נוני מוזס מנסה לבצר את השליטה לקראת הישורת האחרונה: כמה באמת שווה ידיעות אחרונות?

ביהמ"ש יחליט בקרוב האם לאשר את העסקה שבמסגרתה מבקש מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס לרכוש את מניות בנק הפועלים לפי שווי של כ-500 מיליון שקל בלבד • איך התכווץ השווי, מה האינטרס של בנק הפועלים, ומי ישמור על האינטרס הציבורי? • גלובס עושה סדר

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס / צילום: ברני ארדוב, וואלה! NEWS
מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס / צילום: ברני ארדוב, וואלה! NEWS

ביום שלישי הקרוב אמור להתקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב דיון בצו המניעה שמבקשת משפחת יודקובסקי נגד העסקה למכירת המניות שמחזיקים בנק הפועלים ובנק דיסקונט בקבוצת ידיעות אחרונות. העסקה מגלמת לידיעות שווי העומד על 500-570 מיליון שקל (תלוי באיזה חלק מהעסקה), נמוך מהשווי של ידיעות לפני מספר חודשיים, אז אמורה הייתה להיסגר עסקה לפי שווי של 620 מיליון שקל.

המשמעות היא שהמוכרים, בעיקר בנק הפועלים שמוכר את החלק הארי של המניות, הפסידו תוך חודשים ספורים מיליוני שקלים. נראה שכל המעורבים פרט למשפחת יודקובסקי מזדרזים להשלים את המהלך שכבר עבר אישור דירקטוריון. רגע לפני הדיון המכריע גלובס מנסה לעשות סדר בסבך האינטרסים של המעורבים בעסקה המתגבשת.

ארנון (נוני) מוזס: בדרך לביצור המעמד

 העסקה נעשית לכאורה על-ידי קבוצת ידיעות אחרונות שרוכשת בעצמה את מניותיה. בפועל מדובר בשם מכובס לביצור מעמדו של מו"ל הקבוצה ארנון (נוני) מוזס. מניות שבבעלות הקבוצה הן בפועל מניות רדומות, ואיש לא יוכל להשתמש בהן נגדו, כך שהוא יישאר האיש החזק בקבוצה, ללא בעלי מניות משמעותיים אחרים שיכולים לאיים עליו.

מוזס, ערב פתיחת שלב ההוכחות במשפטו, זקוק לוודאות שאין גורם לא צפוי שיכול להזיז אותו. אומנם עד עתה בנק הפועלים עמד לצידו באופן שקשה להסביר, ובכל זאת המשפט עצמו ובוודאי הרשעה אם תתרחש, יכולים לייצר מצב שבו בנק הפועלים יתקשה ציבורית להמשיך לתמוך בו.

השליטה בידיעות חשובה למוזס גם כלכלית, כי ידיעות אחרונות מממנים את ההגנה שלו. בנוסף, כבעלים של גורם דומיננטי בשוק התקשורת, עדיין יש לו הגנה מסוימת מגורמים פוליטיים ועסקיים שעלולים היו לתקוף אותו יותר בהיעדרה. היותו מנהל דומיננטי בגוף תקשורת גדול מקלה עליו בקבלת הלוואות נוספות שלא בטוח שאדם אחר היה מקבל לו היה מבקש לבצע עסקה כזאת בעיתוי הזה.

 משפחת יודובסקי: יריבות ארוכת שנים

 סביר שהמורשת ההיסטורית של משפחת יודקובסקי וטינה רבת השנים שהמשפחה רוכשת למוזס, משחקת תפקיד מסוים במכשולים שמציבה המשפחה בדרך לעסקה המתגבשת, אך זאת איננה המוטיבציה העיקרית שלהם.

המשפחה מחזיקה כיום 9% ממניות ידיעות אחרונות, 7.5% מהמניות שהיו בידיה נתונות בשעבוד של בנק דיסקונט שעתיד להיפטר מהם במסגרת העסקה המתגבשת. הסבירות שלמשפחה יש יכולת כלכלית לרכוש את מלוא המניות שעל השולחן, איננה גבוהה. סביר יותר שכפי שטען מוזס בכתב ההגנה זאת דרכם להגדיל את השווי הכספי של מניותיהם.

סביר שמשפחת יודקובסקי מבינה שזאת רק שאלה של זמן עד שמוזס ישתלט על ידיעות אחרונות, והעמידה שלה על הרגליים האחוריות בבית המשפט מטרתה להפוך אותם למטרד כה משמעותי עבורו עד שיהיה שווה לו לשלם להם באופן משמעותי יותר מאשר לאחרים ולו רק לכדי להוריד אותם מגבו.

יחד עם זאת, סביר להניח שנציגי המשפחה גם נחשפו לאורך השנים להתנהלות בלתי תקינה ואף מטרידה בידיעות כפי שהם מתארים פעם אחר פעם בפניות השונות לבית המשפט ובכך אולי ביקשו להועיל לעצמם אבל גם לאינטרס הציבורי.

 בנק הפועלים: סיקור חיובי לאורך שנים

 הבנק טוען כי ההלוואות שנתנו לפישמן לצורך רכישת המניות בידיעות המוחזקות כיום בידי הבנק כבר נמחקו, ולכן מבחינה חשבונאית לכאורה כל הכסף שייכנס לקופת הבנק כשהעסקה תתבצע ילכו לשורת הרווח. אבל זאת תמונה חלקית כיוון ששווי העסקה נחשב נמוך.

אלא שמעבר לחובה הכלכלית לבנק יש חוב מוסרי לציבור: במשך שנים הבנק אפשר לאליעזר פישמן ולאחר מכן למוזס עצמו, הלוואות שערורייתיות שאפשרו להם להמשיך לשלוט בעיתון. שליטתם בוצרה באמצעות כסף ציבורי (בעסקאות והלוואות שלא תמיד היו כלכליות) כאשר בה בעת הבנק ומנהליו מקבלים סיקור נוח ומלטף. אומנם בשנה האחרונה מנשבת רוח חדשה בבנק; דב קוטלר ממקום מושבו על כיסא המנכ"ל עושה ניקוי אורוות יסודי ונפטר מכל מורשת הניהול הקודמת, והנחישות להיפטר מהר ובכל מחיר גם מידיעות אחרונות הוא חלק מזה.

בית "ידיעות אחרונות" בראשון לציון./ צילום: כדיה לוי
 בית "ידיעות אחרונות" בראשון לציון./ צילום: כדיה לוי

מהיכן הכסף לביצוע העסקה? מהציבור

 ברברה טוכמן קבעה בזמנו כי "מי שלא למד מההיסטוריה נדון לחזור עליה", וההיסטוריה הכלכלית של העת החדשה בישראל יצרה אנשי עסקים שממונפים על חשבון הציבור כמו פישמן ומוזס, שזכו לקבל הלוואות עליהן הציבור שילם בסופו של דבר באופן שאדם מהשורה לא היה זוכה, ובלי שהאינטרסים והתנאים שניתנו להם היו גלויים לציבור - ששילם על כך בהמשך וביוקר. ולכן, כדי לא להעמיד שוב כסף ציבורי באותו סיכון נדרשת שקיפות.

מוזס לא אמור לקנות את המניות באופן אישי. השליטה שלו בדירקטוריון מאפשרת לו לבצע מהלך בו את המניות של בנק הפועלים תרכוש חברת ידיעות עצמה, כך שלמעשה המניות יישארו רדומות ולא בשליטת איש. גם אחרי שיקבלו הנחת קורונה נדיבה לקבוצת ידיעות אחרונות אין את כל הכסף במזומן על-מנת לבצע את העסקה. התשלום על המניות יגיע מהכסף שנשאר בקופה ממכירת בניין ידיעות אחרונות לקבוצת עזריאלי וחלקו יגיע מהלוואות שלצורך קבלתן ישועבדו הנכסים של הקבוצה. למשל, בניין ידיעות  בראשל"צ נקי משעבוד. בעסקה הקודמת שלא יצאה בסופו של דבר לפועל, מי שאמור היה לתת לידיעות את ההלוואה הייתה קבוצת מנורה. סביר להניח שגם הפעם ההלוואה תגיע מגוף שיש לו נגיעה לכספי ציבור.

כפי שמראה התביעה נגד מוזס (ובאופן שמוזס עצמו לא סתר בשום שלב) ידיעות אחרונות תחת ניהולו הפסידו מיליוני שקלים בהימורים על שער מטבעות - כך גם מוזס עצמו שהימר גם באופן אישי. מאחר שככול הנראה גם בעסקה הנוכחית יהיה זה כסף ציבורי שיממן את ביצור מעמדו של מוזס בידיעות, רצוי שהציבור יקבל מידע ברור לגבי סוגיות כמו מהיכן הכסף יגיע, איזה בטוחות יינתנו וכדומה.

 תעלומת השווי ההולך ומתכווץ

לכאורה מוזס מבצר את שליטתו בקבוצה בנזיד עדשים לאחר שקיבל "הנחת קורונה" וישלם לבנק הפועלים 170 מיליון שקל המשקפים לידיעות שווי של 500 מיליון שקל. הנחת הקורונה שקיבל מוזס פגעה ברווח הפוטנציאלי של הבנק בכמעט 50 מיליון שקל.

אלא שהנחת הקורונה איננה הבעיה בסיפור הזה ולא הפרמטר היחיד עליו רצוי להסתכל כשמנסים לבחון את שווי הנכס. בהסתכלות כלכלית לבקש מגוף המוכר מניות בחברה הפועלת בתחום שנפגע קשה מהקורונה זה צעד כלכלי מתבקש, וסביר להניח שכל עסק, גם בתחומים אחרים, היה מבקש הנחה כזאת ומקבל. הבעיה היא במחיר המקורי הנמוך שהובא לשולחן המו"מ הפעם עוד לפני המשבר: כ-650 מיליון שקל שהם הרבה פחות מהמחיר שעליו דובר רק לפני שנים ספורות - למעלה ממיליארד שקל. ייתכן ויש הצדקה לצניחה במחיר, אך מאחר שלא נעשתה הערכת שווי מסודרת אין אפשרות לדעת.

ניהול אחר היה מייצר התייעלות מתבקשת 

השווי של ידיעות איננו רק נגזרת של הערכת שווי אלא גם של הימצאות קונה ריאלי שרוצה לקנות. ובמובן הזה התמונה יותר מורכבת. גם אם שמים בצד את הקשיים הכספיים של העיתונות באופן כללי מה שהופך רכישת מניות בידיעות ממילא לעסקה בסיכון גבוה, הרי שלמכירת ידיעות אחרונות יש מאפיינים נוספים שמקשים על קיום עסקה. העיקרי שבהם הוא השליטה המוחלטת של נוני מוזס בניהול הקבוצה ובדירקטוריון המתנהל כפי שעולה מהתביעה של משפחת יודקובסקי.

לכוחו של מוזס ולשיטת הניהול שלו יש ערך כלכלי שלילי, כי הם משליכים ישירות על ההתפתחות העסקית: הקבוצה סוחבת על גבה "גיבנת" של עיתון שאת הפסדיו לא מצליחים לכסות באמצעות פעילויות אחרות. ניהול אחר היה מייצר התייעלות מתבקשת, איחוד מערכות, שיתופי-פעולה עם גופי תוכן אחרים, פיתוח עוגני רווח חדשים - כל אלה היו פותחים בפני הקבוצה אפשרויות להרוויח. אבל שיטת ה"הפרד ומשול" של מוזס טרפדה בעבר כל ניסיון לשינוי, וכל עוד הוא הדמות הדומיננטית אין סיכוי שהמצב ישתנה. כאשר אלו הם הקלפים על השולחן, הימצאותו של מוזס הופכת כל עסקת רכישה מצד גורם אחר לעסקה כלכלית מפוקפקת ובמבנה הבעלות כפי שקיים היום קניית המניות של בנק הפועלים ובנק דיסקונט תשאיר את הקונה בדיוק במצב בו נמצאת היום משפחת יודקובסקי - ללא השפעה אמיתית.

אין ספק שהקורונה פוגעת בעסקים. למשפחת יודקובסקי, היחידה ש"עושה קולות" שברצונה לקנות את ידיעות, אין כנראה מספיק כסף להשתלט על הקבוצה, ולכן ייתכן שבאמת אין קונה אחר, מה שלכאורה הופך את מוזס לרוכש הפוטנציאלי היחידי. אבל ידיעות אחרונות זה לא רק נכס כלכלי אלא גם נכס ציבורי בעל השפעה על עיצוב התודעה האזרחית. לאור ההיסטוריה המורכבת של העיתון ולחירות שלקח מוזס לשחק בקו המערכתי שלו (כפי שחלקה בא לידי ביטוי בכתבי האישום נגדו) הדבר המתבקש היה להוציא את המניות שבבעלות בנק הפועלים (שגם הוא גוף ציבורי) למכרז, ולפתוח באופן פורמאלי את האפשרות לרכוש בו מניות גם לגורמים נוספים, ואפילו בחלקים יותר קטנים, ולו רק לצורך יצירת מראית עין והיגיינה ציבורית.

העסקה המתגבשת: קבוצת ידיעות אחרונות רוכשת את רוב המניות

● בנק הפועלים (34%) מוכר את חלקו תמורת 170 מיליון שקל: 28% לידיעות אחרונות ו-6% לבר הפצה שבשליטת ידיעות
● המניות של משפ' יודקובסקי (7.5%) שבידי דיסקונט יימכרו תמורת 43 מיליון שקל
● חלק מהמניות של ג'ודי ניר מוזס (3%) תמורת 14.5 מיליון שקל

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ארנון (נוני) מוזס מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.

*** גילוי מלא: רכישת המניות ב"ידיעות אחרונות" בשנת 1997 נערכה על-ידי חברה משותפת של משפחת פישמן ומשפחת בר און. כיום מדובר בהחזקה עקיפה ומשורשרת ללא זיקה אפקטיבית למניות "ידיעות אחרונות". איש העסקים אליעזר פישמן הוא בעל השליטה הקודם בחברת "מוניטין", המחזיקה (100%) בעיתון "גלובס". פישמן ומשפחת בר און, מבעלות השליטה הנוכחיות ב"גלובס", מצויים בסכסוך משפטי עסקי ואישי. "ידיעות אחרונות", לרבות "כלכליסט" מקבוצת "ידיעות אחרונות", ו"גלובס" הם עיתונים מתחרים.

צרו איתנו קשר *5988