הפרטת מערך הכשרות תיצור יותר בעיות מפתרונות

'להפריט את כשרות הרבנות הראשית', 'להפוך אותה לרגולטור', אלו הטענות שאנו שומעים שוב ושוב לאחר כל תקלה שנחשפת במערך הכשרות הממלכתי. האדם הפשוט, שאיננו מבין בנבכי הכשרות, שואל את עצמו: מה זה אומר בכלל?

כיום הרבנות הראשית מספקת כשרות לאזרחי ישראל תוך שהיא מנהלת בעצמה את מערך הכשרות והמשגיחים בשטח, לטענת התומכים בהפרטה יש ליטול מהרבנות את העיסוק בסדרי ההשגחה, ולהותירו לגופי הכשרות הפרטיים, הרבנות תפקח כרגולטור על עבודתם של כלל גופי הכשרות, ותקבע את הנהלים וגבולות הגיזרה ההלכתיים.

מצדדי ההפרטה מעולם לא טרחו להסביר כיצד היא תפטור את הקשיים בעולם הכשרות, אז נבחן זאת אנחנו יחד, האם באמת הדבר ישפר את מתן הכשרות?

הקרונה כמשל להפרטה של הכשרות

הטיפול במגפת הקורונה יכול לתת לנו תמונת מצב נהדרת על העתיד להתרחש כאן במידה ותתבצע הפרטת כשרות. כל אזרח רואה את הפערים שבין רצונם של אנשי המקצוע, ובין היישום שלהם בשטח. אנשי המקצוע קובעים כללים מסוימים, ולחצים פוליטיים מכתיבים החלטות שונות.

למחזה דומה אנו צפויים אם מערך הכשרות יופרט, לחצים פוליטיים יופעלו על הרבנות על מנת שתאשר גופי כשרות מפוקפקים, שתגמיש את נהלי הכשרות שנקבעו, והעמידה האיתנה של הרבנות בלחצים אלו תהיה תלויה כמובן בעומדים בראש המערכת בכל שלב, ביחסיהם עם הפוליטיקאים המדוברים, וכדומה, מה שלא ייטיב עם הצרכן ועם אמינותה של מערכת הכשרות.

למען האמת אין צורך לדמיון פורה או לכוח נבואה על מנת לדעת שכך יקרה, לשם כך די לצפות בתמונה דומה שהתגלתה במחלקת הכשרות היחידה ברבנות שעובדת בצורת רגולציה, ומאשרת את הייבוא לארץ של מוצרים בכשרויות אחרות - מחלקת הייבוא. דווקא על מי שעמד בראש מחלקה זו הוגשו כתבי אישום העוסקים בטענות חמורות של שוחד ונתינת אישורים לפי תככים ופוליטיקה.

נקודה חשובה נוספת עליה אנו יכולים ללמוד מהמלחמה במגפת הקורונה היא הפער שבין הנהלים הנקבעים על ידי אנשי המקצוע ובין אלו המיושמים בשטח, אנשי המקצוע מעמידים תו סגול או קפסולות, ובפועל הם מתקשים מאוד לאכוף אותם. כך גם עלול לקרות במידה ונפריט את כשרותה של הרבנות לגופים פרטיים. הרבנות תאבד כל יכולת לאכוף את נהלי הכשרות, ובכך שוק הכשרות ייפרץ לנוכלים ושרלטנים.

הטענה שלאחר שתהפוך הרבנות לרגולטור היא תוכל ביתר קלות פשוט לשלול לגוף כשרות מסוים את האישור להנפיק כשרות, מזכירה במידת מה את הטענות שקדמו לתוכנית ההתנתקות, שברגע שישראל תצא מרצועת עזה יקל עליה להגיב בחומרה על כל טיל או קסם שישוגר לכיוונה. בפועל הסרת אישור להנפקת כשרות הינה פרוצדורה מורכבת, שקשורה בהפסקת עבודתם של עובדים רבים, ומלווה מן הסתם בלחצים פוליטיים רבים מצד הכוחות התורניים שבראש אותה מערכת הכשרות, מה שיגרום לרבנות להתפשר פעם אחר פעם עד שבפועל כח השליטה שלה במערך הכשרות הארצי יאבד.

ישנם חסרונות רבים אחרים המלווים את הרעיון להפרטת הכשרות, כמו יצירת בלבול ואי וודאות רבה אצל צרכני הכשרות שיאלצו להתמודד עם נהלים שונים ורבים בין גופי הכשרות השונים, העלאת מחירי המזון בעקבות כפל כשרויות (אנו רואים כבר כיום גופי כשרות אלנטרטיביים שגובים לעיתים סכומים גבוהים יותר משל הרבנות), ויותר מכל קיים החשש שכאשר אין גוף אחד המוסכם על הכל, יגדל הקיטוב והפילוג בעם כאשר אין איש אוכל אצל חברו. החשש גדול במיוחד אם החששות הקודמים יתממשו, ותנתן כשרות על ידי גופים מפוקפקים שרבים וטובים ידירו רגליהם מהם.

אז מה עושים? בדיוק הפוך!

מקימים מערך לאומי ממלכתי, עם שיניים, סמכויות אכיפה, וניהול מסודר, שיעסיק את כלל המשגיחים בעצמו, שיקבע נהלי עבודה אחידים לכל רחבי הארץ, וינהל את מערכת הכשרות ביד רמה.

כל פתרון אחר נראה זול בהתחלה, אך בסוף עלול לעלות לנו ביוקר. 

הכותב הוא מנהל מחקר והסברה בארגון כושרות