מדינת ישראל נמצאת במלחמה מול נגיף הקורונה למעלה משמונה חודשים. המאבק במגפה מאלץ את הממשלה לקבל החלטות קשות, חסרות תקדים, עם מידע מועט על הנגיף והשלכותיו, תוך פגיעה קשה בחופש התנועה, חופש התעסוקה בחינוך וברווחה והנחתת גזירות קשות על הציבור. המשמעות הכלכלית של החלטות הממשלה עשויות להשפיע על הישראלים דורות קדימה.
והציבור הישראלי? הוא בעיקר מבולבל, נוכח החלטות שהן לעתים סותרות, לעתים לא מובנות, ולעתים לא הגיוניות. אבל אין לו דרך לשפוט את תהליך קבלת ההחלטות בממשלה. ההחלטות הקשות מתקבלות בישיבות ממשלה והדיונים חסויים מהציבור. פניות חוזרות של "גלובס" ושל גופי תקשורת נוספים לפרסם את התמלילים המלאים של ישיבות הממשלה לא צלחו. הממשלה הנוכחית וממשלת המעבר עמדו בסירובן לחשוף את התמלילים בעניין נגיף הקורונה וחומרי הרקע הרבים שהוצגו לממשלות והיוו בסיס תיאורטי לקבלת ההחלטות.
בעתירה - שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים על-ידי עיתונאי "גלובס" חן מענית וטל שניידר, עיתון "הארץ" והכתבת המדינית של העיתון נעה לנדאו (שיזמו את הגשת העתירה), התנועה לחופש המידע, העיתון "כלכליסט", תאגיד השידור "כאן" ועורכי הדין שחר בן מאיר ויצחק אבירם - אנו מבקשים לחייב את המדינה לחשוף את הפרוטוקולים של הישיבות ואת חומרי הרקע שהובילו להחלטות.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אלי אברבנאל הורה השבוע לממשלה להגיב לעתירה ולהעביר אליו את המידע המבוקש הנוגע לתשתית העובדתית להחלטות הממשלה. החומר כולל את המידע שהוצג לממשלה בישיבות בעניין הגבלות הקורונה - סקירה מקיפה ביחס למצב התחלואה בישראל וביחס למצב הספיקה של מערכת הבריאות, נתונים וסקירות על מצב מערכת הבריאות, ועוד.
השופט אלי אברבנאל / צילום: אלון רון
מה הממשלה "חושפת": העברה של נתונים חלקיים בלבד
הממשלה העבירה לידי "גלובס" מסמכים תמציתיים מדיוני הממשלה בנוגע למשבר הקורונה, המכונים בפיה "פרוטוקולי החלטות".
אלא שעיון במסמכים גילה שבמרביתם לא מופיע אלא נוסח התקנות שנדונו בישיבה, ולאחריו ציון לקוני שלפיו ההחלטה על התקנתן התקבלה פה אחד או ברוב דעות. מדובר בסיכום כה חסר ולקוני עד שאין הציבור למד ממנו כמעט דבר על הנאמר בדיון.
מה הממשלה רוצה: החלטות שייפתחו בעוד 30 שנה
המדינה מתנגדת בשני נימוקים למסור את תמלילי הישיבות. הראשון, לפי תקנות הממשלה ותקנות חוק הארכיונים, פרוטוקולים של ישיבות ממשלה מסווגות ככלל כחומר "סודי ביותר" ובהתאם ייסגרו בארכיון המדינה למשך 30 שנה ויותר. אלא שבצד הסיווג הגורף קיימת סמכות למזכיר הממשלה לפי חוק יסוד הממשלה, לסווג אחרת את תמלילי ישיבות הממשלה באופן שניתן יהיה לפרסמן. למזכיר הממשלה יש שיקול-דעת להחליט אם לאפשר את פרסום תמלילי הישיבות, למעט כאשר מדובר בדיונים הנוגעים ל"ביטחון המדינה, יחסי החוץ של המדינה או סוג עניינים אחר שהממשלה ראתה את סודיותו כחיונית למדינה, והכריזה עליו בצו, לעניין סעיף".
בעתירה אנו טוענים, כי "הנימוקים של הממשלה שלא למסור את הפרוטוקולים וחומרי הרקע מבוססים על מקורות נורמטיביים שלא נוגעים למשבר הבריאותי והכלכלי. מדובר בחיקוקים שנועדו לשמור על ביטחון המדינה ולא יכולים לשמש את המדינה להטלת חיסיון והקמת "מסך עשן" של עמימות בכל עת בה הם אינם חפצים בגילוי מידע לציבור מטעמים אישיים, פוליטיים או אחרים".
הנימוק השני של הממשלה לסירובה מתייחס לכך שמדובר ב"דיונים פנימיים". נימוק זה מעוגן בחוות דעת משפטיות של היועץ המשפטי לממשלה, לפיו תכלית הסודיות נועדה לאפשר דיון ענייני, פתוח ומשוחרר מלחצים, על-מנת למנוע אפקט מצנן ובכך להבטיח את איכות הדיון.
נשאלת השאלה: מדוע לא יכולים הפוליטיקאים להתעלות מעל "הלחצים" בתקופה קשה וחריגה זו, ולקיים דיון שייחשף לציבור על-מנת להגביר את האמון והשקיפות הנדרשת.
למה חשוב לחשוף: הגברת אמון הציבור למלחמה בנגיף
המידע הוא בעל חשיבות אדירה לציבור והסתרתו פוגעת באמון הציבור. אמון הציבור קריטי לשיתוף הפעולה של האזרחים עם ההחלטות, ושיתוף פעולה אזרחי הוא תנאי הכרחי להצלחת המאמץ הלאומי לבלימת המגפה. לטעמינו, כפי שנטען גם בעתירה, ניהול של משבר בסדר גודל שכזה מחייב התגייסות ציבורית רחבה ושיתוף פעולה קפדני של האזרחים.
"אם במלחמה חיוני לעתים להסתיר מידע כדי לנצח את האויב, הרי שבמאבק במחלה חיוני לחשוף מידע כדי לנצח את ה’אויב’ - הנגיף", נטען בעתירה.
לטעמינו, הגבלות על הציבור מאפיינות משטרים שאינם דמוקרטיים וליברליים, מובילות את המשטרה לבצע אכיפה נגד אזרחים הצועדים במרחב הציבורי עד כדי הפעלת אלימות ומעצרים ולכן גוברת החובה לאזן את הדרישות הקשות עם גילוי נרחב של מידע, שיצדיק ויאפשר לציבור להבין את הרקע להחלטות ולשתף עמן פעולה.
לא כולם מסתירים: בוועדת הקורונה דווקא מוסרים מידע
בעתירה אנו מפנים לפועלה של ועדת הקורונה בכנסת. ועדת הקורונה מפרסמת את תמלילי ישיבותיה באופן מלא, לצד חומרי רקע שמובאים בפני חבריה. הוועדה מגדילה ומפרסמת את חומרי הרקע לציבור עוד בטרם מתקיימת הישיבה, כדי לתת לציבור אפשרות להתייחס לדברים מבעוד מועד ולעקוב באופן מושכל אחר הדיונים בזמן אמת.
"נשאלת השאלה איזה הבדל מהותי ישנו, אם ישנו, בין דיוני הוועדה לדיוני הממשלה, כאשר מדובר בנושאים אזרחיים לחלוטין - רפואיים, בריאותיים, כלכליים וציבוריים - כגון הגבלות תנועה במרחב הציבורי, שלמן תחילת המשבר העסיקו ומעסיקים את הממשלה לא מעט במהלך דיוניה. זאת במיוחד שעה שעל יסוד נימוקים בדבר צו השעה, עברו סמכויות רבות של הכנסת לידי הממשלה, ונפגעה מאוד יכולת הפיקוח הפרלמנטרי על החלטות האחרונה" נטען בעתירה.
לעמדתנו, לא רק שאין נימוק שלא לחשוף את התמלילים המלאים וחומרי הרקע בפני הציבור, אלא ההפך - זו השעה החשובה ביותר לאפשר פיקוח ובקרה על החלטות הממשלה. מבחינה חוקית אין מניעה לפרסום הפרוטוקולים.
אפשר גם אחרת: באנגליה, בארה"ב ובניו זילנד מפרסמים
הצורך בפרסום התמלילים מתחדד לעומת המצב במדינות אחרות בעולם. באפריל השנה, בעודה נלחמת בתחלואה ותמותה, החליטה ממשלת אנגליה לפרסם באופן יזום ומתעדכן את כלל המסמכים והמחקרים שביססו את מדיניותה. גם הממשל האמריקאי ואירלנד פרסמו את כלל התכתובות עם הוועדה המייעצת בזמן המשבר. דוגמה מרשימה נוספת היא ניו זילנד, שפרסמה את חומרי הרקע להחלטות ואת הפרוטוקולים והתמלילים מהדיונים של מקבלי ההחלטות. המידע נמסר לציבור בניו זילנד באופן כמעט מלא, והחלקים שהממשלה סברה שהם חסויים - הושחרו.
גנז המדינה לשעבר: "אם המהלך של 'גלובס' יצלח - כל מנגנון הסתרת החומרים יזועזע"
גנז המדינה לשעבר ד"ר יעקב לזוביק ששימש בתפקיד עד 2018 מסביר ל"גלובס" על השלכות הבקשה לחשיפת התמלילים והמצב הבעייתי הקיים בארכיון המדינה. לדבריו, בכל שנותיו לא נתקל בבקשה לחשוף תמלילי ישיבות ממשלה בסמוך להתרחשותן. אם המהלך, בו הוא תומך, יצלח - זו אמירה "שתזעזע את כל מנגנון הסתרת החומרים כולו וקיים פוטנציאל לפתיחה של חומר ממשלתי עשרות שנים אחורה".
להערכתו, "הממשלה לא תיתן לחומר להיפתח בגלל התקדים. אם החומר ייפתח, זה יזעזע את אמות הסיפים של חוק הארכיונים כי יש חומרים סגורים עשרות שנים", "יפתח פתח לערעור דרמטי לפתוח חומרים אחרים. למנגנון יש סיבות ארוכות טווח להתנגד למהלך הזה".
לזוביק מתייחס לנימוקי העתירה - "בדרך כלל הטיעון לסגירת החומרים הוא ביטחוני או רצון שגורמים מהצד השני לא יהיו חשופים לו. במקרה של הקורונה, אין סיבה שלא לפתוח את זה".
לזוביק מספר שבמצב הקיים בארכיון, גם חומרים שנסגרו לפני למעלה מ-30 שנים לא נפתחו לציבור בגלל שיטת העבודה והצורך לבדוק כל מסמך שנפתח. כרגע, לדבריו, פחות מ-10% מהחומר המצוי בארכיון עומד לעיון הציבור. לזוביק אומר, כי "ישראל היא היחידה בעולם הדמוקרטי שהתקנה דורשת לא רק שחומר ימתין שנים, אלא שלפני פרסומו יעבור בדיקה. להערכתי יש פיגור של בערך 3,000 שנות עבודה של אדם כדי לאפשר הנגשה של כל החומרים שלפי חוק כבר מותר להנגיש".
נתראה בעוד 30 שנה - שלבים בהעברת חומר לגנזך המדינה
1. בין סוגי המסמכים העוברים לגנזך המדינה נכללים פרוטוקולים של ישיבות הממשלה
2. המסמכים יכולים לעבור מיד לגנזך או לאחר שנים רבות
3. החומר נשמר בהתאם לסיווגו. פרוטוקולים של ישיבות ממשלה יישמרו לצמיתות
4. באפשרות הציבור לבקש לעיין בחומרים שבגנזך, למעט אלו שהעיון בהם מסווגים
5. פרוטוקולים של ישיבות ממשלה מסווגים כ"סודי ביותר" ומוגבלים לעיון ל-30 שנה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.