טיפש', במובן שהוא לא כלל קריטוריונים סבירים מי יקבל וכמה, ובין היתר הוא לא הותנה במידת הפגיעה שנגרמה לאותם עסקים שהחזירו עובדים, אבל מעבר לכך, התהליך לקבלת הכסף מאוד מסורבל ומתוך הכסף שהוקצה לכך - 6 מיליארד שקל - רק כ-17% הגיעו ליעדם.

"כך גם ההקצאה לתחום הדיגיטציה, שאמורה לשפר את השירותים הדיגיטליים לעסקים שנותנת הממשלה - נושא חשוב במיוחד בתקופה הנוכחית. בתחום זה הוציאו בערך 10% מהכסף שהוקצב. כמו כן, הוציאו סכום מזערי על האצת פרויקטים של תשתית. כל זה אומר שהמדיניות לא מספיק אפקטיבית".

מה חסר בתוכניות הסיוע?
"מה שהיה נכון לעשות היה להוסיף גמישות לחל"ת הקיים. כלומר ליצור מסלול של חל"ת גמיש, שהיה תומך בהחזרת עובדים, תוך הבאה בחשבון שחלק מהעסקים יכולים להציע רק משרה חלקית או משרה בשכר נמוך. כרגע, עובד שחוזר לעבוד נדרש לוותר לחלוטין על דמי האבטחה.

"יש טענה שדמי אבטלה מהווים תמריץ שלילי לעבודה. אז נכון שתמיד כאשר מחלקים כסף יש בכך מידה של תמריץ שלילי, אבל צריך לזכור שמספר המובטלים גבוה לפחות פי עשרה ממספר המשרות הפנויות, כך שעיקר הבעיה שאין מספיק ביקוש לעבודה. את התמריץ השלילי ניתן היה לצמצם, אם היו מאפשרים לאנשים לעבוד חלקית או בשכר נמוך, ועדיין לקבל את החלק היחסי של דמי האבטלה.

"במרבית המדינות המפותחות, עיקר הסיוע ניתן לשימור עובדים כי ההערכה היתה שהידע והניסיון שיש להם הם נכס חשוב שיסייע לחברות לחזור לפעילות כאשר הביקושים יעלו. זה דבר שאצלנו לא היה כלל עד לאחרונה. עכשיו יש מסלול מצומצם יחסית לשימור עובדים".

מה תפקידו של בנק ישראל במשבר מסוג זה. נשמעות לא מעט טענות על כך שהנגיד הנוכחי לא מספיק משפיע, וביקורתו בקושי נשמעת. במיוחד כאשר אחד מתפקידי הנגיד הוא לשמש יועץ כלכלי לממשלה.
"תפקיד הליבה של כל בנק מרכזי הוא לנהל את המדיניות המוניטרית, כך שתתמוך בפעילות. בנק ישראל, בכל התקופה הזאת, עושה בדיוק את זה - באמצעות ריבית נמוכה, וכן קנייה של איגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות, שפעלה להוריד את עלות האשראי לממשלה ולציבור. כמו כן הוא העמיד מקורות לבנקים כדי שיוכלו להלוות למגזר העסקי, והקל ברגולציה על אשראי ודחיית משכנתאות.

"לגבי הייעוץ הכלכלי, שהוא אגב תפקיד ייחודי שאינו נמצא בבנקים מרכזיים אחרים - הוא נעשה גם בחדרים סגורים וגם בתרומה לדיון הציבורי. בנק ישראל גם מפרסם ניתוחים שתומכים בהחלטות, כגון מהי עלות השבתת מערכת החינוך, או עלות סגר הדוק לעומת סגר פחות הדוק. לגבי המידה שבה הנגיד מביע ביקורת בשיח הציבורי, פה זה עניין של הערכה וטעם, וכל נגיד וסגנונו".

את היית יותר נוקבת בביקורתך.
"בתקופות מסוימות כן, אבל יכול להיות שהערכת הנגיד היא שהוא יכול להשפיע יותר בהשמעת עמדות בחדרים סגורים. לאחרונה ראיתי שהתבטא בחשיבות העברת התקציב. ויש גם מהלכים שמעצם זה שמניחים שהוא לא יתמוך בהם, לא מזמינים אותו לדיון. למשל, כאשר התקבלה ההחלטה על מענק לכל אזרח".

איך משפיע היעדר התקציב?
"זה מחדל גדול, והביא לכך שהרבה מאוד נושאים שהפכו קריטיים יותר בתקופת המשבר, קוצצו כי אנחנו בלי תקציב. לדוגמה, תקציבים לטיפול בנוער בסיכון או פעילויות של החברה למתנ"סים, ועוד פעילויות שמטפלות בקבוצות הכי חלשות בחברה. כל אלה קוצצו כי אנחנו בתקציב המשכי. גם העובדה ש-11 מיליארד שקל שהממשלה הקצתה לצעדי הסיוע הוקצו בהליך מקוצר, ללא דיון על סדרי עדיפויות, היא מאוד בעייתית. בנוסף, העובדה שאין עדיין תקציב ל-2021 מוסיפה על אי הוודאות הגדולה, שממילא קיימת. אני חושבת שאחד מתפקידי הממשלה במשבר כזה הוא לנסות לצמצם את אי הוודאות, ובמקרה זה זה ודאי לא קרה".

המדינה לוקחת על עצמה חוב גבוה כדי לממן את תוכניות הסיוע.
"ערב המשבר היינו במצב טוב יחסית, עם יחס חוב תוצר של 60%, והריביות היום על החוב הממשלתי הן נמוכות. שילוב שני הדברים מאפשר לממשלה ללוות בתנאים מאוד טובים ולממן את חבילות הצעדים בהיקפים מאוד גדולים. כל עוד הממשלה מתנהגת בצורה סבירה, מסודרת, ועם תהליך קבלת החלטות סביר, היא יכולה להמשיך לעשות את זה. כל עוד אנחנו מתנהלים בצורה שנראית אפקטיבית ויעילה השווקים מקבלים את זה ומוכנים לממן.

"אני חושבת שצעדים מהסוג של מענק לכל אזרח או השי לחג בפסח לא נתפסים כצעדים אפקטיביים. הם גם לא צודקים, כי הם נותנים אותו דבר לחלש ולחזק, למי שנפגע ולמי שלא נפגע. אם יהיו צעדים נוספים כאלה, זה בהחלט יכול לערער את האמון בהתנהלות הממשלה. התוצאה עלולה להיות עלייה בפרמיית הסיכון ובעלות גיוס החוב. התנהגות לא אחראית יכולה לשלול מהממשלה בסופו של דבר את החופש להמשיך לעשות את מה שצריך.

"גם דחייה נוספת בהעברת התקציב לשנה הבאה, היעדר קביעה של מסגרות ההוצאה, העדר קביעה של סדרי העדיפויות בהוצאות כך שיתאימו את הרכב ההוצאה הממשלתית לאתגרי המשק וההתנהלות באמצעות 'קופסאות' - כל אלה פוגעים באמינות של מדיניות הממשלה ועלולים להביא לייקור של גיוס החוב הממשלתי".

מה עושים אחר כך עם החוב?
"כתוצאה מהמשבר, נמצא את עצמנו ברמת חוב הרבה יותר גדולה, כמו כל מדינות העולם. לאחר המשבר, ולאחר שהמשק יעלה על פסים של צמיחה והתאוששות, נצטרך לייצר תהליך רב-שנתי של הפחתת החוב. המשמעות היא התנהלות מצמצמת בצד ההוצאות והעלאת מסים. אבל זה ממש לא השלב להתחיל לדבר על זה. השנה ולהערכתי גם ב-2021, נהיה עדיין בשלב שבו הממשלה צריכה לתמוך בפעילות על ידי הגדלת ההוצאה בצורה אפקטיבית ויעילה ולא בצורה פזרנית ובזבזנית".

הדעות חלוקות לגבי מידת הנזק שנגרמת למשק הישראלי, יש המדברים על נזק לדורות. מה דעתך?
"הנזק הוא לטווח לא קצר, והיום ההערכות מדברות על כך שנישאר עם שיעורי אבטלה של מעל 10% עד תום 2021. אבל מדיניות נכונה יכולה לצמצם את הנזק, לקצר את המיתון, ולתמוך בהתאוששות - באמצעות כלים להחזרת עובדים במהירות, סבסוד חכם של שימור עובדים, ומדיניות שתתמוך בצורה יותר יעילה ואקפטיבית בשרידות של עסקים בני קיימא, שתכלול השקעות בתשתית, הכשרות מקצועיות אפקטיביות, והשקעה בדיגיטציה. כל אלה יכולים לקצר את את המשבר ולהאיץ את ההתאוששות".