כשאין גרעין שליטה - יש מאבקי שליטה

חברות ציבוריות ללא בעל שליטה אינן בהכרח עדיפות על חברות עם בעל שליטה, כפי שגם אינן בהכרח נופלות מהן • תפקידו של הרגולטור אינו להטות את המשק הישראלי למבנה בעלות מסוים, אלא להתאים את האסדרה למאפיינים הייחודיים של כל מבנה בעלות

ישיבת דירקטוריון, אילוסטרציה / צילום: שאטרסטוק
ישיבת דירקטוריון, אילוסטרציה / צילום: שאטרסטוק

קשה להיגמל מהרגלים ישנים ("Old habits die hard"). מתברר שאמירה זו יפה גם לחברות הישראליות הנסחרות בבורסה. במשך שנים חווה שוק ההון הישראלי אתגרי ריכוזיות ושליטה. המחוקק הישראלי פעל נמרצות לריסון השליטה בשוק ההון הישראלי, ובעקבות חקיקה אגרסיבית (חוק הריכוזיות ומגבלות נוקשות על עסקאות בעלי שליטה) חל שינוי מגמה. "הפירמידות פורקו" ו"רוח של שינוי" (חיובי או שלילי, בעיני המתבונן) נשבה באוויר. יותר ויותר חברות ציבוריות גדולות הפכו לחברות ללא בעל שליטה.

ברשימה קודמת עמדנו על הצורך בעדכון דיני החברות בישראל על-מנת להתאימם למאפיינים המיוחדים של חברות ללא בעל שליטה. במשך תקופה נערכו כנסים מקצועיים בנושא ואף פורסם "קול קורא" של משרד המשפטים ורשות ניירות ערך לקידום חקיקה בנושא, אך זו לא גובשה והשוק המשיך לפעול על-פי אותם ההרגלים הישנים והמוכרים.

לאחרונה "כיכבו" בעיתונות הכלכלית שלוש חברות שהפכו נעדרות שליטה - פז, כלל החזקות ושופרסל. המשותף להן הוא הקושי להתמודד עם "החלל שנוצר", אשר עורר - לפי הפרסומים - מאבקי שליטה ייחודיים לחברות ללא בעל שליטה ומתיחויות בתוך הדירקטוריון ובין הדירקטוריון להנהלה. הקשיים הללו ממחישים את הצורך בתיקוני חקיקה ייעודיים לחברות ללא בעל שליטה הנדרשים לצורך ניהולן התקין. מבין תיקוני החקיקה הנדרשים (עליהם עמדנו ברשימתנו הקודמת) נבקש להדגיש שני תיקונים שהתקופה האחרונה חידדה את חשיבותם:

"בחירה ישירה" של יו"ר הדירקטוריון - בחברות ללא בעל שליטה יו"ר הדירקטוריון הופך לדמות מפתח בפיקוח על ההנהלה ובתקשורת בינה ובין בעלי המניות, ומכך נגזרת מעורבות בניהול החברה. מצב זה יוצר פוטנציאל למתיחות גוברת בין ההנהלה ליו"ר הדירקטוריון (בכלל החזקות, לפי הפרסומים), להיווצרות "סיעות" בתוך הדירקטוריון הבוחר בעצמו את היו"ר מקרב חבריו (בפז, לפי הפרסומים) ול"מאבק מקדים" בשלב איתור היו"ר (בשופרסל, לפי הפרסומים). אנו סבורים כי פתרון לקשיים אלה הוא קביעה שמינוי היו"ר בחברות אלה ייעשה בדרך של "בחירה ישירה" על ידי בעלי המניות. בחירה כזאת תעניק ליו"ר את "המנדט" בניהול משולש היחסים המורכב של בעלי מניות-דירקטוריון-הנהלה. הצורך בהשגת רוב באסיפה הכללית (לרבות מקרב בעלי מניות הציבור) יפחית את דומיננטיות ההנהלה, הדירקטוריון או בעלי מניות ספציפיים בהליכי המינוי, ויאפשר לכלל בעלי המניות להשתתף בהליך בחירה שקוף של תפקיד משמעותי זה. בנוסף, בחירה ישירה לתפקיד היו"ר תאפשר "למשוך" מועמדים דומיננטיים, המעוניינים בתפקיד אקזקוטיבי. בהקשר זה יש לאפשר גם לדירקטורים בלתי תלויים לכהן בתפקיד יו"ר הדירקטוריון על מנת להגדיל את היצע המועמדים לתפקיד.

הסדרת תפקידה וסמכויותיה של ועדת האיתור - השוק אימץ באופן וולונטרי וחיובי את ועדות האיתור של מועמדים לתפקיד דירקטור, אך על-פי הפרסומים האחרונים הליך זה נתקל בקשיים - מעורבות יתר של ההנהלה בעבודת ועדת האיתור, יצירת "מחנות" בתוך הדירקטוריון ו"הסדרים פנימיים" בין גופים מוסדיים בהליך האיתור והמינוי של הדירקטורים.

נדרשת, אפוא, אסדרה כפולה ביחסי הועדה-הנהלה, והועדה-בעלי המניות. ראשית, לדעתנו, יש לקבוע כי ועדת האיתור צריכה לפעול באופן עצמאי, באמצעות יועצים שימונו על ידה, ללא מעורבות ממשית של ההנהלה (הגורם המפוקח) בהליך בחירת הדירקטורים (הגורם המפקח). מובן שיחסי הנהלה-דירקטוריון תקינים והתאמה לתרבות הארגונית של החברה הם שיקולים חשובים בעת איתור דירקטורים, אך חזקה על ועדת האיתור שתיוועץ לגביהם ותשקלל אותם.

שנית, יש להסדיר את מידת המעורבות של הגופים המוסדיים, היות שמספר מצומצם של גופים מוסדיים הפך לבעל השפעה מהותית על אופן בחירת הדירקטורים, אף שבפועל רוב זכויות ההצבעה מצוי אצל בעלי מניות אחרים ורבים. בפרט, יש מקום להסדרת גיבוש "הבנות" או "הסדרים" הנוגעים למינוי הדירקטורים בחברות ללא בעל שליטה. נושא זה נמצא בבחינה של רשות התחרות ורשות שוק ההון, ויפה שעה אחת קודם, על מנת שועדת האיתור תפעל באופן מקצועי ונטול פניות, ללא "מחויבות" לבעל מניות כזה או אחר.

ולסיום יש לזכור - חברות ציבוריות ללא בעל שליטה אינן בהכרח עדיפות על חברות עם בעל שליטה, כפי שגם אינן בהכרח נופלות מהן. תפקידו של הרגולטור אינו להטות את המשק הישראלי למבנה בעלות מסוים, אלא להתאים את האסדרה למאפיינים הייחודיים של כל מבנה בעלות. 

הכותבים מתמחים בתחום תאגידים במשרד גורניצקי ושות'

צרו איתנו קשר *5988