שלטון הפקידים מצר ביודעין את צעדי השרים ונבחרי הציבור

לאחר עשרות שנים של עבודה כמנכ"ל במשרדי ממשלה ובגופים שעבדו מול משרדי הממשלה, אני יכול לסכם ולומר באופן חד משמעי שהתהליך המכונה "Deep State" של הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה - חי, קיים, בועט ומתעצם.

אם בעבר ניסו להסתיר או להציג את שלטון הפקידים כחריג, היום הפקידות הבכירה כבר לא מסתתרת ואף מתגאה בכך. אכן 98% מעובדי המדינה אינם שותפים לתהליך זה, אך בפקידות הבכירה, גם אם לא כולה, ניתן למצוא פקידים הרואים עצמם כקובעי המדיניות, המגנים על העם מהחלטות נבחריו - השרים.

תהליך זה של שלטון הפקידות פוגע בהליך הדמוקרטי, מאחר שהשרים, קובעי המדיניות האמיתיים, נבחרו לתפקידם על ידי אזרחי ישראל בבחירות דמוקרטיות, בעוד הפקידות הבכירה אמנם הגיעה לתפקידה בגלל כישוריה אך לא לשם קביעת מדיניות. אזרחי ישראל מכירים את החסרונות של הנבחרים, ואף על פי כן בחרו בהם על מנת לממש את מדיניותם. נראה כי שלטון הפקידים חושב שאזרחי ישראל טועים, ועליהם מוטלת המלאכה לתקן את בחירתם, וכן שהם חכמים יותר, מבינים יותר ונקיי ידיים יותר מאשר נבחרי העם.

מתוך רצון פטרנליסטי לממש מדיניות הנכונה בעיני עצמם, הם פועלים את פועלם וחותרים תחת נבחרי הציבור. לעיתים אותם פקידים פועלים ממניעים אף יותר בעייתיים של שכרון כוח. יש לזכור, והפקידות יודעת זאת היטב, כי אותם לא ניתן לפטר.

תהליכים אלה מתקיימים במסווה של מקצועיות נייטרלית ואובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי. בעוד שנבחר ציבור נבחר כדי לקבוע מדיניות, והוא נותן דין וחשבון לבוחריו על הצלחותיו וכישלונותיו, שלטון הפקידים טוען לכתר, ופועל לקבוע בעצמו את המדיניות, אך אינו חשוף לביקורת ואינו נותן דין וחשבון על כישלונותיו. הוא אף נישא על דימוי שומר הסף, מגן העם.

פוגעים במדיניות השר

גם אני, כותב שורות אלו, הייתי עד לפני חודשים אחדים חלק מהפקידות הבכירה בישראל. עם זאת, לאורך השנים אמרתי לחבריי בהנהלת המשרד כי את מדיניות המשרד קובע השר, ומי שהמדיניות אינה מוצאת חן בעיניו מוזמן לנסות לשכנע את השר אחרת. היה והשר עומד על דעתו, יש לקיים את דברי השר או להתפטר.

כך, לדוגמה, נהגה בהגינות ובצדק קרן טרנר, מנכ"לית משרד האוצר, שהתפטרה לאחרונה. ברם, לעיתים הולכות וגוברות, כאשר דעת הפקידות הבכירה שונה מעמדת השר, פקידים רבים פועלים מאחורי גבו למסמס או להכשיל את מדיניותו, בצורה פסיבית ולעיתים רבות אף אקטיבית, וזאת במקום לקבל את עמדתו או לבקש מהשר להטיל את המשימה על מישהו אחר, או להניח את המפתחות.

אני יכול למנות לפחות 12 שיטות שבאמצעותן שלטון הפקידים פועל על מנת להצר את סמכויות השר ולפגוע בביצוע מדיניותו. הנה דוגמה אחת: לפני שנים אחדות, הכוהנת הגדולה של משרד המשפטים, המשנה ליועמ"ש, עו"ד דינה זילבר, פרסמה מאמר המצדיק את עליונות הפקידות על נבחרי העם. כך, לדוגמה, טוענת זילבר באותו מאמר כי יועץ משפטי במשרד ממשלתי אינו נועד לייצג את עמדת השר אלא לייצג את אינטרס הציבור.

מהו האינטרס הציבורי, ומי קובע אותו? האם השר שאותו בחר העם מייצג את האינטרס הציבורי או שמא היועץ המשפטי שאינו נבחר על ידי העם? לזילבר הפתרונות. לשיטתה, היועץ המשפטי על עמדתו האישית והפוליטית הוא זה שיודע מהו האינטרס הציבורי, ולכן עליו להגן על אותו אינטרס מול השר, שהעז בטעות לחשוב אחרת ממנו. בתור מי שעבד שנים במשרדי הממשלה, צר לי להעיד כי לעיתים המצב חמור אף יותר, ומערב בתוכו גם שיקולי אגו, כוח ונקמנות של הפקידות הבכירה, שאותה כאמור לא ניתן לפטר.

זו לא דמוקרטיה

צריך להגיד בצורה פשוטה: תפקידו של יועץ משפטי הוא לייעץ, ותפקידו של סמנכ"ל שיווק הוא לשווק, ובאופן כללי, תפקידו של פקיד ציבור הוא לסייע בקידום המדיניות הלגיטימית של נבחר הציבור. וזאת, גם אם היא שונה מהמדיניות הלא רלוונטית שבה מחזיק הפקיד.

תארו לכם יועץ משפטי בחברה פרטית שהיה פועל להכשיל את החלטות הנהלת החברה, מתוך מחשבה ואמונה כי הוא יודע יותר טוב ממנה כיצד יש לשווק את המוצר או כיצד יש לגייס מימון. תארו לכם שראש המוסד היה פונה לפקידים בכירים בארה"ב, במטרה שאלו יפעלו להכשיל את מדיניות ראש ממשלת ישראל בנושא האיראני. זו לא דמוקרטיה, זו דיקטטורה של הפקידות הבכירה. 

הכותב כיהן בעבר כיהן כמנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מנכ"ל משרד הבינוי ומנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל