ג'ו ביידן | ניתוח

ביידן מחזיק את הקלפים קרוב לחזה בכל הקשור לרגולציה בוול סטריט

השינוי הפרוגרסיבי בעמדותיו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות, מעורר ספקות בקשר לאופן שבו הממשל שלו, במידה ויזכה בבחירות, יפקח על הסקטור הפיננסי

 

ג'ו ביידן / צילום: Ronen Zvulun, רויטרס
ג'ו ביידן / צילום: Ronen Zvulun, רויטרס

לפני 15 שנה, ג'ו ביידן הגן על חברות כרטיסי אשראי במהלך חילופי דברים חריפים בסנאט עם אליזבת וורן, על חקיקה שהגבילה את יכולת הצרכנים למחוק חובות במצבי פשיטת רגל. במרץ השנה, תוך כדי הקמפיין לנשיאות ארה"ב, הוא כבר אימץ לחלוטין את העמדה של וורן.

ביידן כיהן במשך 36 שנים כסנטור ממדינת "הבית" של כרטיסי האשראי והתאגידים, דלאוור, שבה הוא בנה קשרים ורקורד של הצבעות לטובת תאגידים. קשרים אלה סיפקו תחמושת רבה ליריביו בפריימריז הלוהטים של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. כעת הוא נע שמאלה בשורה של נושאים, מחובות סטודנטים לקנייה חזרה של מניות על ידי התאגידים, ומשאיר גם את הפרוגרסיביים וגם את הדמוקרטים מוול סטריט לנחש לאיזה צד במאבק על הרגולציה הפיננסית הוא שייך.

בעלי בריתו של ביידן אומרים שהוא העדיף תמיד את מיין סטריט על פני וול סטריט. המבקרים לעומת זאת, ביניהם הסנטור מוורמונט והיריב בפריימריס ברני סנדרס, הציגו אותו פעמים רבות כמי שמעדיף את המלווים הגדולים על פני האדם הקטן. סנדרס תומך כעת בביידן בבחירות הכלליות.

ברני סנדרס / צילום: Matt Rourke, Associated Press
 ברני סנדרס / צילום: Matt Rourke, Associated Press

הנשיא טראמפ לא הפך את קשריו של יריבו עם מוסדות הלוואה ואת רקורד ההצבעות שלו על רגולציה פיננסית לסוגיית בקמפיין הבחירות. בינתיים ביידן התמקד בתוכנית שלו להחייאת הכלכלה שנפגעה ממגפת הקורונה, והתחמק מן ההצעות לרסן את וול סטריט, שהיו עמודי התווך בקמפיינים של מועמדים דמוקרטיים אחרים.

כל זה הופך את תחום המדיניות החיוני הזה לנעלם מורכב עוד יותר לפענוח. שני המחנות בוויכוח הזה יכולים לראות ברקורד של ביידן אלמנטים שנותנים להם גם סיבות להירגע וגם לחשוש.

את מי ימנה ביידן לצידו?

עם סקרים שמצביעים על יתרון לביידן ברמה הארצית ובמדינות מתנדנדות רבות, הפרוגרסיבים והדמוקרטים בוול סטריט נאבקים להשפיע על הממשל בכוח שלו, מייעצים לקמפיין בנושאי מדיניות, ומציעים מינויים לקבינט ולמשרות רגולציה בכירות.

"אם ביידן ינצח, סביר שאחד משני המחנות יהיה מאד לא שבע רצון ביום ההשבעה, כי המינויים הראשונים של ביידן ישקפו איזה מחנה ניצח", אמר ג'ף האוזר, שמנתח את השפעת תאגידים על הממשל במרכז הליברלי למחקרי כלכלה ומדיניות.

שתי הסיעות הדמוקרטיות אומרות שהן צופות שממשל ביידן יטפל ברגולציה פיננסית במידה רבה כמו ממשל אובמה, שחתם אמנם על חוק דוד-פרנק (Dodd-Frank) ב-2010, אך החוק לא הכיל הצעות פרוגרסיביות כמו פיצול הבנקים הגדולים.

במהלך הקמפיין לנשיאות, ביידן אמר שהוא יפעל להחיות ולחזק את מועצת ההגנה הפיננסית על הצרכן, ולהחזיר אותה למדיניות האגרסיבית שאליזבת וורן התכוונה אליה כשהיא יצרה אותה.

אליזבת וורן  / צילום:   Shutterstock
 אליזבת וורן / צילום: Shutterstock

הוא תומך בהרחבת שירותים בנקאיים במשרדי הדואר ובחשבונות ליחידים בפדרל רזרב כדי להרחיב שירותים פיננסיים לבעלי הכנסות נמוכות. התוצאה תהיה מערכת חדשה שבה אנשים ללא חשבונות בבנקים יוכלו בקלות להפקיד או להעביר כספים בעלות נמוכה, וכך להתחרות בבנקים הצרכניים.

ביידן תומך גם בהצעה של ברני סנדרס ליצור סוכנות לדיווחי אשראי, שתומכיה טוענים שהיא תרחיב את הגישה להלוואות על ידי ביטול אפליה גזעית בדירוגי האשראי של יחידים.

באופן כללי, ההצעות של קמפיין ביידן למגזר הפיננסי נכתבות כדי לעמוד בציפיות של הבסיס הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, בלי להפחיד מתונים שחוששים מרחבת הרגולציה. באוגוסט הציג ביידן תוכנית למחילת חובות סטודנטים במאות מיליארדי דולר, אך ההצעה לא כללה שינויים בסטנדרט ההלוואות הפדרליות שמאפשר למשקי בית ללוות כל סכום שנחוץ כדי לכסות את עלויות שכר הלימוד.

וול סטריט תורמת לביידן

וול סטריט הייתה נדיבה כלפי המרוץ של ביידן לנשיאות. עובדים בתעשיית ניירות הערך וההשקעות העניקו לקמפיין שלו ולארגונים חיצונים שתומכים בו כ-51 מיליון דולר עד סוף אוגוסט, לפי "המרכז לפוליטיקה אחראית". הקמפיין של טראמפ גייס רק 10.5 מיליון דולר מעובדי ניירות ערך והשקעות עד אותה תקופה.

נשיא וסמנכ"ל התפעול של קבוצת בלקרוק, ג'ונתן גריי, אירח אירוע גיוס תרומות לביידן וירטואלי בהשתתפות 17 אנשים ביולי. אחד ממנהלי חברת ההשקעות הזו, אלכס כץ, עוזר להוביל את גיוס הכספים של צוות המעבר של ביידן. גם שר האוצר לשעבר, לארי סאמרס, מייסד קרן הגידור המיליארדר, אורין קריימר, ורוג'ר אלטמן, מייסד ויו"ר בנק ההשקעות Evercore, נמנים עם תומכי ביידן.

הפרוגרסיבים אומרים שהם מוטרדים מהתפקיד שימלא בממשל החדש סטיב ריצ'טי, לוביסט ותיק עם קשרים הדוקים בוול סטריט, שהיה ראש המטה של ביידן בהיותו סגן הנשיא.

מן הצד השני של המתרס, הרפובליקאים ותומכי ביידן בוול סטריט מודאגים מהתפקיד שממלאת אליזבת וורן - שהייתה אחת ממגייסות הכספים הגדולות ביותר בקמפיין ביידן והוזכרה כמועמדת לסגניתו (לפני בחירת קאמלה האריס) - בגיבוש חקיקה חדשה ובמינויים אישיים, כולל ניהול המועצה להגנה פיננסית על הצרכנים, CFPB.

הסנטור הרפובליקאי מפנסילבניה, פאט טומי, שמכהן בוועדת הבנקאות, אומר שממשל ביידן "ייטה לשמאל, ללא ספק. אני חושש מאד מהמידה שבה ביידן חש את הצורך למצוא חן בעיני השמאל הקיצוני, האגף של אליזבת וורן וברני סנדרס", הוא אמר. "הראיות עד כה הן שהוא חש צורך גדול למצוא חן בעיניהם".

סגן הנשיא בתקופת מיתון

כמה מבעלי הברית של טראמפ אמרו שממשל ביידן יסכן את הצמיחה בשוק. "מועדון הצמיחה", גוף שמרני למחקר מדיניות כלכלית, הציג באוגוסט תשדיר במדינות המתנדנדות אריזונה, וויסקונסין, ופנסילבניה, שהזהיר מפני ג'ו ביידן "שלקח פניה חזקה שמאלה" והעריך ששוק המניות ייפול ב-25% אם ינצח.

הבחירה של ביידן בסנטורית קמלה האריס מקליפורניה כסגניתו במרוץ, הרגיעה דמוקרטים רבים בוול סטריט, שלא רואים בה יריבה של הבנקים הגדולים כמו אליזבת וורן.

ביידן מדבר לליבם של הפרוגרסיבים כשהוא מדבר על וול סטריט. בתשדיר קמפיין שהושק במהלך הוועידה הלאומית הרפובליקאית, הקריין אמר, "אף אחד לא צריך לומר לו שוול סטריט לא בנתה את המדינה הזו".

באירוע גיוס התרומות עם גריי מבלקסטון, ביידן אמר שהוא אמנם מגיע מ"מדינת התאגידים של אמריקה", אך חברות גדולות חייבות לפתח תחושה של אחריות מעבר לשכר המנכ"לים ותגמול בעלי המניות. "זה לא הולך לחייב חקיקה", הוא הוסיף. "אני לא מציע חקיקה כזו. אנחנו חייבים לחשוב איך אנחנו מכניסים אנשים חזרה פנימה".

ביידן כיהן כסגן נשיא במיתון הכלכלי הקודם בארה"ב - ניסיון מכונן ששינה את חשיבתו על רגולציה עצמית של שווקים, אומרים יועציו. "הוא היה סגן נשיא כשמגזר פיננסי חסר אחריות ודל ברגולציה הכניס לבוץ את הכלכלה העולמית", אומר ג'ארד ברנסטין, יועץ כלכלי לביידן, שהחל לעבוד איתו אחרי הניצחון של אובמה בנובמבר 2008. "הוא הבין שכמה מהתופעות החמורות של ניצול לרעה היו מתאימות מאד לסוג החקיקה שאליזבת וורן מטיפה לה".

יעד קורץ לחברות אשראי

ביידן, בן 77, מדבר לעיתים תכופות על ההתחלה הצנועה שלו בסקרנטון, פנסילבניה, ועל ילדותו במשפחה, שבה הכסף תמיד היה מדוד. השורשים הפוליטים שלו הם בדלאוור, המדינה הקטנטונת שהפכה למרכז פיננסי.

עשרות שנות שירותו בשלטון של ביידן זרועים בנוף הסמוך לווילמינגטון, בירת דלאוור. שם המשפחה מעטר את מרכז קבלת הפנים לנהגים על כביש 95 הבין-מדינתי. תחנת הרכבת ההיסטורית Pennsylvania Railroad במרכז העיר שינתה את שמה ל"תחנת הרכבת ג'וזף ר. ביידן" ב-2011. בכיכר המרכזית בעיר, שנבנתה ביוזמת ראשי חברת העסקים האדירה מהעידן הקודם, "דו פונט", שוכנים היום סניפים גדולים של "בנק אוף אמריקה", "אם&טי בנק", "סיטיזנ'ז בנק" ו"ווילמינגטון טראסט", בין היתר.

בשנים הראשונות של ביידן כסנטור מדלאוור בשנות ה-70, סדרה של חקיקות ברמת המדינה ושינויי רגולציה הפכו אותה ליעד קורץ לחברות כרטיסי אשראי וחברות רגילות שמיקמו בה את הפעילות שלהן. היום, הפיננסים, ביטוח ונדל"ן מהווים 44% מכלכלת דלאוור, לפי הלשכה הפדרלית לניתוח כלכלי.

התיעוד מראה שביידן תמך בחברות הללו בכמה חקיקות-מפתח במרוצת השנים. מגזר הבנקאות היה גם מקור לכספי קמפיינים, ולאורך השנים גם משך לתוכו עובדים בכירים לשעבר של ביידן ובנקודה אחת גם העסיק את בנו האנטר.

למרות כל אלה, ג'ן גרין, מנהל המדיניות של ביידן בסנט בשנים 1992-2009, אמר שהבוס שלו היה מיודד הרבה יותר עם ראשי ועדי עובדים מאשר עם בנקאים. "הם, ראשי האיגודים, היו מגיעים לוושינגטון עם הז'קטים שלהם ויושבים איתו וקוראים לו ג'ו", הוא אמר. הלוביסטים של התעשייה הפיננסית, לעומת זאת, קראו לו סנטור ביידן והיו תמיד פורמליים מאד. "זה לא היה אותו הקשר".

יחסיו של ביידן עם חברת כרטיסי האשראי העצמאית MBNA, מהגדולות בארה"ב, שפועלת מווילמינגטון, שהיא גם אחת המעסיקות הגדולות בדלאוור, מדגימים את הצד השני של האינסטינקטים הפוליטיים שלו. ביידן ורעייתו טסו במטוס של החברה הזו למיין כדי לנאום בפני כנס מנהלים של MBNA ב-1997, לפי תיקי ממשלה. הוא התרועע עם מייסד החברה צ'רלס קואולי, שהשאיל לביידן ציור מקורי של אנדרו ויית מהאוסף הפרטי שלו לתלייה במעונו בוושינגטון בעת שהיה סגן הנשיא.

ב-1996, ביידן מכר את ביתו מחוץ לווילמינגטון למנהל בחברה הזו במחיר המבוקש המלא של 1.2 מיליון דולר. באותה שנה, בנו האנטר ביידן, שזה עתה סיים לימודי משפטים, נשכר על ידי החברה. בן הזקונים ייעץ לאחר מכן לחברה באותו הזמן ש- MBNAנאבקה לרפורמה בפשיטות רגל. מהמטה של ביידן נמסר כי האנטר לא היה לוביסט בנושא הזה.

מאד רגיש למוניטין שלו

ביידן היה כה רגיש למוניטין שלו כמי שמצוי בכיס של חברת כרטיסי האשראי - מאמרי מערכת בעיתונים לגלגו עליו לעיתים כ"ביידן, D- MBNA(D הוא קיצור לדמוקרט)" - שהוא אמר לוושינגטון פוסט ב-1999, "אני לא סנטור מ-MBNA".

בשנים האחרונות, ביידן אמר שהוא מתחרט על כמה מהעמדות הקודמות שלו, כולל ההצבעה שלו מ-1999 לביטול חוק גלאס-סטיגול. אותו חוק מימי השפל הגדול שמנע מבנקי השקעות ובנקים מסחריים להתאחד תחת גג אחד. בשמאל היו שהאשימו את ביטולו בגרימת המשבר הפיננסי של 2008.

ביידן ספג ביקורת מצד פרוגרסיבים, כולל בפריימריז של הדמוקרטים, על חקיקת פשיטת הרגל התקדימית של 2005, שהקשתה על צרכנים להשיל את חובותיהם. בין השינויים, החוק הרחיב את סוגי הלוואות הסטודנטים, שלא יכלו להימחק וכלל בהם הלוואות לא-ממשלתיות והלוואות למטרות רווח.

במשך תקופה ארוכה הוא תמך במוסדות ההלוואה בנושא הזה. בשנת 2000, כיו"ר ועדת יחסי החוץ בסנאט, הוא הכניס את סעיף פשיטות הרגל לחוק יחסי חוץ. שנה אחר כך, הוא היה הדמוקרט היחיד בוועדת המשפטים בסנאט שהצביע בעד קידום החוק.

תמך בבנקים על פני הלווים

הבנקים טענו שהניצול לרעה של מערכת פשיטת הרגל על ידי צרכנים מייקר את עלויות ההלוואות לכולם, וחברות כרטיסי האשראי אינן צריכות להשתתף בנטל ההחלטות הגרועות של הלווים.

"ללא התמיכה שלו ושל דמוקרטים נוספים, שהבינו את העמדה שלנו, שהייתה רגישה לנושא של הניצול הצרכני לרעה, אני לא חושב שהחוק הזה היה עובר אי פעם", אמר ג'ון מק'יצ'ני, ששימש אז לוביסט בכיר של התאחדות האשראי הלאומית.

ביידן היה אחד מ-18 דמוקרטים שתמכו בחוק הרפורמה, מול 25 דמוקרטים שהתנגדו לו. בוויכוחים בסנאט, ביידן טען שחובות כרטיסי האשראי לא היו גורם מכריע בגאות בפשיטות הרגל בארה"ב. הוא האשים את אליזבת וורן, שהעידה כפרופסורית למשפטים מהרווארד, ותומכי צרכנים נוספים בחיבור לא ראוי של נושאים שונים.

הדמוקרטים של טראמפ | יואב קרני, וושינגטון

המערב התיכון של ארה"ב היה, לפחות עד לפני 40 שנה, שם נרדף להצלחת "החלום האמריקאי". הוא היה המנוע של אמריקה וגם ארובת העשן שלה. הצלחתו הנחילה רווחה כלכלית ממשית למיליוני פועלים של צווארון כחול.

שקיעתו התחילה בזמן משברי האנרגיה של שנות ה-70. הגלובליזציה של סוף המאה ה-20 האיצה אותו, עד שרכש את כינוי האי-כבוד 'רצועת החלודה'.

פועליו, שנטו לפנים לדמוקרטים, התחילו לחפש נחמה בחיק הרפובליקאים לפני 40 שנה. קראו להם "הדמוקרטים של רייגן". הם נטו להיות קתולים ושמרנים מבחינה חברתית. הדמוקרטים לא חדלו לנסות להחזיר אותם. פה ושם הם הצליחו, אבל טראמפ זכה בחסדיהם. הוא מקדיש עכשיו מאמץ ניכר להשאיר אותם לצדו.