לצעירים הדרוזים עדיף לוותר על מערכת הביטחון ולמצוא פרנסה אחרת

בחברה הדרוזית טוענים למדיניות מפלה בגיוס מועמדים לשב"ס, אולם דווקא הנציגות הבולטת של צעירים דרוזים שעובדים בתעשיות הביטחוניות פוגעת בציבור הזה

הפגנת העדות הדרוזיות והצ'רקסיות מול משרד ראש הממשלה / צילום: פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות
הפגנת העדות הדרוזיות והצ'רקסיות מול משרד ראש הממשלה / צילום: פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות

השב"ס יוצא למסע פרסום ברשת בחיפוש אחר מועמדים, כך שקשה לומר שישנו אדם בישראל שחמק מהפרסומת שקוראת לצעירים להתגייס לשב"ס. אולם המודעה הזו לא כוונה לאדם אחד: המועמד הדרוזי.

במכרזי השב"ס, על אף הקריטריונים הברורים לגיוס, שלפיהם על הסוהר להיות אזרח מדינת ישראל ותו לא, בחרו לשאול מה הלאום של המועמד והעניקו מספר אופציות שכוללות "יהודי" ו"נוצרי", אך הוציאו מכלל האפשרות את המועמד הדרוזי. זאת לצד אחד הקריטריונים, לפיו על המועמד להתגורר באזור המרכז, אזור נטול התיישבות דרוזית.
דרוזים רבים התרעמו, חברי כנסת התייחסו לסוגיה במספר פלטפורמות והחלו להאשים את שירות בתי הסוהר באפליה ובגזענות. ממקורות לא רשמיים דווח כי המדיניות הזו נובעת מהעובדה כי ישנם דרוזים רבים בתוך שירות בתי הסוהר.

בתגובה הרשמית צוין כי מבצעי הגיוס ממוקדי אזור מגורים, ונועדו לאתר מועמדים שגרים סמוך לבתי הסוהר, במטרה להגיע במהירות ליחידות בעיתות חירום.

ניתן לפרק את תגובת השב"ס ולהפריך אותה. בכל משרה, לרבות במשרות ממשלתיות, דורשים במידת הנדרש העתקת מגורים, כך שמדיניות הארגון הנוכחית - שראשית מוציאה מכלל אפשרות מהדרוזים להגיש מועמדות ושנית מפלה על בסיס סמוי בהתאם לדרישת מגורים באזור המרכז, מעלה סימנים של אפליה אסורה, שמנוגדת לאמות המידה הנדרשות מגוף ציבורי.

על אף התרעמותם של הדרוזים והמחאה הווירטואלית ששטפה את ה"פיד הדרוזי" בימים האחרונים, התייחסות ריאליסטית למצב זה, מעלה אפשרות שמדיניות זו יש בה רק כדי להועיל להם וששוויון הזדמנויות אמיתי יגיע בחסימת השב"ס בפני הדרוזים.

כיום, הדרוזים שזורים במערכת הביטחונית על כל זרועותיה. בשירות בתי הסוהר שאגב בתגובתו ציין כי הדרוזים מהווים מעל ל-20% מסגל הארגון, בצה"ל בערך כ-5% מאנשי הקבע הם דרוזים ובמשטרה בערך 10% מהשוטרים הם דרוזים. כאמור, אלה מספרים עצומים ביחס לעובדה שהדרוזים מרכיבים 1.2% בלבד מכלל האוכלוסייה.

צעירים דרוזים שמשתחררים משירות חובה, נושאים עיניהם למדור הגיוס במשטרה ובשב"ס, במקום לשאת עיניהם לבנייני האוניברסיטה או למימוש הפוטנציאל הטמון בהם. זאת, בשל שיקולים תרבותיים שפג תוקפם בעידן המודרני ומשיקולי נוחות שקשורים למערכת הביטחונית.

כיצד נתונים אלה משתקפים במציאות? מאחר שהדרוזים לרוב, אינם נמצאים בתפקידים פיקודיים ו/או בתפקידי מפתח, הם אינם נדרשים כלל להשכלה אקדמית לצורך משרותיהם השונות בזרועות הביטחון. כך למעשה מתוך 13% דרוזים שהם בעלי תואר אקדמי, רק 40% בערך הם גברים.

זו הסיבה אולי שהתואר "הדרוזי הראשון" יוצר סביבו קרנבל אמיתי. לחלופין, כל אחד יכול להגדיר עצמו דרוזי ראשון במשהו, כי מרביתם הלכו בתלם וחובקו בידי זרועות הביטחון.
התרומה של העדה הדרוזית למדינה חשובה. הברית היהודית-הדרוזית שקיימת עוד מלפני קום המדינה היא קדושה בעיני רבים, אך מודל זה של ברית שנשען על גיוס לכוחות המזוינים השונים, אינו רלוונטי עוד בימינו. אין בפזילה לעבר השוק האזרחי של הדרוזים כדי לפגוע בברית זו או לחלופין להטיל ספק בפטריוטיות שלהם.

אני מאמין שהמערכת הביטחונית בכלל, והשב"ס בפרט, הפכה להיות הכלא של החלום הדרוזי. זהו חלום שרואה בצעירים הדרוזים חלוצים בתעשייה, בהייטק ובמשפט. כאלה שמגשימים הלכה למעשה מוביליות חברתית שתבטיח דור חדש ורלוונטי לעולם מאתגר בשלל היבטי התעסוקה והרווחה.

מדיניות השב"ס גזענית ומפלה, היא בעיקרה כואבת בבטן, אך יש בה הזדמנות לחישוב מסלול מחדש, לא רק כאינדיבידואלים, אלא כקולקטיב. 

הכותב הוא פעיל חברתי דרוזי וקצין ביחידה 8200 לשעבר