אולי די?! לדרור פויר נמאס מרוטינת הבחירות, ויש לו רעיון

א. נכון לשעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא ברור בדיוק מתי ייערכו הבחירות לכנסת - משפט שנכון לשעת כתיבת כל השורות בעברית בעשרות שנים האחרונות, לא רק השורות האלה. אולי יוקדמו, אולי יידחו, אולי בחודש מרץ, אולי בחודש יוני. הכול תלוי בכמות התכסיסים, הפשרות, הדחיות, ההקדמות ותיקוני החקיקה שאפשר להעמיס על גנץ; כמספר המלאכים היכולים לרקוד על ראש סיכה מבלי להיתקל זה בזה.

כך או כך, כולנו שוב באותו מצב רוח מוכר של טרום בחירות; נדידת המנדטים הגדולה כבר יצאה לדרך, ממריאה על תרמיקות הסקרים של תוכניות הבוקר וכל העם רואים את הקולות מרחפים בין מפלגות ומהדורות, בין מתמודדים מוכרים לשמות חדשים. האקשן, המתח - הכול כל כך רגיל. היינו שם כל כך הרבה פעמים, אז נלך לבחירות ונבוא לקלפיות עוד פעם במרץ, אולי ביוני, נראה מתי שישרקו לנו במשרוקית הכלבים, ונבחר את הכנסת ה־24 והממשלה ה־35.

אולי די? אולי לא? תנו לי לנסות לשכנע אתכם למה אזרחי ישראל, אנחנו, צריכים להחרים את הבחירות לכנסת ה־24. לא ללכת להצביע.

ב. אני מכיר את כל הטיעונים המצוינים למה הצבעה זו זכות שהיא חובה אזרחית וחברתית, ואני לרגע לא מבטל אותם ואת תקפותם. זו זכות לא מובנת מאליה לחיות במדינה דמוקרטית ולהצביע. הדמוקרטיה היא שיטה לא מושלמת, אבל עדיפה בהרבה על שאר השיטות שנוסו עד כה על בשרינו, בני האדם, וצריך לשמור עליה.

הליכה לבחירות היא הדרך הישירה ביותר להשפיע על דמותה של המדינה לשנים קדימה, להציב אנשים שישמיעו את קולך ויאבקו בשמך. מי שלא מצביע, לא רק מתנכר בפועל למדינה שהוא חלק ממנה, לא רק מאבד חלק ניכר מכובד המשקל הסגולי של כל טענה שתהיה לו על המדינה בעתיד, לא רק מחליש את הצד שלו ואת ייצוג השקפת עולמו בכנסת, אלא בעצם נותן את קולו לצד שהכי מנוגד לו אידיאולוגית.

ואם כל זה לא מספיק לך, דרור - להצביע זה אפילו לא מסובך או כואב וזה גם אקט חינוכי לילדים. בנאדם, אם יש לך חיים שלמים בשביל לבהות בטלפון, תמצא כמה דקות כדי לשים פתק במעטפה. הבחירות הן עוד חתימה הכרחית שלך על ההסכם מול המדינה.

 להחרים את הבחירות לכנסת ה-24 / איור: תמיר שפר

יכול להיות שיש עוד כמה טיעונים למה חשוב להצביע ומדוע אסור בשום פנים ואופן לא להצביע, ואני בטח מכיר גם אותם - ולא רק שאני מכיר אותם, אני לגמרי מסכים איתם ואפילו טענתי אותם בעצמי.

הכול נכון, אבל לא הפעם. הפעם זה הזמן שלנו המצביעים לשבור את הכלים, אחרי שנה וחצי ושלוש מערכות בחירות של שקר ורפש והתנהלות מחפירה שכולה פוליטיקה קטנה וריקה מתוכן של בגידות ופיצולים והבטחות מופרות שמטרתה העיקרית למשוך זמן עד הבחירות הבאות, להקדים או לדחות אותן לפי מה שמתאים.

למעט כמה מבצעי סולו של נתניהו (בחסות טראמפ), המדינה בדשדוש מדכדך ובתת-תפקוד שכמותו מי זוכר, אז עכשיו אתם שוב קוראים לנו ללכת לבחירות כי אתם לא יכולים לקיים את ההסכם הדפוק שחתמתם עליו בלי שהתכוונתם למלא אותו? אז על מה אומרים לנו שהולכים לבחירות הפעם, אחרי שתיכף שנתיים אין תקציב מדינה, אבל יש מאות אלפי מובטלים, על הסמכויות של ניסנקורן? אתם נורמליים, תגידו?

הפעם, כדי לשמור על מדינת ישראל ועל הדמוקרטיה שלה, צריך באופן חד פעמי להחרים את הבחירות כאקט מחאה ולשאוף לירידה דרסטית וחסרת תקדים של אחוזי ההצבעה כדי להראות להם - בימין, בשמאל ובמרכז ובכלל - שיש גבול למה שאפשר לשאת, שאנחנו לא מוכנים יותר לקחת חלק בהתנהלות השיתוק הזאת. כמה עוד אפשר לצפות מאיתנו להצביע שוב ושוב ולהיות הצד היחיד הממלא את חלקו בעסקה, והעסקה די פשוטה: שתוקם ממשלה שתצליח לנהל את המדינה ביעילות ארבע שנים רצופות ולפי דרכה.

ג. אחוזי ההצבעה הגבוהים בישראל הם עניין להתגאות בו. בבחירות האחרונות טיפס מספר אחוזי ההצבעה ל-71.5% כי אנחנו אזרחים מעורבים והמדינה חשובה לנו, המון פעמים זה אחוז גבוה הרבה יותר מאחוז הח"כים המגיעים בטובם להצבעות בכנסת. אולי אכפת להם פחות.

הבחירות מוקדמות ומתאחרות באופן לא ענייני כי הפוליטיקאים יודעים שאנחנו תמיד נגיע לבחור, ולא משנה איך הם מתנהגים בין בחירות לבחירות. מי שנותן את הלגיטימציה לכל מה שרע בפוליטיקה הישראלית זה אנחנו, לא חברי הכנסת.

אנחנו אחראים להידרדרות של השיח הפוליטי, לחוסר היציבות, לצעקנות, לעצלנות, למעברים התכופים, השקריים לא פעם, בין מפלגות ועמדות, לחוסר העמידה בהסכמים, לנהייה הביזארית אחרי שמות חדשים שצצים בין בחירות לבחירות - פשוט כי אף פעם לא אמרנו חלאס. הבחירות האלה הן זמן טוב לומר חלאס. אנחנו להתנהלות הזאת לא מוכנים לתת לגיטימציה. אנחנו לא מוכנים לחתום על החוזה.

בסקר של ארגון מעלה וחברת הסקרים גלובסקאן שנערך בנובמבר ובודק את רמת האמון של הציבור כלפי סקטורים עסקיים ואחרים בישראל וציפיות הציבור מחברות שונות עלתה תמונה ברורה שכל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו משתקף בה: רק ל-16% מאזרחי ישראל יש אמון בממשלה. ירידה של 50% מ-2019. סקרים דומים מביאים תמונה דומה: אף אחד לא מאמין לממשלה ו/או סומך עליה. גם אתם לא. גם מי שנמצא לידכם עכשיו לא. אף אחד לא. ובצדק. אי אפשר להאמין להם יותר.

זה הזמן לשים את חוסר האמון העמוק על השולחן ולבטא אותו בדרך הכי חריפה שיש: לא להצביע. זה הזמן שלנו לזעזע את המערכת ולהוריד את אחוזי ההצבעה לרמת האמון. רק דמיינו שבבחירות הבאות יהיו רק 16 אחוזי הצבעה, כגובה האמון, ולו כניסוי מחשבתי - איזו אמירה עוצמתית תהיה זו מאת הציבור בישראל, טיפול בהלם, דרישה חד משמעית לניקוי אורוות כללי ויציאה לדרך דמוקרטית חדשה!
אסתפק גם ב-25 אחוזי הצבעה.

ד. מה יקרה במקרה כזה? ראשית, נצעק את צעקתנו שתהדהד בכל העולם. שנית, תקום ודאי ממשלה כלשהי, אבל לא תהיה לה לגיטימציה ציבורית והיא תתפרק אחרי שנייה, ומהר מאוד נצטרך ללכת לבחירות וניקרא שוב. החלום והחזון שלי הם שהשוק של חוסר האמון הציבורי במערכת הפוליטית יהיה כל-כך חזק, שהוא יביא לצמיחת כוחות חדשים ונורמות חדשות, שבמסגרתן ממלאים הבטחות ועומדים בהסכמים והציבור לא נלקח על-ידי נציגיו כמובן מאליו, כעדר חסר פנים. ואז נחזור להצביע בהמונינו, ובבחירות לכנסת ה-25 לא 71.5 אחוזי הצבעה יהיו פה, אלא 99.999 אחוזים.

אבל בבחירות האלה נראה להם מה זה. אני אומר: מי שאוהב את ישראל, לא הולך להצביע.