למה בחרתי לקבל את החיסון הסיני בדובאי

שקיפות ודוגמה אישית של מנהיגי איחוד האמירויות הגבירו את האמון בחיסון, שעשוי להציל אותנו מהמגפה העולמית

יריב כהן מתחסן מקורונה בדובאי / צילום: יריב כהן
יריב כהן מתחסן מקורונה בדובאי / צילום: יריב כהן

כבר בנחיתה בשדה התעופה פוגשים אלפי הישראלים שמגיעים בימים אלה לאיחוד האמירויות במאפיינים החשובים ביותר של המדינה: הלך הרוח החיובי, שמחת החיים והכנסת האורחים. עם זאת, שנת 2020 הצליחה לפגוע גם באלה, ובמשך חודשים ארוכים מצב-הרוח הכללי ברחובות דובאי ואבו-דאבי היה עצור ומאופק. הסיבה לכך, כמובן, הייתה מגפת הקורונה, שפגעה באיחוד האמירויות בעוצמה רבה: לא בכמויות החולים או המתים, אלא בפן הכלכלי, שהביא לעצירת פרויקטים רחבי היקף והקפיא לחלוטין את אחד ממנועי הצמיחה הכלכליים החשובים של המדינה: התיירות.

בשנים האחרונות הצליחה איחוד האמירויות הערביות לבסס את מעמדה כבירת תיירות אזורית, עם מלונות ענק, מסעדות פאר, חיי לילה תוססים, מגוון אדיר של אטרקציות, וכמובן מרכזי הקניות הנוצצים. בנוסף, כמה מהכנסים המקצועיים הגדולים בעולם (בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והחדשנות) נערכים באיחוד, ומושכים בכל שנה אלפים רבים של מבקרים.

לאורך השנים הלך תחום התיירות ותפס מקום משמעותי יותר ויותר בכלכלה המקומית. על פי ההערכות, בשנים האחרונות (טרום הקורונה), הסקטור היה אחראי באופן ישיר על לא פחות מ-12% מהתמ״ג.

ואם הפגיעה בתחום התיירות לא הספיקה, יש לזכור גם את צניחת מחירי הנפט שנרשמה השנה ופגעה גם היא בכלכלה המקומית. ביחד עם הפגיעה (הזמנית) במאמצי האיחוד לבסס את מעמדות כמובילה עולמי עם קשרים בינלאומיים ענפים, השפעות הקורונה הורגשו היטב בכל רחבי המדינה.

אך בשבועות האחרונים מצב-הרוח הלאומי השתנה פלאים. את החשש והשליליות החליפה האופטימיות המפורסמת של התושבים. הסיבות למהפך רבות, אך בבסיסן שני גורמים רבי השפעה: הסכם השלום עם ישראל והגעת החיסון הסיני, אשר מופץ לתושבים בימים אלו ממש.

ולמרות החשש מפני החיסון החדש והלא מוכר, בשבועות האחרונים מצליחה הממשלה המקומית לשכנע רבים מתושבי המדינה להתחסן. בשבוע שעבר, גם אני השתכנעתי, וקיבלתי את מנת החיסון הראשונה.

שקיפות, אמון ודוגמה אישית


בשבועות האחרונים מדברים רבים בישראל, בארה״ב ובאירופה על תוצאות הניסויים שפרסמו חברות דוגמת פייזר ומודרנה, ועל אישור ה-FDA הנכסף שהגיע, ואיפשר הלכה למעשה את התחלת השימוש בחיסון. אך באיחוד האמירויות החליטו לא לחכות לחיסון האמריקאי, וסיכמו כבר לפני מספר חודשים על הפצת החיסון הסיני במדינה.

גם באיחוד האמירויות, כמו בכל מקום בעולם, מהירות הפיתוח ואישור החיסון גרמו ללא מעט חששות בקרב האוכלוסייה. אך כמו בכל יעד אחר שהציבו לעצמם מנהיגי האיחוד, גם הפעם הושקעו חשיבה ותכנון רבים, אשר ביחד עם פעולה מהירה ונחושה מצליחים, לפחות כרגע, לגבור על החשש, ולשכנע רבים מהתושבים להתחסן בדרך למיגור המחלה במדינה (כך הם לפחות מקווים).

היעד הראשון שהציבו באיחוד (ומפתיע ישראלים רבים) היה שקיפות וגישה רחבה למידע. באיחוד האמירויות שמים דגש רב על דיגיטליזציה ועל הנגשת מידע רב דרך האתרים הממשלתיים השונים, והשקיעו מאמצים רבים כדי להנגיש לציבור מידע רב אודות החיסון, מרכיביו, ותהליכי הפיתוח והאישור שעבר. במקום לפמפם בכל ערוץ אפשרי על חשיבות החיסון, באיחוד שמו דגש על מידע, המאפשר לאזרחים להפיג את החששות.

היעד השני היה הדוגמה האישית: באיחוד האמירויות לא היה כלל עיסוק בשאלה מי יהיו הראשונים להתחסן, ומיד לאחר הסיכום על הפצת החיסונים כל מנהיגי המדינה (בלי יוצא מהכלל) הודיעו כי התחסנו ראשונים, במטרה להדגים עד כמה החיסון בטוח. ואכן, בשבועות האחרונים התייצבו המנהיגים, השרים, השייחים והמנהלים הבכירים מול המצלמות, וקיבלו את החיסון בשמחה ובגאווה. במדינה בה רמת האמון וההערכה להנהגה גבוהה, למהלך כזה היתה השפעה מכרעת בהחלטת רבים מהתושבים להתחסן.

רמה גבוהה כל כך של אמון בהנהגה המקומית לא מגיעה סתם כך, אלא נבנית לאורך שנים בעבודה רבה ומאומצת. אמון הציבור בהנהגה מורכב משני חלקים: הראשון, האנושי והבסיסי יותר, דורש כי התושבים יאמינו להצהרות של המנהיגים, החלק השני דורש כי התושבים יאמינו ביכולת ההנהגה לבצע את אותן הצהרות באופן מקצועי ומשביע רצון.

הנהגת האיחוד דוגלת כבר שנים בתקשורת יעילה, מפורטת ומהירה עם התושבים, במטרה לבסס את אותו אמון גם בימי שיגרה. ביחד עם יכולת הביצוע המוכחת והמרשימה של ההנהגה, רמת האמון של תושבי המדינה גבוהה במיוחד, והופכת משמעותית במיוחד בהחלטת התושבים (ושלי) להתחסן.

כשסיפרתי לחברי בארץ על החיסון, רבים שאלו אם אני לא חושש מפני החיסון הסיני. משום מה, דווקא בישראל התקבע הרושם כי הסיכוי לרשלנות או טיוח בחברות הסיניות גדול יותר ביחס לאמריקאיות או אירופיות, כאילו מדובר היה במוצר שהזמינו באתר עלי-אקספרס. אך לאחר שגרתי בבייג'ין, אני מרגיש את ההפך הגמור: במהלך השנים למדתי שבכל הנוגע למדע וטכנולוגיה מתקדמת, החברות הסיניות מציגות רמה גבוהה במיוחד של בקרת איכות וחשיבה פורצת דרך. גם הרשויות הסיניות לא מקילות על המדענים, ומקפידות על נהלים קשוחים במיוחד.

גורם מרגיע נוסף הם מנהיגי איחוד האמירויות: לאחר 4 שנים בהן אני גר בדובאי ומכיר מקרוב את הנפשות הפועלות ומקבלי ההחלטות במדינה, אני סמוך ובטוח כי גם הם הקפידו על הנהלים המחמירים ביותר והתייעצו עם אנשי המקצוע הטובים ביותר בעולם בטרם החליטו לרכוש את החיסון ולהפיץ אותו לאזרחים.

לבסוף, מגיעה גם ההבנה כי אנחנו בתקופה הכי מסוכנת להידבק. לאחר חודשים ארוכים של ריחוק חברתי, המצב משתנה. הפגישות חוזרות אל המרחב הפיזי, הכנסים חוזרים להתקיים, והילדים חוזרים לבתי הספר. ביחד עם המשמעת המתרופפת בכל רחבי העולם, העייפות לאחר חודשים ארוכים של הקפדה על ההחניות ומספרי החולים/נשאים המאמירים, גם הסיכון עולה משמעותית.

ועדיין, למרות הכול, לא היה מדובר בהחלטה פשוטה. והחשש מפני חיסון חדש ולא מוכר בהחלט קיים. אך נוחות התהליך, המידע הנגיש, ומעל כולם הדוגמה האישית של מנהיגי האיחוד וההערכה אליהם הכריעו את הכף עבורי, וכמוני גם עבור רבים מתושבי איחוד האמירויות, מקומיים וזרים כאחד. באיחוד מסמנים כעת "וי" ראשון בדרך אל היעד הנכסף: מיגור הווירוס במדינה, וחזרה לשגרה המוכרת, זו של טרום הקורונה. 

הכותב הוא יזם ומשקיע בינלאומי. בארבע השנים האחרונות הוא מנהל את חברת "איגנייט פאוור" (Ignite Power) בדובאי, הפועלת בשוק המקומי וברחבי המזרח התיכון ואפריקה

צרו איתנו קשר *5988