המדינה משקיעה מיליארדים במניעת הדבקה - אבל לא בעובדים שעלולים להדביק

אין סיבה להשאיר את זירת הפרנסה, העובדים וחלוקת עלויות הבידוד עבורם זמן רב ללא כל פתרון

ח"ע חיים כץ בועדת העבודה, הבריאות והרווחה / צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת
ח"ע חיים כץ בועדת העבודה, הבריאות והרווחה / צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת

מגפה היא עניין מדבק ומושכת אחריה למטה כלכלה וחיים, מחריפה פערים שמתגלעים בתחומים רבים ומאיצה תהליכים. במצב הנוכחי, כשנדרשים עובדים להישאר בבידוד, יש החושבים פעמיים האם לקיים ימי בידוד המתחייבים מכוח החוק, או להתעלם מחובה זו, להמשיך לבוא לעבודה אף שהדבר מהווה עבירה פלילית, כאשר קיימת גם אפשרות להדבקת עובדים אחרים בקורונה.

למעשה, מול המיליארדים שהשקיעה המדינה בתקופת הבידוד במתן הטבות למשק, ראוי היה וראוי גם כיום כי תשודרג באופן משמעותי ההצעה שהוגשה לוועדת העבודה והרווחה.

ההתמהמהות הביאה לכך שההסתדרות הציבה "אקדח" בראש וראשונה למשרד האוצר, שימהר לגבש הצעת חוק מיטיבה לעובדים בימים הקרובים שעוד נותרו.

נושא התשלום בגין ימי בידוד לעובדים עלה לראשונה לאחר שמשרד הבריאות קבע כי יש לראות ימים כאלה כ-"ימי מחלה". בג״ץ ביטל החלטה זו וקצב תקופת מעבר שאפשרה לצדדים לגבש הבנות שתאושרנה בחקיקה. משתמה תקופת מעבר זו, ולא חוקק חוק כמצופה, הנטל הכספי בגין ימים בהם שוהה העובד בבידוד, הוא על העובד. זאת, כאשר במספר מקומות עבודה (ככלל, גדולים ומבוססים) מעסיקים קיבלו על עצמם, מרצון, (ויבורכו על כך) נשיאה בנטל זה. 

ברור כי מצב דברים זה אינו יכול להימשך. הזמן חלף (כבר למעלה מחודש ימים!), והעובדים האמורים להימצא בבידוד, נותרו בפני שוקת שבורה:

נשיאות התעשיינים, להבדיל מנשיאות הארגונים העסקיים (גופים מתחרים), הגיעה להסדר עם המדינה לגבי חלוקת הנטל: עובד שנעדר מעבודתו עקב היותו בבידוד או עקב היות ילדו בבידוד כאמור, יהיה זכאי להשתמש בימי המחלה הצבורים שלו לצורך היעדרות בתשלום מדורג. המדינה והמעסיקים יחלקו על-פי המוצע את העלות של ימי הבידוד שווה בשווה. 

עובדים שאין ברשותם מכסת ימי מחלה, יקבלו תשלום בעבוד ימי הבידוד, בהתאם לדירוג שיוסכם, והמדינה תשפה את המעסיק באופן מלא בעד העלות הנובעת מזכות זו. כך יינתן מענה כלכלי גם לעובד החייב בבידוד שאין ברשותו ימי מחלה, ויהיה בכך כדי לסייע לעובדים הנאלצים להיעדר מעבודתם בשל חובת בידוד. 

גובשה הצעת חוק התואמת הסדר זה והובאה לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

הוועדה, בראשותו של ח"כ חיים כץ, ראתה את ההצעה הנ"ל כעושקת את העובדים, והחזירה את הדיון למשרד האוצר בדרישה אולטימטיבית לפיה יש לשדרג את השתתפותו לטובת העובדים.

ההסתדרות הכללית לא הייתה יכולה להשלים עם גרירת רגליים זו והכריזה על סכסוך עבודה עם כוונה לשבות, בחלוף 14 יום ממועד ההכרזה.

מה הוליד יום? כאמור, עידוד להתנהלות עקומה בלית-ברירה: עובד יחשוב פעמיים האם לקיים ימי בידוד המתחייבים מכוח החוק, או להתעלם מחובה זו ולהדביק.

לא מובן אם כן מדוע דווקא בנושא שעשוי להזיז, לשפר ולזעזע לטובה את מחוג התחלואה, הצדדים לא ממהרים לקדם תהליך שיעמיד סוף, לסיכוי להידבקות.

עד כה הושקעו משאבים אדירים בהתמודדות עם המגפה. אין סיבה להשאיר את זירת הפרנסה, העובדים וחלוקת עלויות הבידוד עבורם זמן רב ללא כל פתרון.

בשעת כתיבת שורות אלה ולאחר כשלשה שבועות של המתנה מיותרת, מסתמן גיבוש מתווה חדש, שיובא מחדש לוועדת העבודה של הכנסת. במתווה זה אכן קיים שינוי לטובת העובדים והמעסיקים בהשוואה למתווה הקודם,

במתווה החדש נראה שיש הליכה משמעותית אשר נותנת מענה לוועדת העבודה ודרישותיה ובעקיפין גם לנשיאות הארגונים העסקיים. מדובר, כמו בכל מהלך שיש בו אלמנטים פוליטיים, בקבלת חלק מהדרישות שהציב יו"ר הוועדה, ח"כ חיים כץ.

אנו רואים כי עמדתו העיקשת של יו"ר הוועדה חיים כץ הביאה לתוצאה ראויה, גם אם אינה "עונה" על כל המבוקש. 

הכותב הוא מומחה בדיני עבודה